מדגסקר חווה סערה פוליטית: מחאות הצעירים שפרצו בספטמבר 2025 אילצו את הנשיא לעזוב את מדגסקר, ולפי הדיווחים, השלטון במדינה עבר לידי הצבא. אבל מדגסקר היא מדינה מדהימה: יש בה פלורה ופאונה ייחודיות, כמו גם תרבות מקורית, תערובת של תרבות אפריקאית ואוסטרונזית. אז מה אנחנו יודעים על מדגסקר?
האי האפריקאי הגדול ביותר נמצא על ידי האירופאים במקרה
מדגסקר התגלתה ב-10 באוגוסט 1500. זה קרה במקרה: הנווט הפורטוגלי דיוגו דיאש, שהיה בדרכו להודו, סטה מהמסלול, נקלע לסערה ונתקל בארץ לא נודעת. צוותו המתין לסערה במפרץ מקומי, שם מצאו מים ראויים לשתייה, ודיאש הבין את משמעות גילויו הבלתי מתוכנן רק הרבה מאוחר יותר, כשהשיבה הביתה כבר הייתה קרובה.
האזור בצפון מדגסקר, ליד העיר דייגו-סוארש (כיום אנצירנאנה), הוא המקום שאליו הגיע הקפטן דיוגו (דייגו) דיאש בשנת 1500, ושש שנים לאחר מכן – פורטוגלי נוסף, האדמירל פרנאן סוארש; משמותיהם הורכב שם העיר, שנודעה בעבר בשם אנטומבוקלה, כמו גם שם מפרץ גדול בצפון האי.
מדגסקר מלאה בנופים ״שלא מהעולם הזה״
בגלויות תיירותיות מודפסים בראש ובראשונה נופיה המדהימים של מדגסקר. לפעמים מדגסקר מכונה גם "האי האדום", ולא בכדי: הקרקעות המקומיות עשירות במינרלים ובמתכות שונות, ולכן צבען נוטה לאדום.
בפארק הלאומי צינגי דה במראהה, שמהווה אתר למורשת עולמית של אונסק"ו, ניתן לראות נופי קארסט פנטסטיים עם "עמודים" או "שיניים" טבעיים ענקיים (אלה הם הצינגי), מעין יער אבן. ואילו הפארק הלאומי איסאלו, הממוקם בחלקו הדרום-מערבי של האי, מתנשא בחדות מעל המישורים העשבוניים שמסביב ומרשים בערוצים ובקניונים. במרכז האי משגשגת תרבות האורז, ולכן הנופים עם טרסות האורז מזכירים יותר את מדינות דרום מזרח אסיה מאשר את אפריקה. יש כאן גם חופים עם מנגרובים (הממוקמים במערב מדגסקר).
במדגסקר יש הרי געש
הפעילות הגעשית במדגסקר מוסברת על ידי תהליכים טקטוניים קדומים באוקיינוס ההודי: אזור שבר שמתפרס לאורך החוף המזרחי של אפריקה. כיום אין הרי געש פעילים באי (הקרוב ביותר פועל באיי קומורו מצפון למדגסקר), אך יש הרי געש רבים כבויים. בין המפורסמים שבהם – הר הגעש מארומוקוטרו בגובה 2876 מטר, שהוא הנקודה הגבוהה ביותר באי וכן הר הגעש איטאסי.
קו החוף של מדגסקר – כ-5000 ק"מ
מדגסקר מכונה לעתים קרובות המדינה בעלת קו החוף הארוך ביותר באפריקה – אורכו של קו החוף מגיע לכמעט 5,000 קילומטרים.
סמל מדגסקר: הבאובב
נופיה של מדגסקר חייבים את אופיים יוצא הדופן גם לצמחים. יש כאן יותר מ-6,000 מיני פלאורה שאינם נמצאים בשום מקום אחר מלבד מדגסקר (ובסך הכל, יותר מ-90% ממיני החיות והצמחים באי הם אנדמיים). הצמח האופייני והבולט ביותר באי הוא ככל הנראה עץ הבאובב. מתוך תשעה מינים ידועים של באובבים, שישה גדלים רק במדגסקר. על פי האגדה המלגשית, המתיישבים הראשונים באי בימי קדם שרדו בזכות הבאובב. וכאן בטוחים: ברגע שייעלם הבאובב האחרון, החיים באי ייפסקו. כיום, תושבי הכפרים, כבעבר, סוגדים לעצים העצומים ומכבדים אותם כמגנים.
