חוף השנהב מארחת את גביע אפריקה השנה, אבל במדינה מתעקשים לקרוא להם בשם הצרפתי קוט דיבואר (Côte d'Ivoire). מדוע?
מוצא השם
חוף השנהב, היא מדינה באפריקה המשוונית שנקראת בפי רוב מדינות העולם חוף השנהב בשפתה (צרפתית), זאת משום שמאז 1986, רשויות חוף השנהב דורשות שלא לתרגם את שמה של המדינה לשפות אחרות. אם כי רוב מדינות העולם התעלמו, כמו עם טורקיה, זה לא שנתחיל פתאום לקרוא לה Türkiye…
חוף השנהב מארחת את גביע אפריקה לאומות בפעם השנייה בהיסטוריה. הטורניר הקודם נערך שם ב-1984. ב-1986 החליט הקונגרס של המפלגה הדמוקרטית (שהיתה מפלגת השלטון והמפלגה החוקית היחידה): בכל העולם יש לקרוא למדינה בשפה הצרפתית – Côte d'Ivoire, דהיינו "חוף השנהב", בעוד הרשויות במדינה מתעקשות לקרוא למדינה בתעתיק שם במקום לתרגם.
הנושא של השמות הנכונים של מדינות עולה באופן קבוע. בשנת 2019, בארצות השפלה ביקשו שלא להתבלבל עם הולנד (זהו שמם של שני המחוזות בממלכה – הצפוני והדרומי). באינטרנט רבים מתווכחים באשר לשמות "בלארוס/ביילורוסיה", "מולדובה/מולדביה", "קירגיזסטן/קירגיזיה" וכן הלאה…
אבל המקרה של חוף השנהב הוא ייחודי למדי. המדינה האפריקאית הכריזה על עצמאות מצרפת בשנת 1960, אך המשיכה לנהל יחסים מלאים עם צרפת. השם Côte d'Ivoire התפשט כשם המדינה, אבל למשל באסטונית הם נקראים Elevandiluurannik, בליטאית – Dramblio Kaulo Krantas, ובמולדובה אימצו את הגרסה הרומנית – Coasta de Fildeș. כל השלושה הם תרגום המילה "חוף השנהב" וכך גם בעברית הוחלט לתרגם ולא לתעתק את השם הצרפתי.
באנגליה אומרים Ivory Coast, באיטליה – Costa d'Avorio, בגרמניה – Elfenbeinküste, בסרביה – Obala Slonovace וכן הלאה. עמים הדוברים ספרדית, פורטוגזית, ערבית ושפות רבות אחרות גם לא לקחו בחשבון את רצונות הרשויות האפריקאיות. עם זאת, שימוש בתרגום שם מדינה הוא נוהג נפוץ. מונטנגרו ידועה בעולם כמונטנגרו (ולא ההר השחור), אך בלטביה למשל – Krievija, אך גרמניה נקראת בפי כולם: Germany (אנגלית), Allemagne (צרפתית), Niemcy (פולנית), Saksa (פינית) – יש מגוון אפשרויות.
הסחר בשנהב
אלפי טונות של שנהב יוצאו מהחוף המערבי של אפריקה. בעבר, עבדים היו מקור ההכנסה העיקרי והשם הפיוטי לא הופיע משום מקום. כך קראו הקולוניאליסטים האירופים לארצות הללו. פיתוח החוף המערבי של אפריקה התקדם בהדרגה. בחיפוש אחר נתיב נוח להודו, שלחו הפורטוגלים משלחות ימיות לדרום עוד במאה ה-14. בתחילה הם התעניינו במקורות מים מתוקים ואספקה לנסיעות ארוכות, אך לאחר שיצרו קשר עם המקומיים, גילו ארץ שיש בה משאבים יקרים: זהב, פלפל ושנהב. אז סומנו שלושה אזורים במפות אירופה. ממזרח היה חוף הזהב, ממערב היה חוף השנהב, ועוד יותר רחוק היה חוף הפלפל.
הראשונה נקראה על ידי הפורטוגלים, מאוחר יותר היא הפכה למושבה בריטית, והיום נקראת המדינה גאנה. השם העליון חוף השנהב הופיע הודות לנווטים צרפתים. חוף הפלפל הוא ליבריה המודרנית.
כיום נותרו מעט פילים בחלק זה של היבשת. בשנת 2017, מומחים מאוניברסיטת פליקס הופואט-בויני ספרו רק 225 פרטים בשמורות ובפארקים הלאומיים של חוף השנהב. בשנת 1994, היו 1,611 מהם. מדובר על תת-מין מיוחד מהיער האפריקאי. ממש מצפון, פילים אפריקאים חיים בסוואנות והם בסכנת הכחדה. אחת הסיבות היא הרג של בעלי חיים עבור שנהב.
