האו"ם הצביע בעד אימוץ מפת עולם חדשה: מה זה אומר?

החלטת העצרת הכללית של האו״ם בחסות טוגו קראה להפסיק בהדרגה את השימוש במפה המסורתית, המציגה את היבשת כאילו היא דומה בגודלה לגרינלנד ובמקום זאת לאמץ מפה חדשה המציגה את אפריקה בגודלה האמיתי והמדויק יותר.

במשך מאות שנים התרגלנו לחשוב שאנחנו יודעים איך העולם נראה. אירופה נמצאת שם למעלה, אפריקה מתחתיה, רוסיה נמתחת כמעט בלי סוף ממזרח למערב, וגרינלנד נראית כמו גוש אדיר שמסוגל כמעט להתחרות באפריקה. התמונה הזאת מוכרת לנו כל כך עד שקשה לזכור שהיא אינה העולם עצמו, אלא דרך מסוימת מאוד לצייר אותו. למעשה, אחת התמונות המוכרות ביותר בתולדות האנושות נולדה לפני יותר מארבע מאות וחמישים שנה כדי לפתור בעיה מעשית של מלחים, ולא כדי ללמד תלמידים מה גודלן היחסי של יבשות.

ב-4 בספטמבר 2026 החליטה העצרת הכללית של האו"ם שהגיע הזמן לערער על המעמד המיוחד שקיבלה אותה תמונה: 164 מדינות תמכו בהחלטה הקוראת להפסקה הדרגתית של השימוש בהיטל מרקטור המסורתי לצורך ייצוג העולם ולהעדפת מפות המציגות באופן נאמן יותר את היחסים בין שטחי המדינות והיבשות. שש מדינות נמנעו ורק אחת הצביעה נגד, ארצות הברית, שנציגה הגדיר את המהלך "מיותר". אלא שמאחורי ההצבעה המשונה לכאורה על צורתה של מפה הסתתר ויכוח גדול בהרבה, על מדע, היסטוריה, קולוניאליזם, חינוך וכוח, ובעיקר על השאלה מי קובע כיצד אנחנו מדמיינים את העולם.

ההחלטה קוראת לעולם להפסיק באופן רשמי ובהדרגה את השימוש במפת מרקטור המסורתית של כדור הארץ, לטובת מפה המציגה באופן מדויק יותר את גודלה של אפריקה. בישיבה שנערכה במטה האו"ם בניו יורק, העצרת הכללית של האו"ם הוציאה רשמית לגמלאות את היטל מרקטור מהמאה ה-16, לטובת מפה המבוססת על היטל Equal Earth המדויק יותר, שפותח בשנת 2018.

בישיבה הצביעו 164 מדינות בעד ההחלטה. רק ארצות הברית הצביעה נגדה, כאשר נציגה אמר כי ההחלטה "מיותרת". שש מדינות נמנעו. החלטות האו"ם אינן ניתנות לאכיפה, ולכן מדינות ומוסדות לא יחויבו להשתמש אך ורק בהיטל החדש ולא ייאסר עליהם להשתמש בהיטל הישן. עם זאת, ההחלטה צפויה להביא לעדכון תוכניות לימודים בבתי ספר וטכנולוגיות יומיומיות, בהתחשב בשימוש הנרחב בהיטל מרקטור בחינוך, בטכנולוגיה ובממשל.

פרק בסדרת הדרמה הפוליטית האמריקאית הבית הלבן (The West Wing) הציג קבוצה של קרטוגרפים בעלי מודעות חברתית המגיעים לבית הלבן ומסבירים את ההטיה הטמונה במפת מרקטור. ואכן, מבקרי ההיטל טענו כי הצגתה המוקטנת של אפריקה על המפה תרמה לניצולה בידי המערב הקולוניאלי. "ההיטל המקובל היה כלי פוליטי שתרם למרוץ לאפריקה, הידוע גם כחלוקת אפריקה, שבמהלכו המעצמות של מערב אירופה השתלטו על היבשת והפכו אותה לקולוניות. כשם שהצגתה של אפריקה כקטנה ובת-כיבוש שירתה מטרה זו אז, כך היטל מרקטור גורם ליבשת להיראות קטנה וחסרת חשיבות כיום", כתב רבאח ארזקי, לשעבר כלכלן בבנק העולמי, בעיתון לה מונד. בתגובה לכך הובילו ארגוני ההסברה Africa No Filter ו-Speak Up Africa את קמפיין Correct the Map, שזכה לתמיכת האיחוד האפריקאי. סלמה מליקה חדאדי, סגנית יו"ר נציבות האיחוד האפריקאי, אמרה לרויטרס ב-2025 כי זניחת מפת מרקטור תסייע להשיב לאפריקה את "מקומה הראוי בזירה העולמית".

