כבר כמה עונות שדינמו מוסקבה הולכת ומתבססת כקבוצת צמרת, אבל כבר חלפו 48 שנים מאז זכתה באליפות לאומית אחרונה, אי שם בעונת 1976, כשאז זו היתה הליגה הסובייטית… אז מדוע "באייר לברקוזן הרוסית" מתקשה להשיג תואר לאומי?

עונת 2023/2024 התבררה כאחת מהעונות המותחות בתולדות הליגה הרוסית, כאשר במרבית העונה היתה זו דווקא קרסנודאר שהוכתרה לקבוצה המובילה לזכות באליפות, כשהוליכה את הליגה בבטחה במרבית העונה, אלא שמאז ולדימיר איביץ׳ פוטר בתחילת 2024, היא שוב קבוצה ממוצעת שמתקשה לחבר ניצחונות מול יריבות שלא היו עדיפות ממנה בהרבה, אם בכלל. תוסיפו לזה עונה גרועה יחסית של זניט ותקבלו עונה חלומית במיוחד עבור דינמו מוסקבה שמחברת רצף נצחונות בלתי נתפס והולכת והסתמנה כהפתעת העונה, אחרי ניצחונות 3:2 על סוצ’י ו־4:1 על קריליה סובייטוב סמרה, כשהיא הובילה את טבלת הליגה, בפער של 5 נקודות מזניט השנייה אבל במחזור האחרון הצטמקה חזרה לגודלה הטבעי, כשהפסידה 1:0 לקרסנודאר במחזור האחרון, סיימה במקום השלישי כשהיא שוב נכשלה להשיג אליפות רוסית ראשונה.

אז איך קרה שדינמו מוסקבה עם 11 אליפויות ברית המועצות  מתקשה לזכות באליפות הליגה הרוסית? כדי להבין זאת יש לחזור להתחלה.

ההתחלה

רשמית, דינמו מוסקבה נוסדה ב־18 באפריל 1923, כשהתקיימה אסיפה מכוננת של אגודת הספורט דינמו, אחרי שבשירות הביטחון דאז, המינהל הפוליטי הממלכתי, הוחלט להקים אגודת ספורט. למה דינמו? השם הוצע על ידי אחד מאנשי שירות הביטחון וממייסדי האגודה, ליאוניד נדוליה-גונצ'רנקו, שלפני המהפכה עבד במפעל באותו שם במוסקבה, שעסק בייצור ציוד חשמלי להנדסה מכנית ותחבורה. "דינמו" בתרגום מיוונית פירושו בערך "כוח, אנרגיה". השם היפה והמשמעותי מצא חן בעיני המייסדים האחרים ובמשך שנים רבות הוא היה לשם של אחד המועדונים הפופולריים ברוסיה. יש הצהרה של הסופר המפורסם מקסים גורקי, שהיה "חבר כבוד בדינמו"; גורקי שבהיותו קומוניסט משוכנע, נימק את השם הנבחר באופן הבא:

"המילה היוונית דינה פירושה כוח, דינמיקה פירושה תנועה, ודינמיט פירושה נפץ. דינמו היא כוח בתנועה, שנועד להתפוצץ ולהרוס לעפר כל מה שישן, רקוב, כל מה שמפריע לצמיחת החדש, הסביר, הטהור והבהיר – צמיחת התרבות הסוציאליסטית הפרולטרית".

למעשה, אגודת דינמו החלה עם מחלקת הכדורגל, אם כי הסמל הראשון של האגודה, ששימש בו-זמנית כלוגו של כל המועדונים הכפופים לה, תיאר תכונות של עד 14 ענפי ספורט, מטניס ועד שח. מאוחר יותר, האגודה, ואיתה מועדון הכדורגל, רכשה סמלים אגדיים: האות הקליגרפית הכחולה "D", סגורה במעוין לבן אנכי עם מסגרת כחולה.

מחבר הלוגו היה שחקן הכדורגל של דינמו אלכסנדר בוריסוב, שהיה אמן טוב ושרטט בעבודת יד קומפוזיציה על נייר, שעם שינויים קלים שרדה כסמל של דינמו עד ימינו. על פי הגרסה המקובלת, החברה קיבלה את צבעי הכחול-לבן ביוזמת ראש המשטרה החשאית הסובייטית (נ.ק.ו.ד.) עצמו, פליקס דזרז'ינסקי, שהאמין כי צבעי השמיים הבהירים מסמלים את טוהר המחשבות והכוונות שצריכים להיות אצל עובד אמיתי של הארגון.

