הוא היה סגן הנשיא המודרני החזק ביותר של אמריקה, האדריכל הראשי של "המלחמה בטרור", שהוביל את מדינתו למלחמת עיראק חסרת המזל בהתבסס על הנחות שגויות. דיק צ׳ייני שהלך לעולמו השבוע בגיל 84 היה דמות יוצאת דופן בפוליטיקה האמריקאית.
במידה רבה, דיק צ'ייני הפך תפקיד שנראה חסר חשיבות למשרה החזקה ביותר בעולם, כשהוא מוביל בחשאי טקטיקות שנויות במחלוקת ומסייע להנהיג את המלחמה בטרור. תפקיד סגן נשיא ארצות הברית הוא אחד התפקידים המוזרים ביותר בפוליטיקה העולמית. מחזיק המשרה קרוב מאוד לכוח אדיר, ובה בעת רחוק שנות אור מכל כוח שהוא. כל עוד הדייר בבית הלבן נשאר בריא ובר מזל, סגן הנשיא הוא לרוב סריס טקסי, שנשלח לביקורים דיפלומטיים במקומות מחרידים שהנשיא לא טורח להתעסק בהם, מועסק בנאומים בירידי מדינה עמוסים באספסוף חסר הבנה או מוגבל לרבעיו המפוארים, קורא בהשתוקקות ביוגרפיות של ג'ון ווילקס בות'.
רבים שמילאו את התפקיד שנאו אותו. ג'ון אדמס, סגן הנשיא הראשון, התלונן כי "מדינתי בתבונתה המציאה עבורי את המשרה חסרת החשיבות ביותר שהמצאת האדם אי פעם המציאה או שדמיונו הגה." ג'ון נאנס גארנר, סגן הנשיא של פרנקלין ד. רוזוולט, אמר, לפי האגדה, כי התפקיד "לא שווה דלי של רוק חם"; וייתכן שכלל לא אמר "רוק". לתומס מרשל, סגן הנשיא של וודרו וילסון, מיוחסת ההלצה על שני אחים, אחד שברח לים, ואחד שהפך לסגן נשיא, ועל שניהם לא נשמע עוד דבר.
אך ריצ'רד ברוס צ'ייני, שנפטר השבוע בגיל 84, מעולם לא התכוון להיות אחד מאותם סגני נשיא. הוא נולד בלינקולן, נברסקה, ב-30 בינואר 1941, וגדל בעיקר בקספר, ויומינג. הוא היה צעיר מבריק אך סורר. חכם מספיק כדי להתקבל לייל, אך לא ממושמע מספיק כדי להישאר שם, ועבריין תנועה מועד. הוא היה, כמו צעירים אמריקאים רבים מבני המעמד הבינוני, מתחמק סדרתי מגיוס למלחמת וייטנאם ובמקרה שלו, בכך שהיה, לכאורה, סטודנט נצחי, ואז איש נשוי לפני גיל 26, ואז אב. צוין בעוקצנות כי בתו הראשונה, אליזבת, שלימים הפכה לפוליטיקאית בעצמה, נולדה תשעה חודשים ויומיים לאחר שהגיוס הוארך לגברים נשואים ללא ילדים…
מותו
"אשתו האהובה מזה 61 שנה, לין, בנותיו, ליז ומרי, ובני משפחה נוספים היו עמו כשנפטר", מסרה המשפחה, והוסיפה כי הוא מת עקב סיבוכים של דלקת ריאות ומחלת לב וכלי דם. "דיק צ'ייני היה אדם דגול וטוב שלימד את ילדיו ונכדיו לאהוב את ארצנו, ולחיות חיים של אומץ, כבוד, אהבה, חסד ודיג זבובים", הוסיפה המשפחה. "אנו אסירי תודה מעבר לכל מידה על כל מה שדיק צ'ייני עשה למען ארצנו. ואנו בורכנו מעבר לכל מידה לאהוב ולהיות נאהבים על ידי ענק אציל זה."
