פלורנס נייטינגייל, שהפכה לאייקון ויקטוריאני כ"אישה עם המנורה", חוללה מהפכה בסיעוד, הניחה את היסודות למקצוע הרפואה המודרני והשתמשה בסטטיסטיקה כדי להציל אינספור חיים.

בשעות הלילה המאוחרות, כאשר השקט השתרר בין מסדרונות בית החולים הצבאי בסקוטארי, ניתן היה לראות דמות רזה נעה בין שורות המיטות. נושאת עמה מנורה קטנה, מאירה את פניהם של החיילים הפצועים, מקלה על סבלם ומעניקה להם תקווה במקום שבו השלטונות כשלו. זו הייתה פלורנס נייטינגייל, אישה שנולדה אל תוך עושר ונוחות, אך בחרה להקדיש את חייה לטיפול בסובלים, תוך שהיא הופכת לפורצת דרך חברתית, מתמטיקאית מבריקה ומייסדת הסיעוד המודרני.

פלורנס נייטינגייל הייתה רפורמטורית חברתית וסטטיסטיקאית בריטית, שהתפרסמה בעיקר במהלך מלחמת קרים, שם ארגנה את הטיפול בחיילים פצועים בבית חולים צבאי בצד האסייתי של הבוספורוס, מול קונסטנטינופול, באתר המכונה סקוטארי (כיום אוסקוּדאר באיסטנבול). על ידי שיפור תנאי ההיגיינה והחיים, הצליחה נייטינגייל להפחית באופן משמעותי את שיעורי התמותה, ובכך הפכה לדמות מופת בתרבות הוויקטוריאנית.

שורשים וחינוך מוקדם

פלורנס נייטינגייל נולדה ב-12 במאי 1820 בווילה קולומבייה שבפירנצה, טוסקנה, למשפחה בריטית עשירה ומקושרת. היא נקראה על שם עיר הולדתה, כפי שאחותה הגדולה, פרנסס פרתנופ, נקראה על שם מקום הולדתה – התיישבות יוונית שהיא כיום חלק מנאפולי. משפחתה חזרה לאנגליה ב-1821, שם גדלה נייטינגייל בבתי המשפחה באמבלי שבהמפשייר ובליה הרסט שבדאבישייר.

הוריה היו ויליאם אדוארד נייטינגייל (שנולד בשם ויליאם אדוארד שור, 1794–1874) ופרנסס ("פאני") נייטינגייל (לבית סמית, 1788–1880). ויליאם ירש את האחוזה בליה הרסט מאמו, מרי לבית אוונס, שהייתה אחיינית של פיטר נייטינגייל, ובעקבות כך אימץ את השם ואת שלט האצולה של משפחת נייטינגייל. אביה של פאני היה המתנגד לעבדות והיוניטריאן ויליאם סמית. אביה של פלורנס הוא שחינך אותה, והיא ואחותה נהנו מרעיונותיו המתקדמים בנוגע לחינוך נשים. הן למדו היסטוריה, מתמטיקה, איטלקית, ספרות קלאסית ופילוסופיה, כאשר פלורנס הפגינה יכולת יוצאת דופן באיסוף וניתוח נתונים.

אולי יעניין אתכם גם

סיימון דה מונפור: מהגר צרפתי, אבי הפרלמנט האנגלי ורודף יהודים

טד קזינסקי: גאון, מחבל, מתבודד

קנוט הגדול: הקיסר הוויקינגי האחרון?

סר ויליאם וולאס: הלוחם שהפך לאגדת חופש סקוטית

מקסימיליאן דה רובספייר: בין אידיאולוגיה לטרור

סבסטיאן הקדוש: מחייל במשמר הקיסרי לקדוש נוצרי

במהלך סיור משפחתי באירופה ב-1838, הכירה נייטינגייל את המארחת מרי קלארק, "קלארקי", שחיה בפריז. קלארק היוותה עבורה דוגמה לכך שנשים יכולות להיות שוות לגברים, רעיון שלא קיבלה מאימה. הן נותרו חברות קרובות במשך 40 שנה למרות הפרש הגילאים ביניהן.

הקריאה לסיעוד והכשרה מקצועית

בפברואר 1837, בעת שהייתה באמבלי פארק, חוותה נייטינגייל את הראשונה מבין חוויות שפירשה כקריאות מאת האל, מה שהניע בה רצון עז להקדיש את חייה לשירות הזולת. למרות התנגדות משפחתה והקודים החברתיים המגבילים של התקופה, היא הודיעה ב-1844 על החלטתה להיכנס לתחום הסיעוד. היא דחתה את התפקיד המצופה ממנה כאישה במעמדה – להפוך לאישה ואם – ודחתה את מחזורה העיקש, הפוליטיקאי והמשורר ריצ'רד מונקטון מילנס, לאחר חיזור של תשע שנים.

ב-1850 ביקרה נייטינגייל בקהילה הדתית הלותרנית בקייזרסוורת-אם-ריין שבגרמניה, שם צפתה בפעילותם של הכומר תיאודור פלידנר, פרידריקה פלידנר והדיאקוניסות בטיפול בחולים ובנזקקים. היא החשיבה חוויה זו כנקודת מפנה בחייה, וקיבלה שם ארבעה חודשי הכשרה רפואית שהיוו את הבסיס לעבודתה המאוחרת. ב-22 באוגוסט 1853 מונתה למפקחת במכון לטיפול בנשים עדינות חולות ברחוב הרלי העליון בלונדון, תפקיד בו החזיקה עד אוקטובר 1854.