המאמן הראשון של קבוצת הכדורגל דינמו מוסקבה היה השוער לשעבר של מועדון הכדורגל סוקולניקי (KFS) פיודור צ'ולקוב (1898–1971), אשר ב־1923 שירת במנגנוני ביטחון הפנים של ברית המועצות. צ'ולקוב למעשה הרכיב באופן אישי את הקבוצה הראשונה בהיסטוריה והעניק עדיפות למכריו הוותיקים — שותפיו במועדון הכדורגל סוקולניקי, שהיו במצב טוב במערכות הכדורגל במוסקבה ולא סבלו מטיהורים בימי מלחמת האזרחים הרוסית.

בתקופה הסובייטית

עד 1936, דינמו, כמו שאר קבוצות מוסקבה החזקות ביותר, שיחקה באליפות העיר מוסקבה וערכה משחקי ידידות בין שונים.

מועדון הכדורגל "דינמו" מוסקבה היה הראשון ברוסיה לזכות באליפות הלאומית. בשנת 1936 התקיימו 2 טורנירים של אליפות ברית המועצות. בטורניר השני, "סתיו", זכתה "ספרטק" מוסקבה, אבל באליפות "אביב", שאיחדה לראשונה מועדונים מרפובליקות שונות של ברית המועצות תחת טורניר לאומי אחד, זכתה דינמו מוסקבה.

בסך הכל, דינמו זכתה 11 פעמים באליפות ברית המועצות לאורך השנים (אביב 1936, 1937, 1940, 1945, 1949, 1954, 1955, 1957, 1959, 1963, אביב 1976).

רוב התארים הגיעו במחצית הראשונה של המאה העשרים, במיוחד בשנות ה־50. הפעם האחרונה שדינמו זכתה באליפות המדינה הייתה ב־1976, בדיוק 40 שנה לאחר שזכתה בתואר הראשון. באותה שנה נערכו שוב שתי אליפויות של ברית המועצות, ושוב דינמו זכתה בטורניר "אביב".

לאחר אותה זכייה, דינמו מוסקבה הייתה קרובה לזכות באליפות מספר פעמים, אך מעולם לא הצליחה להוסיף לרשימת התארים של המועדונים עד היום תואר אליפות נוסף.

לא כך היה המצב עם הגביע. דינמו זכתה בגביע הלאומי בפעם הראשונה שנה לאחר שזכתה בתואר אלופת ברית המועצות הראשונה בהיסטוריה, ב־1937. לאחר מכן, הם הגיעו לא פעם לשלבים הגבוהים של הטורניר, כולל 10 הופעות במשחק הגמר, אך הם הצליחו לזכות בגביע ברית המועצות רק במחצית מהניסיונות הללו — 5 פעמים מתוכם הסתיימו בזכייה (1937, 1953, 1967, 1970 , 1977, 1984).

בשנת 1945 ערכה דינמו סיור מפורסם לאחר המלחמה בבריטניה. במהלכו אותו מסע דינמו, מחוזקת בשחקנים מקבוצות אחרות, פגשה את צ'לסי וארסנל האנגליות, קרדיף סיטי הוולשית וגלזגו ריינג'רס הסקוטית בבריטניה. הכדורגלנים הסובייטים לא ספגו אפילו תבוסה אחת, ניצחו פעמיים וסחטו תיקו פעמיים בהפרש שערים כולל של 19:9, מה שיצר סנסציה בבריטניה ואילץ את המערב אירופים להודות שהכדורגל הסובייטי הגיע לרמה רצינית ביותר.

מאז התפרקות ברית המועצות

דינמו מוסקבה התקשתה להשיג זכייה באליפויות רוסיה ובמשך תקופה ארוכה הישגי השיא שלה הן סגנות בעונת 1994 וחמש פעמים בהן סיימה במקום השלישי (1992, 1993, 1997, 2008, 2021/22).

אבל בטורניר הגביע, המזל האיר לה פנים מעט יותר עם זכייה בגביע הרוסי בעונת 1994/1995, כשהקבוצה הצליחה לנצח "רוטור" וולגוגרד בגמר (0:0 בזמן החוקי, 8:7 בפנדלים), היא העפילה לג׳נר הגביע עוד 4 פעמים (ב־1997, 1999, 2012 ו-2022) אך הפסידה בכל פעם.

