מיני־סדרה חדשה בכיכובו של מייקל דאגלס בתפקיד בנג'מין פרנקלין עלתה לשידור באפל TV פלוס ומגוללת את שנותיו של אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית, כשגריר אמריקאי בצרפת.

בדצמבר 1776, כמעט שישה חודשים לאחר ששלוש עשרה המושבות הכריזו על עצמאותן מהשלטון הבריטי, נחת בנג'מין פרנקלין בן ה־70 על חופי צרפת עם שניים מנכדיו, וויליאם טמפל ובנג׳מין פרנקלין הבן, בני 16 ו־7, בהתאמה.

פרנקלין לא היה הנציג האמריקאי הראשון שעשה את דרכו לוורסאי כדי לעורר את תמיכתה של צרפת במלחמתה של האומה המתהווה נגד בריטניה (עורך הדין סילס דין הגיע לפריז ב־7 ביולי). אבל במהלך שמונה וחצי השנים הבאות, הוא היה האדם שהבטיח למעשה את התמיכה הכלכלית והצבאית של המדינה האירופית. ללא פרנקלין והקשר שטיפח עם שר החוץ הצרפתי, צרפת לא הייתה מממנת את מאמץ המלחמה האמריקני באותה עוצמה ובריטניה הייתה עשויה מאוד לנצח במלחמה.

ספרה של סטייסי שיף משנת 2005, ״אלתור גדול: פרנקלין, צרפת ולידתה של אמריקה״ (A Great Improvisation: Franklin, France and the Birth of America), מתאר את זמנו של האישיות המפורסמת בצרפת, מהפגישה החשאית הראשונה שלו בוורסאי בדצמבר 1776 ועד סוף כהונתו כשגריר במאי 1785. לאחרונה, Apple TV+ הוציאה מיני־סדרה בת 8 פרקים המבוססת על הביוגרפיה של שיף. הסדרה, ששמהּ "פרנקלין", מתמקדת ב"מאמצים הניכרים להקסים, לשכנע ולפתות את הצרפתים לשלם עבור המהפכה האמריקאית", אומר התסריטאי והמפיק בפועל של הסדרה, הווארד קורדר.

זוכה פרס האוסקר מייקל דאגלס מגלם את פרנקלין, בעוד נואה ג'וּפּ, שהופיע בעבר בסרטים ״מקום שקט״ ו״פורד נגד פרארי״, מגלם את טמפל פרנקלין.

אז מה צריך לדעת על ההיסטוריה האמיתית שמאחורי הסדרה "פרנקלין"?

יצירת הסדרה

עד 1776, פרנקלין היה בעל שם בינלאומי כממציא, מדען, מלומד ומדינאי. הוא לקח סיכון עצום על ידי יציאתו למסע החשאי לצרפת. אם יתפסו אותו הבריטים, הוא היה עלול להיתלות כבוגד על חתימת הכרזת העצמאות. אבל הוא "ראה בדמוקרטיה את האמת הלפני אחרונה, כעתיד חדש שאליו העולם באמת צריך ללכת" והוא היה מוכן לשים את חייו על הכף, כך לפי הבנתו דאגלס את הדמות, כפי שהוא סיפר ל־IGN.

לדברי התסריט והמפיק בפועל קירק אליס, "פרנקלין" ממחיז את "הסכסוך הבין-דורי בין העולם הישן והחדש כאחד", כמו גם את פרנקלין ונכדו הבכור. גישה זו נתנה לצוות ההפקה "הזדמנות לחקור, דרך עיניו של טמפל, מה יכול להיות המסע של בחור צעיר בחצר הצרפתית", אומר אליס.

כנכדו הבלתי חוקי של פרנקלין עצמו, לטמפל "אין מושג מי הוא", אומר נואה ג'ופ ל־IGN. "אין לו מושג מאיפה הוא באמת ומה חשוב לו. הוא רק מנסה לגלות את זה ולמצוא את ייעודו בעולם". עוד יותר סיבך את העניינים העובדה שאביו של טמפל, וויליאם, היה נאמן, שהוגלה לאנגליה ב־1782 בשל דעותיו הפוליטיות.

