פַנדורין הוא מהגיבורים המפורסמים בתרבות הרוסית העכשווית. עם הופעתו, הוא הפך לגיבור ספרים פופולרי למדי. אז למה ״שרלוק הולמס הרוסי״ שווה קריאה?
פנדורין הוא פרי יצירתו של הסופר הרוסי ממוצא גאורגי בּוֹרִיס צ'חָארטִישְווִילי, הידוע בשם העט בוריס אַקוּנין.
הדמות הופיעה לראשונה בשנת 1998 בספר ״עזאזל״, רומן היסטורי המתרחש בשלהי המאה ה־19 והראשון בסדרת ״הבילוש החדש״ (בת 18 ספרים), שעם תרגומה לעברית הפכה ל״תיבת פנדורין״. עם צאת הספר צבר פופולריות רבה, תחת תרגומו הקולח של יגאל ליברנט, היסטוריון בהשכלתו (שגם אישר לשתף אצלנו טור אורח!).
בשנות ה־2000 נעשו כמה הפקות על פנדורין (הסדרות ״עזאזל״, ״פנדורין: עזאזל״ והסרטים ״יועץ ממלכתי״ ו״גמביט טורקי״), אקונין הפך לאחד הסופרים הרוסים המפורסמים ביותר. ב־2018 יצא הרומן האחרון, בו מת ארסט פטרוביץ', והרפתקאת הספר הבא (״פשוט מאסה״) כבר מתמקדת במסעות משרתו היפני הנאמן. 20 שנה שקוראיו של אקונין עוקבים אחר הרפתקאות הבלש עם הרקות האפורות, שבלעדיו לא חלף שום אירוע משמעותי מסוף המאה ה־19 ותחילת ה־20. אז למה אנחנו אוהבים אותו כל כך?
ביוגרפיה קצרה
אֶראסְט פּטרוביץ' פַנדורין הוא אציל עני שהחל את הקריירה שלו במחלקת הבילוש של המשטרה המוסקבאית. צעיר נלהב שלוקח על עצמו חקירת מקרה התאבדות מסתורי של סטודנט מאוניברסיטת מוסקבה, ובאופן בלתי צפוי לכולם, חושף תוכניות של ארגון רב עוצמה בשם עזאזל, שיש לו השפעה ברחבי העולם.
בסופו של המקרה, ביום חתונתו, נעשה ניסיון להתנקש בפנדורין, במהלכו מתה אשתו ליזה. כתוצאה מאירועים אלה, הגיבור רוכש רקות אפורות, מתחיל לגמגם ומתרחק רגשית מאנשים. לאחר מכן, הוא יוצא להילחם במלחמת רוסיה-טורקיה, אחר כך מגיע ליפן, שם הוא לומד את אמנות הנינג'ה ורוכש ידיד בדמות המשרת הנאמן מַסָאהירוֹ שיבָּאטַה (או, פשוט מאסה) וחוזר לקיסרות הרוסית. בבית, הגיבור מקבל תפקיד כפקיד למשימות מיוחדות, חוקר פשעים וקנוניות פוליטיות.
לאחר זמן מה, הוא עוזב שוב, הופך לבלש יועץ, אך חוזר לרוסיה, שם הוא מסתבך באירועי טרום המהפכה. פנדורין מת ברגע הקמת המדינה הסובייטית הצעירה.
במהלך חייו, ארסט פטרוביץ' מצליח לעבוד עם שרלוק הולמס, לפגוש את אולגה קניפר-צ'כובה (אלמנתו של המחזאי), לעבוד עבור הרומנובים ובית הבסבורג, להיתקל בג'ק המרטש, לפגוש את סטלין הצעיר…
ארסט פטרוביץ' הוא אדם בעל כישרונות יוצאי דופן, לפעמים מקדיש יותר מדי תשומת לב למראה שלו. הוא משכיל היטב, דובר מספר שפות, מיומן, אמיץ ותמיד בר מזל בהימורים. הוא פופולרי בקרב נשים – אבל אלה שהוא רוצה לנהל איתן מערכת יחסים רצינית מתות או עוזבות אותו. פנדורין הוא פטריוט רוסי. יחד עם זאת, יפן תופסת מקום נכבד בחייו.
אקונין
הקשר עם יפן, בלתי צפוי עבור אציל רוסי, אינו מפתיע: מחבר הסדרה גריגורי צ'חרטשווילי, המסתתר מאחורי השם הבדוי בוריס אקונין, הוא מתורגמן מקצועי החוקר את יפן (מתורגם מיפנית "אקו-נין", במשמעות של "נבל") וכתב ספרי עיון היסטוריים על תולדות יפן ורוסיה.