התושבים המפורסמים ביותר של האי: הלאמורים
מדגסקר הייתה מבודדת משאר העולם במשך זמן רב, לא היו בה קופים, אך שפעו בה לאמורים – חיות השייכות למשפחת הפרימטים בעלי האף הלח. אף שמינים קרובים להם מאכלסים את אפריקה, הודו, דרום מזרח אסיה – לאמורים אמיתיים חיים רק במדגסקר. כיום ידועים יותר מ-110 מינים של למורים, כולל כעשרים שנכחדו.
הטורף הגדול ביותר במדגסקר הוא קרוב משפחה של הנמייה
הטורף הגדול ביותר באי נחשב לפוסה, הנראית כמו הכלאה בין חתול לכלב. הפוסה היא חיה גדולה, פרט בוגר יכול להגיע לגודל של אריה. יחד עם זאת, קרוב משפחתו הקרוב ביותר של חיה מבעיתה זו ממשפחת הגחניים הוא דווקא הנמייה.
מדגסקר היא "בירת" הזיקיות
לפחות 40% מכלל הזיקיות בעולם חיות במדגסקר. כאן אפשר לפגוש מגוון רחב של לטאות ממשפחה זו, שניחנות ביכולת לשנות צבע: מזיקית הענק (Furcifer oustaleti), שיכולה להגיע לאורך של 68 ס"מ, ועד לטאות זעירות מהסוג ברוקסיה, שאורכן פחות מ-3 ס"מ מקצה האף ועד קצה הזנב.
מדגסקר – יצרנית הווניל הגדולה בעולם
מדגסקר מספקת כ-60% מהייצור העולמי של וניל. התבלין הארומטי הזה שמקורו בדרום אמריקה החל לגדול כאן עוד בתקופה הקולוניאלית. עסקי הווניל מביאים הכנסה לחקלאים קטנים רבים ומהווים מקור תעסוקה חשוב באזורים כפריים.
בטן האדמה של מדגסקר מסתירה אוצרות
מדגסקר ידועה במרבצי אבני החן העשירים שלה, הכוללים ספירים, אזמרגדים, טורמלינים, אלכסנדריטים, אמטיסטים, פרידוטים, ספינלים, טיטניטים ואחרים. אבני החן, כמו גם הזהב, ניתנו לאי בירושה מפעילות טקטונית סוערת בתקופות גיאולוגיות קודמות. הכרייה נותרה לעתים קרובות נחלת פיתוח עצמי ועבודת יד, כך שהעבודות מתבצעות ידנית, ולעתים קרובות "כורים" (ועובדים במכרות מגיל ילדות) נאלצים לסכן את חייהם.
אנשים חיים בעוני
כלכלת המדינה כיום, מאז קיבלה עצמאות, אינה משביעת רצון. אפילו דברים מיותרים לא נזרקים כאן: הכל ינוצל. לכן, בשווקים המקומיים מוכרים קופסאות שימורים ובקבוקים ריקים, נורות שרופות, בקבוקונים קטנים, חוטים, ואפילו מזרקים משומשים!
באפריקה פועלת מעין מכונת זמן בלתי נראית: 20 קילומטרים מהבירה ומגיעים לכפרים רבים שבונים בקתות מקש ומבמבוק, אין גנרטורים, וכלי הבית הנחוצים – ממסמרים ועד מסחטות מיץ – עשויים מעץ.