הסדרה מציגה את מספר השחקנים המעורבים במשא ומתן עם צרפת ומצמצמת את התפקידים של דיפלומטים כמו בולס דין וארתור לי. "היו הרבה אנשים שבאו והלכו במהלך שמונה השנים שבהן [פרנקלין] היה בצרפת", אומר התסריטאי קורדר. "צריך להחליט על איזה מהסוסים האלה אתה הולך לנסות ולרכב עד סוף הסיפור."

סילס דין הגיע לצרפת ביולי 1776 והתאמץ הרבה מעבר למצופה כבר מההתחלה, כשנאבק להשיג בחשאי בגדים ותחמושת לאמריקה. לי, בינתיים, נסע מלונדון לפריז והגיע זמן קצר אחרי פרנקלין בדצמבר 1776. כפי שכותבת שיף בספרהּ, הוא "התאים באופן אידיאלי למשימה מכל הבחינות, מלבד אישיותו, שהייתה מעופשת".

המו״מ עם צרפת

הסיבה העיקרית לכך שפרנקלין היה דיפלומט יעיל יותר מדין ולי הייתה הקלות היחסית שלו בניווט ברזי החצר הצרפתית, במיוחד יחסיו עם שר החוץ הצרפתי, שארל גרבייה, הרוזן דה ורג'ן (Vergennes).

"הוא פשוט אהב להקסים אנשים והייתה לו מתנה כזו", אומרת לוריין סמית' פנגל, מחברת "הפילוסופיה הפוליטית של בנג'מין פרנקלין". "במקביל, הוא טען לעקרונות אמריקאים, כולל דברים כמו סחר חופשי וכבוד שווה למדינות וחירויות הפרט. … הוא פשוט היה מיומן להפליא לעשות את כל הדברים האלה בו־זמנית."

פרנקלין היה הנציג האמריקאי היחיד שזכה בכבוד של ורג'ן. "זה כמעט כמו סרט חברים", אומרת שיף. "בסופו של דבר הם מתפעלים בצורה עמוקה, עמוקה זה מזה… וברור מאוד שורג׳ן מבין שהוא, כמדינאי, פגש את שווה נפשו בבנג'מין פרנקלין." לעומת זאת, מוסיפה שיף, הנציגים האמריקנים האחרים היו "עייפים מכל בחינה".

ורג'ן היה שותף לרצונו של פרנקלין להשפיל את בריטניה, היריבה הוותיקה של צרפת על העליונות באירופה. אבל הוא שמר על עמדה רשמית שנועדה להימנע מלעזור ישירות לאמריקאים והעדיף לספק סיוע בערוצים חשאיים כדי לא לעורר את בריטניה להכריז מלחמה גם על צרפת.

ניצחונהּ של אמריקה בקרב סרטוגה ב־17 באוקטובר 1777, סימן נקודת מפנה במהפכה האמריקאית. כשהידיעות על התבוסה הבריטית הגיעו לפריז ב־6 בדצמבר, כתב ורג'ן שהוא ומזכיר המדינה הצרפתי, ז'אן פרדריק פיליפ, הרוזן דה מאורפאס, הסכימו כי ורסאי חייבת לחזק את מערכת היחסים שלה "עם חבר שיכול להיות שימושי אם נקשר אלינו  ומסוכן אם מזניחים אותו."

המשא ומתן על הסכם הברית הצרפתית-אמריקאית החל בינואר 1778, כאשר נציגי שתי המדינות חתמו על ההסכם בחודש הבא. האמנה קבעה כי לא אמריקה ולא צרפת יחפשו שלום נפרד עם בריטניה וקבעה עצמאות אמריקאית כדרישה להסכמים עתידיים כלשהם. שתי המפלגות חתמו גם על הסכם אמינות ומסחר, שהעניק למושבות מעמד סחר נוח עם צרפת.

