הן הראו את נטיותיהן בדרכים שונות, ורבות מהם הצליחו לחמוק מעונש.

אף שמקובל בדרך כלל שנשים נוטות יותר לרחמים ולחמלה בהשוואה לגברים. זו כנראה הסיבה שהחריגות ויוצאות מהכלל הבלתי כתוב הזה מושכים כל כך הרבה תשומת לב. בזמנים שונים בהיסטוריה, נציגות רבים של המחצית ההוגנת של האנושות נודעו לשמצה באכזריותן הבלתי נלאית. חלקן שלטו במדינות ענק, וחלקן היו תושבי ערים צנועות. כאן נתאר בקצרה נשים שניתן לכנותן האכזריות ביותר בהיסטוריה.

ארז׳בט בת׳ורי

הרוזנת ההונגרית אליזבת (ארז'בט) בת'ורי, ילידת 1560, ידועה כאחת הרוצחות הסדרתיות הפוריות בהיסטוריה. על פי כמה נתונים, אשר, עם זאת, כיום נחשבים לנתונים מוגזמים, יותר מ־600 אנשים הפכו לקורבנותיה, שבגינם בת׳ורי אפילו נכנסה לספר השיאים של גינס. הייתה לה "תשוקה" מיוחדת לבנות צעירות — הרוזנת הייתה בטוחה שהיא יכולה להאריך את נעוריה על ידי רחצה בדמן. הסדיסטית המציאה כל הזמן עינויים חדשים לקורבנותיה; זה נתן לה תענוג מדהים לצפות בסבלן של בתולות תמימות.

שמועות על אכזריותה של הרוזנת לא גרמו לתגובה כלשהי מהרשויות במשך זמן רב, אך בסופו של דבר פשעיה עדיין משכו תשומת לב והפכו למושא חקירה. בשנת 1611 נידונה אליזבת בת'ורי למאסר עולם באחד מחדרי הטירה שלה, שם מתה שלוש שנים מאוחר יותר.

מרי הראשונה

היסטוריונים כינו את המלכה האנגלייה מרי העקובה מדם (בלאדי מרי). לאחר שעלתה לכס המלכות בשנת 1553, בהיותה קתולית משוכנעת, החלה במאבק עז נגד הפרוטסטנטים.

במהלך חמש שנות שלטונה נשלחו לגרדום כ־300 תיאולוגים פרוטסטנטים, ועוד כמה מאות נאלצו לברוח מהמדינה. יום מותה של מרי הפך לחג לאומי עבור הבריטים; אנשים ממש רוקדים ברחובות ביום חגה…

דאריה סאלטיקובה

דאריה איוואנובנה באה ממשפחת אצילים ידועה, ונולדה ב־1730. לאחר שהתחתנה עם הקפטן גלב סאלטיקוב, ילדה דריה שני בנים, ובגיל 25 התאלמנה והפכה לאחת מבעלי האדמות העשירים באימפריה הרוסית.

לאחר שקברה את בעלה, החלה סלטיקובה לגלות נטיות סדיסטיות: היא הכתה איכרים, שטפה אותם במים רותחים ושלפה את שערם במו ידיה. היא נהנתה במיוחד לענות נערות צעירות לקראת נישואיהן. נגד בעלת הקרקעות האכזרית הוגשו תלונות כל העת, אבל במשך זמן רב הרשויות לא התייחסו לכך. כשהחלה החקירה האמיתית, כולם נדהמו מהיקף הזוועות — כמה עשרות אנשים מתו וסבלו מידיה. לפי פסק הדין, היא נשלחה לגלות נצחית במנזר יוחנן המטביל, שם מתה ב־1801.

רנוואלונה הראשונה

אשתו של המלך רדאמה הראשון ממדגסקר התאלמנה ב-1828. רַנוָואלוּנה לא הייתה היורשת של בעלה המנוח, אך הצליחה להיפטר ממתחרים ולעלות לכס המלכות. שלטונה התאפיין בהפסקה ביחסים עם מעצמות אירופה ובמסלול לקראת בידודה של מדגסקר. אחר כך החלה רַנוָואלוּנה הראשונה לגרש מיסיונרים מהאי, ומתנגדיה היו נתונים לדיכוי ונידונו לעבודות פרך. המלכה גם ביקשה להרחיב את גבולות המדינה מבחינה צבאית והחייתה את המסורת המקומית של משפטים ברעל: מי שהצליח לשרוד את השפעות הרעל הוכרז חף מפשע.

למדיניותה של רַנוָואלוּנה הראשונה הייתה ההשפעה המזיקה ביותר על מצב העניינים בממלכה. כך, מ־1833 עד 1839, ירדה אוכלוסיית המדינה מ־5 ל־2.5 מיליון איש. היא כונתה המלכה המטורפת, ומתה ב־1861.

דלפין לאלורי

את מאדאם לאלורי אפשר לכנות ״הטובחת של ניו אורלינס״. היא נולדה ב־1787 למשפחה אמידה, וב-1825 נישאה בפעם השלישית.

