ישנן דמויות משפיעות רבות בתנ"ך: המלך שלמה; נח; אברהם, שהיה אביהן של שלוש הדתות המאוכלסות ביותר בעולם; אבל המלך דוד הוא דמות משמעותית שזכתה לכמות עצומה של תשומת לב בקרב ארכיאולוגים, סופרים, כמרים ולומדי התנ״ך באשר הם. הוא מיוחס רבות כמי שכתב את רוב ספר תהילים ונערץ על ידי רבים כגדול מבין מלכי ישראל הרבים ולמעשה שושלת בית דוד שתסתיים עם משיח בן דוד, תחילה דווקא בו.

ראשית חייו

דוד מבית לחם היה בנו הצעיר של אדם בשם ישי וגודל להיות רועה צאן בסביבות שנת 1,000 לפני הספירה. הוא מוצג כ"אדמוני, עם יפה עיניים וטוב רואי" (שמואל א' ט"ז:י"ב). לפי התנ״ך, הנביא שמואל נשלח לבית לחם כדי למצוא מחליף למלך שאול שנכשל "לשמוע בקול ה'" (שמואל א' ט"ו:י"ט) בכך שלא השמיד לחלוטין את העמלקים לאחר שהבורא מסר אותם לידיו של שאול.

לאחר שנמשח על ידי שמואל להיות המלך הבא של ישראל, דוד גויס לחצרו של שאול כדי להרגיע את עצביו של המלך עקב "רוח רעה מאת ה'" (שמואל א' ט"ז:ט"ו), שכן הוא היה מוזיקאי וזמר מוכשר מאוד. מן הסתם, שאול לא היה מודע למשיחתו המוקדמת של דוד כיורשו, והוא העריך מאוד את קולו המוזיקלי המרגיע של דוד ואת הנבל היפה שלו. שאול ביקש מאביו של דוד לאפשר לבנו להישאר בחצר בשל העובדה שלאחר ששמע את דוד, "ורווח לשאול וטוב לו, וסרה מעליו רוח הרעה" (שמואל א' ט"ז:כ"ג).

גוליית, ואחד הקרבות המפורסמים בהיסטוריה

מאירועי ספורט ועד מיזמים עסקיים, העגה המודרנית רצופה במטאפורת "דוד וגוליית". כאשר משתתף קטן יותר ופחות מוכשר לכאורה ניצב מול יריב שנראה או מרגיש בלתי מנוצח, התחרות המקראית בין דוד לגוליית מתוארת לעיתים קרובות כל כך עד שמקור המטאפורה אובד לעתים. עם זאת, במקרה זה, המציאות הייתה פנטסטית הרבה יותר מההשוואות המאוחרות למאורע.

המלך שאול וצבאו חנו בעמק האלה כשהם נערכים לקרב נגד אויביהם המושבעים, הפלשתים. לפי התנ"ך, גוליית מגת היה גיבור הפלשתים "גובהו שש אמות וזרת" (שמואל א' י"ז:ד'), מה שהיה שווה למשהו כמו 3 מטרים עצומים! הענק התגרה בבני ישראל בטענה שאם איש יוכל להרוג אותו, "והיינו לכם לעבדים; ואם אני אוכל לו והכיתיו, והייתם לנו לעבדים ועבדתם אותנו" (שמואל א' י"ז:ט').

אולי יעניין אתכם גם

מרד החשמונאים: כיצד ניצחו המכבים את הסלאוקים?

עונש המוות לאורך ההיסטוריה: המאבק העולמי בין דין צדק לזכות לחיים

מי היה יהודה המכבי? קווים לדמותו של לוחם יהודי

אנטיוכוס הרביעי והמצור על ירושלים: מה באמת קרה?

מי היה פרעה מיציאת מצרים? מועמדים אפשריים

חשמלית ושמה אשמה: כך סייעה התחבורה באמסטרדם לגירוש היהודים

צבא ישראל היה "חתו וייראו מאוד" מהפלשתי הענק ואף אחד לא העז לצאת מולו. אולם, רועה הצאן הצעיר מבית לחם, בעודו מביא אוכל לאחיו שהיו בצבא ושומע את הגסויות של גוליית, התמלא כעס על כך שמישהו העז ללעוג לאלוהי ישראל ולעמו. דוד הצעיר רתח מדברי גוליית ומחוסר האמונה והפעולה מצד בני ישראל אל מול הענק הפלשתי. הוא הובא לפני המלך ואמר לשאול שיתייצב מול האיש הזה המחרף את אלוהיו ועמו. שאול לא השתכנע מביטחונו של דוד וניסה להניא אותו באומרו "נער אתה, והוא איש מלחמה מנעוריו" (שמואל א' י"ז:ל"ג).

הרועה הצעיר התעלם מכל האזהרות מפני המפגש עם גוליית בשדה, באומרו כי "[ה']… הוא יצילני מיד הפלשתי הזה" (שמואל א' י"ז:ל"ז). בראותו שהנער נחוש להילחם בענק, שאול ניסה להלביש את דוד בשריונו, שהיה מסורבל וכבד מדי עבור הנער הצעיר, והוא אמר "לא אוכל ללכת באלה כי לא ניסיתי" (שמואל א' י"ז:ל"ט). דוד הסיר את השריון, לקח את מקלו בידו, ובמקום זאת בחר בחמישה חלוקי אבנים חלקים מנחל סמוך שילוו את קלע הרועים הפשוט שלו.