חבריו הדיפלומטים של פרנקלין, סילס דין וארתור לי, לא הסתדרו איתו או זה עם זה. בתוך שנה מחתימת האמנה, הקונגרס החזיר את 2 האישים הללו הביתה והותיר את פרנקלין בתור הנציג העיקרי של האינטרסים של ארצם בניכר.

לרגל אחר פרנקלין

פרנקלין הצליח להבטיח את תמיכתהּ של צרפת למרות העובדה שהוא היה מוקף בסוכנים ומרגלים כפולים, אנגלים וצרפתים כאחד. "אנחנו יודעים על רשת המודיעין היעילה להפליא שנבנתה סביב פרנקלין", אומרת שיף. "הוא עובר את זה בדרך הכמעט שלווה הזו, שבה הוא בעצם רק מושך בכתפיו ואומר, 'אני פשוט הולך להניח שכולם מרגלים אחריי ולהתחפף כאילו השרת שלי הוא גם מרגל'".

כפי שמתברר, פרנקלין צדק כשחשד בכך: אחד ממקורביו הקרובים ביותר, הרופא האמריקני אדוארד בנקרופט, היה מרגל בריטי שעבד תחת השם הבדוי אדוארד אדוארדס. בנקרופט היה במגע עם המרגל פול וונטוורת' והעתיק כמעט כל מכתב שעשה את דרכו אל שולחנו של פרנקלין. וונטוורת' ובנקרופט הכירו למעשה בסורינאם בשנות 1750, כאשר בנקרופט עבד כאיזשהו משגיח על מטע שם, בעוד וונטוורת' פעל כסוכן בריטי בתפקיד.

פרנקלין כנראה לא ידע שבנקרופט מרגל, שכן כפילותו לא נחשפה עד סוף שנות 1780. בלי קשר, המדינאי ראה בפתיחותו בעסקאות דיפלומטיות כהגנה מפני ריגול.

בתקופתו של פרנקלין בצרפת, הוא התמודד עם איומים מרובים על ביטחונו האישי. אנחנו לא יודעים את הפרטים האמיתיים, אבל אנחנו כן יודעים שהיו ניסיונות להתנקש בו, לו היו מצליחים זה היה הפסד אדיר לעניין האמריקאי.

קץ המהפכה האמריקאית

חרף הסכנה, פרנקלין התמיד בעבודתו הדיפלומטית. לאחר החזרתו של דין, הוא עבד עם הנשיא לעתיד ג'ון אדמס, שהגיע לצרפת כשליח מחליף בשנת 1778. לגברים היו דעות שונות בתכלית בנוגע לדיפלומטיה ולעתים קרובות התעמתו ביניהם.

פרנקלין חשב שיושר היא המדיניות הטובה ביותר, כי אנשים שאינם ישרים סופם להתגלות. לא יבטחו בהם. הם יהיו מבודדים והכנות כמעט תמיד מפרקת את הנשק ועוזרת למצוא את המשותף שבין אנשים. זו הייתה במידה רבה המדיניות שלו כלפי אנשי החצר הצרפתית במשך רוב הזמן שהותו שם.

ג׳ון אדמס, לעומת זאת, האמין שמדינות תמיד יפעלו למען האינטרסים שלהן ויהפכו את המשא ומתן לקרב רצונות שבו כל צד דוחף חזק למימושזכויותיו. הוא היה חשדן והיתה לו מעט סבלנות לעבודה הפנימית המושכלת מול החצר הצרפתית, עד כדי כך ששר החוץ הצרפתי סירב בשלב מסוים לתקשר איתו.

