טרם שהודח בהפיכה צבאית, שלט בברזיל הקיסר פדרו השני בתור זהב של ניצחונות צבאיים, יציבות פנימית וקידמה שכמוה לא ידעה המדינה. אז מה אפיין את תור הזהב של ברזיל?
רקע
פדרו השני היה הקיסר השני, והאחרון, של ברזיל, אשר שלט מ-1831 עד 1889, תקופה הנחשבת לתור זהב עבור ברזיל. מורשתו של פדרו השני כוללת ניצחונות צבאיים חשובים, עשרות שנים של יציבות פנימית, וקידמה טכנולוגית, כלכלית וחברתית, לרבות ביטול העבדות. עם זאת, למרות הישגים אלה, פדרו השני והמונרכיה הברזילאית הודחו בהפיכה צבאית ב-1889, אירוע שסימן את תחילתו של עידן של סכסוכים פנימיים ודיקטטורות.
מי היה הקיסר פדרו השני?
פדרו השני נולד ב-2 בדצמבר 1825. הוא הפך לקיסר ברזיל ב-1831 בגיל חמש בלבד, לאחר שאביו, פדרו הראשון, ויתר על הכס כדי לחזור לפורטוגל, מולדת משפחת המלוכה הברזילאית, במטרה להגן על תביעתה של בתו לכס הפורטוגלי. בגיל 14, הסתיימה העוצרות של פדרו השני והוא נטל את סמכויותיו המלאות כקיסר ברזיל, כשהוא מחזיק בכוח ניכר, אך לא מוחלט. האימפריה הברזילאית הייתה מונרכיה חוקתית עם אספה מחוקקת נבחרת וזכויות פרט משמעותיות, כגון חופש העיתונות.
פדרו השני פיתח מוניטין של מונרך חרוץ וחסכן מאוד. הוא עבד שעות ארוכות להפליא וציפה מאחרים בממשלתו להפגין מסירות דומה. פדרו השני נודע כמונרך מבריק, ולאורך חייו הפגין תשוקה למדע, טכנולוגיה ואמנויות. פדרו השני שלט בברזיל במשך 58 שנה עד שהודח בהפיכה צבאית ב-1889. אורך שלטונו של פדרו השני במהלך התקופה הסוערת בהיסטוריה האנושית שהייתה המאה ה-19, הותיר מורשת ניכרת.
פדרו השני והרחבת ההשפעה הברזילאית
כשפדרו השני עלה לכס המלוכה ב-1831, ברזיל הייתה בכאוס ונראתה כאילו היא מתפרקת. שנים ספורות קודם לכן, מורדים בשטח שיהפוך בסופו של דבר לאורוגוואי, הצליחו למרוד, בתמיכת כוחות ארגנטינאים, נגד השלטון הברזילאי והשיגו את עצמאותם במלחמת סיספלטינה, שנלחמה בין 1825 ל-1828. בתקופה זו, סכסוכי גבולות בין מדינות דרום אמריקה שזכו לעצמאות היו נפוצים מאוד, ומלחמה הייתה תמיד אפשרית.
פדרו השני לא היה לוחם אך הפגין נחישות ברזל בשמירה על שלמותה הטריטוריאלית של ברזיל. במלחמת הפלאטה (1851–1852), מלחמת אורוגוואי (1864–1865), ומלחמת פרגוואי (1864–1870), הוא הוביל את האימפריה הברזילאית לניצחון על צירופים שונים של ארגנטינה, אורוגוואי ופרגוואי. הסיבות למלחמות אלה היו מורכבות, ואויבים במלחמה אחת מצאו את עצמם לעיתים בני ברית במלחמה הבאה, אך ברמה גבוהה, כולן נבעו מסכסוכי גבולות באזור ריו דה לה פלאטה, שהיה בעל חשיבות אסטרטגית בדרום אמריקה.
מלחמת פרגוואי הייתה המלחמה הקטלנית ביותר בין מדינות בדרום אמריקה, שנלחמה בין פרגוואי לבין "הברית המשולשת" של ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי. ייתכן שנהרגו בה עד חצי מיליון בני אדם, רובם בפרגוואי. הסיבות למלחמה זו נתונות לוויכוח בין היסטוריונים, אך מה שברור הוא שפדרו השני והאימפריה הברזילאית מחצו באופן מוחלט את הפרגוואים.
פדרו השני היה פעיל מאוד במלחמת פרגוואי, כשהוא מגייס את האומה והממשלה הברזילאית לתמוך במאמץ המלחמתי ומעודד הקמת גדודי "מתנדבי המולדת". כדי להשליט סדר בצבא הברית המפולג, נסע פדרו השני לחזית ונטל על עצמו את הפיקוד האישי על כוחות הברית לתקופה מסוימת. כאשר הושג הניצחון לבסוף, הממשלה ביקשה להקים פסל ניצחון של פדרו השני, אך הקיסר הורה במקום זאת להשתמש בכספים לפתיחת בתי ספר נוספים.
