בקיץ 2003 רעדו יסודות הפוליטיקה הבריטית. ד”ר דייוויד קלי, מדען מוערך ומומחה לנשק ביולוגי, עמד במוקד סערה עולמית סביב מלחמת עיראק. ימים ספורים לאחר שנחשף כמקור שטלטל את אמינות הממשלה הבריטית, נמצאה גופתו בנסיבות שנויות במחלוקת • המוות הזה לא היה רק טרגדיה אישית – הוא הפך לסמל לשאלות נוקבות על אמת, שקרים ומחירם של חיים בשדה הפוליטי
דייוויד כריסטופר קלי (14 במאי 1944 — 17 ביולי 2003) היה מדען ולשי, מומחה בינלאומי ללוחמה ביולוגית, שבחייו ובמותו נגע במוקדי הכוח הרגישים ביותר של בריטניה, עיראק והמערכת הבינלאומית. חייו המדעיים המרשימים, תרומתו להבנת הנשק הביולוגי, והסתבכותו בפרשה הפוליטית סביב “תיק עיראק” הפכו אותו לדמות שנויה במחלוקת ועד היום משמש מוקד לדיון ציבורי.
ילדות והשכלה מוקדמת
דייוויד קלי נולד בלויניפיה, גלמורגן, דרום ויילס. אביו, תומאס ג’ון קלי, היה מורה ששירת במלחמת העולם השנייה כקצין קשר בחיל האוויר המלכותי. הוריו התגרשו ב-1951 וקלי הצעיר עבר עם אמו לפונטיפריד, שם גדל. מגיל צעיר הצטיין הן בספורט והן במוזיקה: הוא רץ במסגרת נבחרת הנוער של ויילס בקרוס קאנטרי, ניגן בקונטרבס בתזמורת הנוער הלאומית של ויילס, ואף ניגן בסקסופון ברמה גבוהה.
ב-1963 התקבל לאוניברסיטת לידס ללימודי כימיה, בוטניקה וביופיזיקה. שנתיים לאחר מכן מתה אמו ממנת יתר של תרופות מרשם – מקרה שהותיר עליו חותם כבד. הוא סבל מאינסומניה ונזקק לטיפול תרופתי. למרות הקשיים, סיים תואר ראשון בבקטריולוגיה ב-1967, המשיך לתואר שני בווירולוגיה באוניברסיטת בירמינגהם, וב-1971 קיבל דוקטורט במיקרוביולוגיה מאוניברסיטת אוקספורד. עבודתו האקדמית עסקה בנגיפים של חרקים, והוא התקדם לעמדה בכירה במכון לחקר וירולוגיה וסביבה באוקספורד.
קריירה מדעית ומעבר למשרד ההגנה
ב-1984 הצטרף קלי למשרד ההגנה הבריטי (MoD) כראש מחלקת המיקרוביולוגיה בפורטון דאון – מתקן חשאי שעסק במחקרים ביולוגיים. בתקופתו הובילה המחלקה מחקרים פורצי דרך בהגנה ביולוגית, במיוחד במהלך מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991.
ב-1989 התרחש מפנה משמעותי: ולדימיר פסצ’ניק, ביולוג בכיר סובייטי שערק לבריטניה, חשף בפני שירותי המודיעין הבריטיים את ממדי תוכנית הנשק הביולוגי החשאית של ברית המועצות. קלי היה בין החוקרים שגבו עדויות מפסצ’ניק והבינו את היקף ההפרה של אמנת הנשק הביולוגי מ-1972.
בין 1991 ל-1994 השתתף קלי בצוותי פיקוח בריטיים-אמריקאיים שביקרו במתקנים ביוטכנולוגים ברוסיה. ביקורים אלו חשפו עדויות להמשך עבודה אסורה בנשק קטלני, כולל שימוש באבעבועות שחורות. קלי עצמו דיווח על ניסיונות הטעיה מתוחכמים של המארחים הרוסים, אך הצליח לתעד סימנים חד-משמעיים להפרות. המוניטין שלו כמפקח חד-עין סייעו לו גם בהמשך.
לאחר מלחמת המפרץ הראשונה קבעה החלטת מועצת הביטחון 687 את פירוק מערך הנשק הבלתי קונבנציונלי בעיראק ודייוויד קלי מונה ב-1991 לשמש כאחד מראשי צוותי הפיקוח של ועדת הפירוק המיוחדת של האו”ם (UNSCOM).