למזלה של אמריקה, הסכם הברית כבר נחתם בזמן שאדמס הגיע לשם. זה אפשר לצרפת להתחיל לשלוח בגלוי כלי נשק, תחמושת וחיילים. טמפל פרנקלין קיווה לתרום למטרה ישירות: בשנת 1779, הוא היה אמור להשתתף בפשיטה צרפתית על אנגליה, שימש כעוזרו של המרקיז דה לאפייט, אך הפלישה בוטלה עקב חולי שפשט בקרב אנשי הצוות ומזג אוויר גרוע למדי.

רק בשנת 1780 התמיכה של צרפת באמת שינתה משהו במהפכה האמריקאית. ביולי אותה שנה, הגיע ז'אן-בטיסט דונאטין דה וימור, הרוזן דה רושאמבאו, לרוד איילנד עם כמעט 6,000 חיילים שמוכנים להילחם לצד הצבא הקונטיננטלי בפיקודו של ג'ורג' וושינגטון. בסתיו 1781, כוחות צרפתים ואמריקאים הביסו את הבריטים בקרב יורקטאון ובעצם סיימו את המלחמה.

השגת הסכם שלום חתום, לעומת זאת, תיקח שנתיים נוספות. לאחר יורקטאון, הקונגרס הטיל על פרנקלין, אדמס, ג'ון ג'יי והנרי לורנס לנהל משא ומתן עם בריטניה בשותפות עם צרפת, בהתאם לתנאי האמנה משנת 1778. באופן מביך עבור האמריקאים, לאפייט דחף להיות מעורב בשיחות. עבורו היחסים העיקריים לא היו עם טמפל או פרנקלין אלא רעיון החירות. הוא היה האציל הצרפתי הסמלי שצמא להוכיח את עצמו ולהוכיח את ערכו על ידי מאבק למען מטרה ראויה.

האמריקאים הצליחו שלא לערב את הצרפתי. אבל פרנקלין התמודד עם מחלוקת בתוך שורותיו שלו. אדמס וג'יי רצו לוותר על ההתחייבויות של האמנה הצרפתית, כמו גם על ההנחיה מהקונגרס ולנהל משא ומתן ישיר עם בריטניה. (לורנס לא היה להוט להיות חלק מהמשא ומתן ולא הגיע לפריז עד שההליכים הסתיימו למעשה) פרנקלין לא הסכים עם גישה זו. "באשר להתייחסותנו בנפרד ועזיבת הברית הנוכחית שלנו… זה בלתי אפשרי", כתב ללורנס באפריל 1782. "ההסכמים שלנו וההוראות שלנו, כמו גם הכבוד והאינטרס של ארצנו, אוסרים זאת."

אבל פרנקלין קיבל עד מהרה את העובדה שהיה לו מעט כוח להכריע את חבריו הדיפלומטים. "הוא מבין שבעצם הוא הולך לעשות את העסקה הזו עם עמיתים שמרגישים אחרת ממנו, והם הולכים להצביע עליו והוא פשוט יצטרך לעשות את זה בדרך שלהם", אומרת שיף. "ואז הוא מנצל את המיטב מהיד העלובה הזאת שהם חילקו לו."

המשא ומתן — לא רק עם בריטניה אלא גם עם ג'יי ואדמס — הלחיץ את פרנקלין, שכבר היה במצב בריאותי ירוד. טים ואן פאטן, במאי הסדרה "פרנקלין", אומר שהוא שאב השראה מהסרט ״12 המושבעים״ משנת 1957 תוך כדי הצילומים, בתקווה לדמיין את "המחיר הפיזי והנפשי שהיה ל[פרנקלין] לאורך זמן. הוא באמת נלחם על חייו, על בריאותו. הוא בקושי הצליח לעמוד".

