תרבות החירשים היא תרבות שבמרכזה ניצבת שפת הסימנים והיחסים ההדדיים בין חבריה. בניגוד לתרבויות אחרות, תרבות החירשים אינה קשורה לארץ מוצא מסוימת, שכן היא תרבות גלובלית. בעוד שחירשות נכללת לעיתים קרובות תחת מטריית המוגבלות, רבים רואים בקהילת החירשים מיעוט לשוני. לאורך השנים, אנשים חירשים הגיעו להישגים רבים. המפורסמים שבהם כוללים את הלן קלר ודאגלס טילדן, שהיו שניהם חירשים ותרמו יצירות גדולות לתרבות.
אנשים חירשים הדוברים שפת סימנים גאים בהיסטוריה שלהם. בארצות הברית, הם מספרים את סיפורם של לורן קלרק (Laurent Clerc), מחנך חירש, ותומאס ה. גאלודט (Thomas H. Gallaudet), מחנך אמריקאי. השניים הגיעו לארצות הברית מצרפת בשנת 1816 כדי לסייע בהקמת בית הספר הקבוע הראשון לילדים חירשים במדינה. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-19 התקיים ויכוח בנוגע לשאלה האם ליצור מדינה נפרדת לחירשים במערב (Deaf state). מדינה זו הייתה אמורה להיות מקום שאליו יוכלו כל החירשים להגר, אם יבחרו בכך ולשגשג; אולם, תוכנית זו נכשלה והוויכוח כולו גווע.
אירוע ידוע נוסף הוא הקונגרס הבינלאומי השני לחינוך החירשים שהתקיים במילאנו, איטליה, בשנת 1880, שבו מחנכים שומעים הצביעו לאמץ את החינוך האוראלי (דיבורי) ולהסיר את שפת הסימנים מחדרי הכיתה. מאמץ זה הביא להתנגדות חריפה בקרב תרבויות החירשים, מה שהביא לכך שכיום יש העדפה לשיטה האוראליסטית של לימוד ילדים חירשים לדבר ולקרוא שפתיים עם שימוש מוגבל או ללא שימוש כלל בשפת סימנים בכיתה. מטרת השיטה היא להקל על ילדים חירשים להשתלב בקהילות השומעים, אך התקיימו ויכוחים רבים בשאלה האם השיטה הידנית (שבה המורים מלמדים שפת סימנים כדרך התקשורת העיקרית) או השיטה האוראלית (שבה המורים מחייבים את התלמיד ללמוד לדבר) הן טובות יותר. כיום רוב האנשים מסכימים כי השיטה הידנית (שפת הסימנים) היא שיטת התקשורת המועדפת של קהילת החירשים. השימוש בשפת סימנים הוא מרכזי עבור קהילת החירשים כזהות תרבותית וניסיונות להגביל את השימוש בה נתפסים כמתקפה.
שפת הסימנים
שפת הסימנים היא הכלי החשוב ביותר לתקשורת בין חירשים ולתרבות החירשים. באמצעות שפת סימנים, אנשים חירשים יכולים להצטרף לרשתות חברתיות, מקומיות וגלובליות, המאחדות את תרבות החירשים. "שפת סימנים" הוא מונח כללי לאנשים חירשים או כבדי שמיעה המשתמשים בסימנים לתקשורת.
שפת הסימנים האמריקאית (ASL) קשורה באופן הדוק לצורה המוקדמת של שפת הסימנים הצרפתית, מכיוון שלורן קלרק, שהיה חירש ומורה, הובא לאמריקה על ידי תומאס הופקינס גאלודט. אף על פי שקלרק הביא את שפת הסימנים הצרפתית, כבר הייתה בשימוש שפת סימנים קיימת. במרתה'ס ויניארד היה מספר גבוה מהממוצע של אנשים חירשים שיצרו שפת סימנים משלהם. שפת הסימנים הצרפתית ושפת הסימנים שהייתה כבר בשימוש, הפכו יחד לשפת הסימנים האמריקאית.
קהילות החירשים וכבדי השמיעה קשורות זו לזו בזכות התרבות שלהן והשימוש בשפת סימנים. שפות סימנים, כמו השפה האנגלית, נמצאות תמיד בשינוי. בארצות הברית קיימות וריאציות רבות של שפת סימנים – החל מ-SEE (Signed Exact English – אנגלית מדויקת מסומנת), שעוקבת אחר כללי הדקדוק האנגליים תוך שימוש בסימני ASL ששונו ועד לשיטת רוצ'סטר, שבה כל מילה בודדת מאויתת באצבעות בשפה האנגלית, בדרך כלל ללא שימוש בסימנים. ישנו "אזור אפור" בין 'אנגלית' ל'שפת סימנים אמריקאית' המכונה Contact Variety (מגוון מגע, שבעבר כונה שפת סימנים פידג'ינית, או PSE), המשתמש בכל שילוב של סדר מילים/דקדוק אנגלי עם היבטים של שפת סימנים אמריקאית (או אנגלית מדויקת מסומנת).