לאורך שנות ה-90 הוביל עשר משלחות פיקוח בעיראק, ובסופן של עשרות ביקורות היה אחראי לחשיפת תוכניות לייצור נשק ביולוגי במתקנים כגון “סלמאן פק” ו”אל-חכום”. עיראק תחת סדאם חוסיין ניסתה שוב ושוב להערים עליו ועל צוותו, ולעיתים אף סירבה לאפשר לו כניסה למתקנים ושמו נודע בעולם כמי שלא היסס לעמוד מול סדאם חוסיין עצמו.
במהלך עבודתו נחשף קלי לתרבות העיראקית, פיתח הערכה רבה לאנשי המקום ואף התקרב לדת הבהאית בעקבות היכרות עם קצינה אמריקאית בעיראק. אלא שהמפנה היה עם ההיערכות לפלישה לעיראק…
בשנת 2002 פרסמה ממשלתו של טוני בלייר את “תיק עיראק”, מסמך מודיעיני שנועד להצדיק פעולה צבאית נגד סדאם חוסיין. אחת הטענות המרכזיות בו הייתה שעיראק מחזיקה נשק כימי וביולוגי שניתן לשימוש תוך 45 דקות. קלי, שראה טיוטות של המסמך, לא היה מעורב בכתיבתו אך הביע ספקות לגבי חלק מהמידע המצוי בו. בשיחות עם עיתונאים, בהם סוזן ווטס ואנדרו גיליגן מה-BBC, רמז שהטענה לא הייתה מבוססת די הצורך ושנוספה מטעמים פוליטיים, בין היתר בהשפעתו של אלסטייר קמפבל, יועץ התקשורת של ראש הממשלה טוני בלייר. כאשר גיליגן פרסם את המידע בתחנת הרדיו רדיו 4, פרץ משבר פוליטי בין הממשלה לבין תאגיד השידור הבריטי BBC. לחץ עצום הופעל על קלי עצמו, ששמו דלף לתקשורת והוא נאלץ להעיד בפני ועדות פרלמנטריות שונות. הופעתו ב-15 ביולי 2003 תיארה אותו כאדם עייף, זהיר ומותש.
מותו
בבוקר ה־17 ביולי עבד קלי מביתו בסאות’מור, במענה על שאלות כתובות שהגישו שני חברי פרלמנט—מקאינלי בנוגע לזהות העיתונאים איתם שוחח קלי, וחבר הפרלמנט השמרני ברנרד ג’נקין בנוגע לדיונים של קלי עם גיליגן והאם הוא ייענש על כך; קלי נדרש לספק את המידע למשרד ההגנה כדי שיועבר הלאה. הוא קיים שיחת טלפון עם מפקד כנף ג’ון קלארק, חבר ועמית לעבודה, שבה הם דנו במצבו הכללי של קלי, וכן בביקור לעיראק שתוכנן לשבוע הבא. קלארק דיווח שקלי נראה “עייף מאוד, אך ברוח טובה”. במהלך היום קיבל כמה מיילים מאנשים שתמכו בו, כולל מהעיתונאית של הניו יורק טיימס, ג’ודית מילר, עליהם השיב: “אני אחכה עד סוף השבוע לפני שאשפוט—הרבה שחקנים אפלים משחקים משחקים. תודה על התמיכה שלכם”.
במהלך היום קיבל קלי שיחת טלפון ששינתה את מצבו רוחו. מנגולד מציין כי “ההסבר הסביר ביותר הוא שהוא שמע מחבר טוב ממשרד ההגנה כי ל-BBC יש ראיות מוקלטות, שכאשר יפורסמו, יראו שהוא אכן אמר את הדברים לסוזן ווטס, אותם הוא הכחיש רשמית”. באותו יום הייתה גברת קלי חולה ושהתה זמן מה במיטת חדר השינה של בני הזוג, אך היא קמה בשעה 15:00 ומצאה את קלי מדבר בטלפון, לפני שחזרה לחדרה לישון. שיחת הטלפון הזו הייתה ככל הנראה עם קלארק, במסגרת דיון על אחת התשובות לשאלות הפרלמנט. קלי יצא להליכה בין השעות 15:00 ל־15:20, ונראה לאחרונה לרות’ אבסאלום, שכנה, עמה עצר לשוחח. היא הייתה האדם האחרון שראה אותו בחיים. קלארק ניסה ליצור קשר עם קלי בביתו (שם סיפרה לו גברת קלי שבעלה יצא להליכה) ואחר כך עם הטלפון הנייד של קלי, שהיה כבוי; קלארק ציין שהוא הופתע שהטלפון כבוי, שכן בדרך כלל קלי היה נגיש בקלות.
