הבאסקים הם האומה המסתורית ביותר באירופה. אף אחד לא באמת יודע מהיכן הם באו. אז מה בכל זאת אנחנו כן יודעים עליהם?

הבאסקים מונים כשני מיליון איש. הם חיים בגבול ספרד־צרפת ולהם השפעה רבה מאוד על ההיסטוריה, התרבות וגם על הספורט הספרדי.

ההיסטוריה של הבאסקים

מאפיינים

הבאסקים נקראים, האבוריג'ינים של אירופה. מדענים קשרו אותם לתושבי הקווקז, אך ככל הנראה אבותיהם היו קלטים או איבריים.

הבאסקים קוראים לעצמם Euskaldunak, ולמדינה שלהם, בהתאם, Euskadi. מונחים אלה כמעט שלא השתרשו בשפות אחרות. הנגזרת מהוואסקונס הלטינית (Vascones), משמשת לעתים קרובות יותר ברוב השפות.

ככל הנראה, זה היה שמם של אבותיהם של הבאסקים המודרניים. השבט חי בצפון מזרח ספרד המודרנית בימי קדם ובמאה הראשונה לספירה הנוצרית. הם שרדו את הרומאים והצליחו לשמור על האוטונומיה שלהם, ובניגוד לשכניהם, התבוללו לאט יותר. הם כמעט ולא הושפעו אפילו מההגירה הגדולה. אז חצי האי האיברי נכבש על ידי הוויזיגותים. הם הקימו כאן ממלכה ולאחר מכן, הערבים והברברים דחקו אותם דרומה.

הוואסקונס שרדו בזכות השטח הקשה לכיבוש (השטח ההררי הגן עליהם מפני פשיטות). בנוסף, חלק מהתושבים המקומיים נדדו לצפון מזרח – לשטח צרפת המודרנית, שם היו בטוחים יותר.

כתוצאה מהיישוב מחדש, קם אזור גסקוניה על חוף האוקיינוס ​​האטלנטי. אותו אזור שממנו מגיע המוסקטר המפורסם ביותר בספרות העולמית.

מהערבים עד לקתולים

רישומים רומיים מצביעים על כך, שהוואסקונים השתמשו בשפה כל כך זרה להם, שעד היום לא פוענחה.

הם נטמעו תחת השלטון הרומי, התמודדו עם איומים מצד הפרנקים, הגותים, הוויזיגותים והערבים בימי הביניים. אבל הצליחו שלא להיות מושפעים יותר מדי מגורמים חיצוניים. זאת תודות לאופי האזור הגיאוגרפי המבודד שבו התיישבו.

השם המודרני של הבאסקים, הוא ככל הנראה תוצאה של תרגום לא מוצלח לערבית. במאה העשירית, כתב הגיאוגרף המוסלמי אל-יעקובי על אנשי אל-בסקונאס, שהכובשים מעולם לא הצליחו לכבוש. נכון, כבר במאה ה־11 האזור בכל זאת איבד את עצמאותו, כשסופח על ידי שלטון ממלכת נווארה ולאחר מכן של קסטיליה.

אחרי שהקתולים דחקו את הערבים לדרום חצי האי במאה ה־16, הפכו קסטיליה וליאון ללב ממלכת ספרד. גם מדינת הבאסקים הפכה לחלק מהמדינה החדשה.

קצת בלשנות

חוקרים שואלים את שאלת מוצא השפה הבאסקית, במשך עשרות שנים ובונים תיאוריות שונות. אבל אף אחד לא באמת יודע.

את שורשי הבאסקים מחפשים גם דרך הבלשנות. כיום הבאסקית נקראת שפה מבודדת. היא אינה שייכת לא למשפחת השפות ההודו-אירופיות, ולא לקבוצה אחרת המוכרת לנו כיום.

באסקית כמו גאורגית?

בתחילת המאות ה־19 וה־20 היו השערות לגבי קרבתם של הבאסקים לעמי הקווקז. המזרחן, ההיסטוריון והאתנוגרף ניקולאי מאר טען כי בשפת הדיבור של תושבי צפון-מזרח ספרד ישנם שורשים משותפים עם השפות הכּרתווליות, הכוללות, למשל, את הגיאורגית.