סגן הנשיא ה-46, שכיהן לצד הנשיא הרפובליקני ג'ורג' וו. בוש למשך שתי קדנציות בין 2001 ל-2009, היה במשך עשרות שנים שחקן כוחני ומפלג בעל שיעור קומה בוושינגטון. בוש תיאר את צ'ייני בהצהרה כ"איש הגון ומכובד". "ההיסטוריה תזכור אותו כאחד ממשרתי הציבור הטובים ביותר של דורו: פטריוט שהביא יושרה, אינטליגנציה גבוהה ורצינות מטרה לכל תפקיד", אמר בוש. בשנותיו האחרונות, צ'ייני, שנותר שמרן קשוח, הפך בכל זאת למנודה במידה רבה ממפלגתו בשל ביקורתו העזה על הנשיא דונלד טראמפ, שאותו כינה "פחדן" והאיום הגדול ביותר אי פעם על הרפובליקנים.
בסיום אירוני לקריירה פוליטית מפוארת, הוא הצביע בפעם האחרונה בבחירות לנשיאות ב-2024 עבור דמוקרטית ליברלית, וחברה ב"מועדון סגני הנשיאים", קמלה האריס, כשיקוף לאופן שבו המפלגה הרפובליקנית הפופוליסטית הפנתה גב לשמרנות המסורתית שלו. צ'ייני סבל ממחלות לב וכלי דם במשך רוב חייו הבוגרים, שרד סדרת התקפי לב, כדי לנהל חיים מלאים ונמרצים וחי שנים רבות בפרישה לאחר השתלת לב ב-2012, אותה הילל בראיון ב-2014 כ"מתנת החיים עצמם".
צ'ייני, נציג ויומינג לשעבר, ראש סגל הבית הלבן ומזכיר ההגנה, נהנה מקריירה מכניסה בעולם התאגידי כאשר ג'ורג' וו. בוש הטיל עליו את המשימה לבדוק מועמדים פוטנציאליים למשרת סגן הנשיא. המסע הסתיים בכך שצ'ייני עצמו הושבע לתפקיד כאיש מספר שתיים מנוסה לצד נשיא חדש וצעיר שהגיע לחדר הסגלגל לאחר בחירות שנויות במחלוקת. בעוד קריקטורות המציגות את צ'ייני כנשיא האמיתי אינן משקפות במדויק את הדינמיקה האמיתית של חוג המקורבים הפנימי של בוש, הוא נהנה מההשפעה העצומה שהפעיל מאחורי הקלעים.
צ'ייני שהה בבית הלבן, כאשר הנשיא לא היה בעיר, בבוקר הצח והבהיר של 11 בספטמבר 2001. בשבריר השנייה של האימה, כשמטוס חטוף שני פגע במרכז הסחר העולמי בניו יורק, הוא אמר כי הפך לאיש שונה, נחוש לנקום בפיגועים שביצע אל-קאעידה ולאכוף את הכוח האמריקאי ברחבי המזרח התיכון עם דוקטרינה ניאו-קונסרבטיבית של החלפת משטר ומלחמת מנע. צ'ייני שיקף בשנים מאוחרות יותר כיצד הפיגועים הותירו אותו עם תחושת אחריות מכרעת להבטיח שמתקפה כזו על מולדת לעולם לא תחזור על עצמה. עם זאת, התפיסות שהוא היה הכוח המניע היחיד מאחורי המלחמה בטרור והיוזמות האמריקאיות בעיראק ובאפגניסטן מטעות. כי בוש היה "המכריע" (The Decider) שהגדיר את עצמו ככזה והתעקש להיות זה שאומר את המילה האחרונה.
אדם שונה
מתוך בונקר עמוק מתחת לבית הלבן, צ'ייני נכנס למצב משבר, כשהוא מנהל את התגובה של אומה שכולה שנכנסה פתאום למלחמה, ממש כמו בפרל הארבור. הוא נתן את הפקודה יוצאת הדופן לאשר להפיל כל מטוס נוסעים חטוף נוסף במקרה שהם יפנו לבית הלבן או לבניין הקפיטול האמריקאי. עבור רבים, יציאותיו התכופות למיקומים "לא ידועים" מחוץ לוושינגטון כדי לשמר את שרשרת ירושת הנשיאות חיזקו את תדמיתו כדמות כל-יכולה המנהלת מלחמה חשאית מהצללים. אופיו הנצי והשקפתו המעוררת חרדה על אומה העומדת בפני איומים חמורים לא היו חריגות באותה תקופה, במיוחד במהלך תקופה טראומטית שכללה משלוחי דואר עם אנתרקס וירי צלפים סביב וושינגטון די.סי., שהחמירו את תחושת הפחד הציבורי למרות שלא היו קשורים לאירועי 11/9.
