הוא היה ראש משפחת המאפיה לוצ'יאנו, שרד מלחמות כנופיות, פשיטה משטרתית וניסיון התנקשות בזמן שהפך לאחד המאפיונרים העשירים בהיסטוריה.
מבחינת ראשי המאפייה האיטלקית, היו שלושה דברים שייחדו את פרנק קוסטלו: הוא מעולם לא נשא אקדח, הוא העיד בדיון בסנאט על פשע מאורגן ללא הגנת התיקון החמישי לחוקה האמריקאית ולמרות המעצרים המרובים שלו וניסיונות ההתנקשות שלו, הוא מת כאדם חופשי בגיל 82. פרנק קוסטלו היה ללא ספק אחד הגנגסטרים המצליחים בכל הזמנים. יתרה מכך, הוא כונה "ראש הממשלה" של המאפיה והיה האיש שהעניק את ההשראה לסנדק עצמו, דון ויטו קורליאונה מסרטי ״הסנדק״.
מרלון ברנדו אפילו צפה בצילומים של הופעתו של פרנק קוסטלו בדיונים המתוקשרים בסנאט וביסס את ההתנהגות השלווה של דמותו וגם את הקול הצרוד על קוסטלו.
אבל לפני שהפך לאחד מראשי המאפיה העשירים בהיסטוריה, פרנק קוסטלו נאלץ להיאבק כדי לתפוס את מקומו בפסגה. ולא רק שקוסטלו הצליח, הוא חי כדי לספר את הסיפור.
חייו המוקדמים
פרנק קוסטלו נולד בשם פרנצ'סקו קסטיליה בעיירה קוזנצה, איטליה ב-26 בינואר 1891. כמו רוב המאפיה האמריקאית המוקדמת, קוסטלו היגר לארצות הברית עם משפחתו כילד בתחילת שנות ה-1900. אביו עבר לניו יורק מספר שנים לפני שאר בני המשפחה ופתח חנות מכולת איטלקית קטנה במזרח הארלם.
עם הגעתו לניו יורק, אחיו של קוסטלו הפך מעורב בכנופיות רחוב מקומיות שעסקו בגניבות קטנות ובפשעים קטנים מקומיים. תוך זמן קצר, קוסטלו היה מעורב גם כן ובין 1908 ל-1918 הוא ייעצר שלוש פעמים על תקיפה ושוד. ב-1918 שינה את שמו באופן רשמי לפרנק קוסטלו ובשנה שלאחר מכן, הוא התחתן עם אהובת נעוריו ואחותו של חברו הקרוב.
לרוע המזל, באותה שנה הוא ריצה 10 חודשי מאסר בגין שוד מזוין. עם שחרורו, הוא נשבע לוותר על האלימות ובמקום זאת להשתמש במוחו כנשק להרוויח כסף. מכאן ואילך, הוא מעולם לא נשא אקדח, מהלך יוצא דופן עבור ראש מאפיה, אבל כזה שיהפוך אותו למשפיע עוד יותר. "הוא לא היה 'רך'", אמר עליו פעם עורך דינו של קוסטלו. "אבל הוא היה 'אנושי', הוא היה מתורבת, הוא דחה את האלימות המדממת שבה התענגו ראשי מאפיה קודמים".
לאחר מספר תקופות בכלא, קוסטלו מצא את עצמו עובד עבור כנופיית מורלו בהארלם. בזמן שעבד עבור מורלו, קוסטלו פגש את צ'ארלס "לאקי" לוצ'יאנו, מנהיג כנופיית הלואר איסט סייד. לוצ'יאנו וקוסטלו התיידדו מהר מאוד והחלו למזג את המיזמים העסקיים שלהם. כך הם התחברו לכמה כנופיות אחרות, כולל זו של ויטו ג'נובזה, טומי לוצ'זה ומנהיגי כנופיות הפשע היהודיות מאיר לנסקי ובנג'מין "באגסי" סיגל.