בברית המועצות, התיאוריה של מאר הפכה, אם לא רשמית, אז לפחות לפופולרית מאוד, אבל היום היא נחשבת לתאוריה שגויה: בלשנים מזהים צליל הדומה של כמה שורשים או צירוף מקרים או כהשפעה חיצונית כללית של שפה אחרת כלשהי.

באסקית כמו ארמנית?

מאותה סיבה, המומחים דחו את ההשערה שהעלה המדען האנגלי אדוארד ספנסר דודג'סון.

כבר ב־1884 הוא פרסם את המאמר "מילים באסקיות בשפה הארמנית", מתוך אמונה שיש לשתי השפות אב קדמון משותף. בשנת 1928, הגרמני ג'וזף קארסט תמך בתיאוריה בנתונים לשוניים חדשים ואז התערבו חוקרי הטופונימיה. בלשנים שמו לב שלעיר הארמנית אשטארק ולעיר אסטראק, הממוקמת בדרום מערב צרפת, יש כמעט אותו שם. נהר הדבה, יישובי גוריס ואובייקטים נוספים המצויים במפות של עבר הקווקז וספרד נוספו לאוסף הדמיון. עם זאת, התיאוריה של ספנסר כיום מוכרת גם היא כשגויה.

הבאסקים כמו הקלטים?

אבל שתי גרסאות נחשבות פחות או יותר סבירות. אחת מהן הועלתה על ידי מומחים מאוניברסיטת לונדון, שהשוו בין הדפוסים הגנטיים של הבאסקים ושל צאצאיהם של הקלטים – הוולשים והאירים. המחקר שלהם הצביע על קרבה בין העמים, אם כי השערה זו מעולם לא אוששה ברמה הלשונית. במקרה זה, הוואסקונים העתיקים היו אותה אוכלוסיה כמו הוויזיגותים מאוחר יותר.

הגרסה השנייה מציינת את האוטוכטוניות של תושבי צפון מזרח ספרד. המשמעות היא שהבאסקים, בניגוד לשכניהם בחצי האי האיברי, הם האוכלוסייה הילידית של ספרד. קרוביהם האפשריים היו האיברים שהתגוררו דרומה יותר ולאחר שנכבשו על ידי הרומאים, נטמעו לחלוטין.

הטיעון העיקרי של תומכי התיאוריה מסתמך על שרידי שמונה אנשים שחיו לפני 3.5–5.5 אלף שנה ונמצאו במערת אל פורטלון ליד בילבאו.

ניתוח דנ״א הוכיח קִרבה גנטית בין נציגי שבטים עתיקים לבאסקים המודרניים.

ציידי לווייתנים מיומנים

הבאסקים היו מלחים מצוינים. לצורך ציד הלווייתנים הם הגיעו עד לקנדה ואפילו עבדו בשירותו של הצאר איוואן האיום.

סיידר הוא מותג מוכר של חבל הבאסקים כמו מועדון הכדורגל אתלטיקו בילבאו, עוגת גבינה סן סבסטיאן או הכומתה השחורה Chapela. הפופולריות של המשקה קשורה ישירות לפעילות, שהייתה נפוצה מאוד בקרב התושבים המקומיים בימי הביניים והעת החדשה.

יורדי ים

הבאסקים הם עם ימי; הם תמיד חיו לאורך החוף ויצאו לדוג במפרץ ביסקאיה, ולאחר מכן ברחבי האוקיינוס ​​האטלנטי. הם לקחו איתם אוכל ושתייה עם חיי מדף ארוכים.

בעוד מלחים אחרים העדיפו יין או רום, הבאסקים שתו סיידר. ענבים לא גדלו היטב באזור הזה, אבל אין בעיות עם תפוחים.