אף שלא עמד בראש הכוחות הברזילאים באופן אישי בכל סכסוך בתקופה זו, פדרו השני היה שליט ומפקד יעיל בזמן מלחמה שסירב להתפשר על שלמותה הטריטוריאלית של ברזיל, ובכך הפך את המדינה מאימפריה קורסת למדינה החזקה ביותר בדרום אמריקה.
מורשת של יציבות פנימית
במאה ה-19, רוב מדינות דרום אמריקה היו נתונות למרידות, מלחמות אזרחים, אלימות פוליטית, שחיתות, הפיכות וסדרת דיקטטורות אכזריות מתחלפות. לעומת זאת, ברזיל נהנתה מ-58 שנים של שלטון יציב ודמוקרטי יחסית במהלך שלטונו של פדרו השני. המפתח ליציבות זו היה תפקידו של פדרו השני כבורר ניטרלי בין הפלגים הליברליים והשמרניים בפוליטיקה הברזילאית, והקפדתו היתרה על תנאי החוקה של ברזיל.
במהלך שלטונו, הרכיב פדרו השני 36 קבינטים שונים והקפיד שפוליטיקאים ליברליים ושמרניים כאחד ימונו לעמדות כוח. כתוצאה מכך, אף פלג לא חש צורך לנקוט באלימות כדי להשיג את מטרותיו. פדרו השני תרם גם ליציבותה הייחודית של ברזיל במאה ה-19 באופן אישי – בניגוד לראשי מדינות רבים אחרים בתקופה זו, הוא מעולם לא ניסה לחתור תחת חוקת ברזיל כדי להפוך את עצמו לדיקטטור. פדרו השני הגן על המונרכיה החוקתית של ברזיל ועל הזכויות והחירויות של אזרחיה, לרבות חופש העיתונות והזכות של האזרחים למתוח ביקורת על המשטר הקיסרי. למעשה, פדרו השני היה כה קפדן בנוגע לזכויות אזרחיו עד שאפשר לרפובליקנים שהתנגדו בגלוי למונרכיה להיות עובדי ציבור ולשרת בצבא. על ידי הקפדה יתרה על החוקה, פדרו השני הצליח לשמור על המוניטין שלו כבורר חסר פניות בין הפלגים הפוליטיים המתחרים של ברזיל וזכה לכבוד ולאמון העם הברזילאי.
בסך הכל, פדרו השני העניק יציבות שברזיל נהנתה ממנה במהלך שלטונו, בניגוד מובהק לכאוס שהתרחש הן לפניו והן אחריו, ושנפוץ היה בשאר דרום אמריקה במאה ה-19.
פדרו השני ועידן הקידמה של ברזיל
תפקידה של האימפריה הברזילאית ככוח הדומיננטי בדרום אמריקה, יחד עם יציבותה הפנימית, יצרו את התשתית לכך שברזיל תשיג קידמה כלכלית, טכנולוגית וחברתית עצומה במהלך שלטונו של פדרו השני. השקעות זרות זרמו לברזיל, במיוחד עבור מסילות ברזל. במהלך שלטונו של פדרו השני, נבנו יותר מ-5,000 מייל של מסילת ברזל. מסילות הברזל החדשות הקלו על תנועת אנשים וסחורות ברחבי ברזיל וסייעו לאחד את אזוריה המרוחקים לאומה אחת.
במהלך שלטון הקיסר נבנו גם בתי חרושת, קווי ספינות קיטור ומתקני טלגרף וטלפון. פדרו השני מילא תפקיד קריטי אישית בהצלחתו של הטלפון של אלכסנדר גרהם בל כאשר ייחד את ההמצאה לשבח במהלך ביקור בתערוכת המאה בפילדלפיה ב-1876. התלהבותו מהמצאתו של בל סייעה להצלחת הטלפון בארצות הברית והפכה את ברזיל לאחת המדינות הראשונות מחוץ לארצות הברית שהייתה לה רשת טלפון נרחבת. פדרו השני הצטרף גם לנשיא יוליסס ס. גרנט בתערוכת המאה כדי להדליק את מנוע הקיטור הענק של קורליס, שסיפק כוח לרוב התערוכה והיה דוגמה מדהימה לטכנולוגיה תעשייתית אמריקאית.
הקיסר פדרו השני והנשיא יוליסס ס. גרנט הדליקו את מנוע הקיטור של קורליס בתערוכת המאה ב-1876 בפילדלפיה, מאת Centennial Photographic Company, 1876. מקור: הספרייה החופשית של פילדלפיה. ביקורו של פדרו השני בארצות הברית ב-1876, שם עמד בראש משלחת של פקידים ואנשי עסקים ברזילאים בסיור ארוך במדינה, מילא תפקיד חשוב בפיתוחה של ברזיל. פדרו השני ראה במו עיניו את הצמיחה הכלכלית והפיתוח הטכנולוגי המדהימים שחוותה ארצות הברית בעקבות מלחמת האזרחים האמריקאית והשתכנע שברזיל יכולה ללמוד מניסיונה של ארצות הברית. בנוסף לטלפון, הברזילאים הביאו עמם מידע על טכניקות חקלאיות מתקדמות, ייצור פלדה, והכי חשוב לפדרו השני, מערכת החינוך הציבורית האמריקאית.