ויכוח על קולוניאליזם וניווט

טוגו, שהובילה את המערכה למען ההחלטה מטעם האיחוד האפריקאי, אמרה כי ההחלטה "מכירה ומאשרת כי ייצוגים קרטוגרפיים בלתי מידתיים, ובייחוד אלה הנובעים מהיטל מרקטור, גרמו להשפעות קוגניטיביות, חינוכיות, תרבותיות, גאופוליטיות וחברתיות-כלכליות ארוכות טווח, ותרמו לצמצום דרסטי של גודלה הנתפס של אפריקה ושל אזורים אחרים בעולם בדמיון הקולקטיבי העולמי".

לפני אישור ההחלטה אמר שר החוץ של טוגו, רובר דוסיי: "הדיון הזה אינו דיון פוליטי, אלא דיון מדעי, משום שיש לכך הוכחה מדעית, ולכן על כולנו לקבל את המציאות". היטל מרקטור הוצג בשנת 1569 בידי הקרטוגרף הפלמי גרארדוס מרקטור כדי לסייע לימאים לנווט בים. כמעט חמש מאות שנה לאחר מכן, הוא עדיין משמש כתקן עולמי. אולם בשל שיטת ההיטל שלו, אזורים הסמוכים לקו המשווה נראים קטנים במידה ניכרת מגודלם האמיתי, ואילו אזורים בקווי רוחב גבוהים נראים גדולים בהרבה. לדוגמה, במפה אפריקה נראית דומה בגודלה לגרינלנד, אף שהיבשת גדולה פי 14 מהטריטוריה הדנית.

והרבה לפני שמאשימים את גרארדוס מרקטור בכך ששיקר לאנושות במשך 457 שנה, כדאי לזכות אותו מאשמה אחת לפחות: הוא מעולם לא טען שהמפה שלו היא תמונה מושלמת של כדור הארץ, וגם אילו רצה ליצור אחת כזאת, לא היה יכול. הבעיה אינה מרקטור אלא הגאומטריה. פני כדור הארץ תלת-ממדיים ומפה היא דו-ממדית, ולכן אי אפשר לפרוש את פניו של כדור על מלבן בלי לעוות משהו. אפשר לדמיין ניסיון לקלף תפוז ולהניח את הקליפה בשלמותה על שולחן: כדי להפוך את המעטפת המעוגלת למשטח שטוח יהיה צורך לקרוע, למתוח, לדחוס או לעוות אותה. לקרטוגרפים יש בדיוק אותה בעיה, רק בקנה מידה פלנטרי. כל היטל קרטוגרפי נאלץ לבחור מה חשוב לו לשמר ומה הוא מוכן להקריב. יש היטלים המשמרים היטב זוויות וצורות מקומיות אך מעוותים שטחים, אחרים שומרים על היחסים בין השטחים במחיר של עיוות הצורות, ויש כאלה המנסים לאזן בין מרחקים, כיוונים, שטחים ומראה כללי. לכן אין למעשה "מפת עולם נכונה" אחת. יש מפות שמתאימות למטרות שונות, והטעות ההיסטורית לא הייתה שמרקטור יצר מפה גרועה, אלא שמפה שנוצרה למטרה מאוד מסוימת הפכה במשך מאות שנים לייצוג כמעט אוניברסלי של העולם.