גם הבחירה בתוצרת ימית אינה מובנת מאליה, במבט ראשון. הבאסקים לא רק דגו, אלא גם צדו לווייתנים. עד המאה ה־12 הפך המסחר הזה, אם לא העיקרי, אז לאחד החשובים ביותר עבורם. בתחילה, ציידי לווייתנים חקרו את מפרץ ביסקאיה, לשם כך הם בנו מגדלים לאורך החוף, משם הייתה להם תצפית טובה על הים. ברגע שזוהה לוויתן על פני השטח, הציידים עלו על סירות ויצאו להשיג את הטרף. אבל עם השנים היה פחות ופחות ממנו, כך שלמען בשר יקר ערך, שומן ועור לווייתן נאלצו להפליג רחוק יותר ויותר.

באסקים בצפון הרחוק

מהמאה ה־14, הבאסקים כבר שלטו במים שמסביב לאיים הבריטיים, וכעבור מאתיים שנה הגיאוגרפיה של הדיג הפכה לנרחבת עוד יותר: ציידי הלווייתנים הבאסקים הגיעו לחופי איסלנד וניופאונדלנד שבקנדה. כיום, נוכחותם מתועדת בשרידי ספינות שהתגלו במאה ה־20 בצפון אמריקה, כמו גם סמל הארכיפלג סן-פייר ומיקלון (השבר האחרון של קנדה הצרפתית שבשליטת פריז), מרכיב שכולל את דגל מדינת הבאסקים.

בשנות 1610 השתתפו הבאסקים במשלחות גדולות לצפון נורבגיה — הם נשכרו על ידי האנגלים וההולנדים, שהיו קונים העיקריים של עור ושומן לווייתנים באותה תקופה. במיוחד נקראו תושבי צפון מזרח ספרד לעבוד אצל החברה המוסקבאית, חברה בעלת מונופול שסחרה דרך ארכנגלסק עם רוסיה עוד מימי איוואן האיום. הצי שלה הגיע לחופי שפיצברגן, שם חיו אז הרבה לווייתנים.

שינוי כיוון

הבאסקים חקרו גם את הכיוון הדרומי. במאה ה־17 הם הפליגו לברזיל ועזרו לקולוניאליסטים הספרדים לחקור את דרום אמריקה. הדיג עלה בתוהו רק עם היעלמות הטרף. נוצר מחסור בלווייתנים וקשה יותר למצוא אותם, אז הבאסקים עברו למצוא דרכים אחרות להרוויח כסף.

בנוסף, החל תיעוש אינטנסיבי בצפון ספרד במאה ה־19. ערים על החוף הפכו לנמלים גדולים, ובילבאו גדלה במספר המפעלים שנפתחו בעיר. על רקע זה, ציד לווייתנים הפך סוף סוף נחלת העבר.

הודות לדיג הקשה והעקוב מדם שלהם, הבאסקים לא רק התפרסמו בתור מלחים מצוינים, אלא גם סיפקו שוב עבודה לבלשנים. כדי לתקשר עם תושבים ומעסיקים מקומיים, ציידי לווייתנים תרמו ליצירתם של לפחות שני דיאלקטים מפושטים שנאספו מכמה שפות. במהלך מגעים עם העמים הילידים של קנדה, נעשה שימוש בניב אלגונקוויאן-באסקית (אנגלוקינים היו קבוצת שבטים בצפון אמריקה). וכשדיברו עם האנגלים, ההולנדים והצרפתים, ציידי הלווייתנים עברו לניב באסקי-איסלנדי, הניב נבע בעיקר בגלל מקום השימוש, ולא בגלל נוכחותם של שורשים איסלנדיים.

המאבק לעצמאות באסקית

הספרדים המודרניים הם צאצאים של שבטים מקומיים לטיניים, וויזיגותים, ערבים וברברים. הבאסקים לא נכללו בקוקטייל הזה. הם שמרו על זהותם גם בשנים הקשות ביותר של הדיקטטורה שחוותה המדינה במאה הקודמת, בימי פרנסיסקו פרנקו.

עצמאות עכשו

המאבק הבאסקי לעצמאות נמשך עשרות שנים והסתיים רשמית רק ב־2018. וכיום הם נהנים מאוטונומיה רחבה.