במפעלים האירופיים

דינמו היתה אחת הקבוצות הראשונות מברית המועצות ורוסיה להצליח בזירה הבינלאומית, הרבה לפני שצסק״א וזניט זכו בגביע אופ״א בתחילת המאה ה־21.

כבר בעונת 1972, דינמו העפילה לגמר גביע מחזיקות הגביע האירופי, אך הפסידו לריינג'רס הסקוטית בתוצאה 2:3 באצטדיון קאמפ נואו בברצלונה, ספרד. זו הייתה הפעם הראשונה בה הגיע מועדון סובייטי לגמר טורניר אירופי.

לאחר מכן, דינמו העפילה לחצי גמר טורניר זה עוד פעמיים בעונות 1977/78, 1984/85.

בעונת 2014/2015 דינמו העפילה עד לשלב שמינית גמר הליגה האירופית והיה זה הישג השיא שלה באירופה בתקופה המודרנית.

אצטדיון דינמו

דינמו אירחה את משחקיה תקופה ארוכה באצטדיון דינמו בפארק פטרובסקי בצפון-מזרח מוסקבה שבתקופות מסוימות נחשב לאצטדיון המרכזי במדינה. האצטדיון המקורי נבנה עוד בשנת 1928 ומיד החל לשמש את כל קבוצות הכדורגל של מוסקבה, כולל הנבחרות הלאומיות. במהלך ההיסטוריה הארוכה שלה, אצטדיון דינמו אירח מספר לא מבוטל של משחקי בית של צסק"א, ספרטק וטורפדו, שבאותה תקופה לא היו להן אצטדיונים משלהן.

ב־1956 עבר תואר האצטדיון המרכזי של המדינה לאצטדיון לוז'ניקי החדש (שהפך גם לגדול ביותר עם תכולה של יותר מ־81,000 מושבים), אך דינמו המשיכה בכל זאת לארח את משחקי הנבחרת ואת משחקי הגמר של גביע ברית המועצות.

עד לסגירתו בשנת 2008, האצטדיון המיושן למדי נותר ביתו של דינמו. בשנים 2009–2018, האצטדיון נהרס לגמרי ובמקומו נבנה אצטדיון חדש לגמרי. למעשה, מהאצטדיון הישן השתמרה רק החזית עם העתקים של התבליטים המפורסמים של הפסל הסובייטי סרגיי מרקורוב, שבתוכה הוקם מתחם ספורט מודרני, המכיל תחת קורת גג אחת מגרש כדורגל עם יציעים ואולם הוקי הקרח, שבו מארח מועדון ההוקי דינמו. משחק הפתיחה של האצטדיון המשופץ התקיים ב־26 במאי 2019, כאשר שחקני דינמו נחלצו בתיקו 3:3 מול ארסנל טולה במסגרת משחק בליגה הרוסית.

האצטדיון החדש נקרא "VTB ארנה – אצטדיון דינמו המרכזי על שם לב יאשין", כך הונצח שוערה האגדי של הקבוצה וגם הספונסרית והבעלים החדש של דינמו, הבנק לסחר חוץ VTB. בסמוך לכניסה לאצטדיון ממוקמת תחנת הרכבת התחתית דינמו, שנפתחה ב־1938 והיא מהוותיקות בבירה הרוסית.

הכינוי הנפוץ ביותר למועדון הוא "הכחולים–לבנים", בהתבסס על צבעי המועדון. אבל מבחינה היסטורית, דינמו היתה קשורה קשר הדוק עם משרד הפנים ורשויות אכיפת החוק במדינה, וכתוצאה מכך נוצר סביבו דימוי של מועדון "משטרתי" וכינויים הקשורים לעובדה זו. היתה זו אחת הסיבות לכך שאחת היריבויות הגדולות שלו היו עם מועדון צסק״א מוסקבה, שהיה חלק מהצבא. מאז התפרקות ברית המועצות, המועדון מחזיק בקשרים קלושים עם המשטרה ושירותי הביטחון אבל הכינוי ״מועדון המשטרה״ דבק בו.

המוטו הרשמי של דינמו הוא הסלוגן "כוח בתנועה", שטבע הסופר מקסים גורקי.