הוא החל לכתוב רומנים על פנדורין כ"מנוחה" מיצירתו העיקרית. הכל התחיל כך: אשתו אהבה סיפורי בלשים, אבל הסופרים דוברי הרוסית של שנות ה־90 נראו לצ'חארטשווילי וולגריים וגסים מדי בכתיבתם. הוא חשב שלספרות הרוסית אין קריאה משעשעת כמו הרומנים של אגתה כריסטי ואלכסנדר דיומא. לכן, החליט ליצור גיבור משלו, שסיפורו נמשך זמן רב יותר ממה שתכנן במקור.
אקונין הוא סופר פוסט־מודרניסטי. הטקסטים שלו על פאנדורין מלאים בהתייחסויות לקלאסיקה העולמית של הספרות והסופרים העכשוויים. לפעמים הוא מרשה לעצמו לשלב דפים שלמים של ציטוטים, ובכך לשחק עם הקורא. לדוגמה, הרומן שלו "ההכתרה", מפלרטט עם הרומן המפורסם של קָזוּאוֹ אִישִיגוּרוֹ, "שארית היום", ממנו הוא שואל את הצורה הנרטיבית של רב המשרתים והאציל השמרן.
למה פנדורין הפך לפופולרי?
רוסיה בשנות ה־90 הפכה לשדה קרב תרבותי. ביטול הצנזורה, הקולנוע והספרות הזרה, פריחת הז'אנר הבלשי בכל מיני צורות התנגשו במרחב הפוסט-סובייטי. אנשי תרבות זכו לחופש, שלא חלמו עליו, אך במקביל עמדו בפני מצב כלכלי ופוליטי קשה, קריסת תקוות של דורות שלמים. כל זה הותיר חותם פסימי ביותר.
גיבורים חדשים – אצילים ולא שודדים במיוחד (למשל, דנילה בגרוב) – מילאו את דפי הספרים ומסכי הטלוויזיה. האידיאלים לשעבר שעוצבו בעת הסובייטית איבדו את כוחם. זה היה עשור שבו יותר ויותר אנשים פנו להיסטוריה ולדימויה של רוסיה שלפני המהפכה.
פנדורין הוא גיבור העל הרוסי הראשון. הוא הופיע בתקופה שבה התרבות הרוסית הייתה זקוקה לזה. גיבור אצילי, ישר, חזק, אמיץ וחכם להפליא שקם לתחייה כמו מדפי קומיקס, שחוקר מקרים לא יותר גרועים מאלה של שרלוק הולמס והשפיע על הפוליטיקה לא פחות מג'יימס בונד.
פנדורין לא היה אריסטוקרט מפונק: אביו הוציא את כל הונו על הימורים. הוא השיג הכל בעבודת כפיים, קיבל חינוך טוב, האמין בקידמה ולא היו לו דעות קדומות מעמדיות. הוא היה גיבור אידיאלי עבור רוסיה החדשה, שילב את האצולה במיטב המסורות של אנשי האצולה הקיסרית, את האינטליגנציה והיושר של גיבורי התקופה הסובייטית, כמו גם את היכולת להסתגל לכל נסיבות ולמצוא את היתרונות הנדרשים כמו האוליגרכים ברוסיה של שנות ה־90.
בנוסף, פנדורין חמק מהעימותים האתיים הקשים ביותר מבלי לאבד את כבודו. הוא הוכיח שאפשר להישאר ללא דופי גם כשנדמה שלאף אחד אחר לא נותר עוד כבוד. זו, כמובן, תכונה שלא יכול היתה אלא להדהד את העידן הפוסט-סובייטי הקשה.
במשך 20 השנים הבאות, אקונין ניצל את ההזדמנות הזו במיומנות כדי לשנות את ההיסטוריה הרוסית מזווית חדשה, והעביר את הגיבור שלו מנקודה חשובה אחת בהיסטוריה הרוסית לאחרת.
אבל זמנו של כל גיבור מגיע לקִצו. אקונין הרג את ארסט פטרוביץ', שעל הרפתקאותיו גדל דור שלם, ובכך שם קץ לסיפור שלו. אולי בשל העובדה שהסופר עבר ללונדון, ואי אפשר לדמיין את פנדורין מחוץ להקשר של ההיסטוריה הרוסית. אולי העובדה שהעידן החדש דורש גיבורים אחרים, ולקוראים כבר נמאס מהקרנבל הפוסט-מודרני.
כל גיבורי העל עוברים חשיבה מחודשת כדי להתאים את עצמם לתקופה, ואולי תצא גרסה חדשה של ארסט פטרוביץ'. בכל מקרה, אקונין הצליח ליצור דמות אהובה, שלא היתה כמותה בהיסטוריה של הספרות הרוסית.
