דגל קנטון שְוִויץ (Schwyz) נובע מדגל המלחמה האדום והחלק (הידוע כ"נס הדם", Blutbanner) ששימש את הקנטון החל משנת 1240. החל מהמאה ה-14, הוא הופיע לעיתים כתיאור של הצליבה על גבי הדגל. האפיפיור סיקסטוס הרביעי אישר את התוספת הזו בשנת 1480, וקבע במפורש כי יש להציג את כתר הקוצים ואת המסמרים (מכלי המכשירים של ייסורי ישו). כך, סמל האצולה נותר אדום חלק לאורך המאות ה-16 עד ה-18, אך החל מהמאה ה-17, בתיאורים מודפסים (בשחור-לבן), הוצג לעיתים הצלב. העיצוב המודרני של הדגל וסמל האצולה, הכולל את הצלב באחת הפינות, תואם לשנת 1815. ההגדרה המדויקת של פרופורציות הצלב נקבעה בשנת 1963.
קנטון שוויץ הוא החשוב ביותר מבחינה סמלית בקונפדרציה. לא רק שהשם של המדינה כולה נגזר משמו של הקנטון הזה, אלא שגם הדגל הלאומי השווייצרי (צלב לבן על רקע אדום) נולד ישירות מתוך הדגל של קנטון שוויץ. לוחמי שוויץ היו כה דומיננטיים בקרבות ימי הביניים, ששאר חברי הברית החלו לענוד צלבים לבנים על בגדיהם כסימן זיהוי משותף, מה שהפך ברבות השנים לדגל הלאומי.
הדגל המקורי משנת 1240 נקרא Blutbanner (נס הדם). באימפריה הרומית הקדושה, הנפת דגל אדום חלק הייתה זכות מלכותית וקיסרית עליונה, שסימלה שלריבון יש "סמכות על הדם" (Blutgericht), כלומר, הזכות לשפוט בני אדם לעונש מוות ולהוציא אותם להורג. הקיסר פרידריך השני העניק לשוויץ את הדגל הזה כאות הערכה על עזרתם הצבאית והכרה באוטונומיה שלהם.
במהלך המאה ה-14 וה-15, הלוחמים הקשוחים של שוויץ שימשו כשכירי חרב מבוקשים עבור האפיפיורים ברומא. וכאמור, לאות תודה על נאמנותם, האפיפיורים אישרו להם להוסיף סמלים דתיים לפינת הדגל האדום. התוספת המקורית לא הייתה צלב פשוט, אלא ציור קטן ומורכב של ישו על הצלב, המוקף בכלי הייסורים שלו (כתר הקוצים והמסמרים). עבור הלוחמים השווייצריים, הסמל הזה הפך את המלחמות שלהם ל"מלחמות קודש" מוצדקות.
לאחר נפילת משטר נפוליאון וכינון הסדר האירופי החדש בשנת 1815, הוחלט לפשט את הדגל של קנטון שוויץ. הציור המורכב של הצליבה הוחלף בצלב לבן קטן, דק ופשוט הממוקם בפינה השמאלית העליונה (בקנטון).
כדי שלא לבלבל בין דגל קנטון שוויץ לבין דגל מדינת שווייץ (ששניהם משתמשים באותם הצבעים בדיוק), יש לשים לב למבנה הגאומטרי: בדגל מדינת שווייץ הצלב הלבן גדול וממוקם במרכז הדגל בדיוק, בעוד שבדגל קנטון שוויץ, הצלב הלבן קטן וממוקם רק בפינה השמאלית העליונה, בעוד שאר הבד נותר אדום חלק, כזכר לאותו "נס דם" עתיק מימי הביניים.