דינמו בתקופה האחרונה

למרות תקופת הבצורת הארוכה והיעדר תארים, דינמו מוסקבה נותרה אחד המועדונים הפופולריים ביותר במדינה. מאז נרכש המועדון מידי תאגיד VTB, הוזרמו כספים רבים לתקציב המועדון והוא שוב מתמודד ברמות הגבוהות, אך לא בלי מהמורות. כך, לאחר הופעה מבריקה באליפות רוסיה (מקום 4) ובליגה האירופית (שמינית גמר) בעונת 2014/15, כאשר את דינמו אימן סטניסלב צ'רצ'סוב, הוחלט במפתיע על העברת מניות הקבוצה לידי אגודת הספורט דינמו.

לפני תחילת עונת 2015/16 מונה אנדריי קובאליוב למאמן הקבוצה, שהוביל את דינמו למקום השלישי בעונת 2008, אלא שאותה עונה הפכה לאומללה במיוחד כשבפעם הראשונה בהיסטוריה, דינמו ירדה לליגה הראשונה, כשבמשך 80 שנותיה בליגה הבכירה מעולם לא ירדה ליגה. ברם, תוך עונה אחת, דינמו חזרה לליגה הבכירה ובנק VTB החזיר לעצמו את השליטה במועדון ומאז דינמו רק התחזקה.

במידה רבה את עונת 2023/2024 עושים המאמן הצ׳כי מרצל ליצ׳קה והחלוץ הצעיר והמבטיח קונסטנטין טיוקאווין. ונראה שהשחקן הצעיר, שגדל באקדמיה של דינמו, בהחלט מותיר חותם גדול על הליגה: אחרי שישב על הספסל זמן רב בהשוואה לחלוץ פיודור סמולוב, המאמן הקודם סלבישה יוקאנוביץ' העדיף להושיב את טיוקאווין ברוב משחקי העונה שעברה.

אבל העונה, מרצל השאיר את חוד החנית לרגלי החלוץ הצעיר, והעביר את סמולוב לעמדת החלוץ המשני וטיוקאווין לא מאכזב, באביב 2024 הוא כבש בחמישה משחקי ליגה ברציפות, בישל וסחב על גבו את המשחקים החשובים ביותר (זה היה השער שלו שהביא את הניצחון של דינמו על זניט) ובאמתחתו כבר 15 שערי ליגה אבל פריצת הדרך שלו לא הספיקה בשביל האליפות המיוחלת של דינמו, שהיא כל כך מתקשה להשיג.

האמת היא שדינמו מוסקבה הפכה למועמדת רצינית לזכות בתואר האליפות בעונת 2023/2024 רק 2 מחזורים לסיום העונה. לפני כן זה אפילו לא היתה אופציה ריאלית. אחרי הכל, עם חזרתה של הליגה הרוסית מהפגרה היה נראה  שבזכות ההעברות (נינו, ארתור, פדרו) והמעבר למערך 4-3-3, זניט תשים בקלות את קרסנודאר בכיס הקטן ותצעד לאליפות ששית רצופה, זה אומנם קרה בסוף, אבל לא כל כך בקלות. במיוחד על רקע הירידה בתוצאות של חניכיו של ולדימיר איביץ', ההבדלים הסגנוניים עם הבעלים סרגיי גליצקי ומסע העברות חלש (לא מצאו מחליף לג'ון קורדובה ושחקן כנף יצירת  וקווין קסטניו לא חיזק את מרכז השדה). דינמו לא היתה קבוצה מאוזנת ופיגרה בשש נקודות מקרסנודאר — אז הקבוצה נראתה רחוקה מדי מהפסגה;

● אלא שאז קרסנודאר מפטרת את איביץ' — זניט מנצחת את קרסנודאר (2:1), במקביל דינמו עם שלוש תבוסות רצופות (מול רוסטוב, ספרטק ואורל) ואפילו מאמן דינמו מרצל ליצ׳קה מתוודה שחניכיו כבר לא נלחמים על כלום. היה נראה שמרוץ האליפות התפרק עוד לפני שהתחיל;

● אבל אז דינמו מקבלת מתנה מיריבותיה בפסגה: זניט מתקשה לחבר רצף ניצחונות (שוויון מאופס מול אורנבורג, עוד תיקו מול פאקל וורונז׳ ואז ההפסדים  לרובין, דינמו וצסק"א) וכאשר גם קרסנודאר מקרטעת היה זה אך טבעי שדינמו השלישית תטפס לפסגה.

