המועמד המוביל מטעם המפלגה הסוציאליסטית, עמנואל גרגואר, מוביל בפער ניכר על פני השמרנית הוותיקה ראשידה דאטי בסיבוב השני של הבחירות לראשות עיריית פריז. • כך עולה ממדגמי הבחירות שפורסמו, במה שנחשב למבחן המשמעותי האחרון של הלכי הרוח בציבור הצרפתי לקראת הבחירות המכריעות לנשיאות ב־2027.

גרגואר בן ה־48, ששימש בעבר כסגנה של ראש העיר היוצאת אן אידלגו, תפס הובלה משמעותית כבר בסיבוב הראשון עם כ-38% מהקולות, פער של יותר מ-12% מדאטי, ששימשה כשרת התרבות תחת הנשיא עמנואל מקרון. על אף שדאטי נהנתה בסיבוב השני מברית עם יריב מהמרכז-ימין ומפרישה טקטית של מועמד מהימין הקיצוני, גרגואר הצליח לשמור על ההובלה וזאת למרות סירובו להתאחד עם מועמדת מהשמאל הקיצוני שנותרה במרוץ ופיצלה את קולות השמאל.

המערכה על הערים הגדולות בצרפת

פריז, מרסיי וטולוז הכריעו: השמאל שומר על הבירה, הימין הקיצוני כובש את ניס

הקלפיות בצרפת ננעלו אמש בסיבוב השני של הבחירות המקומיות, במה שהיווה את המבחן הפוליטי האחרון והמשמעותי ביותר לפני הבחירות לנשיאות שייערכו ב־2027. בעוד צרפת כולה עקבה בדריכות אחר התוצאות בערים הגדולות, המדגמים הראשונים כבר מצביעים על תמונת מצב פוליטית מורכבת ומפוצלת.

ניצחון לסוציאליסטים בפריז

במוקד תשומת הלב עמדה הבירה פריז, שם הצליחו הסוציאליסטים לשמור על מעוזם לאחר 25 שנות שלטון. על פי המדגמים, עמנואל גרגואר (48), סגנה של ראשת העיר היוצאת אן אידלגו, נבחר לראשות העיר לאחר שהביס את השרה לשעבר ראשידה דאטי. גרגואר הגיע לסיבוב השני עם יתרון מבטיח מהסיבוב הראשון (כ-38%), ועל אף ניסיונותיה של דאטי לאחד כוחות עם מועמדי המרכז-ימין והימין הקיצוני, היא לא הצליחה לסגור את הפער.

אולי יעניין אתכם גם

ניצחונו של גרגואר מרשים במיוחד לנוכח החלטתו שלא לחבור למועמדת השמאל הקיצוני סופיה שיקירו, צעד שפיצל את קולות המחנה אך שמר על הקו הממסדי של מפלגתו.

עמנואל גרגואר: האיש שרוצה לצבוע את פריז באדום-ירוק

עמנואל גרגואר נולד ב-24 בדצמבר 1977 בסן דני (Seine-Saint-Denis). הוא צמח במשפחה בעלת מסורת קומוניסטית ארוכה; אביו היה פעיל בולט במפלגה הקומוניסטית הצרפתית וסבו היה חבר מפלגה גם כן. לאחר גירושי הוריו עבר למחוז שראנט-מריטים. הוא בוגר המכון ללימודים פוליטיים של בורדו (מחזור 1999) ובעל תואר ראשון בפילוסופיה. בראיונות אישיים חשף כי סבל מהתעללות מינית במסגרת חוץ-בית-ספרית בילדותו.

למרות הרקע המרקסיסטי של משפחתו, גרגואר פנה לכיוון הסוציאל-דמוקרטי והצטרף למפלגה הסוציאליסטית (PS) ב־2002. הוא החל את דרכו ברובע ה-12 של פריז, התקדם בדרגות המפלגה וב-2008 השתלב בצוות של עיריית פריז תחת ברטראן דלנואה. לאחר מכן כיהן בתפקידים בכירים בלשכת ראש הממשלה ז'אן-מארק ארו (2012–2014).

עם בחירתה של אן אידלגו לראשות העיר פריז ב-2014, מונה גרגואר לסגנה. הוא החזיק בתיקי משאבי האנוש והתקציב וב-2018 הפך לסגן ראשון לראש העיר (התפקיד השני בחשיבותו בעירייה). הוא הוביל את תוכנית המתאר ה"ביוקלימטית" של פריז, המנסה לשלב בין שטחים ירוקים לדיור בר-השגה. יחסיו עם אידלגו התקררו לאחר כישלונה בבחירות לנשיאות ב-2022.