לאחר חודשיים של משא ומתן, האמריקנים הסכימו לעסקה ראשונית עם בריטניה (מבלי להתייעץ עם צרפת) ב־30 בנובמבר 1782. ההסכם נקרא חוזה פריז, וההסכם אושרר רשמית ב־3 בספטמבר 1783. תנאי החוזה העניקו לאמריקה יותר ממה שהשיגו מול צרפת. הווה אומר, כולל שליטה על האדמה שממזרח לנהר המיסיסיפי וזכויות דיג מול ניופאונדלנד.

ורג׳ן, שר החוץ הצרפתי הרגיש שהידיעה שהאמריקאים — במיוחד פרנקלין — נסעו מאחורי גבו. "ורג׳ן מבין שהאמריקאים שיחקו בו, ואני חושב שהוא [היה] בהלם מכל שזה קרה, אבל [הוא] גם מבין שהם עשו את הדבר החכם מבחינה אסטרטגית", טוענת שיף. למרות זאת, הוא כמעט מתפעל מכך שהם עשו זאת כשרצו לסגור עסקה מאחורי גבו, כאילו הוא לא ציפה לסוג כזה של שגעון מהתמימים הללו…

חיי פרנקלין בצרפת

שנותיו של פרנקלין בצרפת, שם התגורר בפאסי באחוזתו של האריסטוקרט ז'אק-דונטיין לה ריי דה שאומון, מצאו אותו יוצר חברויות ופועל לביסוס עתיד עבור טמפל (נכדו הצעיר – בנה של בתו של פרנקלין, שרה, ששהה בפנימייה במשך רוב הזמן).

התקופה של טמפל בצרפת כנראה עשתה לו יותר נזק מתועלת בכל הנוגע לבניית שם לעצמו באמריקה. "פרנקלין באמת, במובן מסוים, עושה רע לטמפל כי הוא  הופך אותו לאירופאי", אומרת שיף. "ברגע שהוא הוחזר לאמריקה, קשה היה לו מאוד להתיישב בפילדלפיה או בניו ג'רזי".

לדברי ואן פאטן, טמפל, ששימש כמזכירו הפרטי של פרנקלין בצרפת, היה מעוניין בעיסוקים שאולי סבו לא אישר. "בסופו של דבר, טמפל לא יכול היה למלא את נעליו", אומר הבמאי. "פרנקלין טיפח אותו להיות מיני־פרנקלין. … אבל טמפל גם התבגר וילד הוא ילד והוא התאהב בתרבות [הצרפתית]. הוא הסתדר עם החברים המטופשים שלו והוא פשוט בחר בדרך הזו".

פרנקלין ניסה לארגן שידוך בין טמפל לבתה של מאדאם אן לואיז בריון דה ג'וי, שכנה נשואה שאהב במיוחד. "היא ייצגה רמה של שנינות ותחכום שהיה לו רעב לכל החיים ואולי אפילו היה מאוד מופתע ושמח למצוא באישה", אומר קורדר.

במכתב לבריון ממרץ 1778, התוודה פרנקלין שהציווי "שאוסר לחמוד את אשת רעהו" הוא ציווי שהפר ללא הרף. "האל יסלח לי, כל עוד אני רואה או חושב על המוודה המקסים שלי", כתב. "ואני חושש שלעולם לא אוכל לחזור בתשובה על החטא, אפילו אם תהיה לי החזקה המלאה בה."

בריון סגרה כל התקשרות פוטנציאלית בין טמפל לבתה, מה שהוביל את מערכת היחסים שלה עם פרנקלין, שאותו כינתה "mon cher papa", או "אבי היקר", להתקררות ממשית. ייתכן שהדינמיקה של הזוג סבלה גם בגלל שבריון נזפה במאמציו של פרנקלין להפוך את מערכת היחסים שלהם לאינטימית יותר פיזית. "שניהם שיחקו משחק מאוד מודע לעצמם של פלירטוט הדדי", אומר קורדר. "פרנקלין דמיין משהו יותר… בריון הייתה מודעת מאוד [לכך] ועשתה כל שביכולתה כדי לומר, 'עד כאן ולא יותר'".