ודינמו השתפרה. המגן השמאלי דייגו לקסלט הפך לאחד מקשרי ההגנה הטובים ביותר בליגה, קונסטנטין טיוקאווין חווה את העונה הפורה ביותר בקריירה שלו, רוברטו פרננדס יציב בקישור לצד לואיס צ'אבס. לאלה יש להוסיף את פביאן בלבואנה, חורחה קאראסקל ומומי אנגמלאו שמספקים תוצאות, תרצי משמע. דינמו היתה מצליחה להשיג אליפות ראשונה מזה 48 שנה רק בזכות כל השמות הללו. אבל נראה שהם לא הספיקו. לבסוף, היתה זו זניט ששוב הניפה את גביע האליפות, שהייתה מרגשת כמו הזכייה של באייר לברקוזן העונה באליפות הבונדסליגה, רק בגלל שהיתה לזניט עונה כל כך קשה.

שמות בולטים

לב יאשין

שמו של השוער האגדי לב יאשין (1929–1990) קשור בקשר בל יינתק להיסטוריה של דינמו ושל הכדורגל הרוסי. הוא במדי הכחולים-לבנים בשנים 1950–1970, והיה ה"מספר 1" הבלתי מעורער של נבחרת נבחרת ברית המועצות (איתה זכה באליפות אירופה הראשונה אי פעם ב־1960). יאשין הגדיר מחדש את תפקיד השוער והיה חלוץ של ממש בתחום, לא רק בכדורגל המקומי אלא גם העולמי. שחקן דינמו הרגיש את המשחק כל כך טוב שהוא ממש חזה את פעולות השחקנים היריבים, ביטל את הצורך לקחת סיכונים ולהגיב ישירות לבעיטה, מה שהקשה מאוד על חלוצים להבקיע. לא מפתיע שבשנת 1956 זכה יאשין במדליית זהב אולימפית בהרכב נבחרת ברית המועצות.

חשוב להזכיר כי בתקופה שבין 1950־1953, יאשין ייצג במקביל גם את קבוצת הבנדי של דינמו, גם בעמדת השוער, ובמדיה זכה בגביע ברית המועצות וסיים במקום השלישי אליפות הלאומית בענף זה.

בסוף 1963 זכה יאשין לתואר השחקן הטוב בעולם, כשהוענק לו כדור הזהב והוא היה לשוער הראשון ובינתיים היחיד שזכה בפרס זה. באותה שנה הוזמן שחקן דינמו ל"נבחרת העולם", הוא שיחק מחצית אחת מול נבחרת אנגליה ולא ספג אף שער. משחק הפרידה של יאשין ב־1971, שנערך באצטדיון לוז'ניקי במוסקבה, משך קהל של 103 אלף צופים והשוער הגדול לא ספג שוב. בסך הכל, הוא שיחק 326 משחקים במדי דינמו וזכה 5 פעמים באליפות ו־3 פעמים בגביע ברית המועצות. במדי הנבחרת הופיע ב־74 משחקים.

לאחר שסיים את קריירת המשחק שלו, לב יאשין עבד כראש קבוצת הכדורגל דינמו ובהיה צוות ההנהלה של אגודת הספורט באותו שם ולאחר מכן בהתאחדות הכדורגל של ברית המועצות. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, הוא גם בילה זמן מה כמאמן של קבוצות הנוער של דינמו ושל הנבחרת הלאומית השנייה של ברית המועצות, עד שהידרדרות מצבו הבריאותי אילצה אותו לפרוש. יאשין מת בשנת 1990 עקב גנגרנה, לאחר שזמן קצר קודם לכן סבל מקטיעת רגל שעבר. על שמו נקראים האקדמיה של דינמו מוסקבה ואצטדיון הבית.

לב יאשין נחשב לשוער הטוב ביותר בתולדות הכדורגל על ​​פי France Football והפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל ועל שם יאשין נקרא גם הפרס לשוער הטוב ביותר של המונדיאל.

סרגיי סולובייב

סרגיי סולובייב (1915–1967) הוא מלך השערים של כל הזמנים במדי דינמו מוסקבה. הוא כבש 154 שערים ב־209 משחקים.

