אליזבת צורקוב, שנולדה בלנינגרד למשפחת דיסידנטים יהודים וגדלה בישראל, עברה מסע יוצא דופן – משירות במודיעין ועד להפיכתה לחוקרת בולטת ולפעילה למען זכויות אדם במזרח התיכון. ב-21 במרץ 2023 נחטפה בבגדד ולאחר 903 ימים של שבי ומאבק עולמי לשחרורה, זכתה לחופש ב-9 בספטמבר 2025…
מי היא אליזבת צורקוב?
היא חוקרת ישראלית-אמריקאית ממוצא רוסי, נולדה למשפחת דיסידנטים סובייטים, גדלה ביהודה ושומרון, שירתה בצה”ל והקדישה את חייה למחקר זכויות אדם ומאבקי כוח במזרח התיכון. סיפור חייה שזור בדרמות אישיות ופוליטיות והגיע לשיאו הדרמטי כאשר נחטפה על ידי מיליציה פרו-איראנית בעיראק והוחזקה בשבי במשך למעלה משנתיים וחצי. אמש, לאחר 903 ימים בשבי, היא שוחררה סוף סוף.
ילדות ומורשת – משפחה של דיסידנטים
אליזבת (אליזבט) צורקוב (או יליזבטה צורקובה, במקור) נולדה ב־11 בנובמבר 1986 בלנינגרד. אביה הוא ארקדי סימסונוביץ’ צורקוב – יליד 1958; אמה היא אירינה זלמנובנה צורקובה (לבית לופטוחינה) – ילידת 1959. משפחתה מגיעה מרקע של דיסידנטים סובייטים ממוצא יהודי. הוריה נרדפו על ידי הק.ג.ב. בשל פעילותם במחתרת הסטודנטיאלית המרקסיסטית ועל הפצתעיתון הסמיזדאט הבלתי-חוקי “השקפות” (״Преспективы״). אביה נאסר לראשונה ב-1978, הוא הורשע בתעמולה ופרסום אנטי-סובייטים ונגזרו עליו חמישה שנות מאסר במחנות ושנתיים של גלות. הוא ריצה את עונשו במחנות במחוז פרם ובכלא צ’יסטופול. בסוף 1983 נעצר שוב, הואשם באלימות כלפי עובד ציבור ונגזרו עליו שנתיים נוספות בצירוף שתי שנות גלות שלא ריצה מהעונש הראשון;הוא ריצה תקופה במחנה שבו נאלץ לשבת לצד עבריינים. כשאת תקופת הגלות ריצה ביישוב טרואיצקו-פצ’ורסק ברפובליקת קומי; הוא שוחרר לבסוף ב-1987. אמה נעצרה ב־1982, הורשעה בהפצת “השמצות שקריות” נגד המשטר הסובייטי ונידונה לשלוש שנות עבודה במחנות תיקון; שהתה במושבים בוזוי ושל פלישקינו במחוז אירקוטסק שבסיביר ושוחררה בדצמבר 1985. לאחר מכן חיה במקום גלותו של בעלה בטרואיצקו-פצ’ורסק.
אליזבת היא הבת הבכורה מתוך ארבעה ילדים – אחותה אֶמה נולדה עוד בברית המועצות; אחיה דוד ואחותה הקטנה אוויטל נולדו כבר בישראל.
העלייה לישראל וחינוך אידיאולוגי מוקדם
ב־1990 עלתה אליזבת עם אמה ואחותה לישראל; אביה הצטרף שנה לאחר מכן. המשפחה התיישבה תחילה בקיבוץ ובהמשך בחרה להתגורר באלדד במזרח גוש עציון, מתוך שיקולים אידיאולוגיים של מגורים ביישוב יהודי בגדה המערבית. כבר מגיל הילדות הושפעה צורקובה מהאידיאולוגיה הדתית-לאומית של סביבתה: בגיל תשע השתתפה עם הוריה במחאה נגד הסכמי אוסלו; לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין השתתפה בארוע שנערך באופן ספונטני על-ידי מוריה ותלמידי בית הספר.
שירות צבאי ושינוי אידיאולוגי
בשירותה הצבאי שירתה צורקובה באגף המודיעין של צה”ל. שם החלה להיחשף לעמדות שונות; באמצעות רשתות חברתיות נחשפה לפעילים ערבים וחווייתה האידיאולוגית השתנתה היא עברה מטמורפוזה רעיונית והצטרפה לפעילות למען זכויות אדם וסיוע לזכויות הפלסטינים.