במקרה, מיזם לוצ'יאנו-קוסטלו-לנסקי-סיגל יצא לפועל במקביל לאיסור על האלכוהול. זמן קצר לאחר העברת התיקון ה-18 לחוקה, הכנופיה החלה במיזם רווחי מאוד, בגיבוי המהמר והמתקן של הסרה העולמית ברוגבי (World Series) של 1919, ארנולד רוטשטיין. עד מהרה הביא המיזם את הכנופיה האיטלקית לשיתוף פעולה עם האירים, כולל המאפיונר ביל דווייר, שהפעיל מבצע הברחת רום עד שלב זה. יחד האיטלקים והאירים יצרו את מה שידוע כיום כקומבינה, מערכת הברחה עם צי ספינות שיכלו להעביר 20,000 ארגזים של משקאות חריפים בכל פעם.
בשיא כוחם, נראה היה שאי אפשר לעצור את המיזם. היו להם כמה אנשים ממשמר החופים שקיבלו מהם שכר והבריחו אלפי בקבוקי משקאות חריפים לרחובות מדי שבוע. כמובן, ככל שהמאפיונרים טיפסו גבוה יותר, כך הם נאלצו ליפול רחוק יותר.
עמוק בעולם התחתון
בשנת 1926, פרנק קוסטלו ומקורבו דווייר נעצרו בגין מתן שוחד לאיש משמר החופים האמריקני. למזלו של קוסטלו, חבר המושבעים נקלע למבוי סתום. לרוע מזלו של דווייר, הוא עמד בפני הרשעה. עם מאסרו של דווייר, קוסטלו השתלט על המיזם, למורת רוחם של תומכיו הנאמנים של דווייר. פרצה מלחמת כנופיות בין אלה שהאמינו שדווייר בכלא בגלל קוסטלו לבין אלה שהיו נאמנים לקוסטלו, שבסופו של דבר גרמה למלחמות הבירה במנהטן ועלתה לקוסטלו במיזם.
עבור פרנק קוסטלו, לעומת זאת, זו לא היתה בעיה. הוא המשיך לעבוד עם לאקי לוצ'יאנו על מיזמי העולם התחתון שלו, כולל בתי קזינו צפים, מכונות הימורים ועוד. בנוסף להסתובבות עם פושעים, קוסטלו הקפיד להתיידד עם פוליטיקאים, שופטים, שוטרים וכל אדם אחר שלדעתו יכול לעזור למטרתו ולגשר על הפער בין העולם התחתון ופשע לבין העיסוק החוקי.
בשל קשריו, קוסטלו החל להתפרסם כראש ממשלת העולם התחתון, האיש שהחליק את חילוקי הדעות ושימן את הגלגלים לכל מי שהיה זקוק לעזרתו. בשנת 1929, קוסטלו, לוצ'יאנו והגנגסטר של שיקגו ג'וני טוריו, ארגנו פגישה של כל ראשי הפשע האמריקאים. הפגישה, הידועה בשם "קבוצת שבע הגדולות", הייתה הצעד הראשון בניסיון לארגן סינדיקט אמריקאי לאומי לפשיעה, דרך לעקוב אחר כל פעילות פלילית ולשמור על מראית עין של סדר בקהילה המחתרתית. שלושת ראשי המאפיה, יחד עם חנוך "נאקי" ג'ונסון מג'רזי ומאיר לנסקי, נפגשו באטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי ושינו את מהלך המאפיה האמריקאית לתמיד. עם זאת, כמו בכל התקדמות במאפיה, היו מי שהאמינו שהכללים לא חלים עליהם וששליטה מוחלטת בכל הארגון היא הדרך היחידה לחיות.
סלבטורה מרנזאנו וג'ו מסריה לא הוזמנו לקבוצת שבע הגדולות, מכיוון שהאמונה שלהם במערכת "העולם הישן" לא תאמה את החזון של קוסטלו לקידום המאפיה. בזמן שהמאפיונרים הצעירים דנו בצו וניסו לשמור על האיזון בין המשפחות, מסריה ומראנזנו נכנסו לאחת ממלחמות המאפיה הידועות לשמצה בכל הזמנים: מלחמת קסטלמרה. מסריה האמין שהוא זכאי לדיקטטורה על משפחות המאפיה והחל לדרוש שכר טרחה של 10,000 דולר מבני משפחת מרנזאנו בתמורה להגנה. מרנזאנו נאבק במסריה ויצר ברית עם "הטורקים הצעירים", הפלג הצעיר יותר של המאפיה בראשות לוצ'יאנו וקוסטלו.