בריון לא הייתה האישה היחידה שפרנקלין התחבר אליה בצרפת. מקורבת נוסף היתה האלמנה אן-קתרין דה ליגניוויל, מאדאם האלֶוויטוּס. שתי הנשים היו שונות בתכלית: בספרה, שיף כותבת שהאלוויטוס לא היתה מרותקת לעצבים או מוסכמות כמו שמאדאם בריון הייתה אסירה של שניהם.

שנותיו האחרונות

פרנקלין שמר על קשר הן עם בריון והן עם האלוויטוס לאחר שעזב את צרפת ביולי 1785. מכתביו לנשים, שנשמרו בשני הכתבים שלו ובספר Mon Cher Papa: Franklin and the Ladies of Paris מאת קלוד-אן לופז, עזרו ליוצרים בעת הצגת דמויותיהן בסדרה. לודיבין סגנייה מגלמת את בריון, בעוד ז'אן באליבר מגלמת את האלוויטוס.

טמפל שב לארצות הברית עם פרנקלין, אך מעולם לא קיבל את התפקיד הדיפלומטי לו השתוקק, למרות מאמציו הטובים ביותר של סבו. אפילו תומכיו לא היו יוצאים לדרך עבורו. תומס ג'פרסון, למשל, שלח את טמפל לאמריקה עם שני מכתבים לג'יימס מונרו. הראשון הציג את טמפל למונרו במונחים חיוביים; השני, שנכתב בקוד, קבע שג'פרסון "מעולם לא היה עם [טמפל] מספיק כדי לפענח את דמותו בוודאות" והוסיף כי "ההבנה של הצעיר מספיק טובה לשימושים נפוצים אך לא מספיק טובה לשימושים נדירים".

פרנקלין סידר עבור טמפל 600 דונם של אדמה בניו ג'רזי. אבל טמפל מעולם לא איבד את הנטיות האירופיות שלו, פעם אחת אמר לג'פרסון שחלומו הוא "להתמנות לחצר הצרפתית". המשימה הזו מעולם לא הגיעה וטמפל חזר לפריז בכוחות עצמו ב־1796. הוא מת שם ב־1823, ללא פרוטה, כשחבר כיסה את עלויות הקבורה שלו.

בנג׳מין פרנקלין הבן הלך בקלות רבה יותר בדרכו של סבו. למרות שבעצם שכח איך מדברים אנגלית אחרי שנים בפנימייה, הוא למד מחדש את השפה והקים בית דפוס בפילדלפיה. ב־1798, הוא נכלא בגין הוצאת דיבה נגד הנשיא דאז אדמס ומת מקדחת צהובה זמן קצר לאחר מכן, בגיל 29.

באשר לפרנקלין עצמו, הוא שימש כנציג הוותיק ביותר לוועידה החוקתית ב־1787 וכנשיא המועצה המבצעת העליונה של פנסילבניה (למעשה שימש כמושל המדינה) בין 1785 ל־1788. הוא מת בגיל 84, ב־17 באפריל 1790.

בעוד שההיסטוריה זוכרת את פרנקלין על הישגיו הרבים, מניסויים בחשמל ועד לפיתוח הספרייה המודרנית, לעתים קרובות מתעלמים ממעשיו בצרפת, למרות שהם אולי ההישג הגדול ביותר שלו.

בסדרה החדשה של אפל, "פרנקלין", שואפים לתקן את זה. "אנחנו חיים, למרבה הצער, בעידן כעת שבו הכל עניין של פעולה, כוח — זה הכל עניין של מי בעל האישיות הכוחנית ביותר", אומר המפיק קירק אליס. "מה שאנחנו שוכחים הוא שרוב מה שנעשה מאחורי דלתות סגורות על ידי אנשים שמדברים ברכות, משתמשים במילים ככלי נשק. וזה מה שרצינו לנסות להעביר עם התוכנית הזאת".

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.