תאמל״ק ליסיפורו של הרגע בו נפגשו שני האנשים המפורסמים בתבל בבכורה הוליוודית, והדו-שיח השנון שנותר כחידה היסטורית עד היום.
ב-2 בפברואר 1931, נרשם אחד הרגעים המרתקים בהיסטוריה של התרבות הפופולרית כאשר אלברט איינשטיין וצ'רלי צ'פלין הופיעו יחד בלוס אנג'לס. המפגש הזה, שאיחד בין גדול הפיזיקאים לבין גדול כוכבי הקולנוע של התקופה, הוליד סיפורים וציטוטים שממשיכים להדהד גם עשרות שנים לאחר מכן.
האירוע התרחש לרגל פרסום סרטו החדש של צ'פלין, "אורות הכרך". איינשטיין ורעייתו אלזה הגיעו להקרנת הבכורה כאורחיו האישיים של צ'פלין. כששתי הדמויות האייקוניות הללו הופיעו יחד מול הקהל, התגובה הייתה מיידית ועוצמתית. הקהל המשולהב קיבל את פניהם במחיאות כפיים סוערות, רגע שהונצח בתמונות היסטוריות בהן נראים אלברט, אלזה וצ'רלי עומדים יחד במרכז הפריים.
הופעתם המשותפת עוררה עניין ציבורי עצום. מצד אחד עמד איש המדע ששינה את הבנתנו על היקום ומצד שני האמן שהצחיק וריגש מיליונים ללא מילים. החיבור הזה יצר קרקע פורייה לסיפורים שחלקם הפכו עם הזמן לאגדות אורבניות. בספרי ביוגרפיה רבים מצוין כי באותו רגע של תשואות הקהל, פנה צ'פלין לאיינשטיין ואמר משפט שהפך מאז לבסיס לאנקדוטה מפורסמת. צ'פלין אמר לו לכאורה כי הקהל מריע לו (לצ'פלין) כיוון שכולם מבינים אותו, ואילו לאיינשטיין הם מריעים דווקא משום שאיש אינו מבין אותו.
"הם מריעים לי כיוון שכולם מבינים אותי, והם מריעים לך כיוון שאיש אינו מבין אותך."
— צ'רלי צ'פלין
המקור לגרסה זו הוא הפיזיולוג יאנוש פלש, שהיה חברו של איינשטיין. פלש תיאר את האירוע בזכרונותיו שפורסמו בשנת 1947. עם זאת, חשוב לציין כי פלש עצמו כלל לא נכח בערב הבכורה בלוס אנג'לס, מה שמעלה סימני שאלה לגבי הדיוק המדעי של הציטוט.
גרסה אחרת ומוקדמת יותר לסיפור מגיעה מצ'רלי צ'פלין עצמו. במאמר שפרסם במגזין בשנת 1933, הוא מספר על מפגש אחר לגמרי שהתקיים בברלין, שם הוא התארח בביתו של הפיזיקאי. לפי עדותו של צ'פלין, מי שאמר את המשפט המכונן היה בכלל אחד מבניו של איינשטיין. הבן ציין בפניו כי הוא פופולרי כי אנשים מבינים אותו, בעוד אביו פופולרי בדיוק מהסיבה ההפוכה.
עם השנים, הסיפור עבר תהליך של עיבוד והפך לדיאלוג שנון ומהוקצע המיוחס לשניים בעת שהיו מוקפים בעוברים ושבים. בגרסה המורחבת הזו, איינשטיין מביע את התפעלותו מהאוניברסליות של האמנות של צ'פלין, שמצליח להעביר מסרים לכל העולם מבלי לומר מילה. צ'פלין משיב לו בחידוד וטוען שתהילתו של איינשטיין משמעותית אף יותר, שכן כל העולם מעריץ אותו למרות שאינם מבינים אף מילה מדבריו. המפגש בין איינשטיין לצ'פלין נותר אחד הרגעים המכוננים של המאה העשרים, המייצג את נקודת המפגש שבין הגאונות המדעית לבין התהילה התרבותית. בין אם המילים נאמרו בבכורה בלוס אנג'לס או בביקור פרטי בברלין, הן משקפות אמת עמוקה על האופן שבו הציבור תופס גדולה, בין אם דרך הבנה מלאה ובין אם דרך הערצה למסתורין.
האם הדו-שיח הזה אכן התרחש או שמדובר בסיפור מומצא? ספרו לנו בתגובות מה דעתכם, ואל תשכחו להירשם לניוזלטר שלנו כדי להישאר מעודכנים בסיפורים היסטוריים מרתקים נוספים.
