בתם של פעילי איגודים מקצועיים שנמלטו מטורקיה, משפטנית שהתמחתה בזכויות אזרח, הגירה ומקלט ופעילה פוליטית פרו-פלסטינית שצמחה מתוך השמאל, אֶלִיף אֶרְאַלְפּ מצאה את עצמה ב-2026 בראש המפלגה הגדולה ביותר בבית הנבחרים של ברלין. ■ מאחוריה ניצבת די לינקה, מפלגה שנושאת עמה את הירושה המורכבת של השמאל המזרח-גרמני ואת השאיפה לנסח מחדש את מקומו בפוליטיקה הגרמנית. אך הדמויות שמעניקות לה גב הן בעיקרן פעילים פרו-פלסטינים שלא מסתירים את שאיפתם האמיתית.
בספטמבר 2026 מפלגת די לינקה הפכה בבחירות לבית הנבחרים של ברלין, למפלגה הגדולה ביותר בעיר הבירה הגרמניה כאשר זכתה ב-47 מתוך 158 המושבים עם 25.7% מהקולות והפכה למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט העירוני. ארלפ, שנכנסה לפוליטיקה הפרלמנטרית רק שנים אחדות קודם לכן, ניצבה בעקבות התוצאה בעמדה שעשויה להוביל אותה לתפקיד ראש העיר של ברלין, אם המשא ומתן הקואליציוני יבשיל לכדי הסכם.
מאחורי ההישג עומד מסלול חיים שהתחיל בכלל בטורקיה של 1980, אצל זוג פעילים פוליטיים ואנשי איגודים מקצועיים שעזבו את ארצם בעקבות רדיפה פוליטית לאחר ההפיכה הצבאית במדינה. חודשים ספורים לאחר שהגיעו למערב גרמניה נולדה בתם. היא גדלה בין מינכן, דורטמונד והמבורג, בחרה במשפטים, התמחתה בתחומים שנגעו בזכויות אזרח ובהגירה, ורק בהדרגה הפכה מעורכת דין ויועצת משפטית לפוליטיקאית שניצבה בראש אחת המפלגות המזוהות ביותר עם השמאל הגרמני.
לפני ברלין: משפחה שנמלטה מטורקיה
אליף ארלפ נולדה ב-14 בינואר 1981 במינכן. הוריה היו פעילים פוליטיים ואנשי איגודים מקצועיים בטורקיה. כאמור, בספטמבר 1980, בעקבות ההפיכה הצבאית במדינה ובשל רדיפה פוליטית, הם נמלטו למערב גרמניה. זמן קצר לאחר מכן נולדה בתם.
שנות ילדותה הראשונות של ארלפ עברו במינכן ולאחר מכן בדורטמונד, שם עבד אביה כרופא. כשהייתה בת שמונה עברה המשפחה שוב, הפעם לאלטונה שבהמבורג, ושם השלימה ארלפ את לימודיה בבית הספר. המעברים בין ערים שונות במערב גרמניה היו חלק מן המסגרת שבה גדלה, לצד הרקע המשפחתי הפוליטי שהביא את הוריה למדינה מלכתחילה.
לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים בחרה ארלפ ללמוד משפטים באוניברסיטת המבורג. בין 2001 ל-2007 למדה בפקולטה למשפטים והשלימה את לימודיה בבחינה הממלכתית הראשונה במשפטים, שלב מרכזי בהכשרה המשפטית בגרמניה.
השלב הבא בהכשרתה כלל התמחות משפטית במספר מוסדות, וכל אחד מהם חשף אותה לזירה אחרת של המשפט והמדיניות הציבורית. היא עברה תקופת הכשרה בבית המשפט המחוזי של המבורג, בנציבות האו"ם לפליטים בברלין, בשגרירות גרמניה באוטווה ובמשרד עורכי דין שהתמחה בדיני הגירה ובדיני מקלט. בשנת 2009 השלימה בהמבורג גם את הבחינה הממלכתית השנייה במשפטים וסיימה את הכשרתה המשפטית.
