דניאל או'קונל: ה"משחרר" שעיצב את פני אירלנד המודרנית

מנהיג פוליטי כריזמטי, לוחם חופש חסר פשרות ומבשר הדמוקרטיה הנוצרית באירופה שסחף מיליונים בדרכו לשוויון זכויות.

האם ידעתם שקיים מנהיג אירי אחד שסחף מיליון איש לאסיפה אחת, מבלי שנורתה ירייה אחת?

דניאל או'קונל, הידוע בכינויו "המשחרר", היה כוח טבע של ממש. בתקופה שבה הקתולים באירלנד היו נטולי זכויות בסיסיות, או'קונל הצליח להקים את תנועת ההמונים המאורגנת הראשונה באירופה, לנצח את האימפריה הבריטית בדרכיו שלו ולהפוך לקתולי הראשון בפרלמנט.

אבל הסיפור שלו רחוק מלהיות רק של אירי מקומי שהצליח. הוא היה לוחם עז נגד העבדות באמריקה, תומך נלהב בזכויות היהודים באירופה ומנהיג שסירב בכל תוקף להשתמש באלימות, גם כשהיה נדמה שזו הדרך היחידה.

מקרבות משפטיים בבתי המשפט של דבלין, דרך דו-קרב טרגי ששינה את חייו ועד לנאומיו האחרונים בזמן הרעב הגדול – בואו למסע אל תוך חייו של האיש שפרדריק דאגלס העריץ ושעל קברו הוקם מגדל שנישא לגובה 55 מטרים.

רקע

דניאל או'קונל, המוכר בהיסטוריה בכינוי "המשחרר", היה המנהיג הפוליטי הבלתי מעורער של הרוב הקתולי באירלנד במחצית הראשונה של המאה ה-19, אשר הצליח לגייס את האומה כולה למאבק על חירותה. בתחילת המאה ה-19, אירלנד הייתה נתונה תחת שלטון בריטי מחמיר ודיכוי דתי וכלכלי.

דניאל , שנולד ב-6 באוגוסט 1775 ונפטר ב-15 במאי 1847, הצליח באמצעות כושר ארגון פנומנלי ורטוריקה סוחפת להוביל את המוני העם האירי (מהמעמדות הנמוכים ביותר ועד לבעלי האדמות) להישג היסטורי: האמנציפציה הקתולית של שנת 1829. חשיבותו ההיסטורית נובעת לא רק מהשגת זכויות פוליטיות, אלא מיצירת זהות לאומית אירית מלוכדת שהתבססה על כוחם של ההמונים בדרכי שלום.

מהרי קרי ועד למהפכה הצרפתית

דניאל או'קונל נולד בבית קארהאן, סמוך לקאהרסיבין שבמחוז קרי, למשפחת או'קונל מדרינאן. הייתה זו משפחה קתולית אמידה ששרדה את חוקי העונשין הנוקשים (Penal Laws) בזכות נאמנותם של שכנים פרוטסטנטים ששימשו עבורם כנאמנים על הקרקעות. הוריו היו מורגן או'קונל וקתרין או'מוליין, והוא גדל בבית דרינאן אצל דודו חשוך הילדים, מוריס "האנטינג קאפ" או'קונל, שהיה בעל אדמות, מבריח ושופט שלום, אשר הפך את דניאל ליורשו.

בשנת 1791 נשלחו דניאל ואחיו הצעיר מוריס ללימודים בצרפת, במכללה הישועית האנגלית בסנט-אומר. המהפכה הצרפתית שפרצה באותן שנים אילצה אותם להימלט בינואר 1793, לאחר שההמון הוקיע אותם כ"כמרים צעירים" ו"אריסטוקרטים קטנים".

במהלך חציית התעלה האנגלית, פגשו באחים ג'ון והנרי שירס שהציגו מטפחת ספוגה, לטענתם, בדמו של לואי ה-16 שהוצא להורג. חוויה זו הותירה באו'קונל סלידה עמוקה ומתמשכת משלטון ההמון ומאלימות פוליטית.