פעילות התנדבותית
היא פתחה בקריירה אקדמית ובמקביל נטלה חלק בפעילות התנדבותית וזכויות אדם – זכויות פליטים ומהגרים, קורבנות מעצר ועינויים, סחר בבני אדם וכן הגנה על מיעוטים אתניים ודתיים. בין היתר עבדה בארגון “קו חם לפליטים ומהגרים”.
לאחר השחרור משירותה בצה״ל התחילה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, שם סיימה תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדיה. שימשה גם כעוזרתו של נתן שרנסקי – היכרות שמגיעה עוד מתקופת מאסרי אסיה. בהמשך למדה ערבית והעמיקה בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל-אביב, רכשה תואר שני במדע המדינה באוניברסיטת שיקגו ובהמשך התקבלה כתלמידת דוקטורט במחלקה למדע המדינה של אוניברסיטת פרינסטון. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בסקטוריאליות ולאומיות במזרח התיכון.
היא גם עמדה בראש מרכז מחקר ישראלי בשם “פורום חשיבה אזורית” וכן כעמיתת מחקר חיצונית ב-Newlines Institute שבאוניברסיטת פרייפקס, שם ניסחה את מטרות המחקר שלה – להראות את הרב-גוניות של המציאות במזרח התיכון במקום הקונספט המדיני המיוצג בתקשורת.
בשיחה עם עיתון “הארץ” ב־2021 תיארה עבודת שטח רחבת היקף שהובילה במדינות רב-אתניות במזרח התיכון השרויות במלחמות אזרחים וסכסוכים פנימיים, בדגש על סוריה, עיראק ולבנון. במסגרת הדוקטורט חקרה גם את המחאות ההמוניות נגד השלטון בעיראק ב־2019, בהשתתפות כוחות שיעים בראשות מוקדתא א-סדר ותנועת “תשרין” החילונית ועל התגובה הקשה מצד כוחות הממשלה וקבוצות פרו-איראניות שתמכו במשטר השיעי בעיראק.
בשנים האחרונות לפני חטיפתה, חיה חלקית באיסטנבול, טורקיה ובמדינת ניו ג’רזי מאז 2017. היא ביקרה שוב ושוב במדינות המזרח התיכון במסגרת המחקר; ואף לא חששה לבקר לבדה בעיראק יותר מעשר פעמים. לפי הדיווחים, בעת תקשורת עם תושבים מקומיים לא הסתירה את זהותה ומוצאה הישראלי.
חטיפתה
ב־28 בינואר 2023 נכנסה צורקובה לעיראק עם הדרכון הרוסי שלה במטרה להמשיך את עבודת המחקר לדוקטורט בפרינסטון. שמונה ימים לפני חטיפתה עברה ניתוח חירום להסרת פריצת דיסק בין-חולייתית והייתה בתקופת שיקום אחרי הניתוח.
ב־19 במרץ 2023, בשיחתה האחרונה עם Newlines Institute, הודיעה כי זו תהיה נסיעתה האחרונה וכי בכוונתה לשוב לפרינסטון לסיום הדוקטורט. בעת שהותה בעיראק ניהלה פעילות אינטנסיבית ברשתות החברתיות; פוסט אחרון שלה ב-X (טוויטר) פורסם ביום החטיפה.
ב-21 במרץ 2023 נחטפה צורקובה על ידי חברי ארגון “כתאיב חיזבאללה” (كتائب حزب الله), ארגון שיעי המקושר לאיראן ולכוח קודס של משמרות המהפכה, הידוע בביצוע תקיפות נגד מטרות אמריקאיות בעיראק וסוריה. לפי הרשומות האמריקאיות, הארגון נכנס ב-2009 לרשימת ארגוני הטרור העולמיים, והוא השתלב במסגרת ״כוחות הגיוס העממיים״ (חש-אש-שאבּעי, الحشد الشعبي) בעיראק, מסגרת שנמצאת מאז 2016 בכפיפות לראש הממשלה ומקבלת תמיכה מהממשלה, אך חברי הארגון מואשמים בפועל בהפרת היררכיה ובביצוע מעשים אלימים, כמו רצח ההיסטוריון העיראקי הישאם אל-חשמי ביולי 2020 ומעורבות בגל של היעלמויות ורציחות של פעילים במהלך המחאות העיראקיות ב־2019.