פיגועי 11 בספטמבר שחררו את המלחמה האמריקאית באפגניסטן כדי להפיל זמנית את משטר הטליבאן, שהעניק מחסה לאל-קאעידה, אם כי מנהיג ארגון הטרור אוסאמה בן לאדן נמלט. עד מהרה, צ'ייני החל להסית להרחבת המתקפה האמריקאית לעיראק ולמנהיגה, סדאם חוסיין, שכוחותיו סייעו לסלק מכווית במלחמת המפרץ הראשונה כמפקד הפנטגון תחת הנשיא ג'ורג' ה. וו. בוש.
האזהרות האגרסיביות של סגן הנשיא על תוכניות הנשק להשמדה המונית כביכול של עיראק, הקשרים לכאורה לאל-קאעידה והכוונה לצייד מחבלים בנשק קטלני כדי לתקוף את ארצות הברית, מילאו תפקיד עצום בהנחת היסוד שהביאה לפלישה האמריקאית לעיראק במרץ 2003. אלא שדו"חות הקונגרס וחקירות אחרות לאחר המלחמה הראו מאוחר יותר כי צ'ייני ובכירים אחרים בממשל הפריזו, הציגו לא נכונה או לא תיארו כראוי מודיעין שגוי על תוכניות נשק להשמדה המונית שכלל לא היו ברשות עיראק. אחת הטענות הידועות לשמצה ביותר של צ'ייני, לפיה החוטף הראשי של 11/9, מוחמד עטא, נפגש עם גורמי מודיעין עיראקיים בפראג, מעולם לא אוששה, כולל על ידי הוועדה העצמאית לחקירת פיגועי 11 בספטמבר. אך צ'ייני התעקש ב-2005 שהוא ובכירים אחרים פעלו על בסיס "המודיעין הטוב ביותר הזמין" באותה עת. בעוד שהודה כי הפגמים במודיעין היו ברורים בדיעבד, הוא התעקש שכל טענה לפיה הנתונים "עוותו, הועצמו או פוברקו" היא "שקרית לחלוטין".
הסכסוכים בעיראק ובאפגניסטן הובילו את ארה"ב גם לנתיב משפטי ומוסרי אפל שכלל "חקירות משופרות" של חשודים בטרור שמבקרים גינו כעינויים. אבל צ'ייני, שהיה במרכז כל היבט של המלחמה העולמית בטרור, התעקש ששיטות כמו הטבעה מבוקרת (Waterboarding) היו מקובלות לחלוטין. צ'ייני היה גם תומך גלוי בהחזקת חשודים בטרור ללא משפט במפרץ גואנטנמו, קובה בנוהג שמבקרים מבית ומחוץ הוקיעו כפגיעה בערכים האמריקאים המרכזיים.
ללא חרטות
צ'ייני הפך לסמל של ההפרות במהלך המלחמה נגד הטרור וההנחות השגויות והקטלניות והתכנון הלקוי שהפכו את הפלישה המוצלחת בתחילה לעיראק לביצה טובענית עקובה מדם. הוא עזב את תפקידו כשהוא מושמץ על ידי הדמוקרטים ועם שיעור תמיכה של 31%, לפי מרכז המחקר פיו.
עד סוף חייו, צ'ייני לא הביע חרטה, בטוח שהוא עשה רק את מה שהיה נחוץ כדי להגיב למתקפה חסרת תקדים על אדמת ארצות הברית שהרגה קרוב ל-3,000 אנשים והובילה לכמעט שני עשורים של מלחמות זרות שחילקו את האומה ושינו את הפוליטיקה שלה. "הייתי עושה זאת שוב בתוך דקה," טען צ'ייני, כשהתעמת עם דו"ח ועדת המודיעין של הסנאט ב-2014 שהגיע למסקנה כי שיטות חקירה משופרות היו אכזריות ולא יעילות ואחראיות לפגיעה במעמד האמריקאי בעיני העולם.
