כורש נחשב בעיני רבים למקרה למופת של כובש מיטיב שכן הוא אפשר לנתיניו לחיות ולסגוד באותו אופן כמו לפני שלטונו הפוליטי עליהם. כשאביו, כנבוזי הראשון, מת, הרחיב כורש את השושלת האחמנית והפך את האימפריה הפרסית לישות נכבדת על פני רצועת אדמה רציפה מחופי הים התיכון ועד למרגלות הרי ההימלאיה בהודו. כורש זכור בהיסטוריה בגלל הפילוסופיה הפוליטית שלו של סובלנות וכבוד כלפי לא-פרסים והפגנת הרחמים שלו על אויבו המובס.
כמו שליטים קדומים רבים, הכובש הפרסי כורש הגדול (שחי בסביבות 590—529 לפנה"ס), הידוע גם בשם כורש השני, נולד בתוך שושלת מלכותית. במותו של אביו, כנבוזי הראשון, שלט כורש בשושלת האחמנית והרחיב את ממלכת אבותיו לאימפריה אדירה. הוא ניצח לא רק באמצעות כיבוש, אלא גם על ידי גילוי סובלנות ורחמים כלפי אויביו, מה שבידל אותו מאוד.
כאסטרטג צבאי מבריק, כורש ניצח את מלך המדיים, ואז שילב את כל השבטים הפרסים, שמיומנותם בלחימה על סוסים העניקה לצבאו ניידות רבה. ניצחונו על לידיה, באסיה הקטנה ליד הים האגאי, מילא את אוצרו בעושרה האדיר של אותה מדינה.
לאחר שכבש ארצות המקיפות את מסופוטמיה, סגר כורש על בבל. ממורמרים על עבודת הפרך שהוטלה על עירם, מידי האל מרדוך, פנו הבבלים נגד מלכם ולא ראו סיבה להתנגד לכורש, שהיה ידוע כמי שמרחם על אלה שנכנעים לו. בשנת 539 לפני הספירה הם פתחו את שעריהם בפני הפרסים, שנכנסו לעיר "בשלום, בתוך שמחה וצהלה", על פי כתובת המציינת את נצחונו של כורש.
הוא כיבד את נתיניו וטיפל בהם כאילו היו ילדיו שלו והם, מצדם, כיבדו את כורש כאב.
קסנופון, "חינוכו של כורש"
כורש הגדול מת בסביבות שנת 529 לפני הספירה, תוך כדי מבצע צבאי נגד שבטי נוודים מתריסים סביב הים הכספי. אחד המדדים לגדולתו היה ההערכה שבה זכה מהיוונים בשנים שלאחר מכן, למרות המלחמות המרות שניהלו נגד יורשיו הפרסים. יותר מ-150 שנה לאחר מותו של כורש, הסופר היווני קסנופון הנציח את השליט ביצירתו "חינוכו של כורש", שהיוותה השראה לפחות לאחד מהאבות המייסדים של אמריקה: תומס ג'פרסון שהחזיק שני עותקים של היצירה.
שבחים לא פחות למורשתו של כורש נמצאים בתקופה המודרנית, במטה האומות המאוחדות בניו יורק. שם מוצג העתק של מה שנקרא "גליל כורש". הגליל, שנכתב בכתב יתדות בבל, בערך בזמן כיבוש העיר על ידי כורש ונחשף בחורבותיה על ידי ארכיאולוגים בריטים בשנת 1879, מתאר את מעשי הרחמים הרבים של כורש. הוא מתאר את נכונותו לתת לנתינים שנכבשו לשמור על מסורותיהם, מנהג שלא נשמע בתקופה שבה שליטים חשו "בעלים" לא רק על הארצות הנכבשות אלא גם על האנשים שחיים בהן. הגליל נחשב בדרך כלל כ"חוק זכויות האדם הראשון" ושלטונו של כורש זכור כמופת לשלטון שניחן בפלורליזם ובסובלנות.
האופי הנדיב של שלטונו של כורש לבש צורות רבות. הוא שיכנע את המדיים החזקים לשעבר לשתף פעולה עם ממשלתו. הוא אימץ הרגלי לבוש וקישוטים מהאלאמיים. באדמות שכבש, הוא החזיר תמונות של אלים שנתפסו בקרב ונאגרו בבבל. ובבבל עצמה, הוא סגד בפומבי למרדוך שהיה נערץ בעיר.
מעשה הרחמים הנודע ביותר של כורש היה לשחרר את היהודים מגלותם, אחרי שנבוכאדנצר השני גירש אותם מארץ ישראל והכריח אותם לצאת לגלות בבבל. כורש אפשר להם לחזור לארצם המובטחת. היהודים שיבחו את המלך הפרסי בכתובים כמושיע שהאל נתן לו כוח על ממלכות אחרות כדי שיחזירם לירושלים ויאפשר להם לבנות מחדש את בית המקדש.
היהדות היא הדת המונותיאיסטית העתיקה ביותר ששרדה, עם שורשים המתוארכים לאלף השני לפני הספירה. שום דבר לא היה חשוב ליהודים מאמונתם, שהושתתה על הרעיון של ברית בינם לבין האל. הם תיארו את ההיסטוריה של מערכת יחסים זו בתורה ובחמשת הספרים הראשונים של התנ"ך. כידוע, אלוהים הבטיח את ארצות כנען לעמו הנבחר, בני ישראל, שבט ששמקורותיו נעוצים באברהם אבינו. הם ייסדו את ממלכת יהודה וקבעו את ירושלים כבירתה אי שם בסביבות שנת 1000 לפני הספירה. בית המקדש הגדול בירושלים נהרס על ידי נבוכדנצר השני בסביבות 587–586 לפנה"ס. לאחר שכורש שחרר את היהודים מגלות בבל בשנת 538 לפנה"ס, הם חזרו לירושלים כדי לבנות מחדש את המקדש ואת מולדתם הרוחנית.
אחד מהכיבושים הרבים של כורש היה ממלכת לידיה באסיה הקטנה. בקרב השליטים הקדומים, מעטים היו עשירים כמו קרויסוס (Κροῖσος). ממלכתו הכילה מרבצים גדולים של אלקטרום, סגסוגת של זהב וכסף, שבה השתמש לייצור מטבעות: מנהג שמקורו בלידיה וביוון בערך מאה שנה לפני שקרויסוס תפס את השלטון בסביבות 560 לפנה"ס. עושרו הפך אותו לנושא לאגדה. לפי ההיסטוריון היווני הרודוטוס, קרויסוס פגש את השליט האתונאי החכם סולון ושאל אם העושר אינו מבטיח אושר. סולון השיב: "מי שיש לו אוצרות עשירות אינו קרוב יותר לאושר ממי שיש לו מה שמספיק לצרכיו היומיומיים." הרודוטוס ראה בהבסת כורש את קרויסוס כהוכחה לכך שהעושר אינו מבטיח הגשמה.
© כל הזכויות שמורות למיזם HistoryIsTold.