תאמל״ק ליבין דפי ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, בולט שמו של דימיטר יוסיפוב פשב, שר המשפטים וסגן יו"ר הפרלמנט הבולגרי, שהעז להתנגד להוראות הגרמנים ולהציל אלפי יהודים מגורל מוות. סיפורו חושף את כוחו של מצפון מוסרי מול מדיניות אכזרית ואת ההשפעה של אדם אחד שמוכן לעמוד על עקרונותיו למרות כל הסיכונים.
תולדות חייו
דימיטר יוסיפוב פשב נולד ב-25 ביוני 1894 בעיר קיוסטנדיל, בממלכת בולגריה, למשפחה אמידה למדי. כבר בילדותו התבלט בלימודי שפות, אותם רכש בסלוניקי, יוון. בשנת 1915 החל בלימודי משפטים באוניברסיטת סופיה ולאחר סיום הלימודים ב-1919 החל את דרכו כשופט בעיר פלובדיב ובהמשך בסופיה הבירה. במהלך מלחמת העולם הראשונה לחם בחזית המקדונית, ולאחריה התמסר לקריירה המשפטית. ב-1935 מונה לשר המשפטים של בולגריה ובמהלך כהונתו סירב לחתום על גזר דין מוות נגד הקולונל דמיאן ולצ'ב, שהיה אחד ממנהיגי הפיכה צבאית שהתרחשה לאחר נפילת המשטר הצבאי ובכך סייע להצלת חייו. כבר אז התבלטה יכולתו לראות את האחר וכמי שהיה בעל מצפון מוסרי מעט ללא רבב. משנת 1938 ועד 26 במרץ 1943 כיהן כסגן יושב ראש הפרלמנט הבולגרי ותמך במדיניות פרו-גרמנית מתוך השקפת עולם לאומנית בולגרית, שהשאיפה שלה הייתה החזרת שטחי תראקיה, מקדוניה ודרום דוברוג'ה לידי בולגריה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שמרה בולגריה על נייטרליות רשמית, אך נקטה במדיניות פרו-גרמנית שכללה גם צעדים אנטי-יהודיים. ב-23 בינואר 1941 פורסם החוק להגנת האומה, שדמה לחוקי נירנברג וב-1 במרץ חתם ראש הממשלה בוגדאן פילוב על הסכם תלת-צדדי עם מדינות הציר. לבסוף, בפברואר 1943 אושרה תוכנית גירושם של 20,000 יהודים מהשטחים שסופחו לבולגריה על ידי הממשלה הבולגרית. מבצע הגירוש החל ב-4 במרץ ונעשה באכזריות רבה כלפי היהודים מהטריטוריות של תראקיה ומקדוניה.
כאשר נודע לפשב על כוונת הגירוש, הוא החליט לפעול מיידית. ב-8 במרץ פנה יחד עם משלחת מקיוסטנדיל לשר הפנים, תקף את ההחלטה והסביר כי אין לה תוקף חוקי. הוא ניהל מגעים חריפים וספג איומים מגורמים פוליטיים במאבק כנגד הגירוש. ב-9 במרץ דחה המלך את צו הגירוש הכללי, ובערים רבות לא נערכו אקציות. אלא שפשב לא הסתפק בהשעיית הגירוש, וב-17 במרץ חתם על מכתב לראש הממשלה בוגדאן פילוב יחד עם 43 חברי פרלמנט נוספים, בו הזהיר מפני ההשלכות החוקיות והמוסריות של ביצוע פעולות כנגד יהודי "בולגריה הישנה". בעקבות כך, ב-26 במרץ הודח פשב מתפקידו כסגן יו"ר הפרלמנט.
לאחר כיבוש בולגריה על ידי הצבא האדום ב-9 בספטמבר 1944 נעצר פשב באשמת שיתוף פעולה עם הנאצים. אלא שחברי הקהילה היהודית מקיוסטנדיל העידו לטובתו, והוא זכה להקלות במהלך משפטו. פשב נידון ל-15 שנות מאסר, אך שוחרר לאחר שנה אחת בשל מצבו הבריאותי המדרדר. הקהילה היהודית בישראל המשיכה לתמוך בו, והעניקה לו סיוע כלכלי.
בינואר 1973, העניק מוזיאון יד ושם בשם מדינת ישראל לפשב את התואר חסיד אומות העולם. פשב נחשב לאחד מ-20 אזרחי בולגריה שקיבלו את התואר הזה, לצד פוליטיקאים ומנהיגי הכנסייה הבולגרית. פשב השיב על חלקו בהצלת יהודי בולגריה:
"מצפוני האנושי והבנתי לגבי התוצאות הרות האסון, שמדיניות הממשלה הבולגרית עלולה הייתה להביא על עצמה, על העם הבולגרי, מולדתו והקהילה היהודית, לא יכלו להשאיר אותי אדיש. גמרתי אומר לעשות ככל אשר לאל ידי כדי למנוע את העניין."
דימיטר פשב הלך לעולמו ב-25 בפברואר 1973 בקיוסטנדיל וב-25 בפברואר 2000 נחנכה אנדרטה לזכרו במועצת אירופה בעיר שטרסבורג. ברחבי בולגריה ובישראל נקראו רחובות, כיכרות ובתים על שמו, ובשנת 2003 הוציא הדואר הבולגרי בול עם דמותו. ביפו נקראה כיכר המזרקה על שמו של דימיטר פשב וכן רחוב בעיר. מדי שנה מתקיימים טקסי זיכרון לכבודו, בהשתתפות דיפלומטים ומנהיגי הקהילה היהודית.
קראו עוד על דמויות שהשפיעו על ההיסטוריה האנושית, גלו סיפורים מרתקים על חסידי אומות העולם והכירו את הגיבורים שעמדו מול האויב כדי להציל חיים – באתר HistoryIsTold.com.