'הוא פחדן'
מדיניותו האגרסיבית של צ'ייני ביחס למלחמה בטרור השתלבה בדוקטרינה אישית שלו שהצדיקה סמכויות נשיאותיות יוצאי דופן עם פיקוח מוגבל מהקונגרס. זה תאם את אמונתו כי סמכות הרשות המבצעת נשחקה בטעות בעקבות מלחמת וייטנאם ופרשת ווטרגייט שהובילה להתפטרותו של המעסיק הנשיאותי הראשון שלו, הנשיא ריצ'רד ניקסון.
עם זאת, בשנותיו האחרונות, צ'ייני הופיע כמבקר חריף של אדם שהייתה לו השקפה רחבה עוד יותר על סמכויות הנשיאות ממנו: טראמפ. אף שצ'ייני תמך בטראמפ ב-2016 למרות ביקורת של האחרון כלפי מדיניות החוץ של בוש-צ'ייני ושינוי מפלגתו של רייגן למפלגה רפובליקנית פופוליסטית ולאומנית. אבל סיום כהונתו הראשונה של הנשיא, כשסירב לקבל את הפסדו בבחירות 2020 הוביל להתקוממות ב-6 בינואר, מה שגרם לצ'ייני לדבר נגד טראמפ בגלוי, באופן נדיר ופומבי.
בתו של סגן הנשיא לשעבר, אז חברת הקונגרס מטעם ויומינג, ליז צ'ייני, הקריבה בינתיים קריירה מבטיחה במפלגה הרפובליקנית כדי להתנגד לטראמפ לאחר ניסיונו להפוך את תוצאות הבחירות לנשיאות ב-2020 ואת ההתקוממות בקפיטול האמריקאי ב-6 בינואר 2021. במודעה לקמפיין הלא מוצלח של בתו להדוף את האתגר בפריימריז של מועמד תומך-טראמפ ב-2022, דיק צ'ייני, שכמעט ולא נראה בציבור עד אז, הביט ישירות למצלמה מתחת לכובע בוקרים רחב שוליים והעביר מסר ישיר יוצא דופן. "בהיסטוריה של ארצנו בת 246 השנים, מעולם לא היה אדם שמהווה איום גדול יותר על הרפובליקה שלנו מאשר דונלד טראמפ", אמר צ'ייני. "הוא פחדן. גבר אמיתי לא ישקר לתומכיו. הוא הפסיד בבחירות שלו והפסיד בגדול. אני יודע את זה. הוא יודע את זה, ובעומק הלב, אני חושב שרוב הרפובליקנים יודעים."
ימים מוקדמים במערב
ריצ'רד ברוס צ'ייני נולד ב-30 בינואר 1941, בלינקולן, נברסקה. בזמן שחי בעיירה ההררית הקטנה קספר, ויומינג, הוא פגש את אהבת נעוריו ואשתו לעתיד, לין וינסנט. צ'ייני התקבל לאוניברסיטת ייל עם מלגה, אך התקשה להשתלב ולשמור על ציוניו. לפי הודאתו, הוא סולק מהלימודים. הוא חזר למערב ארצות הברית לעבוד על קווי חשמל ונעצר פעמיים בגין נהיגה בשכרות. בנקודת מפנה עבור צ'ייני, הוא קיבל אולטימטום מלין, שהבהירה "שאינה מעוניינת להתחתן עם איש קווי חשמל של המחוז", סיפר לניו יורקר. "התיישבתי והתאמצתי. החלטתי שהגיע הזמן לעשות משהו מעצמי", אמר למגזין.
צ'ייני חזר ללימודים וקיבל תואר ראשון ושני במדע המדינה מאוניברסיטת ויומינג. בני הזוג נישאו ב-1964. במותו צ'ייני הותיר אחריו את לין, את בנותיו ליז ומרי צ'ייני ושבעה נכדים.