גרארדוס מרקטור, שנולד בשנת 1512, היה קרטוגרף פלמי שפעל בתקופה שבה מעצמות אירופה יצאו יותר ויותר אל האוקיינוסים, נתיבי מסחר נמתחו בין יבשות והיכולת לנווט במרחבים ימיים עצומים הייתה עניין של חיים, מוות וכסף רב. בשנת 1569 הוא פרסם את מפת העולם שהפכה לימים לאחד הייצוגים החזותיים המשפיעים ביותר בהיסטוריה. מטרתו לא הייתה לגרום לאירופה להיראות גדולה או לאפריקה קטנה, ובוודאי שלא לחזות כיצד ייראו ספרי הלימוד במאה ה-21. הוא ניסה לפתור בעיית ניווט: בהיטל שלו מסלול בעל כיוון מצפן קבוע יכול להופיע כקו ישר, תכונה שימושית במיוחד לימאים. אלא שלפתרון האלגנטי היה מחיר מתמטי. ככל שמתרחקים מקו המשווה ומתקרבים לקטבים, השטחים המוצגים במפה הולכים ומתנפחים. מרקטור לא תכנן את ההיטל כדי להעניק לצפון העולם חשיבות יתרה, אבל המפה שנועדה לעזור לספינות קיבלה חיים משלה. היא עברה ממפות ניווט לאטלסים, מכיתות לימוד למשרדי ממשלה, ומשם אל העידן הדיגיטלי. כמעט חמש מאות שנה לאחר יצירתה, מיליארדי בני אדם עדיין מכירים את צורת העולם דרך הגאומטריה שלה.

אפריקה, גרינלנד והאשליה שהפכה להרגל

הדוגמה המפורסמת ביותר לעיוות הזה היא ההשוואה בין אפריקה לגרינלנד. במפות מרקטור נפוצות גרינלנד עשויה להיראות כמעט בת השוואה לאפריקה, אבל במציאות היחסים שונים לחלוטין: שטחה של אפריקה הוא כ-30.37 מיליון קילומטרים רבועים והיא גדולה מגרינלנד בערך פי 14. זהו פער עצום בין מה שהעין רגילה לראות לבין המציאות הגאוגרפית. קמפיין Correct The Map המחיש את ממדיה האמיתיים של אפריקה בדרך יעילה במיוחד: אפשר להכניס לתוכה את ארצות הברית, סין, הודו, יפן, מקסיקו וחלק גדול מאירופה, ועדיין להישאר עם שטח פנוי. בעצומה שפורסמה באתר Change.org וצברה יותר מ-11 אלף חתימות הפכה ההשוואה הזאת לאחד הטיעונים המרכזיים של הקמפיין. אפריקה, כמובן, אינה המקום היחיד שנפגע מהעיוות. אזורים הסמוכים לקו המשווה נראים קטנים יחסית, ואילו גרינלנד, קנדה, רוסיה וצפון אירופה מקבלות ממדים חזותיים אדירים. מבחינה מתמטית אין כאן שום תעלומה או קונספירציה: זו תוצאה ישירה של האופן שבו היטל מרקטור פועל. אלא שכאשר מפה שנועדה לניווט הופכת למפה שעליה לומדים דורות של תלמידים כיצד העולם נראה, השאלה מפסיקה להיות מתמטית בלבד.

כאן נכנסת הטענה השנויה יותר במחלוקת. במשך שנים טענו היסטוריונים, גאוגרפים ופעילים כי הדומיננטיות של מרקטור אינה רק בעיה של דיוק חזותי. חלקם השתמשו במונח "קולוניאליזם קרטוגרפי" וטענו שהייצוג המוגדל של אירופה וצפון העולם, לצד ההקטנה החזותית של אפריקה ואזורים אחרים בדרום הגלובלי, השפיע לאורך זמן על תפיסות של חשיבות, עוצמה ומרכזיות. ההיגיון פשוט למדי: גדול נראה חשוב. אם אירופה ורוסיה תופסות חלק עצום מן המפה ואפריקה נראית קטנה בהרבה מכפי שהיא באמת, ייתכן שהמפה אינה רק משקפת תפיסות כוח אלא גם מסייעת לשמר אותן. תומכי השינוי הרחיקו וטענו שהדבר תרם להטיות בחינוך, בסחר הבינלאומי, בסדרי עדיפויות בתחום הפיתוח ובאופן שבו הדרום הגלובלי נתפס במוסדות בינלאומיים. כאן ראוי להבחין בין שני דברים שונים מאוד: העובדה שהיטל מרקטור מעוות באופן דרמטי את יחסי השטח ככל שמתרחקים מקו המשווה היא עובדה מתמטית; הטענה שהעיוות הזה השפיע בפועל על יחסי הכוחות הכלכליים והפוליטיים בעולם היא טענה היסטורית וחברתית שקשה הרבה יותר להוכיח. אלא שעצם העובדה שמיליארדי אנשים במשך דורות ראו שוב ושוב את אותו ייצוג של העולם הופכת את השאלה לפחות מופרכת מכפי שהיא נשמעת בתחילה.