המתרגם
מהזווית הישראלית, קשה לראות את הסדרה הזאת מצליחה לולא מעורבותו של יגאל ליברנט, היסטוריון של רעיונות והעורך הראשי של הוצאת שלם.
התרגום ל״עזאזל״ מאת ליברנט יצא ב־2004, ליברנט הפעיל בלוג בישרא־בלוג הוותיק בשם ״סמוראי הכורסה״ וחיבתו לתרבות ולהיסטוריה היפנית ניכרה כבר אז והחיבור הזה עם החיבור של המחבר עצמו לתרבות יפן יצר נוסחה נפלאה של אהבה וחיבה שניכרת מבין מילות התרגום. הערותיו המאלפות שמטילות אור על ההיסטוריה והתרבות הרוסית הפכו לשם דבר ולחלק בלתי נפרד מהסדרה המתורגמת.
ב־2016, ליברנט פתח חשבון פייסבוק פופולרי וצבר עוקבים ומעריצים רבים, איתם הוא משתף במחשבותיו.
החיבור הזה לא יכול היה שלא לתרום לפופולריות הגואה של ספרי פנדורין.
בשולי הדברים
"עזאזל." הספר הראשון יצא לאור ב־1998 ומתרחש בשנת 1876. פנדורין הוא כבן עשרים, וכל הסיפור מתחיל בהתאבדות מסתורית של סטודנט מוסקבאי.
באותה שנה יצא לאור ״גמביט טורקי״ (1877). האימפריה הרוסית שקועה במלחמה אכזרית עם האימפריה העות׳מאנית ופנדורין מופיע בה כמרגל בשירות הרוסים.
״לווייתן״ שוחרר באותה שנה. העלילה מתרחשת כולה על ספינה ומהוווה מחווה לאגטה כריסטי.
"מלכת העלה" (1886) ו"המעצב" (1889) יצאו כספר אחד בשם "משימות מיוחדות" בשנת 1999.
ב־2000 יצא לאור "מות אכילס" (1882). בספר זה, פנדורין חוקר את נסיבות מותו של הגנרל סובולב החביב על העם. במקביל מסופר סיפורו של משתתף נוסף באירועים: הרוצח.
2000 – "יועץ ממלכתי" (1891). פנדורין מוצא את עצמו בסבב של אירועים עקובים מדם סביב המהפכה המתקרבת.
2000 – "הכתרה, או אחרון הרומנובים" (1896). ערב הכתרתו של הקיסר ניקולאי השני, נחטף בנו בן הארבע של הדוכס הגדול גאורגי אלכסנדרוביץ'. הסיפור על חקירת החטיפה מסופר מנקודת מבטו של רב המשרתים של משפחת המלוכה.
2001 – "אהוב המוות" ו"אהובת המוות". עלילתם מתרחשת בשנת 1900, שני הרומנים מתרחשים במקביל.
2003 – "מרכבת היהלום" (1878 ו־1905). עלילה המתרחשת ברובה ביפן.
2006 – "מחרוזת הירקן" (1881–1900). אוסף סיפורים על הרפתקאותיו של הבלש ומשרתו הנאמן מאסה.
2009 – "כל העולם במה" (1911), מהווה רומן תיאטרלי ומתרחש בעולם הבמה, על רקע ההתנקשות בראש הממשלה סטוליפין.
2009 – "המצוד אחר אודיסאוס" (סיפור, שמתרחש ברומן "העיר השחורה") (1914)
2015 – "כוכב המים" (1903, 1906 ו־1912). אוסף נוסף המשלב שלושה סיפורים, ולפי רוב המעריצים החלק החלש בסדרה כולה.
2018 – "איני נפרד" (1918–1919). הרפתקאותיו של ארסט פאנדורין במאה העשרים.
בנפרד מהסדרה יצא גם הרומן ״פשוט מאסה״, המתרחשים לאחר מותו של פנדורין ומתמקד בהרפתקאותיו של המשרת היפני.
והרומן ״הבור״ יצא השנה (2023), בנסיבות שלולא הן הרומן לא היה נכתב: בדצמבר 2022, התבשר אקונין על ידי רופאו כי הוא חולה במחלה ממארת ובסערת הרגשות הזאת השלים אקונין את כתיבת הרומן, שעלילתו מתרחשת בשנת 1900 ובו פנדורין ומאסה שוב יוצאים להרפתקאה. בינתיים, נודע שההבחנה הרפואית היתה שגויה, אבל מעריציו קיבלו ספר נוסף בסדרה.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