מתווך כוח ותיק בוושינגטון
עלייתו של צ'ייני בסולם הדרגות הפוליטי החלה ממש ב-1969. לאחר שסיים סוף סוף את לימודיו במדע המדינה, הוא הפך למתמחה אצל חבר הקונגרס הרפובליקני מוויסקונסין, וויליאם סטייגר. זמן קצר לאחר מכן, הוא החל להועיל לחבר הקונגרס לשעבר מאילינוי, דונלד רמספלד, שהיה אז יועץ לנשיא ריצ'רד ניקסון. צ'ייני רכש מוניטין של פקיד יעיל ושירת בממשל ניקסון מבלי להיפגע מהתמוטטותו בעקבות פרשת ווטרגייט וכך גם המנטור שלו, דונלד רמספלד, ששירת כשגריר בנאט"ו בבריסל.
צ'ייני החל לחדד את כישורי התיווך בהן שלט בדרגת לאמן, כעוזר לניקסון. יורשו של ניקסון, ג'רלד פורד, מינה את דונלד רמספלד לראש סגל הבית הלבן ואת צ'ייני לסגנו. לאחר מכן ירש את המנטור והחבר הקרוב שלו בתפקיד ב-1975 כאשר רמספלד עזב כדי לשמש כמזכיר ההגנה. צ'ייני היה לשומר הסף של החדר הסגלגל והיה גורם מכריע בהחייאת השותפות שלהם ב-2001 כאשר החזיר את רמספלד מהשממה הפוליטית לפנטגון. הצמד יצר ברית יוצאת דופן מאחורי הקלעים בממשל בוש לאורך כל ימי המלחמה בטרור ומלחמת עיראק, למרות תסכולם של חברים מתונים יותר בממשל, כולל מזכיר המדינה דאז קולין פאוול והיועצת לביטחון לאומי קונדוליזה רייס, שהחליפה את פאוול בכהונה השנייה.
אבל הוא לא שימש זמן רב. כראש סגל הבית הלבן ואשר. פורד הפסיד בבחירות לנשיאות ב-1976 לג'ימי קרטר, צ'ייני אומנם עזב את הבית הלבן אך לא סיים עם הפוליטיקה. ב-1978 הוא זכה במושב היחיד של ויומינג בבית הנבחרים. הוא נבחר מחדש חמש פעמים וטיפס לתפקיד מצליף המיעוט בבית ויו"ר הכינוס הרפובליקני בבית. ב-1989, הנשיא ג'ורג' ה. וו. בוש מינה אותו למזכיר ההגנה, תפקיד בו פיקח צ'ייני על הפלישה האמריקאית לפנמה בסוף 1989 ועל גירוש הכוחות העיראקיים מכווית בראשות ארה"ב בתחילת 1991.
כאשר הנשיא הדמוקרטי ג'ימי קרטר היה בבית הלבן, צ'ייני החליט להתמודד לקונגרס ונבחר למושב היחיד של ויומינג בבית הנבחרים האמריקאי ב-1978. צ'ייני כיהן שש קדנציות, עלה לתפקיד מצליף המיעוט בבית הנבחרים וצבר שיא הצבעות שמרני מאוד. ב-1989, הנשיא ג'ורג' ה. וו. בוש, ששירת עם צ'ייני בממשלו של פורד, בחר בו לשמש כמזכיר ההגנה שלו וכינה אותו "חבר ויועץ נאמן". הוא אושר על ידי הסנאט בהצבעת רוב מוחצת של 0–92.
כמי שניהל את הפנטגון, צ'ייני הפגין מיומנות ניכרת בניהול הפלישה האמריקאית לפנמה ב-1989 ומבצע סופה במדבר ב-1991 כדי לדחוק את הכוחות העיראקים מכוויית. לאחר כהונתו כמזכיר ההגנה, צ'ייני בחן בקצרה ריצה לנשיאות במחזור הבחירות של 1996 אך החליט לבסוף שלא לעשות זאת. במהלך נשיאותו של קלינטון, צ'ייני פנה לעסקים הצטרף לחברת האליברטון (Halliburton Co) מדאלאס וכיהן כמנכ"ל החברה.