ההצעה של פיטרס

אחד המבקרים הידועים ביותר של הדומיננטיות של מרקטור עוד בשנת 1855 היה איש הדת הסקוטי ג'יימס גאל שהציג היטל חדש בכנס מדעי. ההיסטוריון הגרמני ארנו פיטרס, הציג בשנת 1973 מפת עולם דומה מאוד המבוססת על היטל שווה-שטח המזוהה כיום בשם גל-פיטרס והיא זכתה לתשומת לב נרחבת. היטל גאל-פיטרס משמר במדויק את יחסי השטח, אך מעוות במידה ניכרת את צורתן של המדינות וגורם להן להיראות מתוחות או דחוסות. בשנת 2017 החלו בתי הספר בבוסטון להשתמש בהיטל זה.

הרעיון היה להציג את היחסים בין שטחי המדינות בצורה נכונה יותר: אפריקה קיבלה לפתע את הממדים האדירים שיש לה במציאות, אירופה התכווצה וגרינלנד חזרה לממדיה היחסיים. אלא שגם גל-פיטרס לא הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי. אם שומרים על שטח, חייבים לעוות משהו אחר, ובמקרה הזה מדינות ויבשות רבות נראות מוארכות או דחוסות באופן שאינו טבעי לעין. המפה סיפקה חלופה למרקטור ואף זכתה לתומכים רבים, אבל גם לביקורת חריפה מצד קרטוגרפים. הבעיה הבסיסית נותרה כשהייתה: כדור הארץ מסרב בנימוס להפוך למלבן.

ב-2018 הופיעה חלופה נוספת. הקרטוגרפים טום פטרסון, בויאן שבריץ' וברנהרד יני פיתחו את היטל Equal Earth, שגם הוא שווה-שטח, כלומר היחסים בין שטחי האזורים השונים נשמרים בו, אך יוצריו ניסו במקביל להעניק לעולם מראה טבעי ואסתטי יותר מזה של כמה מהחלופות הקודמות. חשוב להדגיש ש-Equal Earth לא נוצרה כחלק ממאבק אפריקאי ולא הייתה מלכתחילה הצהרה פוליטית. היא הייתה פתרון קרטוגרפי לבעיה קרטוגרפית. רק מאוחר יותר היא הפכה לכלי במאבק ציבורי אחר לגמרי, כאשר ארגונים אפריקאיים החלו לטעון שהגיע הזמן לא רק לדעת שמרקטור מעוותת את העולם, אלא גם להפסיק להשתמש בה כברירת המחדל כאשר מציגים אותו.