מאקטיביזם סביבתי אל הפוליטיקה המפלגתית
כבר בצעירותה הייתה פעילה פוליטית, בין היתר בתחומי איכות הסביבה, ואף תמכה במחאות ובחסימות נגד הובלת פסולת רדיואקטיבית מסוג קסטור באזור ונדלנד. בשנת 2010 עברה לברלין והחלה לעבוד כיועצת למדיניות משפטית בקבוצת העבודה לזכויות אזרח ודמוקרטיה של הסיעה הפרלמנטרית של די לינקה. המעבר לבירה הגרמנית קירב אותה למרכז הפעילות הפוליטית הארצית של המפלגה, אך היא עצמה הצטרפה רשמית לדי לינקה רק בשנת 2017.
בדצמבר 2018, במהלך הוועידה המדינתית השביעית של הארגון הברלינאי של המפלגה, נבחרה ארלפ לראשונה לוועד המנהל המדינתי. במאי 2025, בוועידה המדינתית העשירית, נבחרה לראשונה לסגנית יו"ר המפלגה בברלין.
במקביל לפעילות המפלגתית הייתה מעורבת ביוזמות נגד גזענות ונגד ג'נטריפיקציה ובפעילות למען דיור בר-השגה לכל. בין היתר הייתה פעילה באגודת המהגרים אלמנדה. הקו הזה, המחבר פעילות מפלגתית ממוסדת עם יוזמות חברתיות, נעשה בולט במיוחד באמצע 2019. באותה שנה הקימה ארלפ יחד עם חבריה לוועד המנהל המדינתי חמזה ביטיצ'י, פֶרַאט קוֹצַ'אק ובלמה בקוס את הברית הארצית לינקס-קנאקס. מטרתה הייתה, בין היתר, להגביר את שילובם של חברי מפלגה שחוו גזענות.
הברית פעלה בהצלחה להקמת גוף התנדבותי למאבק באפליה עבור מי שחוו אפליה בתוך המפלגה עצמה. ארלפ ועמיתיה תמכו גם בהקמת ועדת גיוון שתפקידה לפתח אסטרטגיות ותפיסות פעולה שנועדו לארגן ולשלב במפלגה מספר גדול יותר של אנשים בעלי רקע מהגר.
מהי די לינקה?
כדי להבין את עלייתה של ארלפ צריך להבין גם את המפלגה שבתוכה התפתחה הקריירה שלה. די לינקה, דהיינו "השמאל", היא מפלגה סוציאליסטית דמוקרטית בגרמניה. היא נוסדה בשנת 2007 בעקבות איחוד בין מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי לבין "עבודה וצדק חברתי – האלטרנטיבה האלקטורלית".
ההיסטוריה שלה מגיעה, באמצעות מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי, עמוק אל תוך ההיסטוריה של גרמניה המזרחית. אותה מפלגה הייתה ממשיכתה הישירה של מפלגת האחדות הסוציאליסטית של גרמניה, המפלגה המרקסיסטית-לניניסטית ששלטה בגרמניה המזרחית.
מאז יוני 2026 עומדים בראש די לינקה במשותף אינס שוורדטנר ולואיג'י פנטיזאנו. בבונדסטאג, הפרלמנט הפדרלי הגרמני, מחזיקה המפלגה ב-64 מתוך 630 מושבים לאחר שקיבלה 8.8% מהקולות בבחירות הפדרליות של 2025. הסיעה שלה היא הקטנה מבין חמש הסיעות בבונדסטאג, ובראשה עומדים במשותף היידי רייכינק וסרן פלמן.
די לינקה מיוצגת בשבעה מתוך 16 בתי המחוקקים המדינתיים של גרמניה, ובהם ארבעה מתוך חמשת המחוזות המזרחיים. נכון ל-2026 היא משתתפת בממשלות המדינתיות של ברמן ומקלנבורג-פורפומרן כשותפה זוטרה.