קלי הלך מרחק של כ-1.6 ק”מ מביתו אל הרוודאון היל. נראה כי הוא נטל עד 29 טבליות של קו־פרוקסמול, לשיכוך כאבים; כמו כן הוא חתך את פרק ידו השמאלית באמצעות סכין גיזום שהחזיק מאז נעוריו, וחתך את העורק האולנרי. ניתוחים לאחר המוות קבעו כי לא נמצאו טביעות אצבעותיו של קלי על הסכין או על האריזות של הכדורים.
רייצ’ל קלי שוחחה עם אמה בשעות אחר הצהריים המאוחרות, ולאחר מכן נסעה לבית הוריה בסביבות השעה 18:00. מאחר שאביה לא חזר, רייצ’ל הלכה לאורך השביל שהאב היה רגיל להשתמש בו בניסיון למצוא אותו; היא חזרה לבית בסביבות 18:30, ואז נסעה לסייר באזור כדי לבדוק אם יכלה למצוא משהו. סיאן, בתם הבכורה של קלי, הגיעה גם היא לבית באותו ערב, ובשעה 23:40 הם התקשרו למשטרה. שלושה שוטרים מתחנת המשטרה המקומית באבינגדון הגיעו תוך רבע שעה; הם חיפשו מיד בבית ובגינה. עד השעה 01:00 בבוקר נדרש מסוק חיפוש מבסיס האוויר בנסון, מצויד בציוד הדמיה תרמית; סופקו גם צוותי כלבי חיפוש, והוקם עמוד תקשורת בגובה 26 מטר שכן ביתם של קלי היה באזור חסר כיסוי תקשורת ניידת.
המשטרה השתמשה בצוותי חיפוש מתנדבים ואחד מהם מצא את גופתו של קלי בהרוואודאון היל בסביבות השעה 09:20 בבוקר ה־18 ביולי. הצוותים שתיארו את מיקום גופתו באופן שונה: אחד ציין שקלי היה “בסמוך לבסיס העץ עם כמעט ראשו וכתפיו נשענים על העץ”; האחר ציין שהוא “ישב כשהגב נשען על העץ”. המשטרה והחובשים סירבו לאשש את התיאורים. כשאחד השוטרים הראשונים בזירה, ציין שהגופה “שכבה על גבה ליד עץ גדול, הראש לכיוון גזע העץ”; הפתולוג שנקרא לזירה, ניקולאס האנט, זכר כי “ראשו היה קרוב מאוד לענפים וכדומה, אך לא ממש מעל העץ”.
החקירה והעיסוק הציבורי במותו
מותו של קלי זעזע את בריטניה. ראש הממשלה בלייר מינה את הלורד האטון לעמוד בראש ועדת חקירה רשמית. מסקנות הוועדה קבעו כי קלי אכן התאבד, ללא מעורבות צד שלישי. למרות זאת, הספקות לא פסקו. בין 2010 ל-2011 בחן התובע הכללי דומיניק גריב את החומר מחדש והגיע לאותה מסקנה – שמדובר בהתאבדות. דו”חות הנתיחה והרעלים, שפורסמו ב-2010, תמכו גם הם בכך.
במקביל הפך סיפורו לנושא לסרטים תיעודיים, הצגות וספרים. דמותו שימשה סמל לאדם שהסתבך בין נאמנותו למדע, מחויבותו לשקיפות ציבורית ולחצים פוליטיים אדירים.
מארק ריילנס גילם אותו בסרט The Government Inspector ששודר בטלוויזיה הבריטית בשנת 2005.
הוקרה ומורשת
ב-1994 מונה קלי ל”חבר במסדר מיכאל הקדוש וג’ורג’” (CMG). לפי חקירת האטון, במאי 2003 אף נשקלה מועמדותו לתואר אבירות. עבודתו בעיראק אף זיכתה אותו במועמדות לפרס נובל לשלום.
מעבר לתארים, נותר קלי בזיכרון הציבורי כמדען מבריק שהקדיש את חייו ללחימה בנשק ביולוגי – אך מצא את עצמו בלב סערה פוליטית שהובילה למותו.
דייוויד קלי היה דמות מורכבת: מדען מהשורה הראשונה, אידיאליסט שראה עצמו מחויב לחשיפת האמת, ואדם שנקלע לשדה מוקשים פוליטי בין ממשלת בלייר, ה-BBC והמערכת הבינלאומית. סיפורו הוא עדות עגומה לכוחם ההרסני של נשק ביולוגי – לא רק בשדות הקרב, אלא גם בשדות הפוליטיקה והתקשורת.
רוצים לקרוא עוד על דמויות שהשפיעו על ההיסטוריה המודרנית ועל המאבקים סביב נשק, מלחמות ופוליטיקה? המשיכו לגלוש באתר HistoryIsTold.com וגלו עוד סיפורים מרתקים.