כוח מאחד חזק נוסף בתרבות החירשים הוא ספורט. הספורט תמיד פתח דרך להישגים שתחומים רבים אחרים לא אפשרו בשל דעות קדומות, בשל המגרש השווה בסוגי ספורט מסוימים. אתלטיקה גם יוצרת הזדמנויות נרחבות ליצירת קשרים עבור אנשים חירשים להרחבת המעגלים החברתיים שלהם, וזאת בשל הניידות המוגברת הנובעת מתחרויות מחוץ למדינה, שכן אוכלוסיית החירשים קטנה יחסית בקנה מידה מקומי. אנשים חירשים משתתפים בפעילויות ספורט כדי לטפח את זהותם התרבותית כחירשים וספורט החירשים הוא תחום שהולך ומתפתח בהתמדה, בארץ פועלת בתחום זה ״אס"ח״ (ארגון הספורט של החירשים). בספורט, אפשר למצוא סולידריות שבה חירשים יכולים לתקשר בנוחות זה עם זה ללא חסמים, לאמץ ערכים ונורמות חברתיות טבעיות עבורם ושונים מאלה שבקהילת השומעים, ולאפשר לחירשים להשתתף כמאמנים, ספורטאים ועוש. השפעת הספורט בקהילת החירשים ניכרת גם ברמה הבינלאומית. אולימפיאדת החירשים (Deaflympics), מוכרת על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי כאירוע ספורט בינלאומי עילית שבו מתחרים ספורטאים חירשים מרחבי העולם אחת לארבע שנים.
שפת הסימנים הישראלית התפתחה מתוך שפת הסימנים הגרמנית, היא נולדה בעקבות הקמת בית ספר לחירשים בירושלים ב-1932 בידי מורים יהודים שהתמחו בבית הספר היהודי-גרמני לחירשים שהקים מרכוס רייך.
ציר זמן היסטורי נבחר
| תאריך | אירוע |
| 1000 לפנה"ס | החוק העברי שלל זכויות מחירשים. התורה הגנה על החירש מפני קללה של אחרים, אך לא איפשרה לו להשתתף באופן מלא בטקסי המקדש. |
| 364 לפנה"ס (בערך) | אריסטו טען כי "החירשים נולדים בלתי מסוגלים להסיק מסקנות". |
| 360 לפנה"ס (בערך) | סוקרטס, כפי שצוטט על ידי אפלטון ב"קראטילוס", הזכיר שחירשים מביעים את עצמם בתנועות מחוות, המתארים אור או ספירה גבוהה על ידי הרמת ידיים או מתארים סוס דוהר על ידי חיקוי תנועתו. |
| 44 לפנה"ס (בערך) | קווינטוס פדיוס הוא האדם החירש המוקדם ביותר בהיסטוריה המתועדת הידוע בשמו. |
| 738 | בקודקס יוסטיניאנוס, הסיק הקיסר יוסטיניאנוס כי חירשות ואילמות הם שני מאפיינים שונים ושאינם תמיד מתקיימים יחד. |
| 1550 | פדרו פונסה דה ליאון נחשב למורה הראשון לחירשים בהיסטוריה, שכן פיתח צורה של שפת סימנים ולימד בהצלחה דיבור לאנשים חירשים מלידה. |
| 1620 | חואן פבלו בונט פרסם את הספר הראשון על סימנים אלפביתיים ידניים עבור חירשים. |
| 1778 | סמואל הייניקה פתח את בית הספר הראשון לחירשים ואילמים בגרמניה. |
| 1817 | בית הספר האמריקאי לחירשים נוסד בהרטפורד, קונטיקט. זה היה בית הספר הראשון לילדים עם מוגבלויות בכל חצי הכדור המערבי. |
| 1849 | פרדיננד ברתייה היה החירש הראשון שקיבל את לגיון הכבוד הצרפתי. |
| 1864 | הקונגרס האמריקאי אישר למוסד קולומביה להעניק תארים אקדמיים; הנשיא אברהם לינקולן חתם על החוק. זה היה המוסד האקדמי הראשון בעולם שהוקם עבור אנשים עם מוגבלויות, והוא ידוע כיום בשם אוניברסיטת גאלודט. |