בין 2014 ל-2024 הובילה המפלגה קואליציה בתורינגיה יחד עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והירוקים. בראש הממשלה המדינתית עמד אז בודו רמלוב. בזירה האירופית הייתה די לינקה אחת החברות המייסדות של מפלגת השמאל האירופי, והיא המפלגה החמישית בגודלה בתוך קבוצת "השמאל" בפרלמנט האירופי.
בדצמבר 2025 היו רשומים בדי לינקה 123,126 חברים. בין העקרונות שהיא מקדמת נמצא גם אנטי-מיליטריזם.
2021: אליף ארלפ נכנסת לבית הנבחרים של ברלין
נקודת המפנה המרכזית בקריירה של ארלפ הגיעה לקראת הבחירות המדינתיות בברלין ב-2021. סניף די לינקה בעיר הציב אותה כמועמדת למנדט ישיר במחוז פרידריכסהיין-קרויצברג 2, ובמקביל העניק לה את המקום השביעי, שנחשב מבטיח, ברשימת המפלגה למדינה.
אחת המטרות שהציבו לעצמם הארגון המדינתי ויושבת הראש שלו, קטינה שוברט, הייתה לשלב בין עשרת המקומות הראשונים ברשימה מועמדים חדשים יותר. המהלך היה חלק מהמאמץ להרחיב את פניה של המפלגה ולהכניס אל קדמת הבמה דמויות שלא השתייכו בהכרח לשכבת ההנהגה הוותיקה.
אולי יעניין אותך
ארלפ עצמה ציינה את הירי בהנאו בשנת 2020, שבוצע בידי קיצוני מהימין, כאחד הגורמים שהניעו אותה להתמודד. במהלך מערכת הבחירות זכתה פעילות השטח שלה לתשומת לב תקשורתית, במיוחד מסע מדלת לדלת במחוז הבחירה שלה, שבו אוכלוסייה גדולה של מהגרים.
במאבק הישיר על המחוז היא לא ניצחה. המועמדת המכהנת של הירוקים, מריאנה בורקרט-אוליץ, קיבלה 38.5 אחוזים מן הקולות לעומת 28.5 אחוזים לארלפ. אולם המקום השביעי ברשימת די לינקה הספיק כדי להכניס אותה לבית הנבחרים של ברלין, שם הצטרפה לסיעת המפלגה.
החומר הביוגרפי מתאר את ארלפ כמנהיגת די לינקה בבית הנבחרים של ברלין החל מ-2021, ובמקביל מציין כי מאז 2024 היא מכהנת כסגנית ראש הסיעה. בשנת 2023 נבחרה מחדש לבית הנבחרים.
מהפרלמנט לראשות ברלין?
התקדמותה הפוליטית של ארלפ הייתה מהירה יחסית. בשנת 2024 כבר כיהנה כסגנית ראש הסיעה, ובמאי 2025 נבחרה לסגנית יושבת ראש די לינקה בברלין. כעבור שנה הפכה לדמות המרכזית של המפלגה במערכת הבחירות העירונית.
מערכת הבחירות של 2026 התקיימה כאשר השמאל בברלין התמודד גם עם התפתחויות פוליטיות מחוץ לעיר. התמיכה בדי לינקה ובשמאל קיבלה תנופה בעקבות ניצחונה האחרון של אלטרנטיבה לגרמניה בבחירות המדינתיות בסקסוניה-אנהלט.
ארלפ התייצבה בראש די לינקה בבחירות לבית הנבחרים של ברלין בספטמבר 2026. התוצאה הייתה חדה: 47 מתוך 158 מושבים ו-25.7 אחוזים מן הקולות. בכך הפכה די לינקה למפלגה הגדולה ביותר בבית הנבחרים.