דלפין לאלורי ובעלה היו אזרחים מכובדים, אם כי לפעמים נפוצו שמועות ברחבי העיר על יחסה האכזרי מדי של האישה לעבדים שחורים. האמת הנוראה נחשפה באפריל 1834, כאשר התרחשה שריפה בבית לאלורי. עוברי אורח שסייעו בכיבוי השריפה ניסו להיכנס לאחוזה, אך נתקלו בהתנגדות עזה מצד הבעלים. כשהצליחו לבסוף להיכנס פנימה, הם מצאו כמה עבדים מיוסרים בעינויים מפלצתיים, אך עדיין בחיים. הידיעה על התגלית הנוראה התפשטה במהירות ברחבי העיר — עד מהרה קהל כועס ממש הגיע להרוס את ביתה של דלפין לאלורי. בעלת האחוזה לא נפצעה והצליחה לצאת בחופשיות לפריז, שם מתה ב־1842 או ב־1849.

מרי אן קוטון

מרי אן קוטון נחשבת לאחת הרוצחות הסדרתיות הראשונות בהיסטוריה האנגלית. מ-1852 עד 1870 נישאה ארבע פעמים וילדה 13 ילדים. אמה, שלושה בני זוג, וכן 11 קרובי משפחה וכמה ילדים מאומצים מתו בנסיבות חשודות: התסמינים של "זיהום קיבה" שהרג אותם הזכירו הרעלת ארסן. עבור מרי אן, מקרי מוות אלה הביאו הטבות בדמות תשלומי ביטוח וירושות.

לכאורה, היא הרגה למעלה מ־20 בני אדם בסך הכל, אך הורשעה רק בהרעלת בנה החורג. בשנת 1873, מרי אן קוטון נידונה לתלייה. יש אגדה שמותה היה ארוך וכואב כי התליין קשר בכוונה את הקשר הלא נכון בחבל.

בֶּל גאנֶס

מי שזכתה בצדק בכינוי ״בל מהגיהנום״ (Hell Bell) היא אחת הרוצחות הסדרתיות המפורסמות ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. היא נולדה בנורבגיה ב-1859 ועברה לאמריקה בשנות 1880, שם נישאה. בשנת 1900, בעלה של בל מת; בכספי הביטוח, האלמנה ושתי בנותיה קנו חווה באינדיאנה.

ב־1902 נישאה לקצב פיטר גאנס. שבוע בלבד לאחר החתונה, בתו הצעירה של פיטר מנישואים קודמים מתה לפתע וכמה חודשים לאחר מכן הוא עצמו מת. למרות החשדות למעורבות במות בעלה ובתה החורגת, בל גאנס ההריונית נמנעה מהאשמות. היא שוב השיגה ביטוח ואז החלה לשלוח פרסומות לעיתונים שהזמינו מחזרים פוטנציאליים לחווה שלה. איש לא נשאר בחיים – האשה הושיבה את האדונים ליד השולחן והוסיפה רעל לאוכל ולאחר מכן שחטה והחביאה את הגופות. מספר קורבנותיה, לפי מקורות שונים, נעו בין 13 ל־42 בני אדם.

כמו במקרה של דלפין לאלורי, האמת נחשפה לאחר שפרצה שריפה. לפי גרסה אחת, בל גאנס נשרפה בביתה שלה, ולפי גרסה אחרת היא זייפה את מותה והותירה באפר גופה חסרת ראש של אישה הדומה לה.

אילזה קוך

אילזה קוך, שכונתה המכשפה מבוכנוולד, נולדה ב-1906 בדרזדן. ב-1937 נישאה למפקד הראשון של מחנה הריכוז זקסנהאוזן, קרל אוטו קוך, שהפך במהרה למפקד מחנה הריכוז בוכנוולד, וב-1941 למחנה ההשמדה מיידנק. כתוצאה מכך, קוך עצמו נידון למוות באשמת רצח והתעשרות בלתי חוקית. הוא הוצא להורג בבוכנוולד באפריל 1945.

גם אילזה הייתה בחקירה, אך שוחררה. היא התיישבה בלודוויגסבורג, אך בילתה רק כמה חודשים בחופש — בקיץ 1945 נעצרה על ידי חיילים אמריקאים לאחר שאסיר מבוכנוולד לשעבר זיהה את האישה ברחוב.

עד מהרה הופיעו דיווחים על דפי העיתונים על אכזריותה יוצאת הדופן של אילזה קוך כלפי אסירי מחנות הריכוז. במיוחד דווח כי בהוראת אשת המפקד הוציאו סוהרים להורג אסירים עם קעקועים – עורם שימש אז לייצור חפצים שונים, כולל אהילים. חלק מהדברים הללו נעשו לכאורה על ידי קוך עצמה.

אירמה גרזה

הפושעת הנאצית "המפורסמת" לא פחות אירמה גרזה נולדה ב־1923. בגיל 19 הפכה גרזה לשומרת במחנה הריכוז לנשים רוונסבריק ובשנת 1943 היא הועברה למחנה אושוויץ, שם הוכיחה את נטיותיה הסדיסטיות במלואן.

על פי עדויות רבות של אסירי אושוויץ ששרדו, אירמה גרזה אהבה להכות אסירים בשוט ולשסות בהם כלבים. היא שאבה תענוג מדהים מלצפות בפעולות כירורגיות המבוצעות ללא הרדמה באסירי המחנה. היא גם בחרה באופן אישי אנשים שנשלחו לאחר מכן לתאי הגזים.

באפריל 1945, אירמה גרזה נתפסה. כמה חודשים לאחר מכן גזר בית המשפט עונש מוות בתלייה על הסוהרת בת ה-22 וב־13 בדצמבר 1945 בוצע גזר הדין.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.