בנוסף לקידמה הכלכלית והטכנולוגית, זכור שלטונו של פדרו השני בעיקר בשל הצלחתו בביטול העבדות בברזיל, אף שנעשה זאת באיטיות. אהדתו של השליט למען ביטול העבדות הודגמה כבר בתחילת דרכו כאשר שחרר את עבדיו שלו ב-1840. במהלך כמה עשורים, פדרו השני התקדם לאט אך בהתמדה לקראת השגת ביטול העבדות בברזיל. על פי תנאי החוקה, הוא לא יכול היה לבטל את העבדות באמצעות צו; הוא נזקק לתמיכתם של פוליטיקאים נבחרים. באמצעות השפעתו האישית, הצליח פדרו השני להשיג ניצחונות משמעותיים יותר ויותר במאבק לביטול העבדות. ב-1850, סחר העבדים הפך לבלתי חוקי בברזיל; ב-1871 חתם פדרו השני על חוק שהכריז על כל ילדי העבדים שנולדו לאחר תאריך זה כחופשיים; וב-1885 הוא חתם על חוק נוסף ששחרר עבדים כשהגיעו לגיל 60.
לבסוף, ב-1888, השיג פדרו השני אחת ממטרותיו הנכספות ביותר כאשר האספה הכללית הברזילאית העבירה חוק המורה על ביטול העבדות בברזיל. בעוד שפדרו השני ראה בביטול העבדות אחד ההישגים החשובים ביותר של שלטונו, תמיכתו הגלויה בביטול העבדות זיכתה אותו באויבים משמעותיים בקרב גורמים שמרניים מרכזיים בצבא ובמעמד בעלי המטעים שחשו שהוא נטש את תפקידו כבורר הניטרלי של הפוליטיקה הברזילאית.
אף על פי כן, למרות התנגדותם של כמה שמרנים, העבדות הוצאה מחוץ לחוק, וביטולה מסמל את מורשת הקידמה של פדרו השני במהלך שלטונו.
נפילת האימפריה הברזילאית
ב-1889 הכול נראה כשורה באימפריה הברזילאית. אולם, בעוד שרוב האוכלוסייה הייתה מרוצה מפדרו השני, פלג קטן של רפובליקנים בצבא היה ממורמר ונחוש לסיים את המונרכיה. הסיבות לרצונם של הרפובליקנים לסיים את המונרכיה היו מורכבות ומגוונות. כמה חברים בצבא ובמעמד בעלי המטעים התנגדו לתמיכתו של פדרו השני בביטול העבדות. אחרים חשו שהצבא הוזנח שלא בצדק לאחר מלחמת פרגוואי. רבים התנגדו לרעיון שבתה של פדרו השני, הנסיכה איזבל, ובעלה הצרפתי, הרוזן ד'או, יהפכו לשליטי ברזיל לאחר מות הקיסר.
ב-15 בנובמבר 1889, עצרו כמה מאות חיילים את הקבינט והודיעו לפדרו השני כי הוא הודח. הקושרים הכריזו על ברזיל כרפובליקה, הנשלטת על ידי ממשלה צבאית והקיסר פדרו השני מקבל את הדחתו. פדרו עדיין נהנה מתמיכה אדירה מהעם ומשאר הצבא, אך הוא היה מותש מעול הכוח והיה נחוש בדעתו שלא יישפך דם למענו. הוא קיבל את סופה של המונרכיה החוקתית של ברזיל והפליג לגלות בפורטוגל, שם מת שנתיים לאחר מכן.
הדחתו של פדרו השני סימנה את סופה של תקופת היציבות והשגשוג הארוכה של ברזיל. מלחמות אזרחים, קיפאון כלכלי, הפיכות ודיקטטורות סימנו את העשורים הבאים של ההיסטוריה הברזילאית. במובן זה, מורשתו של פדרו השני אינה שלמה; בעוד ששלטונו נחשב לעיתים לתור זהב בברזיל, הוא לא הצליח ליצור את היסודות לקידמה מתמשכת. יידרשו עשורים רבים עד שברזיל תיהנה שוב מיציבות ושגשוג כפי שחוותה תחת שלטונו של פדרו השני.
חומר מעשיר לקריאה
״ברזיל בעבר ובהווה; האליטה והעם״ מאת אילן רחום, בהוצאת אוניברסיטת תל אביב, 1990.
Adams, Jerome R. Latin American Heroes: Liberators and Patriots from 1500 to the Present. New York: Ballantine Books, 1991.
Harvey, Robert. Liberators: Latin America's Struggle for Independence Woodstock: The Overlook Press, 2000.
Herring, Hubert. A History of Latin America From the Beginnings to the Present.. New York: Alfred A. Knopf, 1962
Levine, Robert M. The History of Brazil. New York: Palgrave Macmillan, 2003.
חומר מעשיר לצפייה
כמי ששלט במשך עשורים בברזיל והיה לקיסר האחרון של ברזיל, דמותו היוותה השראה להפקה הטלוויזיונית של רשת TV Globo, ״בימי הקיסר״ (Nos Tempos do Imperador), המספרת את סיפור חייו של פדרו השני.
