האם נפוליאון באמת היה נמוך? מה הגובה שלו ומה מקור המיתוס

בקצרה: לא בדיוק. על פי קרן נפוליאון, גובהו היה כ-1.686 מטר, שיעור שנחשב ממוצע לזמנו. ההצגה שלו כנמוך במיוחד קשורה גם ליחידות מדידה ישנות ולקריקטורות פוליטיות.

הדימוי שכולם מכירים

נפוליאון בונפרטה הפך לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם שאפתנות פוליטית וצבאית. לצד הדימוי של מצביא עטוי מדים ניצבת קריקטורה עקשנית: שליט זעיר קומה המנסה לפצות על גובהו באמצעות כוח ורוגז. התרבות הפופולרית חיברה את הסיפור לתפיסה המכונה ״תסביך נפוליאון״, אבל הכינוי אינו ראיה היסטורית לגובהו.

כדי לבחון את הטענה יש להפריד בין השאלה כמה סנטימטרים מדדו אצל נפוליאון לבין השאלה האם גובה זה היה חריג לגבר צרפתי בתחילת המאה התשע עשרה.

כמה באמת היה גובהו?

לפי מאמר של ההיסטוריון תיירי לנץ באתר קרן נפוליאון, גובהו היה כ-1.686 מטר. המדידה ההיסטורית נכתבה בפיט ובאינצ׳ים צרפתיים ישנים, ולא ביחידות האנגליות המוכרות כיום. תרגום מילולי של המספרים לאינצ׳ים מודרניים עלול להפיק תוצאה נמוכה מהגובה האמיתי.

המקור מציין שממוצע הגובה בצרפת בתקופתו היה כ-1.60 מטר, בעוד שטירוני חי״ר רבים נעו בטווח של כ-1.65 עד 1.69 מטר. לכן גם אם קיימת שונות בין אומדנים שונים של ממוצע הגובה, ברור שלא מדובר באדם שהיה נמוך באופן קיצוני ביחס לבני דורו.

איך נוצר בלבול יחידות המידה?

בצרפת שלפני השיטה המטרית השתמשו ביחידות שמותיהן דומים ליחידות אנגליות, אך אורכן לא היה זהה. חמישה פיט ושני אינצ׳ים בצרפתית אינם שקולים בהכרח לחמישה פיט ושני אינצ׳ים באנגלית. הבלבול הזה הפך למדידת גובה מטעה שחזרה בספרים, בהסברים עממיים ובשיחות על נפוליאון.

זו דוגמה לשגיאה היסטורית פשוטה לכאורה שצוברת משקל כשמספר מוצג בלי ההקשר הטכני שבו נמדד. שימוש נכון במקור מחייב לשאול באיזו שיטה נרשם הנתון ומה משמעותו ביחידות של ימינו.

התעמולה הבריטית וחיילי המשמר

במהלך המלחמות הנפוליאוניות ציירו קריקטוריסטים בריטים את הקיסר כאיש קטן, נרגז וחסר פרופורציות. דימוי כזה מילא תפקיד פוליטי ברור: הצגת היריב כאיום שיש גם ללעוג לו. תצלום מודרני לא יכול להעיד על הדרך שבה הציבור קלט את הדמות בתקופה שבה קריקטורות מילאו תפקיד מרכזי בעיצוב דעת הקהל.

נפוליאון הופיע לא פעם לצד אנשי המשמר הקיסרי, שבין אנשיו היו חיילים גבוהים יחסית. השוואה חזותית לאנשים גבוהים ממנו יכולה הייתה ליצור תחושה שהוא קטן גם כאשר גובהו כשלעצמו לא היה חריג. הכינוי ״הקורפורל הקטן״ היה חלק מההקשר הצבאי והאישי ולא בהכרח תיאור מדויק של מידות גופו.

ההכרעה והמשמעות

הטענה שנפוליאון היה ״נמוך״ תלויה בקבוצת ההשוואה. במונחי ימינו גובה של פחות מ-1.70 מטר עשוי להישמע נמוך בחברות מסוימות, אך זו אינה דרך נכונה לבחון אדם שנולד במאה השמונה עשרה. ביחס לתקופתו, הראיות מצביעות על גובה ממוצע בקירוב.

לכן פסק הדין הוא מטעה: האדם ההיסטורי לא היה הגמד שבקריקטורה. העובדות מצביעות על שילוב של שיטת מדידה אחרת, תרבות תעמולה ודימוי שנשאר הרבה אחרי שהאירועים עצמם הסתיימו.

כיצד מעריכים גובה היסטורי באופן אחראי?

נתוני גובה מלפני מאתיים שנה נמדדו בתנאים שלא בהכרח דומים לסטנדרטים רפואיים עכשוויים. יש לבדוק אם המדידה נערכה בחייו של האדם או לאחר מותו, באילו יחידות נרשמה וכמה אמינים המקורות שמעבירים אותה. במקרה של נפוליאון, הדיון ביחידות הצרפתיות אינו פרט שולי; הוא נמצא בלב ההסבר לטעות.

עוד צריך לברר לאיזו אוכלוסייה משווים את הגובה. ממוצע הגובה של מתגייסים לצבא אינו בהכרח זהה לממוצע של כלל הגברים במדינה, ובין אזורים ומעמדות ייתכנו הבדלים. לכן מספר בודד אינו יכול לתמוך בהכרזה שנפוליאון היה גבוה מכולם או נמוך מכולם.

המקורות שנסקרו מאפשרים קביעה זהירה יותר: נתון הגובה המקובל נמצא בטווח שהיה שגרתי למדי לתקופתו. מי שטוען שהיה נמוך באופן חריג צריך להביא נתונים השוואתיים טובים יותר מקריקטורות וכינויים.

מה אפשר ללמוד מהשפעת הקריקטורות?

תעמולה חזותית אינה חייבת להמציא אירוע שלם כדי לשנות תפיסה. לעיתים די בהגדלת הבדל קטן ובחזרה עליו לאורך שנים. כשהקיסר מוצג שוב ושוב לצד אויב גדול ממנו או כשהוא מוקטן ביחס למפת אירופה, הגובה הופך לרמז על אופי ועל כוח.

משום כך, כשבודקים דמות היסטורית חשוב לשאול האם הדימוי הגיע ממקור המבקש לתעד, לבדר או לשכנע. קריקטורה בריטית על שליט צרפתי בתקופת מלחמה היא מקור מצוין להבנת עמדות פוליטיות, אבל מקור חלש למדידה פיזית. זהו בדיוק ההבדל בין מקור היסטורי לבין ראיה המתאימה לשאלה שנבדקת.

איך בדקנו?

השווינו בין ניסוח הטענה לבין מקורות מוסדיים והיסטוריים המפורטים להלן. חשוב להבחין בין מה שהמקורות מבססים לבין פרשנויות או פרטים שהמקורות אינם יכולים להכריע בהם.