מלחמת קרים

עבודתה המפורסמת ביותר של נייטינגייל החלה עם פרוץ מלחמת קרים, כאשר דיווחים על התנאים המזעזעים של החיילים הפצועים הגיעו לבריטניה. ב-21 באוקטובר 1854, היא יצאה עם צוות של 38 אחיות מתנדבות, כולל אחותה הראשית אלייזה רוברטס ודודתה מאי סמית, בלוויית 15 נזירות קתוליות שגויסו על ידי הנרי אדוארד מאנינג. עם הגיעה לבית החולים הצבאי סלימייה בסקוטארי בתחילת נובמבר 1854, מצאה צוות רפואי עמוס לעייפה העובד בתנאי אדישות, מחסור בתרופות, הזנחה היגיינית ומגיפות קטלניות שפשטו בכל מקום.

במהלך החורף הראשון בסקוטארי, מתו 4,077 חיילים בריטים, רובם ממחלות כגון טיפוס, טיפואיד, כולרה ודיזנטריה, עקב צפיפות, תעלות ביוב פגומות וחוסר אוורור. במרץ 1855 נשלחה ועדת תברואה מטעם הממשלה הבריטית, אשר שטפה את הביובים ושיפרה את האוורור, מה שהוביל לצמצום חד בשיעורי התמותה. נייטינגייל עצמה מעולם לא תבעה לעצמה את הקרדיט על כך, אך היא הנהיגה פעולות כגון שטיפת ידיים בבית החולים.

באותה תקופה זכתה לכינוי "האישה עם המנורה" בעקבות דיווח ב-"The Times" שתיאר אותה מסיירת בלילות בין החולים עם מנורה בידה. החיילים כינו אותה גם "האישה עם הפטיש", לאחר שהשתמשה בפטיש כדי לפרוץ מחסן נעול ולהשיג תרופות לחולים.

מורשת מקצועית ושינויים חברתיים

לאחר המלחמה, ב-9 ביולי 1860, הקימה נייטינגייל את בית הספר להכשרת אחיות על שם נייטינגייל בבית החולים סנט תומאס בלונדון. זה היה בית הספר החילוני הראשון לאחיות בעולם. ב-1859 פרסמה את ספרה "הערות על סיעוד" (Notes on Nursing), שהפך לקלאסיקה בתחום. היא הובילה רפורמות בסיעוד בבתי מחסה לעניים, ובכך החליפה את האחיות הלא-מיומנות, שהיו לעיתים קרובות אלכוהוליסטיות ומושחתות, בצוותים מקצועיים שעברו הכשרה מסודרת.

נייטינגייל הייתה חדשנית בתחום הסטטיסטיקה והציגה נתונים בצורה גרפית, כגון דיאגרמת "השושנה של נייטינגייל" (Nightingale rose diagram), כדי להקל על הסקת מסקנות. היא הייתה האישה הראשונה שנבחרה כחברה בחברה המלכותית לסטטיסטיקה (1859) וחברה כבוד באגודה האמריקאית לסטטיסטיקה (1874).

שנותיה האחרונות

מ-1857 ואילך הייתה נייטינגייל מרותקת למיטתה לסירוגין וסבלה מדיכאון. יום הולדתה נחגג כיום המודעות הבינלאומי למחלות כרוניות, בשל האפשרות שסבלה מתסמונת העייפות הכרונית או ממחלת הברוצלוזיס שחלתה בה במהלך שירותה בקרים. למרות מצבה הבריאותי, היא נותרה פורה ביותר בעבודתה על רפורמות חברתיות, תכנון בתי חולים ושיפור תנאי התברואה בהודו.

פלורנס נייטינגייל נפטרה בשנתה ב-13 באוגוסט 1910, בגיל 90, בביתה בלונדון. היא נקברה בחצר הכנסייה של סנט מרגרט באיסט וולו, המפשייר, לבקשת משפחתה שסירבה להצעה לקבורה במנזר וסטמינסטר. היא הותירה אחריה גוף עבודה עצום של רשימות, מאמרים וספרים, וזיכרון היסטורי של אישה שהפכה את הסיעוד ממקצוע מושמץ לשליחות אצילית ומדעית ששינתה את העולם.

חומר מעשיר לצפייה

אן ניגל גילמה את נייטינגייל בסרט הקולנוע ״האישה עם המנורה״ (The Lady with a Lamp) משנת 1951, שנכתב על פי מחזה משנת 1929 מאת רג׳ינלד ברקלי.

את דמותה בסרט הטלוויזיה ״פלורנס נייטינגייל״ משנת 2008 בהפקת רשת BBC One, גילמה לורה פרייזר, בסרט המגולל את קורות חייה מהשנים הראשונות ועד למלחמת קרים.

עקבו אחר סיפורים היסטוריים נוספים באתר HistoryIsTold.com והירשמו לניוזלטר שלנו כדי להישאר מעודכנים בפרקים הבאים של ההיסטוריה.