סולובייב שיחק במדי המועדון המוסקבאי מ־1940 עד 1952, כשהגיע למועדון ממועדון דינמו לנינגרד. החלוץ מחזיק בשיא השלושער המהיר ביותר באליפות ברית המועצות בעונץ 1948, הוא כבש שלושה שערים מול טורפדו מוסקבה בתוך פחות משלוש דקות.

סולובייב היה חבר ב"מועדון גריגורי פדוטוב" הסמלי, המאגד שחקנים עם 100 שערים או יותר שהובקעו במדי ממועדוני הליגה הרוסית והנבחרת הלאומית. החלוץ מדורג במקום ה־10 בטבלה.

במדי דינמו, השחקן זכה באליפות ברית המועצות שלוש פעמים. ובדומה ליאשין שיחק במדי דינמו גם בענפי ספורט אחרים כמו הוקי שדה והוקי קרח וגם במדי המועדונים הללו זכה באליפות.

לאחר סיום קריירת המשחק שלו, אימן סולובייב את קבוצות הנוער של דינמו מ־1954 עד 1967.

אלכסנדר נוביקוב

נוביקוב מחזיק בשיא ההופעות במדי הקבוצה והוא שיחק לרוב בעמדת המגן. הוא בוגר האקדמיה של המועדון ושיחק במדי דינמו מוסקבה בשנים 1975–1987, במהלכן הופיע ב־327 משחקים וכבש 9 שערים באליפות הלאומית (בכל המשחקים הרשמיים, כולל משחקי גביע, הוא רשם בסך הכל 395 הופעות ו-10 שערים). עם דינמו, נוביקוב זכה באליפות ברית המועצות ופעמיים זכה בגביע המדינה. לאחר שעזב את המועדון, הוא שיחק במדי דינמו סטברופול ובספרטק ולדיקווקז.

לאחר פרישתו ממשחק, נוביקוב  אימן את דינמו מוסקבה בשנים 2001–2002, וכן היה חבר בצוות האימון של הקבוצה מ־1996 עד 1998 וגם ב־2020. נוביקוב עבד גם בצוות האימון של ספרטק ולדיקווקז, אותה הוליך לסגנות באליפות רוסיה 1992 וכן אימן בלוקומוטיב מוסקבה, סוצ'י ודינמו סנט פטרסבורג.

גם בנו קיריל שיחק בדינמו ובהמשך הפך למאמן דינמו בשנים 2019–2020.

מיכאיל יאקושין

מיכאיל יאקושין (1910–1997), שאימן את הקבוצה מ־1944 עד 1950 ולאחר מכן מ-1953 עד 1960, הוביל את דינמו לזכייה במספר הגדול ביותר של תארים בתולדותיה.

עם יאקושין, דינמו זכתה 6 פעמים באליפות ברית המועצות, וגם זכתה בגביע ברית המועצות ב־1953, והפכה לאחת הקבוצות המובילות במדינה בשנות ה-40 וה-50 של המאה העשרים.

כשחקן, יאקושין עצמו שיחק בדינמו כקשר, שיחק 87 משחקים וכבש 40 שערים. הוא גם זכה יותר מפעם אחת באליפות ברית המועצות בבנדי, הן כשחקן והן כמאמן.

יאקושין הוא שאימן את הקבוצה במהלך המסע המפורסם בבריטניה והיה זה בהדרכתו שעלה כוכבו של לב יאשין, שהיה לשחקן בהרכב הפותח של הקבוצה.

בנוסף לדינמו מוסקבה, יאקושין אימן את דינמו טביליסי, את פחטאקור טשקנט האוזבקית ולוקומוטיב מוסקבה, וכן אימן את נבחרת ברית המועצות מספר פעמים. בסוף קריירת האימון שלו, מילא יאקושין תפקידים שונים בהתאחדות הכדורגל של ברית המועצות ובשנים האחרונות לחייו היה חבר בדירקטוריון דינמו מוסקבה.

תארים משמעותיים

אליפות ברית המועצות / רוסיה

אביב 1936, 1937, 1940, 1945, 1945, 1949, 1954, 1955, 1957, 1959, 1963, אביב 1976

גביע ברית המועצות / רוסיה

1937, 1953, 1967, 1970, 1977, 1984, 1995

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.