מאבק קרטוגרפי הופך למהלך מדיני

קמפיין Correct The Map, שקודם בין היתר בידי Speak Up Africa ו-Africa No Filter, ביקש להפוך את הדיון המקצועי הזה לשאלה ציבורית ופוליטית. מבחינת תומכיו, הדרך שבה אפריקה מופיעה על המפה אינה פרט גרפי שולי אלא חלק מן האופן שבו היבשת נתפסת בעולם. באוגוסט 2025 העניק האיחוד האפריקאי את תמיכתו לקמפיין, וכך הפך מאבק של ארגוני חברה אזרחית למהלך שקיבל גיבוי מגוף המייצג 55 מדינות אפריקאיות. בהמשך התבקשה טוגו להוביל את המהלך בזירה הבינלאומית, ובאפריל 2026 כבר דווח כי בכוונתה להביא את הסוגיה בפני המדינות החברות באו"ם. טוגו אכן עשתה זאת, והצעת ההחלטה נשאה את הכותרת "Correct the Map: Rebalancing global cartographic representation and promoting equitable representation of the world’s regions, particularly Africa", כלומר "לתקן את המפה: איזון מחדש של הייצוג הקרטוגרפי העולמי וקידום ייצוג הוגן של אזורי העולם, ובייחוד אפריקה". טיוטת ההחלטה סומנה A/80/L.104 והובאה להצבעה בישיבת המליאה ה-114 של העצרת הכללית ב-4 בספטמבר 2026.

טוגו טענה בהחלטה כי ייצוגים קרטוגרפיים בלתי מידתיים, ובייחוד אלה הנובעים מהיטל מרקטור, גרמו לאורך זמן להשפעות קוגניטיביות, חינוכיות, תרבותיות, גאופוליטיות וחברתיות-כלכליות ותרמו לצמצום דרסטי של גודלה הנתפס של אפריקה ושל אזורים אחרים בדמיון הקולקטיבי העולמי. לפני ההצבעה ניסה שר החוץ של טוגו, רובר דוסיי, למסגר את הסוגיה כעניין עובדתי ולא אידאולוגי. "הדיון הזה אינו דיון פוליטי, אלא דיון מדעי", אמר, "משום שיש לכך הוכחה מדעית, ולכן על כולנו לקבל את המציאות". אפשר להתווכח עם החלק הראשון: ברגע שסוגיית מפות העולם מגיעה להצבעה של 193 מדינות היא כבר אינה רק עניין מדעי. אבל לגבי המתמטיקה קשה להתווכח. היטל מרקטור אכן אינו מציג באופן נאמן את היחסים בין שטחי היבשות, והוויכוח האמיתי הוא מה אנחנו אמורים לעשות עם העובדה הזאת.

164 בעד, שש נמנעות ואמריקה אחת נגד

תוצאת ההצבעה הייתה חד-צדדית באופן יוצא דופן: 164 מדינות הצביעו בעד ההחלטה, שש נמנעו ורק ארצות הברית הצביעה נגדה. הנציג האמריקאי הגדיר את ההחלטה "מיותרת". צרפת, לעומת זאת, התייצבה לצדה. עוד לפני ההצבעה הודיע שר החוץ הצרפתי ז'אן-נואל בארו בנאום באוניברסיטת הסורבון בפריז כי צרפת תנטוש את היטל מרקטור במקרים המתאימים לטובת ייצוגים "נאמנים יותר לשטחיהם האמיתיים של האזורים ועולים בקנה אחד עם המלצותיהם של קרטוגרפים ומדענים". מעניין שצרפת אינה מתכוונת בהכרח לעבור ל-Equal Earth, אלא להשתמש בהיטל אקרט IV, שגם הוא היטל שווה-שטח ומשרת מטרה דומה. ההכרזה הצרפתית זכתה גם לפרשנות פוליטית ונקשרה לניסיונותיה של פריז לשפר את מעמדה בקרב מושבותיה לשעבר באפריקה, בתקופה שבה השפעתה של צרפת בחלקים מהיבשת נשחקה והפכה לנושא רגיש במיוחד.