השפה המלגשית ייחודית לאפריקה
השפה הצרפתית נמצאת בשימוש בבירה ובערים הגדולות. לעתים רחוקות ניתן לפגוש מישהו שמדבר אנגלית באופן סביר. אולם הרוב מדברים מלגשית. למעשה, מקור השפה בדרום מזרח אסיה, משם הביאו אותה מהגרים ימיים לפני פחות מ-2,000 שנה. ניתן להבחין בשפה גם בהשאלות משפות ערבית, בנטו וצרפתית, שהגיעו לאי כתוצאה ממגעים היסטוריים וקולוניזציה.
בסיס המטבח המקומי – אורז
אורז הוא המרכיב העיקרי למנות היומיומיות. הוא מגודל באופן פעיל על ידי המקומיים. מעניין שבחנויות כפריות רבות מודדים אורז לא לפי משקל, אלא באמצעות קופסאות שימורים.
חיי המלגשים מוסדרים על ידי אמונות מסורתיות
במדגסקר קיים מספר עצום של מה שמכונה פאדי – איסורים. כל מטייל צריך ללמוד עליהם מראש. לדוגמה, אחד הפאדי הנפוצים ביותר הוא האיסור לעבוד ביום שלישי. זה כמעט כמו שבת בישראל, הכל בערך באותה מידה של הקפדה. דוגמה נוספת: מתנות באי מתקבלות רק בשתי ידיים. ישנם גם פאדי די מוזרים. לדוגמה, במקומות מסוימים אסור לדבר. לנשים בהריון אסור לאכול בוטנים, ולילדים אסור להסתכל במראה. בנוסף, אסור להתרחץ באגמים. זה גם קשור לפולחן האבות: כביכול הם התגלגלו מחדש לדגים שחיים באגמי האי. בכל בית במדגסקר יש קורי עכביש. אסור לנקות אותם – זה גם מנוגד לאמונות הדתיות המקומיות.
פאדי יכולים להופיע ולהתבטל, לעתים בהוראת ראש הכפר או מכיוון שאחד מהאבות נגלה למישהו בחלום האבות. פולחן האבות והאמונות העממיות של המקומיים מתקיימים יחד עם הדתות הרשמיות – האסלאם או הנצרות.
למלגשים יש טקסי קבורה מוזרים
מסורת נוספת במדגסקר היא פאמאדיחאנה, או "הפיכת העצמות". כדי להבין אותה, חשוב לציין שלמלגשים יש יחסים מיוחדים עם אבותיהם המתים, ועליהם מוטלת החובה להגן ולברך את החיים. כך, מדי שנה ברמה המרכזית סביב הבירה, אנשים חופרים את קברי יקיריהם ועוטפים אותם בבגדים חדשים. כל הכפר מתאסף יחד כדי לשאת את הגופות, לרקוד ולחגוג. זה מתרחש כל חמש עד שבע שנים בכל תא משפחתי.
חילופי השלטון במדגסקר מתרחשים לרוב בתרחיש של כוח
כוחות פוליטיים השואפים לשלוט במדגסקר, בדרך כלל פונים לרחוב או לצבא. בשנת 1972, מחאות המוניות נגד ממשלת פיליברט ציראנאנה הובילו להתערבות צבאית ולהעברת השלטון לגנרל גבריאל רמננצואה. בשנת 1975 הסתיים המאבק הפנים-צבאי בעלייתו לשלטון של המפקד דידייה ראציראקה, שהקים משטר סוציאליסטי חד-מפלגתי ששלט שנים ארוכות.
בשנת 1991, כתוצאה משביתות ומחאות, מנהיג האופוזיציה אלברט זאפי, עלה לשלטון בסיוע מחאות המוניות שהביאו אותו לעמוד בראש המדינה שנתיים לאחר מכן. עם זאת, בשנת 1996 הוא הודח מתפקידו והשלטון חזר שוב לידי ראציראקה. בשנת 2002 שוב פרצו במדינה מחאות עממיות, כשהרשויות נאלצו להכריז על מצב חירום צבאי. בסופו של דבר, מארק רבלומננה – אותו אחד שהודח בשנת 2009 במהלך הפיכה צבאית, שלט זמן מה עד להגעתו של ראש עיריית אנטננריבו הצעיר אנדרי ראג'ואלינה.