עבור ארלפ זו הייתה קפיצת מדרגה פוליטית נוספת. מי שב-2021 הפסידה את המנדט הישיר שלה ונכנסה לפרלמנט בזכות רשימת המפלגה עמדה חמש שנים לאחר מכן בראש הסיעה הגדולה ביותר בעיר.
המספרים של בחירות 2026 העניקו לדי לינקה יתרון פוליטי ברור בבית הנבחרים. 47 מושבים מתוך 158 הפכו אותה לסיעה הגדולה ביותר, והעמידו את ארלפ במרכז המשא ומתן על הרכבת הממשלה העירונית. האפשרות שנפתחה הייתה דרמטית מבחינת הקריירה האישית שלה. כמנהיגת המפלגה הגדולה בבית הנבחרים, ארלפ הייתה צפויה בסבירות גבוהה להפוך לראש העיר המכהן של ברלין. עם זאת, לאחר הבחירות עדיין לא הושלם הסכם קואליציוני.
הקואליציה שנחשבה למסתמנת הייתה אמורה לכלול את די לינקה, הירוקים והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית. בשלב המתואר, ההסכם עדיין לא נסגר ולכן גם כניסתה של ארלפ לתפקיד ראש העיר טרם הפכה לעובדה מוגמרת.
הפער בין תחילת דרכה הפרלמנטרית לבין מצבה ב-2026 בולט במיוחד. בשנת 2021 לא הצליחה לנצח במרוץ הישיר במחוז פרידריכסהיין-קרויצברג 2. ב-2026 היא כבר עמדה בראש המפלגה שקיבלה את מספר המושבים הגדול ביותר בכל ברלין.
קראו גם: ממדאני: הסוציאליסט שונא ישראל כבש את ניו יורק
ישראל, עזה והאגף הפרו-פלסטיני של די לינקה
ההשוואה בין אליף ארלפ לזוהראן ממדאני אינה נובעת רק מסגנון הקמפיין העירוני, מהפנייה לצעירים או מהעיסוק ביוקר המחיה. גם שאלת ישראל והפלסטינים הפכה לחלק מהדיון סביבה, אם כי עמדתה האישית של ארלפ זהירה יותר מזו של כמה פעילים בולטים במפלגתה. היא הצהירה כי זכות קיומה של ישראל וזכותם של יהודים להגדרה עצמית אינן נתונות מבחינתה למשא ומתן ובמרץ 2026 אף יצאה נגד החלטה של סניף די לינקה בסקסוניה התחתונה שהתנגדה ל״ציונות הקיימת״ והאשימה את ישראל בג'נוסייד ובאפרטהייד. ארלפ טענה שההחלטה חד-צדדית משום שהתעלמה מטבח 7 באוקטובר 2023 ומהמשמעות שמייחסים יהודים רבים לציונות כביטוי לזכות לחיים בביטחון. עם זאת, היא מדגישה במקביל את זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית ולמדינה, מתארת את הסבל בעזה כמציאות ממשית ואת הכיבוש בגדה המערבית כ״מציאות מרה״. אחרי ניצחונה בבחירות היא אף הבהירה כי הגנה על חיי יהודים, לצד מוסלמים ופלסטינים, היא בעיניה עדיפות מוחלטת וכי האדרה של אלימות וטרור אינה מקובלת עליה.
אלא שסביב די לינקה בברלין, ובייחוד בסניף נויקלן, התפתח בשנים האחרונות אגף פרו-פלסטיני חריף בהרבה. חבר הבונדסטאג פֶרַאט קוֹצַ'אק, שפעל בעבר לצד ארלפ בהנהגת המפלגה בברלין, הגדיר את מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר כטרור שאין להצדיקו, אך במקביל האשים את ממשלת ישראל בתגובה בלתי מידתית וקרא להפסקה מוחלטת של יצוא הנשק הגרמני לישראל. מועמדת די לינקה ונסה ״ודי״ אמדה טענה כי ״למדינות אין זכות קיום, לאנשים יש״ וקידמה פתרון של מדינה דמוקרטית אחת עם זכויות שוות לכולם בישראל וברשות הפלסטינית, עמדה שעוררה ביקורת חריפה בתוך ומחוץ למפלגה. מועמד נוסף של הסניף, באסם סעיד, שיתף ביום הבחירות פוסט שקרא ל״אינתיפאדת בחירות״ ועודד הצבעה למועמדי די לינקה ולארלפ; הפוסט פורסם במקור בידי פעיל המזוהה עם קבוצה שהוגדרה בידי אגף ברלין של הלשכה להגנת החוקה כקיצונית.