באירופה, הוא הוערך עוד בימי קדם בשל קלות העיבוד, הפרקטיות והלובן שלו. לדוגמה, אחד מפלאי העולם, הפסל המפורסם של זאוס באולימפיה, נעשה מכמות גדולה של שנהב. עם זאת, לעתים קרובות יותר חומר זה שימש לייצור תכשיטים קטנים.
הודות לכיבוש הערבי של צפון אפריקה במאות הששית והשביעית, שטחה של חוף השנהב המודרנית הפך להיות מעורב יותר במסחר מימי הביניים. קרונות רבים עברו בסהרה, ושתי מדינות עתיקות קמו במהירות ממיצוי והובלה של סחורות יקרות – האימפריה של גאנה, ולאחר מכן מאלי. נכון, חוף השנהב עבורם נשארה אזור שוליים שפותח באופן גרוע ושימש לגריפת חומרי גלם.
עבדים שימשו לחילוץ והובלת העצמות. ועם הופעת האירופים, הם עצמם הפכו זמנית לפריט הייצוא העיקרי של האזור. מטעים ביבשת אמריקה נזקקו לעובדים, אז הובאו המתיישבים לאפריקה, קנו "מוצרים חיים" ממנהיגים מקומיים (בדרך כלל נמכרו שבויים שנתפסו במהלך מלחמה עם שכניהם), העבירו אותם אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי, ולאחר מכן מילאו בהם את הספינות. גודלו או ניכרו בעולם החדש.
הסחר המשולש הפך למניע העיקרי של הצמיחה הכלכלית במדינות רבות באירופה, וחוף העבדים הופיע באופן זמני על המפה. רק עם האיסור על עבדות במאה ה-19 והופעת המושבות באפריקה עצמה, הדגש במסחר עבר שוב למשאבים אחרים – כולל שנהב.
כבעבר, הוא שימש למוצרי יוקרה: למשל, כדורי ביליארד ומפתחות פסנתר נעשו משנהב. הביקוש למוצר גדל; במחצית השנייה של המאה ה-20 הפכה יפן לצרכנית העיקרית של שנהב. פסלוני מזכרות קטנים – נטסקה ואוקימונו – היו פופולריים שם. הם היו עשויים ממגוון חומרים, כולל עצמות פילים מעובדות ממערב אפריקה. בנוסף, ביפן השתמשו בהאנקו – חותמות אישיות – במקום חתימה. הם גם נחצבו משנהב.
מאות ואלפי טונות של שנהב הובלו לאזורים שונים בעולם מדי שנה. בתגובה לביקוש הגובר, מדינות הציגו הגבלות על ייבוא וייצוא. עד סוף שנות ה-80, נאסרה הוצאת החומר הנדיר והיקר הזה. כיום, הריגת פילים עבור עצמותיהם נחשבת לציד לא חוקי.
הדגל מזכיר את דגל אירלנד, לא בכוונה
למרות ששנהב הוא גוון של לבן, נבחרת חוף השנהב משחקת לרוב בדים בצבע כתום או ירוק. אלה נלקחו כהשראה מדגל המדינה, שדומה מאוד לדגל האירי.
באופן כללי, פסים אנכיים על דגלים של מדינות שונות נחשבים למורשת של המהפכה הצרפתית. בשנת 1789, קקדות אדומות וכחולות היו סמל למאבק לחופש, שוויון ואחווה, ומאוחר יותר שילוב זה הפך לדגל הרשמי של הרפובליקה. במאה ה-19, הטריקולור הפך לסטנדרט של תנועות וחברות לאומיות: רק היה צריך לבחור את הצבעים הנכונים.
בשנת 1848, תומכי השלטון העצמי האירי הציגו בד ירוק, לבן וכתום. הצבעים סימלו הרמוניה בין קתולים (ירוק) לפרוטסטנטים (כתום). ב-1922, לאחר שהאירים קיבלו עצמאות, קיבל הדגל מעמד רשמי.
דגל חוף השנהב הוא צעיר בהרבה. הוא אומץ ב-1959, והצבעים מסמלים, כמובן, משהו אחר. כתום מסמל את הסוואנות שבצפון, לבן מסמל שלום (לא, לא אלגנטיות), וירוק מסמל תקווה ויערות. בנוסף, לבני השנהב יש סידור מראה של פסים. גם הגוונים לא מתאימים, ויש להם גם יחסי רוחב-גובה שונים: באירלנד יחס רוחב של 1:2, בעוד לחוף השנהב 2:3. וגם מדי הנבחרות שונים.
אבל בעוד אם חוף השנהב וגרמניה, העניין ידוע ומובן, שמה של מדינת הונגריה, רחוק מאוד מהאופן שהיא נקראת במקור (Magyarorszag) וזה כבר נושא לסיפור אחר…
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