רק כאשר בוש הצעיר החליט להתמודד לתפקיד, צ'ייני נבחר להיות זה שיוביל את החיפוש אחר מועמד רפובליקני למשרת סגן מועמד, ואחרי שדחה בתחילה את התפקיד, בסופו של דבר הוא עצמו היה זה שרץ כמועמד למשרת סגן הנשיא, לצד בוש. צ'ייני הביא שפע של ידע וניסיון בתחומים שבהם מבקרים התלוננו שבוש חלש בהם. כמושל טקסס לשעבר, לבוש הצעיר לא היה ניסיון נבחר בוושינגטון ורקע מועט בענייני צבא ומדיניות חוץ בהשוואה לצ'ייני. בתחילת נשיאותו של בוש, צ'ייני הוביל כוח משימה לפיתוח מדיניות האנרגיה של הממשל וביקש לשמור על רשומותיו סודיות במאבק שנמשך לאורך כל כהונתו הראשונה של בוש והגיע עד לבית המשפט העליון בארצות הברית.
עם זאת, הוא היה חלוק על בוש בנושא נישואים חד מיניים, באומרו שיש להשאיר זאת להחלטת המדינות. בכינוס ציבורי ב-2004, הוא ציין את נטייתה המינית של בתו מרי, לפי הדיווחים בפעם הראשונה בפומבי, על פי הוושינגטון פוסט. "בנוגע לשאלת מערכות יחסים, השקפתי הכללית היא שחופש משמעו חופש לכולם. אנשים… צריכים להיות חופשיים להיכנס לכל סוג של מערכת יחסים שהם רוצים," אמר, כך לפי הפוסט.
יחסיו עם בוש הסתבכו בשנים מאוחרות יותר, כולל בשל סירובו של בוש לחון את ראש הסגל של צ'ייני, סקוטר ליבי, שהורשע בעדות שקר ובשיבוש הליכי משפט ב-2007 לאחר חקירה שהתנהלה לגבי מי הדליף את זהותה של סוכנת CIA. ליבי קיבל בסופו של דבר חנינה מטראמפ ב-2018. באחד הרגעים הידועים ביותר בחייו האישיים, שהוסיפו לאגדה המחוספסת שלו ב-2006, צ'ייני ירה בטעות בשותף לציד בפנים עם רסיסי כדור ציד, וגרם לפציעות קלות יחסית.
בעיות בריאותיות
הבעיות הבריאות של צ'ייני החלו ב-1978, כאשר לקה בהתקף הלב הראשון שלו בגיל 37 בזמן שהתמודד לקונגרס. שלושה התקפים נוספים הגיעו ב-1984, 1988 ונובמבר 2000, ימים ספורים לאחר ספירת הקולות החוזרת בבחירות לנשיאות בפלורידה שהסתיימה בניצחונם של בוש-צ'ייני.
צ'ייני אמר באותה עת שהוא יהיה "הראשון לפרוש" אם יגלה שאינו מסוגל לבצע את העבודה, והחזיק במכתב התפטרות למקרה שייקבע כבלתי כשיר לכך. אבל צ'ייני השלים את שתי הקדנציות תחת בוש, כשהוא משתתף בטקס ההשבעה של ברק אובמה בינואר 2009 בכיסא גלגלים. שנה לאחר התקף הלב החמישי ב-2010, צ'ייני קיבל משאבת לב ששמרה על פעולת הלב עד להשתלה שעבר ב-2012.
החיים לאחר הבית הלבן
לאחר שעזב את תפקיד סגן הנשיא, צ'ייני חזר לחיים פרטיים, וכתב שני ספרי זיכרונות – אחד על הקריירה האישית והפוליטית שלו והשני על מאבקיו במחלות לב, וכן ספר עם בתו, ליז. הוא הפך לאחד המבקרים הרפובליקנים הקשוחים ביותר של הנשיא ברק אובמה, שבנה את מסע הבחירות שלו על הבטחות לסיים את המלחמות ושינויים אחרים ממה שכינה המדיניות הכושלת של ממשל בוש-צ'ייני.