הזהות הלאומית הגיעה לבאסקים בסוף המאה ה־19 על רקע התיעוש. בערים שצמחו במהירות, רעיונות של אוטונומיה או אפילו הסתמכות עצמית צברו פופולריות רבה. הם קוּדמו, למשל, על ידי המפלגה הלאומית הבאסקית.

תחילת המאבק

המפלגה ביקשה לקדם עצמאות לחבל, ובגבולות המיעוט הלאומי — כלומר עם חלק מנווארה השכנה ואזורי החוף של צרפת. בשנות 1920, כשהשלטון בספרד נפל לידיו של הגנרל מיגל פרימו דה ריברה, נאסרה התנועה והוצאה אל מחוץ לחוק.

בשנת 1931, ספרד עברה מהפכה. המלוכה נפלה, שמאלנים ישבו בממשלה ובפרלמנט, וחבל הבאסקים וקטלוניה זכו לבסוף לאוטונומיה. כמה מחברי המפלגה הלאומית הבאסקית הסכימו להרחיב את הזכויות, תוך ויתור על רעיון העצמאות.

פרנקו נגד הבאסקים

ברם באסקוניה לא החזיקה מעמד זמן רב במעמד זה. בקיץ 1936 ערך הצבא מרד, שהסלים לכדי מלחמת אזרחים. האזורים האוטונומיים נותרו בשליטתה של מדריד ובמשך שלוש שנים נלחמה הרפובליקה בצבא הסדיר בראשות פרנסיסקו פרנקו, שנתמך על ידי גרמניה של היטלר ואיטליה הפשיסטית.

הפצצת גרניקה

אחד הפרקים המפורסמים ביותר במלחמה היה הפצצת גרניקה ב־26 באפריל 1937, כאשר העיירה הבאסקית הקטנה, גֶרְנִיקָה, נמחקה מעל פני האדמה בלילה אחד בלבד.

תחילה היא הושמדה על ידי מטוסי חיל האוויר הפסישטי והגרמני שסייעו לכוחות הלאומנים של פרנקו, ההפצצה שהחלה בשעה 16:30, נמשכה בגלים חוזרים ונשנים, עד השעה 18:45 ולאחר מכן פרצה שריפה – מאות אנשים מתו.

רק כמה שבועות לאחר מכן, פבלו פיקאסו לכד את הטרגדיה בציורו המפורסם ״גרניקה״.

בעיר היו כמה תעשיות חשובות, אשר עם זאת לא הצדיקו את אכזריות ההפגזות. הבאסקים מסבירים את פשע המלחמה ברצונו של פרנקו להרוס לא מפעלים, אלא את אחד מסמלי העם הבאסקי — עץ גרניקה. בימי הביניים ניטע בעיר עץ אלון שתחתיו נערכו אסיפות ציבוריות.

במהלך מאות השנים הבאות, העץ היה מוגן, וכשמת, ניטע חדש במקומו. בשנת 1936, האלון שרד בנס שריפה, וכיום ניתן למצוא את דמותו בכל מקום בחבל הבאסקים (למשל, על הלוגו של מועדון הכדורגל אתלטיק בילבאו).

המאבק מחריף

הרפובליקה הפסידה במלחמת האזרחים. פרנקו לקח את זכויות האוטונומיה של הבאסקים ואף אסר על שמות באסקים ועל השפה — אי אפשר היה ללמוד באסקית, לפרסם ספרים בשפתה, עיתונים ומגזינים או להפיק סרטים.

בתגובה, בשנת 1958, קמה תנועה בדלנית שנודעה בכינוי ETA, ראשי תיבות של Euskadi Ta Askatasuna (מבאסקית: "ארץ הבסקים והחופש"). מטרת הארגון היתה ליצור מדינה עצמאית. תחילה דגלו הבדלנים בשיטות שלום, אך אלה הפכו לקיצוניות בסוף שנות ה־60.