ֿעם זאת, ללוסיאנו ופרנק קוסטלו הייתה תוכנית. במקום להתחבר לשתי המשפחות, הם זממו לסיים את המלחמה אחת ולתמיד. הם יצרו קשר עם משפחת מרנזאנו ונשבעו להפעיל את ג'ו מסריה אם סלבטורה מרנזאנו יהרוג אותו. כמובן, ג'ו מסריה נהרג בצורה מדממת להפליא במסעדת קוני איילנד רק כמה שבועות לאחר מכן. עם זאת, גם קוסטלו ולוצ'יאנו מעולם לא תכננו להתחבר למרנזאנו, הם רק רצו להוריד את מסריה מהדרך. לאחר מותו של מסריה, לוצ'יאנו שכר שני שכירי חרב שיתלבשו כאנשי מס הכנסה ויירו בסלווטורה מרנזאנו במשרדו בבניין המרכזי בניו יורק. כך, מותו של סלווטורה מרנזנו סיים למעשה את מלחמת קסטלמרה וחיזק את מקומם של לוצ'יאנו וקוסטלו בראש ארגון הפשע.
הבוס של כל הבוסים
בעקבות מלחמת קסטלמרה, צמחה משפחת פשע חדשה שהונהגה על ידי לאקי לוצ'יאנו. פרנק קוסטלו הפך להיות היועץ של משפחת הפשע לוצ'יאנו והשתלט על מכונת המזל ועסקי ההימורים. הוא הפך במהירות לאחד מהמרוויחים הטובים ביותר של המשפחה ונשבע לשים מכונות מזל בכל בר, מסעדה, בית קפה, בית מרקחת ותחנת דלק בניו יורק. לרוע מזלו, ראש העיר דאז פיורלו לה גווארדיה התערב והשליך את כל מכונות המזל של קוסטלו לנהר. למרות הכישלון, קוסטלו קיבל את ההצעה של מושל לואיזיאנה, הואי לונג, להציב מכונות מזל ברחבי לואיזיאנה תמורת 10 אחוזים מהרווחים. בזמן שקוסטלו יצר אימפריית מכונות מזל, לאקי לוצ'יאנו לא היה כל כך בר מזל.
ב-1936 הורשע לוצ'יאנו בניהול רשת זנות ונידון ל-30 עד 50 שנות מאסר וגורש חזרה לאיטליה. ויטו ג'נובזה השתלט זמנית על משפחת לוצ'יאנו, אבל רק שנה לאחר מכן גם הוא נחת במים חמים ובסופו של דבר ברח הביתה לאיטליה כדי להימנע מהעמדה לדין. עם עסקי מכונות המזל המשגשגים שלו בניו אורלינס וטבעות ההימורים הלא חוקיות שהקים בפלורידה ובקובה, פרנק קוסטלו הפך לאחד החברים הרווחיים ביותר במאפיה.
אבל העמדה הזו גם הניחה אותו באמצע אחד מהדיונים הגדולים בסנאט על פשע מאורגן בכל הזמנים.
העדות הגורלית של פרנק קוסטלו בדיונים של קפאובר
בין 1950 ל-1951, הסנאט ניהל חקירה על הפשע המאורגן בראשות הסנאטור אססט קפאובר מטנסי. הוא קרא כמה עשרות מהפושעים הטובים ביותר באמריקה לחקירה, כולל למעלה מ-600 גנגסטרים, סרסורים, סוכני הימורים, פוליטיקאים ועורכי דין של המאפיה. במשך שבועות העידו שחקני המחתרת הללו בפני הקונגרס וכל המופע שודר בטלוויזיה. קוסטלו היה המאפיונר היחיד שהסכים להעיד במהלך הדיונים ובכך ויתר על התיקון החמישי לחוקה, שהיה מגן עליו מפני הפללה עצמית. הסנדק מהחיים האמיתיים קיווה שבכך הוא יוכל לגרום לבית המשפט להאמין שהוא איש עסקים לגיטימי שאין לו מה להסתיר.
אלא שזה התברר כטעות.
למרות שהאירוע שודר בטלוויזיה, הצלמים הראו רק את ידיו של קוסטלו ושמרו על זהותו בסוד ככל האפשר. לאורך כל הדיון, קוסטלו בחר את תשובותיו בקפידה ופסיכולוגים ציינו שהוא נראה עצבני. לקראת סוף תקופתו של קוסטלו על הדוכן, הוועדה שאלה, "מה עשית למען ארצך, מר קוסטלו?"