למרות הכותרות הדרמטיות, האו"ם לא "אסר" את מפת מרקטור וגם לא הוציא אותה מחוץ לחוק. החלטות העצרת הכללית אינן חוק עולמי הניתן לאכיפה, ולכן אף מדינה אינה חייבת לעבור ל-Equal Earth, שום בית ספר אינו מפר החלטת או"ם אם על הקיר שלו עדיין תלויה מפת מרקטור ואף קרטוגרף אינו צריך להיפרד מההיטל בן המאה ה-16. יתרה מכך, מרקטור עצמו לא הפך לפתע להיטל "לא נכון". למטרות מסוימות, ובייחוד כאשר חשובה שמירת הזוויות, יש לו תכונות שימושיות מאוד. המהלך מכוון בעיקר למצבים שבהם המטרה היא להציג בפני הציבור את העולם ואת היחסים בין שטחי המדינות והיבשות. לכן ההשפעה האפשרית של ההחלטה עשויה להופיע בספרי לימוד, אטלסים, מוסדות ממשלתיים, ארגונים בינלאומיים ומערכות דיגיטליות. מפת העולם של המאה ה-21 כבר אינה עוד רק גיליון נייר שתלוי ליד הלוח בכיתה; היא נמצאת בטלפון, במחשב, באתרי חדשות, במנועי חיפוש וביישומי מפות שבהם משתמשים מיליארדי בני אדם.

ממשלת טוגו מתכננת לקיים בלומה, בירת המדינה, במהלך הרבעון הראשון של 2027 אירוע בשיתוף אונסק"ו, האיחוד האפריקאי ומותגי טכנולוגיה ובהם Google Maps, במטרה לדון ביישום המעשי של ההחלטה. השלב הזה עשוי להתברר כמשמעותי הרבה יותר מן ההצבעה עצמה, משום שחברות טכנולוגיה משפיעות כיום על הדימוי הקרטוגרפי של העולם לא פחות מממשלות ומוציאים לאור של אטלסים. השאלה אינה עוד רק איזו מפה תודפס בספר הגאוגרפיה הבא, אלא איזה ייצוג של כדור הארץ יקבל ילד כאשר יחפש "מפת העולם", ומה יראה אדם כאשר יתרחק בתצוגת המפה בטלפון שלו עד שהיבשות כולן יופיעו על המסך. דווקא כאן מתברר עד כמה מוזר גורלו של מרקטור: כלי שנוצר במאה ה-16 עבור ימאים הצליח לשרוד את המצאת מנוע הקיטור, הרכבת, המכונית, המטוס, הלוויין, המחשב והטלפון החכם, ולעבור כמעט ללא הפרעה מעידן הספינות אל עידן הניווט הלווייני.

לפני ההצבעה התייחס דוסיי גם לשאלה מדוע המאבק הזה מתרחש דווקא עכשיו. "לאלה ששואלים למה עכשיו, אני אומר: למה לא?" אמר. "כאשר אנחנו מביטים במפת העולם […] הגיע הזמן שנשנה את הנרטיב". הוא הוסיף כי "הגיע הזמן שאנחנו באפריקה ניקח אחריות לשנות את מה שאנחנו יכולים לשנות בעצמנו". ג'יי ג'יי אנוך, עמית בכיר בלונדון בחברת JS Held, העוסקת בין היתר בייעוץ לסיכונים גאופוליטיים, הציב את הדברים בתוך הקשר רחב יותר וקישר את הקמפיין לשאיפתן של מדינות אפריקה להשיג השפעה גדולה יותר במוסדות העולמיים ושליטה רבה יותר בדרך שבה היבשת מיוצגת. לדבריו, אימוץ מפה שוות-שטח יכול לספק בסיס מדויק יותר לחינוך ולהבנת הציבור, ובמקביל לאותת שאין עוד לראות את חשיבותה הדמוגרפית, הכלכלית והגאופוליטית של אפריקה דרך מוסכמות ישנות ומעוותות.

היסטוריונים וגאוגרפים טוענים זה שנים כי היטל מרקטור נטוע בסטריאוטיפים מערביים. פעילים חזרו על הטענה הזאת, וחלקם אף טבעו את המונח "קולוניאליזם קרטוגרפי". יש הטוענים כי המפה עיצבה בעדינות את יחסי הכוחות הבינלאומיים בכך שהקטינה את הנוכחות הפיזית של הדרום הגלובלי, ובמקביל ניפחה מבחינה חזותית מדינות בחצי הכדור הצפוני וכיווצה אזורים הסמוכים לקו המשווה. לפי טענה זו, הדבר חיזק הטיות מערכתיות בסחר הבינלאומי, בסדרי עדיפויות בתחום הפיתוח ובמסגרות חינוכיות.