חטיפתה התרחשה מיד לאחר שיצאה מהקפה “רידה אל-אוון” בשכונת כרדה בבגדד. לפי מקורות ערביים לא מזוהים, שצוטטו בתקשורת, צורקובה יזמה פגישה עם אלה שהפכו לחוטפיה במסגרת איסוף חומר לדוקטורט: היא יצרה קשר עם דמות דתית בשם אחמד אלוואני וביקשה להיפגש עם קרובו מוחמד אלוואני, מנהיג בכיר בקבוצת “כתאיב חיזבאללה” בעיראק. בפגישה השנייה, כך נמסר, התגלה כי היא אזרחית ישראלית והוחלט לחטוף אותה. לפי טענות נוספות, החוטפים ניסו בהמשך להעבירה לארצות אחרות, כולל לאיראן.
לאחר החטיפה נקטה ממשלת ישראל במאמצים לא-ציבוריים לשחרורה של צורקובה, אך אלה לא הצליחו. מאחר שלישראל אין יחסים דיפלומטיים עם עיראק, היא ביקשה ממדינות שלישיות להפעיל לחץ על בגדד ולסייע במציאת דרכים לדיונים על שחרורה. משפחתה נקטה גם היא בצעדים למאמצי שחרור, בליווי ארגונים אמריקאיים שאוספים מידע ועוסקים בשחרור שבויים – בין היתר ה-Center for Richardson Global Engagement ו-Global Reach.
דיווחים ראשוניים על “רוסייה עם אזרחות אמריקאית” שנחטפה הופיעו בתקשורת בסוף מרץ 2023, כמו בפורטל אל-ערבי אל-ג׳דיד, שציין כי השלטונות העיראקיים החלו בחקירה. פרסומים שמזהים את הנעדרת כצורקובה הופיעו ביוני 2023.
ב-5 ביולי 2023 משרד ראש הממשלה אישר בפעם הראשונה את דבר חטיפתה על ידי כתאיב חיזבאללה, והדגיש כי צורקובה הגיעה לעיראק מיוזמתה לצורך מחקר אקדמי וכי האחריות לביטחונה ולרווחתה מוטלת על ממשלת עיראק. ב-6 ביולי 2023 פרסם כתאיב חיזבאללה בערוץ הטלגרם שלה (המנוהל תחת השם “אבו עלי אל-אסקארי”) הודעה שבה נטען כי אישור משרד ראש הממשלה מעיד על סכנת חדירת סוכני ביון ישראלים לאדמת עיראק ועל הצורך לחשוף רשתות כאלו, אך בה בעת הארגון התרחק מהאשמות ישירות לגבי החטיפה וטען כי יחקור את גורלה של “השבויה הציונית או השבויים” במטרה לבחון את כוונות “הכנופיה הפושעת” והאנשים שסייעו לתנועתה במדינה.
הממשל האמריקאי באמצעות מחלקת המדינה הביע מודעות למקרה, גינה את חטיפתה וציפה ממקביליו העיראקיים להצהרות ופעולות בנושא. ממשלת עיראק מסרה כי היא חוקרת את עדויות החטיפה. במישור הפוליטי בארצות הברית, הסנאטורים מניו ג’רזי, בוב מננדז וקורי בּוּקֶר, דרשו מהממשל לנקוט צעדים אינטנסיביים לשחרורה. ארגוני זכויות אדם בינלאומיים וגופים אקדמיים כגון Amnesty International, DAWN, Human Rights Watch ו-Scholars at Risk קראו גם הם לשחרורה. חבריה ובני משפחתה גם הם קראו לשחרר אותה. ברם, Newlines Institute בו עבדה הודיע שמאמצי השחרור מסורבלים מבחינת יתר המשתתפים הפוטנציאליים במשא-ומתן, שכן צורקובה עוררה ביקורת פומבית כלפי כל שלושת הגורמים שעשויים להיות מעורבים – ישראל, איראן ורוסיה.