בין התקפות הטרור המפורסמות ביותר של התנועה היתה ההתנקשות ב־1973 בראש הממשלה, האדמירל לואיס קררו בלנקו, שסומן כיורשו הפוטנציאלי של פרנקו. הוא היה מודע לכך שהיה למטרה של התנועה הבאסקית וחשש לחייו, לכן נהג להסתובב במדריד במכונית משוריינת. הבדלנים חפרו מנהרה והטמינו הרבה חומרי נפץ — כוחם הספיק כדי שהמכונית והבכיר הספרדי יעופו גבוה יותר מהבתים שמסביב.

דעיכה

ETA פעלה בכל רחבי ספרד והרגה וחטפה שוטרים, אנשי צבא ופשוט תומכים של מדינה אחת ובלתי ניתנת לחלוקה. אפילו מותו של הדיקטטור ב־1975 לא עצר אותם.

עם נפילת משטר פרנקו החזירה הממשלה את הזכויות לאזורים.ו מדינת הבאסקים זכתה לאוטונומיה ב־1978, אך ETA עדיין דרשה עצמאות. לדוגמה, בשנת 1987 הם פוצצו מכונית תופת בברצלונה, והרגו 21 תושבים מקומיים. כמה חודשים לאחר מכן, פיגוע טרור בסרגוסה גרם למותם של 11 בני אדם נוספים.

ובשנת 2004, כאשר נהרגו 193 נוסעים בפיצוצי הרכבת במדריד, היו אלה הבדלנים הבאסקיים בתור החשודים המיידים. אך מאוחר יותר התברר כי מדובר באל-קאעידה.

למרות שפשעיו של ETA היו ידועים לשמצה, התנועה נותרה קטנה יחסית – לא יותר מכמה מאות חברים במקרה הטוב.

לאחר נפילת משטר פרנקו, היה קשה יותר לרדיקלים למצוא תמיכה בקרב הבאסקים עצמם. מתקפת הטרור האחרונה שביצעה ETA היה ב־2010.

ב־2011 התנועה נטשה את המאבק המזוין. חבריה, שתמיד חתרו לחשאיות, הקימו את המפלגה המשפטית "אמאיוּר", איתה הם רצו לבחירות האזוריות והארציות.

התנועה לא החזיקה מעמד זמן רב: ב־2015 היא חדלה מלפעול, וב־2018 חבריה הודיעו רשמית על פירוק התנועה הבדלנית.

מכאן לאן?

כיום, רעיונות העצמאות בחבל הבאסקים נראים שוליים מאוד – הם דוכאו במידה רבה בעקבות הפעולות הטרוריסטיות של התנועה בעשורים האחרונים.

המפלגה הלאומית הבאסקית (אותה זו שנוסדה במאה ה־19) נותרה התנועה המובילה בפרלמנט המחוזי. אף שכעת היא אינה דוגלת בעצמאות מוחלטת, אלא רק באוטונומיה פוליטית, כלכלית ותרבותית. גם בתחום הזה ישנן בעיות ואחת המרכזיות שבהן היא השפה.

למרות שהבאסקית היא עתיקה מאוד, היא מורכבת זמן רב ממספר רב של דיאלקטים. רק בסוף שנות ה־60 התגבשה נורמה ספרותית, אבל היום לא כל הבאסקים שולטים בה. אוכלוסיית האזור עולה על 2 מיליון, אך רק פחות ממחציתם דוברים את השפה. השאר מעדיפים לדבר ספרדית.

מפחיד עוד יותר הוא עתידם של 200 אלף הבאסקים שחיים בצרפת. זוהי מדינה יחידה ולכן האזורים אינם יכולים לסמוך על אוטונומיה, גם אלה שבהם חי המיעוט הלאומי.

חומר מעשיר לקריאה

• ,Trask, R.L. The History of Basque. New York, USA: Routledge. 1997.
• Iñigo Olalde; et al. (2019). "The genomic history of the Iberian Peninsula over the past 8000 years". Science. 363 (6432): 1230–1234.
• , Collins Roger. The Basques (2nd ed.). Oxford, UK: Basil Blackwell. 1990
• Alicia M. Canto, La Tierra del Toro. Ensayo de identificación de ciudades vasconas (1997)

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.