בבואו אל דוד בשדה, שאל גוליית "הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות?" (שמואל א' י"ז:מ"ג). דוד לא פחד. ולאחר שהודיע לענק על כוונתו להאכיל בגופתו את עוף השמים וחיית השדה, הוא ניגש אל האיש העצום מגת, הניח אחת מהאבנים במקלע, וירה את הקליע עמוק אל מצחו של האיש שאף איש לא הסכים להתייצב מולו. לאחר שהענק נפל, דוד לקח את חרבו של גוליית עצמו וכרת את ראשו. או-אז בני ישראל רדפו אז אחרי הצבא הפלשתי שנמלט לאחר שראה את העברי הצעיר עורף את ראש גיבורם ו"ויפלו חללי פלשתים בדרך שעריים" (שמואל א' י"ז:נ"ב).

דוד והמלך שאול

לאחר הריגת גוליית והתבוסה שבאה בעקבותיה לצבא הפלשתי, שאול לא אפשר עוד לדוד לחזור לבית משפחתו בבית לחם. לפי ספר שמואל, דוד הפך לחבר קרוב מאוד של בן שאול, יהונתן. דוד ציית לפקודות שאול ויצא לכל משימה אליה נשלח ללא עוררין, והוא הפך במהרה לגיבור לאומי של הישראלים. יום אחד, בשובם הביתה, שמע שאול את עם ישראל קורא: "הכה שאול באלפיו, ודוד ברבבותיו" (שמואל א' י"ח:ז').

כששמע את השבחים שהורעפו על דוד, שאול החל לקנא בנער ובפופולריות שלו. קנאתו של שאול גרמה לו לנסות להרוג את דוד על ידי הטלת חנית לעברו, מה שהצית סדרה ארוכה של אירועים שהובילו לעזיבת דוד את ישראל, ולכך ששאול רדף אחריו וניסה להרוג את בית-הלחמי במספר הזדמנויות. ייתכן שדוד היה נהרג על ידי המלך לולא ידידותו עם בן המלך. יהונתן היה נחוש לעזור לדוד לשרוד את חמת המלך, מה שלעיתים עורר את כעסו של שאול נגד בנו האהוב שלו עצמו. ואכן, שאול היה נחוש כל כך להרוג את דוד עד שטבח בכהני לוי (בנוב) שנתנו לו מחסה.

דוד בסופו של דבר האריך ימים אחרי שאול והפך למלך ישראל. בסירובו לפגוע במשיח ה', הוא אפשר לשאול לחיות למרות שהיו לו הזדמנויות מרובות להרוג אותו. על הר הגלבוע, שאול ובניו, כולל חברו הקרוב של דוד יהונתן, מצאו סוף אכזרי. בעודם נלחמים שוב בפלשתים, בניו של שאול נהרגו. לפי התנ"ך, שאול נפגע אז ונפצע קשה מחץ, ובעקבות זאת נפל על חרבו שלו. הפלשתים מצאו את גופות המלך ובניו למחרת. הם ערפו את ראשיהם ותלו את גופותיהם על חומות העיר בית שאן, אך הגופות הוסרו במהירות על ידי כוחות נבחרים, נשרפו ונקברו ליד יבש גלעד.

דוד כמלך

כששמע על מות המלך שאול ובניו, דוד היה כה נסער עד שהרג את השליח שהביא לו את הבשורה מכיוון שהאיש טען שהרג את שאול לבקשת המלך. דוד ספד לשאול ולבניו, ואז עלה לחברון בהוראת ה' שם נמשח למלך. אולם אבנר, שר הצבא של שאול, לקח את בנו האחר של שאול והמליך אותו על כל ישראל, מלבד יהודה, שהלכה אחרי דוד כמלך. זמן קצר לאחר מכן, אנשי דוד הביסו את אבנר בגבעון. מלחמה ארוכה בין שני הפלגים התפתחה, שבה דוד ניצח בסופו של דבר, ואבנר עבר לצדו.

בסופו של דבר, כל ישראל קיבלו את דוד כמלך. במהלך חזרתו של דוד לירושלים עם ארון הברית, הוא רקד את דרכו אל העיר לפני ה' בצורה מפורסמת. המפגן הכעיס את אשתו המנוכרת (מיכל), והיא האשימה אותו שעשה צחוק מעצמו לפני העם. עקיצה שדוד התרעם עליה ונזף באשתו, שכן הרגיש שריקוד באופן של הכרת תודה לפני ה' הוא דבר ראוי לעשות.