ביולי 2024 נבחר לאספה הלאומית מטעם פריז והתפטר מתפקידו בעירייה בשל החוק האוסר על כפל כהונות. בנובמבר 2024 הכריז על מועמדותו לראשות העיר פריז בבחירות 2026. הוא ניצח בפריימריז של המפלגה הסוציאליסטית ב-2025 והצליח לאחד סביבו את הירוקים והקומוניסטים ברשימה משותפת, ללא מפלגת השמאל הקיצוני "צרפת הבלתי כפופה".

גרגואר דוגל במדיניות חברתית אקטיבית: הוא קורא להחרמת דירות ריקות בפריז כדי להילחם במשבר הדיור ובדחיקת האוכלוסייה החלשה ומציע להטיל מיסוי כבד על דירות נופש. בנוסף, הוא התבטא בחריפות נגד פרסומים טרנספוביים במרחב הציבורי בטענה שהם מנוגדים לערכי העיר.

גרגואר, בן 48, מביא איתו שילוב נדיר של שורשים קומוניסטיים עמוקים ותפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית פרגמטית. הוא פוליטיקאי של פרטים – מומחה לתקציבים ותכנון עירוני – אך כזה שאינו מהסס להציע פתרונות רדיקליים למצוקות התושבים. תוכניתו להחרים דירות ריקות כדי לפתור את משבר הדיור הפכה לאחד מהרעיונות המרכזיים, כשהוא מבטיח להפוך את פריז לנגישה יותר למעמד הביניים ולצעירים.

מעבר לפוליטיקה היבשה, גרגואר זכה להערכה ציבורית על פתיחותו יוצאת הדופן, כשחשף את הפגיעה המינית שעבר בילדותו כדי להעלות למודעות את הצורך בהגנה על קטינים. במישור העירוני, הוא מזוהה עם המאבק לשינוי פני העיר, עם פיתוח נתיבי אופניים ומרחבים מוצלים בחזון שהוא מכנה "פריז הביוקלימטית".

בריתות ה"קלון" והמבחן בטולוז

בשאר חלקי המדינה, הסיפור המרכזי היה הבריתות הטקטיות בין השמאל המתון לשמאל הקיצוני (מפלגת "צרפת הבלתי כפופה" – LFI של ז'אן-לוק מלנשון). ב-26 ערים גדולות, כמו נאנט, ליון וגרנובל, אוחדו הרשימות כדי לבלום את הימין. בטולוז, מעוז תעשיית התעופה, האיחוד בין פרנסואה פיקמאל (LFI) לפרנסואה בריאנסון הסוציאליסט העמיד את ראש העיר המכהן מהימין, ז'אן-לוק מודנק, בסכנת הפסד ממשית. בריתות אלו עוררו זעם בימין, שם כונו "בריתות של קלון", במיוחד על רקע האשמות באנטישמיות המופנות כלפי מלנשון.

הישגים לימין בניס ולמרכז בלה האבר

בדרום המדינה, בניס שבריביירה, נראה כי אריק צ'יוטי, בן ברית של האיחוד הלאומי (RN), נמצא בדרך לניצחון על ראש העיר המכהן כריסטיאן אסטרוזי, מה שמסמן פריצת דרך משמעותית לימין הקיצוני.

מנגד, במחנה המרכז נרשמה שביעות רצון מהישגו של ראש הממשלה לשעבר אדואר פיליפ בלה האבר, הישג שמעניק רוח גבית לשאיפותיו הנשיאותיות ב־2027.

הבחירות הגיעו לאחר סיבוב ראשון (ב-15 במרץ) שהתאפיין בשיעור הצבעה נמוך ובנוף פוליטי מקוטב. גם בסיבוב השני נרשמה השתתפות מתונה יחסית, כאשר נכון לשעה 17:00 עמד שיעור ההצבעה הארצי על 48.1%.

עבור פרשנים רבים, התוצאות בערים כמו פריז ומרסיי (שם התחזק מעמדו של הסוציאליסט בנואה פאיאן) מעידות על כך שהשמאל הממסדי עדיין רלוונטי, אך התחזקותו של מלנשון באגף הקיצוני והצלחתו של הימין הקיצוני בניס מבטיחות מאבק סוער במיוחד בדרך לארמון האליזה באפריל 2027.

הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם

בלחיצה על הרשמה אני מאשר/ת קבלת עדכונים בהתאם לתקנון ומדיניות הפרטיות.

שאלות ותשובות
הבנתי, תודה
הועתק ללוח
ללא בינה מלאכותית התוכן בכתבה זו לא נכתב על ידי בינה מלאכותית. הכתבה נכתבה, נערכה ונבדקה על ידי צוות הכותבים של History Is Told. אנו מקפידים על מחקר מעמיק, מקורות אמינים ובקרת איכות קפדנית כדי להבטיח דיוק ואותנטיות מלאה.
0
היו הראשונים לדרג