המחלוקת החריפה עוד יותר לאחר הבחירות. במסיבת הניצחון הפתוחה של די לינקה בנויקלן תועד איברהים איברהים לצד קוצ'אק ופוליטיקאים נוספים מהסניף. איברהים אינו חבר די לינקה, אך הוא הופיע בעבר גם באירועים של הסניף. הוא מזוהה בידי ארגון המחקר democ כתומך ותיק בארגון הטרור חזית העממית לשחרור פלסטין, שגם נכלל ברשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי. בעבר דרש להסיר את הארגון מהרשימה ותיאר את מאבקו כ״לגיטימי״; ב-2025 תועד כשהוא מכנה את מנהיג חמאס יחיא סינוואר ״מנהיג איתן״ ו״גיבור שאהיד״, ובאירועים קודמים הביע גם הערכה לארגון הטרור חיזבאללה. לאחר פרסום התמונות קוצ'אק הסתייג במפורש מכל התבטאות שמפארת אלימות וטרור, וארלפ עצמה הדגישה שאין מקום להאדרת טרור ואלימות. הנהגת המפלגה מסרה כי האנשים שעוררו את המחלוקת לא הוזמנו למסיבת הבחירות הפתוחה וכי הורחקו לאחר שזוהו.
המתח הזה הפך גם לבעיה פוליטית עבור ארלפ עצמה. לאחר הבחירות הסוציאל-דמוקרטים והירוקים, שותפות אפשריות שלה לקואליציה, דרשו התייחסות לטענות בדבר אנטישמיות בחלק מהסניפים המקומיים של די לינקה, במיוחד סביב היחס לישראל. דווקא כאן ניכר גם הגבול של ההשוואה לממדאני: ארלפ עצמה אימצה קו פרו-פלסטיני שמכיר במדינה פלסטינית ומבקר את מדיניות ישראל בשטחים ובעזה, אם כי היא מקפידה להכיר בזכות קיומה של ישראל, לגנות את טבח 7 באוקטובר ולהסתייג בפומבי מהאדרת חמאס, אלימות וטרור. אלא שהאנשים שעשויים לנהל את העיר בסביבתה המפלגתית הם במובהק זרמים ופעילים הנוקטים עמדות חריפות ממנה בהרבה.
פוליטיקה של הגירה, דיור וגיוון
תחומי הפעילות של ארלפ לאורך השנים יוצרים רצף ברור בתוך הקריירה שלה. הכשרתה המשפטית כללה דיני הגירה ומקלט; עבודתה בברלין החלה בתחום זכויות האזרח והדמוקרטיה; פעילותה הציבורית עסקה בגזענות, ג'נטריפיקציה ודיור בר-השגה; ובמסגרת לינקס-קנאקס היא פעלה לשילוב רחב יותר של אנשים בעלי רקע מהגר בתוך די לינקה עצמה.
גם הבחירה שלה לצאת לקמפיין מדלת לדלת במחוז בעל אוכלוסיית מהגרים גדולה משתלבת באותו מסלול. אין כאן מעבר חד מפעילות מקצועית לפוליטיקה, אלא התפתחות הדרגתית שבה נושאים של משפט, זכויות, הגירה, אפליה וייצוג הופיעו פעם אחר פעם.