אז איזו מפה אומרת את האמת?

התשובה הפחות מספקת, אבל המדויקת ביותר, היא שאף אחת מהן אינה אומרת את כל האמת.

Equal Earth אינה תמונה מושלמת של כדור הארץ, גל-פיטרס אינה מושלמת, אקרט IV אינה מושלמת וגם מרקטור אינה "שקר" במובן הרגיל של המילה. כל אחת היא תשובה אחרת לשאלה שאין לה פתרון מושלם: כיצד לוקחים עולם עגול ומציגים אותו על משטח שטוח. הבעיה עם מרקטור לא הייתה בעצם קיומה, אלא בכך שבמשך מאות שנים כלי שנועד לפתור בעיה מסוימת הפך, כמעט בלי ששמנו לב, לייצוג ברירת המחדל של העולם כולו. ימאי במאה ה-16 היה זקוק למפה שתעזור לו לשמור על כיוון. תלמיד במאה ה-21 שמנסה להבין את היחסים בין גודלן של אפריקה, אירופה וגרינלנד זקוק למפה שמספרת סיפור אחר. העובדה ששתי המטרות האלה קיבלו במשך זמן רב אותה מפה היא אולי החלק המוזר ביותר בכל הפרשה.

במוזיאונים ובספריות עדיין נשמרות מפות אפריקה מתוך האטלס של מרקטור מסוף המאה ה-16 וראשית המאה ה-17, וכאשר מביטים בהן היום קל להתייחס אליהן כמסמכים היסטוריים: תוצרים של תקופה מסוימת, ידע מסוים, טכנולוגיה מסוימת וצרכים מסוימים. קשה יותר לעשות זאת עם מפה שאנחנו עדיין משתמשים בה. וזו אולי המשמעות ההיסטורית המעניינת ביותר של ההחלטה שהתקבלה בניו יורק בספטמבר 2026. האו"ם לא גילה לפתע שמרקטור מעוותת שטחים; קרטוגרפים יודעים זאת כבר מאות שנים. הוא גם לא המציא מפה נטולת עיוותים, מפני שמפה כזאת אינה יכולה להתקיים על משטח שטוח. מה שהשתנה הוא היחס למפה עצמה. אובייקט שנראה לנו נייטרלי לחלוטין יכול לשאת בתוכו החלטות שהתקבלו מאות שנים קודם לכן, ולעיתים אנחנו ממשיכים להשתמש בהן זמן רב אחרי ששכחנו מדוע התקבלו מלכתחילה.

בשנת 1569 ניסה גרארדוס מרקטור לעזור לימאים למצוא את דרכם בים. הוא הצליח מעל ומעבר למשוער: המפה שלו שרדה אימפריות, מלחמות, מהפכות וטכנולוגיות שמרקטור לא היה מסוגל לדמיין, והפכה לחלק כמעט בלתי נראה מהאופן שבו האנושות מדמיינת את כדור הארץ. 457 שנה לאחר מכן החליטו 164 מדינות שהגיע הזמן לפחות לשאול האם המפה שבעזרתה למדנו לראות את העולם היא עדיין המפה שבעזרתה אנחנו רוצים להמשיך לראות אותו.

"אפשר להכניס לתוך אפריקה את ארצות הברית, סין, הודו, יפן, מקסיקו וחלק גדול מאירופה, ועדיין יישאר שטח פנוי", נאמר בעצומה באתר Change.org של קמפיין #CorrectTheMap, שעליה חתמו יותר מ-11 אלף בני אדם. האיחוד האפריקאי הביע את תמיכתו בקמפיין באוגוסט 2025 ולאחר מכן ביקש מטוגו להוביל את קידום אימוצו. תומכי הקמפיין אומרים כי הוא יסייע לשנות את האופן שבו אפריקה נתפסת ולשחרר את תוכניות הלימודים בעולם מהמורשת הקולוניאלית. וכמה אנליסטים מסכימים. ג'יי ג'יי אנוך, עמית בכיר בלונדון בחברת JS Held, חברת ייעוץ לסיכונים גאופוליטיים, אמר כי היטל מרקטור מקטין מבחינה חזותית את ממדיה האמיתיים של אפריקה. הוא קישר את הקמפיין לשאיפתן של מדינות אפריקה להשיג "השפעה גדולה יותר במוסדות עולמיים ושליטה גדולה יותר באופן שבו היבשת מיוצגת". לדבריו: "אימוץ מפה שוות-שטח […] יספק בסיס מדויק יותר לחינוך ולהבנת הציבור, ובמקביל יאותת שאין עוד לראות את חשיבותה הדמוגרפית, הכלכלית והגאופוליטית של אפריקה דרך מוסכמות שעברו בירושה והן מעוותות".