לאחר לימודי משפטים בלונדון, חזר או'קונל לאירלנד ב-1795. למרות חוקי ההקלה של 1793, הקתולים עדיין היו מודרים מהפרלמנט ומהמשרות הבכירות. ב-19 במאי 1798 הוסמך או'קונל כעורך דין בלשכת עורכי הדין האירית, ימים ספורים לפני פרוץ מרד ה"אירים המאוחדים". או'קונל, שלא האמין בסיכויי המרד או בסיוע הצרפתי, העביר את תקופת המהומות במחוז קרי. מאוחר יותר טען שהיה חבר בארגון, אך בחר להפגין נאמנות לממשלה כדי לסייע לעם בעת הצורך.

כעורך דין פרטי, צבר או'קונל מוניטין רב והכנסה גבוהה מאוד, למרות שתמיד היה שרוי בחובות. הוא נודע בסגנונו הלוחמני בבית המשפט, בניצול חולשותיהם של שופטים ובסירובו להפגין כניעה. למרות הישגיו, הוא נותר בדרגה נמוכה מזו של עורכי דין פרוטסטנטים פחות מוכשרים במשך רוב הקריירה שלו, ובשלב מאוחר יותר אף סירב להצעה לשמש כראש הערכאה לדיני יושר (Master of the Rolls).

בשנת 1802 נישא לבת דודתו מדרגה שלישית, מרי או'קונל, בניגוד לרצונו של דודו מוריס. הנישואים היו מאושרים מאוד והולידו שמונה ילדים: ארבע בנות וארבעה בנים, שכולם הפכו לימים לחברי פרלמנט. מותה של מרי ב-1836 היה מכה קשה ממנה לא התאושש דניאל או'קונל מעולם.

עקרונות פוליטיים ודת

השקפת עולמו של או'קונל הושפעה מהנאורות ומחשיבה דמוקרטית רדיקלית. הוא הושפע עמוקות מוויליאם גודווין ותומאס פיין, ואף הפך לדיאיסט לתקופה קצרה לפני שחזר לחיק הכנסייה הקתולית ב-1809 והפך לאדם דתי מאוד. למרות אדיקותו, הוא תמך בהפרדה מוחלטת בין דת למדינה והיה ליברל מושבע שפעל לביטול העבדות, התנגד לעונש המוות וביקר את הענישה הגופנית בצבא.

או׳קונל עמד בתוקף על עצמאותה הפוליטית של הכנסייה. הוא התנגד נחרצות לניסיונות של הכתר הבריטי לקבל זכות וטו על מינוי בישופים קתולים, אפילו כאשר הוותיקן עצמו הציע פשרה בנושא ב-1814. הוא הצהיר שהקתולים באירלנד מעדיפים להישאר ללא אמנציפציה מאשר לאפשר לממשלה להתערב בענייני הכנסייה.

אני חסיד של חירות אזרחית ודתית בכל רחבי הגלובוס, ובכל מקום שבו קיימת עריצות, אני אויבו של העריץ.

דניאל או'קונל

בשנת 1823 הקים דניאל או'קונל את "התאחדות הקתולים" (Catholic Association). הוא הנהיג את "מס הקתולים" – פני אחד בחודש ששולם על ידי עניי העם, מה שהפך את המאבק לתנועה עממית רחבה. אויביו כינו אותו בבוז "מלך הקבצנים", אך הוא הצליח לארגן "אסיפות ענק" של למעלה מ-100,000 איש.
אירוע טרגי שעיצב את דמותו התרחש ב-2 בפברואר 1815. לאחר שכינה את עיריית דבלין "קבצנית", אותגר או'קונל לדו-קרב על ידי ג'ון ד'אסטר. או'קונל ירה בד'אסטר ופצע אותו אנושות. מוכה צער, הוא הציע לאלמנתו פנסיון ושילם אותו באדיקות במשך שלושים שנה. בעקבות האירוע נדר או'קונל נדר שלא לשפוך דם אדם שוב, וקיבל בהכנעה עלבונות מאנשים אחרים מבלי להשיב בדו-קרב.