ב-13 בנובמבר 2023 הופץ בערוצי טלגרם של קבוצות חמושות פרו-איראניות בעיראק, ובהמשך שודר גם בטלוויזיה העיראקית אל-ערביה, סרטון בן כארבע דקות עם כתוביות בערבית. בסרטון דיברה צורקובה בעברית וטענה שהיא מוחזקת בשבי מעל לשבעה חודשים; היא הזכירה את פרוץ המלחמה בעזה באוקטובר 2023. בסרטון היא טענה שהיא עובדת עבור שירותי הביון הישראליים וה־CIA, ובפנייה למשפחות הישראלים החטופים בעזה ביקשה לפעול להפסיק את המלחמה בעזה כדי להציל את חייהם של בניהם ובנותיהם. בהמשך פנתה אל משפחתה וחבריה בבקשה לסייע לשחרורה. קרוביה וחבריה של צורקובה הצהירו כי טענות אלה אינן מבוססות וכי ההצהרות ניתנו תחת לחץ ועינויים. גם מקורות בעיתון The Daily Beast הציעו כי “ההודאות” אינן אמינות ועלולות להוות ווידויים שהוצאו תחת כפייה.
בינואר 2025 שר החוץ העיראקי פואד חוסיין הודיע כי צורקובה חיה וכי ממשלת עיראק פועלת לשחרורה. בדיווחים מאותו חודש נמסר כי במהלך מגעים לדיון על שחרורה נדונה אפשרות של עסקת חטופים – בין היתר הוצע להחליף אותה עם מחבלי חיזבאללה שנעצרו בידי ישראל במהלך המבצעים בלבנון, כולל דיווחים על אפשרות לשחרורו של עימאד אמהז, מפקד הכוחות הימיים של חיזבאללה, שנעצר, לפי הפרסומים, במסגרת מצעד מבצעי באל-בטרון בנובמבר 2024 והיו לו קשרים לחיזבאללה.
במאי 2025 ערוצי חדשות עיראקיים וסעודיים, כמו אל-ערביה ואל-חדת׳, דיווחו על “התקדמות משמעותית” במגעים בעקבות ביקורי נציגי כוחות ביטחון עיראקיים בארצות-הברית, וציינו דיווחים לפיהם נדונה עסקה פוטנציאלית שכוללת החלפה של אזרח איראני אחד ושישה עצורים אחרים שהוחזקו בעיראק באשמת התקפות על מטרות אמריקאיות.
לבסוף, ב־9 בספטמבר 2025 הוכרז כי צורקובה שוחררה מהשבי, לאחר ששהתה כ-903 ימים בשבי. על השחרור הודיע נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ ברשת החברתית שלו Truth Social, וציין כי צורקובה נמצאת “בטוחה בשגרירות ארצות-הברית בעיראק” לאחר שסבלה, לדבריו, מעינויים במשך חודשים. גם ראש ממשלת עיראק מוחמד שאע’א אל-סודאני פרסם הצהרה שבה ציין כי הצלחת השחרור הושגה הודות למאמצים אינטנסיביים של שירותי הביטחון העיראקיים.
הסיפור של אליזבת צורקובה מקפל בתוכו את מרכיבי הסכסוך במזרח התיכון — זהות וחוויה אישית, חינוך ועמדה פוליטית, עבודה אקדמית בשטח וסכנות מעשיות שנובעות ממגע ישיר עם סכסוכים מזוינים. לאורך הדרך עלו טענות קשות, פרסומים מעורערים וסימני שאלה על נסיבות החטיפה וההודעות שנמסרו על-ידי מי שהחזיקו בה. גם לאחר השחרור נותרו שאלות פתוחות לגבי נסיבות המעצר, שיטות החקירה, האוטונומיה של מוסדות השליטה בעיראק ותפקודי מנהלי המו”מ הבינלאומי בשחרור אזרחים.
סיפורה של אליזבת צורקובה הוא עדות חיה לעוצמתו של האדם במצבים הקיצוניים ביותר. היא נולדה למציאות של מאבק פוליטי, עברה מסע אישי ורעיוני מורכב, הקדישה את חייה לחקר אזורי קונפליקט ולבסוף הפכה בעצמה לחלק מהדרמה של המזרח התיכון.
903 הימים בשבי הפכו את חוויותיה האישיות לסמל של מציאות אזורית שבה גבולות בין פוליטיקה, טרור וחיים פרטיים מיטשטשים לחלוטין. שחרורה אינו סוף הסיפור, אלא פרק חדש שמזמין שאלות רבות על המחיר האישי והלאומי של חיים בלב סכסוך מתמשך.
רוצים לדעת עוד? גלשו באתר שלנו, שמרו את הכתבה, שתפו עם חברים וגלו עוד על סיפורים מהמזרח התיכון, ההיסטוריה והארועים שמשפיעים על פרטים ורבים כאחד.