הרקע המשפחתי שלה מעניק למסלול הזה רובד נוסף. הוריה לא הגיעו למערב גרמניה במסגרת מעבר שגרתי, אלא נמלטו מטורקיה בעקבות רדיפה פוליטית אחרי ההפיכה הצבאית של 1980. כעבור יותר מארבעה עשורים עמדה בתם בראש מפלגה שהתמודדה על הנהגת אחת הערים המרכזיות בפוליטיקה הגרמנית.
מפלגה חדשה עם עבר ישן
די לינקה עצמה מגלמת מתח היסטורי מסוג אחר. מצד אחד מדובר במפלגה שנוסדה רק בשנת 2007. מצד אחר, דרך מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי, אחד הגופים שהרכיבו אותה, היא קשורה ישירות למפלגת האחדות הסוציאליסטית ששלטה בגרמניה המזרחית.
המתח הזה בין שורשים היסטוריים לבין הנהגה חדשה ניכר גם בהרכב הפוליטי של המפלגה. בבחירות 2025 לבונדסטאג היא קיבלה 8.8 אחוזים בלבד והייתה לסיעה הקטנה ביותר מבין חמש הסיעות בפרלמנט הפדרלי, אך שנה לאחר מכן בברלין הצליחה בהנהגת ארלפ להפוך למפלגה הגדולה ביותר בבית הנבחרים העירוני.
גם מבחינה גאוגרפית שומרת די לינקה על נוכחות משמעותית במזרח גרמניה, והיא מיוצגת בארבעה מתוך חמשת בתי המחוקקים של המדינות המזרחיות. עם זאת, פעילותה אינה מוגבלת למזרח: היא שותפה בממשלות של ברמן ושל מקלנבורג-פורפומרן, הייתה שותפה מרכזית בשלטון בתורינגיה במשך עשור ופועלת גם בזירה האירופית.
בין מינכן, המבורג וברלין
המסלול של אליף ארלפ עובר דרך שלוש ערים גרמניות מרכזיות שכל אחת מהן קשורה לשלב אחר בחייה. היא נולדה במינכן, גדלה בה ובדורטמונד, עברה בגיל שמונה להמבורג, למדה בה משפטים והשלימה בה את הכשרתה המקצועית, וב-2010 עברה לברלין, העיר שבה הקריירה הפוליטית שלה קיבלה צורה.
בברלין היא התחילה כיועצת למדיניות משפטית. רק שבע שנים לאחר המעבר הצטרפה רשמית לדי לינקה. ארבע שנים נוספות עברו עד שנכנסה לבית הנבחרים. חמש שנים לאחר מכן הובילה את המפלגה לניצחון במספר המושבים.
העלייה הזו לא התרחשה דרך מסלול ישיר של ניצחונות אלקטורליים. בבחירות 2021 הפסידה את המרוץ במחוז שלה בפער של עשר נקודות אחוז, אך נכנסה דרך הרשימה. דווקא מן הכניסה העקיפה לפרלמנט נבנתה בהדרגה ההתקדמות שהביאה אותה לעמדת הנהגה.
לצד הקריירה המשפטית והפוליטית, ארלפ נשואה ואם לשני ילדים. הפרטים האישיים שנמסרו עליה מצומצמים, ואינם מרחיבים מעבר לכך, אך הם משלימים את התמונה הביוגרפית של מי שב-2026 עברה מהנהגת מפלגה עירונית אל סף האפשרות לעמוד בראש ברלין.
נכון לשלב שלאחר בחירות ספטמבר 2026, התשובה לשאלה האם היא תכהן כראשת העיר של ברלין עדיין תלויה במשא ומתן הקואליציוני. ארלפ מובילה את המפלגה הגדולה ביותר בבית הנבחרים, ודי לינקה מחזיקה ב-47 מתוך 158 המושבים. האפשרות שהועלתה היא קואליציה עם הירוקים והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אך ההסכם טרם הושלם, מה גם שראש העיר היוצא קאי וגנר קרא למפלגות הפרלמנט בברלין למנוע מדי לינקה להקים קואליציה.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