שנים מאוחר יותר, צ'ייני גינה את מפלגתו שלו, במיוחד את תגובת ההנהגה למתקפה על הקפיטול, כאשר חזר לקפיטול האמריקאי עם בתו וחברת הקונגרס דאז ליז צ'ייני ביום השנה הראשון ל-6 בינואר 2021. "אני מאוכזב עמוקות מכך שחברים רבים במפלגתי לא מכירים באופי החמור של מתקפות 6 בינואר ובאיום המתמשך על האומה שלנו", אמר אז בהצהרה.
ברגע מדהים, הדמוקרטים עמדו בתור כדי לברך את סגן הנשיא הרפובליקני לשעבר וללחוץ את ידו. דוברת בית הנבחרים הדמוקרטית לשעבר, ננסי פלוסי, חיבקה את צ'ייני. סגן הנשיא לשעבר מתח ביקורת על מנהיגי הרפובליקנים בקונגרס, באומרו שהם אינם דומים למנהיגים שהוא זכר מתקופתו שם. זו הייתה סצנה שהייתה בלתי נתפסת שני עשורים קודם לכן ודוגמה לאופן שבו השינויים יוצאי הדופן בפוליטיקה האמריקאית שחולל טראמפ גרמו לאויבים פוליטיים מרים לשעבר למצוא מטרה משותפת במאבק למען הדמוקרטיה. "זו לא מנהיגות שדומה למישהו מהאנשים שהכרתי כשהייתי כאן במשך עשור", אמר צ'ייני בקפיטול ב-2022.
צ'ייני המשיך בביקורת שלו על טראמפ בשנים שלאחר מכן ואף הגיע עד כדי תמיכה בסגנית הנשיא דאז קמלה האריס, דמוקרטית ויריבתו של טראמפ בבחירות לנשיאות 2024. הוא אמר שיצביע להאריס בגלל "החובה להציב את המדינה מעל מפלגתיות כדי להגן על החוקה שלנו". צ'ייני הדגיש את זלזולו בטראמפ באותה עת והזהיר כי "לעולם לא ניתן לסמוך עליו שוב עם כוח", אם כי טראמפ המשיך וזכה בנשיאות כמה חודשים לאחר מכן.
תקופת כהונתו של דיק צ'ייני כסגן נשיא הייתה תשובה ניצחת לאותו אוצר מילים עמוס בבדיחות על חוסר האונים של המשרה שאותה החזיק: הוא הפך את עצמו לאדם החזק ביותר שאי פעם שימש כסגן נשיא ובמשך שמונה השנים הראשונות של המאה ה-21, היה לאחד האנשים החזקים ביותר על פני כדור הארץ. ניתן לטעון כי חלק ממה שעשה עם הסמכות הזאת, גם אם בחשאיות ובחוסר אחריות, הפך את אזרחיו לבטוחים יותר, אך הדבר מציג באור אפל את מידת ההתמודדות מול פיגועי טרור פוטנציאליים. אין ספק, לעומת זאת, שדיק צ'ייני מילא תפקיד מפתח בשחרור האירועים שפגעו קשות באופן מתמשך במוניטין ובסמכות המוסרית של אמריקה.
חומר מעשיר לצפייה
כדמות משפיעה במיוחד לאורך כל שנות נשיאותו של ג׳ורג׳ וו. בוש, הוא היווה השראה ליצירת הסרט ״סגן הנשיא״ משנת 2018, שבוחן את הסיפור על איך הפך צ׳ייני מפקיד ביורוקרטי מוושינגטון לאיש החזק ביותר בעולם כסגן הנשי בוש ועיצב מחדש את ארצות הברית. בסרט כיכב כריסטיאן בייל כצ׳ייני, סטיב קארל כדונלד רמספלד וסם רוקוול כג׳ורג׳ בוש. הסרט הסרט זכה בפרס אוסקר לאיפור ולעיצוב השיער הטובים ביותר והיה מועמד לששה מועמדויות לפרס גלובוס הזהב.
