תאמל״ק ליב־1789 פרצה צרפת למהפכה שתשנה את פני אירופה והעולם למשך חצי מאה ויותר. כיבוש הבסטיליה הפך לסמל עולמי של מרד וצדק חברתי, אך המושג 'חופש' היה אז מטושטש ומסובך מתמיד.
המהפכה הצרפתית נולדה מתוך רצון להיאבק באי־שוויון החברתי ובפריווילגיות של המעמדות הגבוהים, אך במהותה היא הייתה גם מסע מלא סיכונים, פגיעות ומאבקים אלימים. כאן נספר את סיפור כיבוש הבסטיליה, נסקור את ההקשר הגלובלי של המהפכה ואת ההשלכות העולמיות שלה.
עובדות מפתח על המהפכה הצרפתית
המהפכה הצרפתית, שנקראת לעיתים "מהפכת 1789", החלה רשמית ב־1787 והמשיכה עד 1799. מדובר בתנועה מהפכנית שהתרחשה בצרפת אך שורשיה נמשכים אף קודם. יום הבסטיליה נחוג מדי שנה ב־14 ביולי לציון כיבוש הבסטיליה, מבצר־כלא בפריז. האירוע הפך לסמל המהפכה ומושג ה"רפובליקה" המודרנית.
על פי ההיסטוריון ג'וליאן סואן, כדי להבין מה גרן למהפכה וכיצד פרצה יש להתייחס להסברים חברתיים שמדגישים את הסכסוך שבין האצולה והבורגנות, האיכרים והאדונים, המעסיקים והעובדים. פרשנויות פוליטיות מייחסות זאת לטעות בחישובים מצד המלך ומהשרים שלו ואילו הגישות התרבותיות עוקבות אחרי השינויים הלשוניים והאידיאולוגיים שחלשו על יסודות המלוכה האבסולוטית.
למרות שכיבוש הבסטיליה היה בעיקר סמלי, במבצר הכלא היו רק כמה אסירים בודדים, אך הוא נחשב למתקפה על סמכות המלך. המלך לואי ה־16 ובני משפחתו נכלאו, ורבים אחרים ברחבי צרפת עמדו בפני גורל קטלני. דמויות צבעוניות כמו מארי אנטואנט, ז'ורז' דנטון ומקסימיליאן רובספייר הפכו לסמלים של המהפכה.
הבסטיליה, מבצר־כלא מימי הביניים במזרח פריז, סימלה במשך מאות שנים את כוחה הרודני של המלוכה. ב־14 ביולי 1789, פריזאים סיכנו את חייהם ופרצו למבצר. כעסם הופנה כלפי אויבי האצולה, שלדבריהם היו מוכנים להשמיד את העיר כדי להציל את הפריווילגיות שלהם. אנשים קפצו מעל הגגות כדי לחתוך את שרשראות הגשר הנייד, אחרים פירקו תותחים והעבירו אותם ביד מעל מחסומים. החיילים הבודדים נכנעו לנוכח מספרם הרב של ההמון ובידיעות שנפוצו נאמר שחיילי המלך באזורים אחרים בפריז פינו את מקומם, מבלי לסכן את נאמנותם מול העם המנצח.
כיבוש הבסטיליה היה ארוע השיא בגל של מרידות שפרצו בצרפת בקיץ 1789, אירועים שיצרו את רעיון ה'מהפכה' כפי שהעולם המודרני הכיר אותו. הוא סימל את הפלת הסדר הישן, לאחר ניסיון כושל לתמוך במלוכה אבסולוטית שכבר הביאה את עצמה לפשיטת רגל, לאחר שהשקיעה במלחמת שחרור רחוקה.
הקשר הגלובלי: מלחמות, חירויות ואתגרים
מלך צרפת לואי ה־16, שתמך בעצמאות ארצות הברית ושלח את חייליו להילחם באנגלים ב־1778, סבר כי פגע ביריב ותיק, אך בפועל חיזק את מעמדה של בריטניה כמעצמה עולמית. במקביל, יצירת תרבות של שוויון וזכויות החלה להתבסס, והשפעתה ניכרה לאורך הדורות.
בבריטניה, המלך ג'ורג' השלישי לקה בטירוף פוליטי וממשלתו של ראש הממשלה ויליאם פיט הצעיר הייתה תחת מתקפה פוליטית מתמדת. בארצות הברית, לאחר העצמאות, נמשכה תקופה של אי־יציבות פוליטית וכלכלית, עם סכסוכים בין פדרליסטים ואנטי־פדרליסטים על סמכויות הממשלה המרכזית. הבחירות לנשיאות והקמת מבנה הממשל החדש היו מורכבות ועוררו חשש לעריצות חדשה.
במרכז הכל, עמדו שאלות על משמעות החופש והזכויות: האם הן נחלת המעטים המובחרים או זכויות טבעיות לכל אדם. רעיונות אלה צמחו מהמהפכה הגלובלית, ממגנא כרטא ועד גישותיו של ג'ון לוק, אך לעיתים קרובות שללו זכויות מעבדים ואינדיאנים בצפון אמריקה.