שיא המאבק הגיע ביולי 1828, כאשר דניאל או'קונל ניצח בבחירות משנה במחוז קלייר, למרות שכקתולי לא יכול היה להישבע את שבועת העליונות הנדרשת מחברי פרלמנט. ניצחונו אילץ את הדוכס מוולינגטון ואת רוברט פיל להעביר את "חוק ההקלה לקתולים" ב-1829, מחשש למרד עממי. או'קונל נבחר מחדש ללא התנגדות והפך לחבר הפרלמנט הקתולי הראשון.

המאבק לביטול האיחוד והעבדות

לאחר ההצלחה באמנציפציה, פנה או'קונל ליעד הבא: ביטול "חוק האיחוד של 1800" והקמת פרלמנט אירי עצמאי. הוא הקים את "התאחדות הביטול" (Repeal Association) והחל בסדרה של אסיפות ענק. ב-15 באוגוסט 1843, בגבעת טארה, התאסף קהל שנאמד במיליון בני אדם כדי לשמוע את דניאל או'קונל.
ברם, כאשר תכנן אסיפה נוספת בקלונטרף ב-8 באוקטובר 1843, הממשלה הבריטית שלחה כוחות צבא ואסרה על קיום האירוע. או'קונל, שנאמן לעקרון אי-האלימות, ביטל את האסיפה כדי למנוע מרחץ דמים. החלטה זו פגעה ביוקרתו בקרב הצעירים בתנועה, שכונו "האירים הצעירים" (Young Irelanders), שהחלו לנטות לכיוון של מאבק מזוין.

אחד ההיבטים המרשימים ביותר בפועלו של דניאל או'קונל היה מחויבותו לביטול העבדות בעולם, ובמיוחד בארצות הברית. הוא סירב לקבל תרומות לתנועה שלו מבעלי עבדים והצהיר כי לעולם לא ידרוך על אדמת אמריקה כל עוד העבדות קיימת בה.

בשנת 1845, פגש בדבלין את הלוחם בשחור למען ביטול העבדות, פרדריק דאגלס, והרשים אותו עמוקות בנאומו נגד שעבוד בני אדם.

שנותיו האחרונות של או'קונל עמדו בסימן "הרעב הגדול" שהכה באירלנד החל מ-1845. בנאומו האחרון בפרלמנט הבריטי בפברואר 1847, התחנן או'קונל לסיוע: "אירלנד בידיכם – בכוחכם. אם לא תצילו אותה, היא לא תוכל להציל את עצמה". בריאותו התרופפה והוא יצא למסע צליינות לרומא.

דניאל או'קונל מת בג'נובה, איטליה, ב-15 במאי 1847. לפי בקשתו האחרונה, לבו נקבר ברומא וגופתו הוחזרה לאירלנד ונטמנה בבית הקברות גלאסנווין בדבלין, שם הוקם מעל קברו מגדל עגול אירי בגובה 55 מטרים לזכרו.

נתונים מרכזיים על בחירות 1841 באירלנד

דניאל או'קונל הותיר אחריו מורשת מורכבת של ליברליזם קתולי ופרגמטיזם פוליטי. הוא נחשב למבשר הדמוקרטיה הנוצרית באירופה ולדמות שהעניקה לעם האירי המדוכא את גאוותו הלאומית מחדש. זכרו מונצח ברחובה הראשי של דבלין, הנקרא על שמו, ובפסלים הפזורים ברחבי העולם, מאוסטרליה ועד ניו זילנד.

מעוניינים לצלול עמוק יותר אל תוך דמויות המופת שעיצבו את ההיסטוריה? הירשמו לניוזלטר שלנו ב-HistoryIsTold וקבלו מדי שבוע סיפורים מרתקים ובלעדיים ישירות לתיבת המייל שלכם ושתפו את הכתבה עם חברים שוחרי ידע.

חומר מעשיר לצפייה

הסרט העלילתי "The Liberator" משנת 2022 בהפקת Red Abbey Productions.