ראג'ואלינה, לשעבר תקליטן, בעל תחנת רדיו, ניצח בשנת 2007 בבחירות לראשות עיר הבירה של מדגסקר, בהיותו מנהיג מפלגת Tanora MalaGasy Vonona ("מלגשים צעירים ונחושים"), שידוע בראשי התיבות TGV שהוא גם המונח הצרפתי Train à Grande Vitesse, כלומר "רשת הרכבת המהירה". זה היה רמז לאנרגטיות ולדחיפה של הפוליטיקאי הצעיר.
בשנת 2009 הוא הפך לראש המדינה בפועל בגיל 34, והיה אחד ממנהיגי המדינות הצעירים ביותר בעולם. אך הקהילה הבינלאומית סירבה להכיר בלגיטימיות שלו, בשנת 2013 הוא לא יכול היה להשתתף רשמית בבחירות לנשיאות, והשלטון עבר לידי המועמד מטעמו בשם הרי רג'אונאריממפיאנינה (שנשא את שם המשפחה הארוך ביותר בקרב ראשי המדינות בעולם).
בשנים שלאחר מכן ניסה ראג'ואלינה לחזור לפוליטיקה, אך רק בשנת 2018 הוא ניצח שוב בבחירות לנשיאות, והפך לנשיא באופן חוקי לחלוטין בינואר 2019. עם זאת, 16 שנים לאחר שראג'ואלינה עלה לשלטון לראשונה, נתמך על ידי צעירי מדגסקר, הצעירים הפעילים של היום האשימו את הנשיא בן ה-51 בכך שלא קיים את הבטחותיו. שלושה רבעים מהמלגשים חיים בעוני, המדינה מייבאת כמעט הכל – מדלק ותרופות ועד מזון, האליטות שקועות בשחיתות, התמ"ג ממשיך לרדת ומחסור בחשמל ובמים דוחף אנשים להפגנות רחוב.
בסתיו 2025 נסגר המעגל – לאחר המחאות שהחלו בספטמבר של הנוער (בעיקר "דור ה-Z"), שנתמכו על ידי הצבא, ראג'ואלינה הסתלק "למקום מבטחים" (אולי עזב את המדינה), אך סירב להתפטר והספיק להוציא צו לפיזור האספה הלאומית, הבית התחתון של הפרלמנט. ב-14 באוקטובר הצביע הבית התחתון של הפרלמנט בעד הדחתו והשלטון במדינה הועבר לידי הצבא שתמך במפגינים. לפי דיווח רויטרס, הצבא הודיע לאזרחי המדינה על פיזור כל המוסדות, למעט האספה הלאומית. ועדה בראשות הצבא תנהל את המדינה במשך שנתיים יחד עם ממשלת מעבר ולאחר מכן יאורגנו בחירות חדשות.
מדגסקר, המכונה "האי האדום" ו"העולם האבוד", היא פסיפס יוצא דופן של טבע מרהיב, תרבות עתיקה ומערכת פוליטית הפכפכה. היא משמשת בית למעל 90% מינים אנדמיים, כולל למורים ושישה מיני באובב ייחודיים, והיא יצרנית הווניל הגדולה בעולם. יחד עם זאת, למרות עושר טבעי כמו אבני חן וקו חוף אינסופי, המדינה סובלת מעוני נרחב המשתקף בחיי היום-יום ובכלכלה. המסורות המלגשיות, כמו איסורי ה"פאדי" וטקס "הפיכת העצמות" הייחודי, מעידות על קשר עמוק לפולחן האבות. הדינמיקה הפוליטית ההיסטורית של מדגסקר מאופיינת בסדרת הפיכות ומאבקי כוח, כאשר המשבר האחרון באוקטובר 2025, שהחל במחאות נוער והסתיים בהשתלטות צבאית והדחת הנשיא ראג'ואלינה, ממשיך את דפוס חילופי השלטון בכוח. מדגסקר נותרה ארץ של ניגודים חריפים – גן עדן אקולוגי הנאבק במציאות כלכלית ופוליטית מאתגרת.