דוד נהנה ממלוכה ארוכה בת ארבעים שנה על ממלכת ישראל. בתקופתו כמלך ישראל שגשגה. עם זאת, המלך לא היה מושלם בשום אופן. זמן קצר לאחר הכתרתו, דוד הרגיש שעליו לבנות מקדש לה'. הוא קונן: "אנכי יושב בבית ארזים, וארון האלהים יושב בתוך היריעה" (שמואל ב' ז':ב'). אולם, הנביא נתן אמר לו שיש לו יותר מדי דם על ידיו כדי לבנות את המקדש, ושבנו הוא שיבנה את בית ה'.

החטא הגדול ביותר שדוד ביצע, עם זאת, לא היה קשור למלחמה. דוד התעורר ערב אחד וראה אישה יפה רוחצת על גג בירושלים. שם האישה היה בת שבע, ולמרות שהייתה כבר נשואה, דוד כמלך שלח לקרוא לה ושכב עמה, והיא הרתה את ילדו. היא הייתה נשואה לאחד ממפקדי הצבא של דוד, אוריה החיתי.

דוד דאג מאוד לאישה וגרם למות בעלה בקרב על ידי שליחתו בכוונה לחזית המלחמה. הברית הישנה מספרת לנו שפעולה זו הכעיסה את אלוהים מאוד. הנביא נתן נשלח אל דוד, והוא סיפר למלך סיפור על איש עשיר הגונב את הכבשה היפה של איש עני שאהב אותה, היחידה שהייתה לאיש העני. לאחר שפסק שהאיש העשיר חייב למות על מעשיו, ואז גילה שהוא האיש העשיר ובת שבע הייתה כבשתו של אוריה, דוד התמלא צער ואשמה וחזר בתשובה לפני הבורא. למרות שדוד התחרט על חטאו, הילד שילדה לו האישה מת זמן קצר לאחר הלידה. עם זאת, הבן הבא שהוליד עם בת שבע נקרא שלמה, ושלמה הפך כמעט מוכר כמו אביו ובסופו של דבר בנה את בית המקדש לאלוהים.

במהלך העשורים הבאים, דוד נאלץ להילחם ללא הרף באויביו, שאחד מהם היה בנו אבשלום. אבשלום, ואויביו האחרים של דוד, הובסו, לעיתים קרובות לצערו ולתדהמתו של דוד. דוד שמר על מערכת יחסים עם אלוהים לאורך חייו ולמרות שנגזר עליו לדכא מרידות והתקפות חוזרות ונשנות מצד שכניו, תקופת מלכותו של דוד נחשבת לאחד משיאי ההיסטוריה העברית. דוד מת לאחר שהבטיח כי שבועתו לאשתו בת שבע ששלמה יהיה מלך ישראל קוימה, ובכך הכין את ממלכת ישראל להצלחתה העתידית.

מינימליסטים ומקסימליסטים

היסטוריונים של המזרח הקרוב הקדום מחולקים לעיתים קרובות לשתי קטגוריות עיקריות בלימוד ההיסטוריה של האזור. הם ידועים כמקסימליסטים, המאמינים שהתנ"ך הוא מקור היסטורי אמין ושהמידע הכלול בו הוא מקור ראשוני ראוי. לעומת זאת, המינימליסטים מאמינים שהספר אינו אלא אוסף של היסטוריות שבעל פה שיש להן קשר מועט או חסר כל קשר לעובדות היסטוריות.

ללא קשר לעמדתו של אדם לגבי הרלוונטיות של התנ"ך ודיוקו, הנושא מסקרן להפליא. וההיסטוריות שבעל פה, אם זה כל מה שהן, משתפות את קולו של עם שעמד בניסיונות חוזרים ונשנים להשמדתו לאורך ההיסטוריה. עם זאת, ישנן ראיות רבות המצביעות על כך שהתנ"ך הוא מקור מידע אמין הרבה יותר מאשר סתם אוסף של מיתוסים או סיפורים.

היסטוריונים עתיקים נאחזים לעיתים קרובות במערך המקובל של סממנים היסטוריים כדי להניא את התפיסות המקסימליסטיות של הדיוק ההיסטורי של הברית הישנה. אין ספק שניתן למצוא דוגמאות, כמו מרד ההיקסוס במצרים המזכיר את הסיפורים בספר שמות ואת בריחת הישראלים ממצרים. שערי ששת התאים של שלמה בערים חצור, מגידו וגזר תואמים גם הם במידה מפתיעה את הטענות המקראיות המופיעות בספר מלכים א'. אולי הכי רלוונטי כאן, כתובת תל דן, המציינת בבירור את "בית דוד", נראית כמצביעה על יותר מתבוסה של שודד פשוט או ראש שבט, כפי שהגישה המינימליסטית לגבי המלך דוד טוענת לעיתים קרובות. בכל מקרה, קולו של דורות אינספור של עברים זורח דרך סיפורי דוד, בנו שלמה, ומזמורי תהילים של דוד ונגניו הראשיים.

חומר מעשיר לצפייה

אחת ההפקות הגדולות על דמותו של דוד המלך היא סדרת הטלוויזיה ״בית דוד״, בהפקת Prime Video מבית אמזון. אך זו כמובן לא ההפקה היחידה על אחת הדמויות החשובות בהיסטוריה בכלל ובעולם היהודי בפרט.