| 1880 | קונגרס מילאנו (הקונגרס הבינלאומי השני לחינוך החירשים) הכריז כי החינוך האוראלי עדיף על החינוך הידני (שפת סימנים), והוחלט לאסור את השימוש בשפת הסימנים בבתי הספר. |
| 1880 | הוקמה האגודה הלאומית לחירשים של אמריקה. |
| 1933-1945 | הרייך השלישי עיקר בכפייה אנשים חירשים תורשתיים בגרמניה ורצח חירשים רבים. |
| 1949 | היו בתי ספר נפרדים על רקע גזעי לחירשים ב-13 מדינות בארה"ב. |
| 1951 | הפדרציה העולמית לחירשים הוקמה ברומא, איטליה. |
| 1960 | ויליאם סטוקו פרסם את "מבנה שפת הסימנים", המקום הראשון שבו נעשה שימוש רשמי במונח "שפת סימנים אמריקאית" (American sign language). |
| 1964 | רוברט וייטברכט ביצע את שיחת הטלפון המוצלחת הראשונה באמצעות טלפרינטר בין אדם חירש אחד למשנהו. |
| 1964 | חברות נשים באגודה הלאומית לחירשים בארה"ב הורשו לראשונה להצביע. |
| 1965 | חברים שחורים התקבלו לראשונה לאגודה הלאומית לחירשים בארה"ב. |
| 1987 | מארלי מאטלין הפכה לשחקנית החירשת הראשונה שזכתה בפרס אוסקר (השחקנית הצעירה ביותר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר). |
| 1988 | הפגנת הסטודנטים "נשיא חירש עכשיו" התקיימה באוניברסיטת גאלודט. ד"ר איי. קינג ג'ורדן מונה לנשיא החירש הראשון של האוניברסיטה. |
| 1990 | נחקק חוק אמריקאים עם מוגבלויות (ADA), ששינה את יחס הממשל הפדרלי לבעלי מוגבלויות. |
| 2002 | לאחר מאבק ארוך שנים נחקק חוק שירותי תמיכה בתקשורת בישראל, המחייב מתן שירותי תמלול, הכרה בשפת הסימנים הישראלית (שס״י) כרשמית, מימון מכשירי שמיעה ועוד. |
| 2010 | הקונגרס הבינלאומי לחינוך החירשים (ICED) בונקובר הצביע באופן רשמי לדחות את כל החלטות קונגרס מילאנו מ-1880. |
| 2022 | הסרט CODA הפך לסרט הראשון שבו מככבים בעיקר שחקנים חירשים בתפקידים ראשיים שזוכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר. |
| 2022 | טרוי קוֹצוּר הפך לגבר החירש הראשון שזוכה בפרס אוסקר על משחק (שחקן המשנה הטוב ביותר) על תפקידו ב-CODA. |
חומר מעשיר לצפייה
לא חסרים סרטים על כבדי שמיעה וחירשים, אך הבולטים שבהם הם כמובן CODA, שמהווה בעצמו אתחול לסרט הצרפתי ״משפחת בלייה״ (La Femille Belier).
סרט נוסף, ידוע הרבה פחות, הוא הסרט הרוסי "הקרב", אודות מוזיקאי שמתחרש ומנסה להסתגל למצבו החדש.
"צלילי מטאל" בכיכובו של ריז אחמד מגולל סיפור עלילה דומה וזכה להערכה רבה, כשהיה מועמד לששה מועמדויות בטקס פרסי האוסקר באפריל 2021.
אליהם ניתן לצרף לרשימת ההמלצות את הסרט הספרדי משנת 2025, ״חירשת״, אודות אם חירשת, המנסה לגדל את בנה לצד בעלה השומע. את התפקיד הראשי מגלמת מרים גארלו, שהיא שחקנית חירשת.
בתחום הטלוויזיה ראוי לציין שתי הפקות מסקרנות, האחת היא סדרת הטלוויזיה הבריטית ״קוד שתיקה״, אודות חירשת שמתנדבת לסייע למשטרה בזכות יכולתה לקרוא שפתיים.
והסדרה ״הוחלפו בלידתן״, המגוללת את סיפורן של 2 נערות שהוחלפו בלידתן: האחת חיה בבית עמיד והשנייה עם אם חד הורית חירשת. ייחודיותה של הסדרה היא בשילוב שפת הסימנים האמריקאית בחלק נכבד מהשיח בסדרה.
