במשך שנים האמנו שהפירמידות המצריות נבנו בכוח שרירים טהור – מיליוני עבדים מושכים אבנים ענקיות במעלה רמפות תלולות תחת שמש המדבר. • יש שטענו שחייזרים היו מעורבים בכך. אבל עכשיו, צוות של חוקרים צרפתים זרק רעיון חדש לגמרי והוא מושך תשומת לב ציבורית
מה אם המצרים הקדמונים לא השתמשו כלל בכוח גס או בעזרה על-טבעית? מה אם הם השתמשו… במים?
השערה
תיאוריה חדשה זו מגיעה ממדענים החוקרים את רמת סקארה, אתר הפירמידה המדורגת המפורסמת של ג'וסר, אחת הפירמידות העתיקות ביותר במצרים שראשיתה בסביבות שנת 2680 לפני הספירה. הצוות, בראשות חאווייר לנדרו, מציע שהמצרים אולי השתמשו במערכת הידראולית נסתרת כדי להרים את גושי האבן העצומים מתוך המבנה.
במקום לגרור אותם במעלה רמפות ענקיות, ייתכן שהם השיטו את הגושים למעלה באמצעות לחץ מים – בעצם הגרסה העתיקה של מעלית הידראולית. חשבו על זה: הרמת אבנים במשקל 2 טון לא בכוח אדם, אלא בעזרת ציפה.
רמפות
במשך עשרות שנים, התיאוריה הדומיננטית הייתה רמפות. רמפות ארוכות ומשופעות של לבני בוץ וחול, מתפתלות סביב הפירמידה או משתרעות ישר לאורך קילומטרים. הגושים – כל אחד במשקל של 1 עד 3 טון – נמשכו כביכול על ידי צוותי עבדים, לעיתים באמצעות גלילים מעץ שהונחו מתחת.
אבל זה מעלה שאלה גדולה: איך הם הרימו את האבנים על הגלילים מלכתחילה? והאם בנייה והתאמת הרמפות הללו באופן מתמיד לא יהיו קשים כמעט כמו בניית הפירמידה עצמה?
התיאוריה ההידראולית עונה על החידות הללו עם פתרון חכם ונקי יותר – פירי הרמה המונעים על ידי מים ממש בתוך ליבת הפירמידה.
מכתש
כאן זה מתחיל להיות מטורף. המדענים מתארים את המערכת כמו מכתש געשי הפוך. בתוך הפירמידה, פירים אנכיים פעלו כמו מעליות מלאות מים. האבנים יכלו לצוף כלפי מעלה במאמץ מינימלי – ללא גלילים, ללא חבלים, ללא כוח אדם רב.
עקבות של מערכת זו עשויים עדיין להתקיים. בקרבת מקום, החוקרים זיהו תעלות ומבנים עתיקים, כולל אחד בשם ג׳יסר אל-מודיר, שיכלו לאגור ולכוון את המים הדרושים לתהליך.
אפילו החפיר המסתורי שסביב הפירמידה – שנחשב בעבר לסמלי בלבד – עשוי היה להיות בעל מטרה מעשית. הוא יכול היה לעזור לסנן ולנהל את אספקת המים.
הנדסה
אם תיאוריה זו נכונה, היא תשנה לחלוטין את האופן שבו אנו תופסים את הטכנולוגיה המצרית. בנאים אלה לא היו רק פועלים – הם היו מהנדסים מתקדמים. כבר ידענו שהם השתמשו בסירות ובתעלות כדי להעביר גושים לאורך הנילוס. אבל מערכת הרמת מים פנימית מבוקרת תעמיד את כישורי ההנדסה שלהם שנות אור לפני זמנם.
הם יהיו בני מאות שנים, אפילו אלפי שנים, לפני כל טכנולוגיית הרמה הידראולית ידועה מתרבויות עתיקות אחרות.
מטרה
והנה עוד תפנית. מעולם לא נמצאו שרידים של פרעה ג'וסר בתוך הפירמידה שלו. אין פריטי קבורה, אין מאפיינים אופייניים של תא קבורה. אז האם אנדרטה זו הייתה באמת קבר?
כמה ארכיאולוגים תוהים כעת האם הפירמידה הייתה אולי אתר ניסויים הנדסי ולא רק מקום מנוחה מלכותי. אולי הבונים התנסו בבנייה הידראולית בקנה מידה גדול מסיבות שאנחנו עדיין לא מבינים במלואן.
עתיד
אז מה קורה הלאה? עוד חפירות. פשוטו כמשמעו. בעוד שהתיאוריה מרגשת ומבוססת על ראיות אמיתיות, היא עדיין לא אושרה על ידי הקהילה המדעית. ארכיאולוגים יצטרכו לבצע בדיקות נוספות, למדוד מאפיינים תת-קרקעיים ולבחון בקפידה את הפירים והתעלות הללו.
דבר אחד בטוח: הדימוי של עבדים הגוררים אבנים על פני המדבר מתחיל לדעוך. במקומו, ייתכן שנראה בקרוב מציאות חכמה, רטובה ומרשימה יותר – שבה מים, לא חייזרים או שוטים, בנו את פלאי העולם העתיק.
התגלית החדשה פותחת צוהר להבנה שונה לגמרי של ההיסטוריה המצרית ולכוח ההמצאה של תרבויות קדומות. אם יוכח שהמצרים השתמשו במערכת מים מתוחכמת כדי להקים את הפירמידות, נצטרך לשכתב חלקים שלמים מהסיפור ההיסטורי שאנו מכירים.
רוצים להעמיק עוד בתעלומות העבר ולגלות תגליות מסעירות? הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו כתבות היסטוריות מרתקות ישירות למייל.
שאלות נפוצות
מהי תיאוריית הפירמידה החדשה?
ייתכן שהמצרים השתמשו במים כדי להציף אבנים כלפי מעלה.
מי הציע את התיאוריה ההידראולית?
מדענים צרפתים בראשות חאווייר לנדרו.
היכן נבדקה תיאוריה זו?
בסקארה, ליד פירמידת המדרגות של ג'וסר.
האם המצרים בנו רמפות?
תיאוריות ישנות מצביעות על רמפות, אך שאלות נותרו פתוחות.
האם הפירמידה של ג'וסר הייתה קבר?
לא נמצאו שרידים ומטרתה אינה ברורה.
