דגל אלבניה הוא יריעה ביחס של 5:7 (ומקובל גם 2:3 בגרסאות מסוימות). הוא מורכב משדה אדום שעליו מתנוסס עיט שחור בעל שני ראשים. הדגל אומץ ב-1912, כאשר אלבניה זכתה בעצמאותה מהאימפריה העות'מאנית. מקורו של הדגל קשור לגיבור הלאומי סקנדרבג (לשעבר ג'ורג' קסטריוטי), שחי במאה ה-15 והיה מפקד בצבא העות'מאני. אף על פי כן, סקנדרבג עזב את הצבא כדי שיוכל לחזור לאלבניה ולהניף את הדגל עם העיט הדו-ראשי מעל טירת אביו בעיר קרויה (Krujë), באומרו: "לא הבאתי לכם את החירות. מצאתי אותו כאן, ביניכם". לאחר שובו לאלבניה, הצליח סקנדרבג לאחד את הארץ ולהגן עליה מפני ההתקפות הטורקיות.
הדגל הונף רשמית ב-28 בנובמבר 1912 בעיר ולורה (Vlorë), עם הכרזת העצמאות של אלבניה מהאימפריה העות'מאנית על ידי איסמעיל קמאל. בתקופת שלטונו של המלך זוג בשנים 1928–1939, נוסף מעל ראש העיט "הקסדה של סקנדרבג". תחת הכיבוש האיטלקי והגרמני במלחמת העולם השנייה ובתקופה הקומוניסטית תחת משטר אנוור הודג'ה, הוסרו סמלים שונים והונח כוכב אדום בעל מסגרת צהובה/זהובה מעל העיט.
העיצוב המקורי הוחזר לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי באלבניה, ב-7 באפריל 1992, כאשר הוסר הכוכב האדום רשמית מהדגל והוחזר העיצוב הקלאסי והנקי של עיט דו-ראשי שחור על רקע אדום בלבד.
אלמנטים וצבעים
הרקע הוא יריעה מלבנית בצבע אדום עמוק (דם) והסמל המרכזי הוא צללית של עיט דו-ראשיבצבע שחור, הממוקם בדיוק במרכז הדגל. העיט מסמל את הריבונות והגבורה של העם האלבני. באלבנית, שמה של המדינה הוא Shqipëria, שמשמעותו המילולית היא "ארץ העיטים" והעם האלבני מכונה Shqiptarë, דהיינו "בני העיטים"). העיט הדו-ראשי הוא במקורו סמל אימפריאלי ביזנטי עתיק, ששימש משפחות אצולה בבלקן.
הרקע האדום מסמל את האומץ, הגבורה, הכוח, ואת הדם הרב שנשפך על ידי הלוחמים האלבנים בהגנה על מולדתם לאורך ההיסטוריה (ובפרט במאבק מול האימפריה העות'מאנית).