התנגשויות פנימיות בצרפת
צרפת עמדה בפני משבר פיננסי קשה. האצולה והכמורה טענו לזכויות שמרניות והגנה על האיזון מול המלך, בעוד שהרדיקלים כמו הרוזן מיראבו ועמנואל סייז, עלו ממעמדות נמוכים או כנסייתיים, דרשו שינוי קיצוני. השפעות ההשכלה והפילוסופיה החדשה פיתחו דור של פרוגרסיבים שהאמינו בממלכה שנתונה לדין חשבון אך ללא תמיכה בפריווילגיות הישנות.
לצורך התייעצות כללית, נענה המלך לקריאות לקרוא לאספה כללית. חלוקת המושבים והקולות באספה גרמה למתח רב, והמצב הלך והחמיר לקראת קיץ 1789. האיכרים, מוחלשים ממזג אוויר גרוע וקציר כושל, החלו לסרב לשלם מסים לאצולה ולכמורה, ולעיתים פלשו לאחוזות, ביזו ומחקו רשומות. אוכלוסיות עירוניות, שהיו תלויות בכפרים לאספקת מזון, החלו להקים מיליציות ולחכות לידיעות מהאספה בוורסאי.
קיץ 1789: בין אלימות לאופוריה
מהלך הקיץ כלל אלימות ובלבול רגשי בו זמנית. כיבוש הבסטיליה ב־14 ביולי היה רגע השיא, אך גם רבים מהאצילים החלו לראות בשינוי הזדמנות חיובית. ב־4 באוגוסט, הוצעה האספה הלאומית (שנקראה כך לאחר שהאספה הכללית הפכה לעצמאית ביוני) לבטל את הזכויות הבלעדיות של האצולה על הקציר והחקלאים. ההצעה התקבלה והובילה למחויבות לשוויון אזרחי מלא, שאוחדה בהכרזת זכויות האדם.
לאחר פיקוח על השינויים של 1789, האצולה שהתנגדה לרפורמות התאחדה למאבק נגד המהפכה. מלחמות עם אוסטריה ופרוסיה פרצו באפריל 1792, בעוד הצבא סבל ממחלוקות בין חיילים נאמנים לחיילים אצילים שנטשו לצד שהתנגד למהפכה. לבסוף, ב־10 באוגוסט 1792, המלוכה נפלה בידי כוחות חמושים והמהפכה הרפובליקנית החדשה הציתה סדרת מלחמות מול בריטניה, ספרד, הולנד ומדינות איטליה.
נפוליאון וההשלכות הגלובליות
נפוליאון בונפרטה, שהשתתף במהלכים מאז 1798, עלה לשלטון ראשית כדיקטטור ומאוחר יותר כקיסר צרפת ב־1804. כישלונותיו במצרים וברוסיה הובילו לקרב ווטרלו ולגלות בסנט הלנה. המהפכה, שאמורה הייתה להעצים את החופש האישי, העניקה כוח רב ליחיד יוצא דופן. נפוליאון הבטיח חזון אירופה של אומות חופשיות, אך למעשה יצר אימפריה אדירה, והסיר זמנית את הרפורמות הרדיקליות של המהפכה, כולל החזרת עבדות קולוניאלית. אירופה כולה נשענה על מלחמות והסדר החדש של הלאומיות, בעוד שהשאיפות הגלובליות של 1789 הושתקו.
אירועי המהפכה המרכזיים
| תאריך | אירוע | השלכות |
|---|---|---|
| 1787-1799 | מהפכה צרפתית | שינוי חברתי ופוליטי עמוק, קריסת המלוכה האבסולוטית |
| 14 ביולי 1789 | כיבוש הבסטיליה | סמל המהפכה והמרד העממי נגד האצולה |
| 4 באוגוסט 1789 | ביטול מיסים ופריווילגיות של האצולה | שוויון אזרחי ומחויבות לזכויות האדם |
| 1792 | הפלת המלוכה | הקמת הרפובליקה והמשך מלחמות פנימיות וחיצוניות |
| 1798-1815 | עלייתו של נפוליאון | מלחמות אירופאיות ותקופת האימפריה הצרפתית |
המהפכה הצרפתית של 1789 הייתה רגע מכונן בהיסטוריה, שסימל את מאבק האדם למול אי־השוויון והפריווילגיות של המעמדות הגבוהים בצרפת. כיבוש הבסטיליה הפך לסמל עולמי של מרד, אך הדרך לשוויון ולחופש הייתה רצופה אלימות, סכסוכים פנימיים ומלחמות חיצוניות. מאבקי הכוחות בצרפת השפיעו על אירופה כולה, יצרו סדר חדש של לאומיות והובילו בסופו של דבר לעלייתו של נפוליאון. אף שהמטרות הראשוניות של המהפכה נשכחו או תוקנו מאוחר יותר, אירועי 1789 השאירו חותם בל יימחה על ההיסטוריה וחיזקו את המושגים של זכויות האדם, חופש אזרחי והשפעה פוליטית רחבה.