ביום שישי, ב-4 בספטמבר 2026, לפני ההצבעה, דיבר שר החוץ הצרפתי בעד ההחלטה. "[אנחנו] ננטוש את היטל מרקטור לטובת ייצוגי מפות המותאמים לשימושים מסוימים, נאמנים יותר לשטחיהם האמיתיים של האזורים ועולים בקנה אחד עם המלצותיהם של קרטוגרפים ומדענים", אמר ז'אן-נואל בארו בנאום באוניברסיטת הסורבון בפריז, במהלך שנתפס כחלק ממאמציה של צרפת להגביר את האהדה כלפיה בקרב מושבותיה לשעבר.

ב-1963 פיתח הגאוגרף ארתור ה' רובינסון את היטל רובינסון, שניסה ליצור איזון טוב יותר בין גודלם של גושי היבשה לבין צורתם, וביקש לפתור את "בעיית גרינלנד". קווי האורך מתעקלים בעדינות, אך הקטבים נמתחים לקווים ארוכים במקום להישאר כנקודות, כפי שניתן לראות בתמונה. לכן העיוות באזורים הסמוכים לקטבים חמור, אם כי הוא מתמתן ככל שמתרחקים מהם.

ב-1921 פיתח הקרטוגרף הגרמני אוסוולד וינקל את היטל וינקל טריפל, במטרה לצמצם את העיוותים בשטח, במרחק ובכיוון. בשנת 1998 הוא החליף את היטל רובינסון במפות העולם של האגודה הלאומית לגאוגרפיה. בעקבותיה אימצו אותו גם בתי ספר וספרי לימוד, ובהמשך גם הבנק העולמי. היטל וינקל טריפל מצמצם את מידת העיוות הכוללת, אך אינו משמר באופן מושלם את השטח, הצורה, המרחק או הכיוון. העיוות בולט יותר באזורים הסמוכים לקטבים.

בסופו של דבר, זה לא סיפור על מפה היא "שקרית" שהוחלפה סוף סוף במפה "אמיתית", אלא על הדרך שבה פתרון טכנולוגי מוצלח יכול לשרוד הרבה מעבר לבעיה שלשמה נוצר ולהפוך, כמעט מבלי שנבחין בכך, לחלק מהאופן שבו אנחנו מבינים את המציאות. מרקטור ביקש לעזור לימאים לשמור על כיוון באוקיינוס; הוא לא ביקש לקבוע את מקומה של אפריקה בדמיון האנושי של המאה ה-21. ובכל זאת, במשך דורות המפה שלו עשתה בדיוק את זה, לא מפני שהייתה זדונית אלא מפני שהייתה שימושית, מוכרת ונוחה, שלוש תכונות שמעניקות למסורות אריכות ימים מרשימה. החלטת האו"ם לא מוחקת את מרקטור מספרי ההיסטוריה וגם לא פותרת את הבעיה המתמטית של ציור עולם עגול על דף שטוח. היא עושה דבר צנוע יותר, ואולי גם חשוב יותר: מזכירה לנו שמפות אינן רק חלונות שדרכם אנחנו מביטים בעולם, אלא גם מסגרות שבוחרות עבורנו כיצד לראות אותו. אחרי 457 שנה, ייתכן שהשינוי הגדול ביותר אינו שאפריקה נעשתה לפתע גדולה יותר על המפה, אלא שהעולם התחיל לשאול מדוע התרגלנו במשך זמן רב כל כך לראות אותה קטנה.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.