"שילמתי את המס שלי!" קוסטלו הגיב וקצר צחוק. זמן קצר לאחר מכן, קוסטלו יצא מהדיון. קוסטלו לכאורה הופיע כל כך חרד במהלך הדיונים בסנאט קפאובר, שאפילו ילדים שצפו בידיו בטלוויזיה חשבו שהוא אשם במשהו. הנשורת מהדיונים זרקה את קוסטלו לתוך לולאה אינסופית. לאחר שהורה על "חיסול" של גנגסטר שחשף מידע מביך בדיונים, קוסטלו הואשם ברציחתו, בנוסף לביזוי הסנאט על יציאתו מהדיון. והשנים הבאות היו מהגרועות בחייו של פרנק קוסטלו.
ב-1951 הוא נידון למאסר של 18 חודשים, שוחרר לאחר 14 חודשים, הואשם שוב ב-1954 בהעלמת מס, נידון לחמש שנים אך שוחרר ב-1957. כאילו לא די בהרשעות מרובות, עונשי מאסר וערעורים, במאי 1957, קוסטלו שרד ניסיון התנקשות.
כאשר ויטו ג'נובזה חזר לבסוף למדינתו ב-1945 וזוכה מאישומיו, הוא התכוון לחזור לשלוט במשפחת הפשע לוצ'יאנו. לקוסטלו היו תוכניות אחרות וסירב לוותר על השלטון. הריב ביניהם נמשך כ-10 שנים עד אותו יום ב-1957, כשקוסטלו פנה למעלית בבניין המגורים Majesty בניו יורק, וינסנט "הסנטר" ג'יגנטה ירה בו ממכונית חולפת. התברר שויטו ג'נובזה הזמין את הרצח לאחר שהיה כלוא במשך 10 השנים האחרונות, כדי להחזיר את השליטה במשפחת לוצ'יאנו. באופן מזעזע, לאחר ששרד את המתקפה, פרנק קוסטלו סירב למנות את התוקף שלו במשפט והשלים עם ג'נובזה. בתמורה לשמירת השליטה במכונות המזל שלו בניו אורלינס ובזירת ההימורים שלו בפלורידה, קוסטלו העביר את השליטה במשפחת לוצ'יאנו לידי ויטו ג'נובזה.
מותו השלו של פרנק קוסטלו ומורשתו
למרות שכבר לא היה "הבוס של הבוסים", פרנק קוסטלו שמר על אווירה מסוימת של כבוד גם לאחר פרישתו. מקורבים עדיין התייחסו אליו כ"ראש ממשלת העולם התחתון", ובוסים רבים ביקרו בפנטהאוז שלו בוולדורף אסטוריה כדי לבקש את עצתו בענייני המאפיה. בזמנו הפנוי, הוא הקדיש את עצמו לגינון והשתתפות במופעי גננות מקומיים. המורשת נמשכת גם היום, אפילו אחרי ההשראה שלו ל"הסנדק". קוסטלו הופיע בסדרת הדרמה "הסנדק של הארלם" בה מככב פורסט וויטאקר בדמות המאפיונר באמפי ג'ונסון. בסדרה, ג'ונסון דורש את השפעתו של קוסטלו בבחירה מחדש של בעל ברית, הכומר אדם קלייטון פאוול ג'וניור. בחיים האמיתיים, לג'ונסון היו קשרים לקוסטלו דרך לאקי לוצ'יאנו וג'יגנטה ממשפחת לוצ'יאנו. למרות שהוא המשיך להיות מקור לא יסולא בפז לעצות למקורביו, חשבון הבנק של קוסטלו, לעומת זאת, היה מרוקן מכל מאבקיו המשפטיים והסנדק האמיתי נאלץ לבקש הלוואות מחברים קרובים במספר הזדמנויות.
את דמותו של פרנק קוסטלו מגלם רוברט דה נירו בסרט ״The Alto Knights״, שבו הוא מגלם תפקיד כפול גם כג׳נובזה.
בשנת 1973, בגיל 82, פרנק קוסטלו לקה בהתקף לב בביתו. הוא מת ב-18 בפברואר 1973 והפך לאחד מראשי המאפיה היחידים שחיו חיים שלווים ומתו מזקנה.
אם משתמשים בתוכן כשלהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
