נתניהו פיטר את שר הביטחון יואב גלנט. בפעם השנייה ושוב זה הוביל למחאות השמאל על רקע המשבר בעניין גיוס החרדים לצבא
ב־5 בנובמבר 2024, פיטר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו את שר הביטחון יואב גלנט. החלטה זו גרמה לגל מחאות: גלנט נחשב למנהיג האגף המתון של הקואליציה השלטת, המתנגד לימין הקיצוני, לבן גביר ולסמוטריץ׳. נתניהו הסתכסך זה מכבר עם שר הביטחון ובפיטוריו נראה כי חיזק את כוחו, לפחות בטווח הזמן הקצר. והממשלה, שהייתה בעבר הימנית ביותר בתולדות ישראל, הפכה כעת לימנית עוד יותר.
למי שלא זוכר, זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. נתניהו כבר פיטר את גלנט פעם אחת, ממש בשלהי 2023, אבל בעידן היסטורי אחר, לפני מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר. אז גלנט התנגד לרפורמה המשפטית שיזמה ממשלת נתניהו. מאות אלפי אנשים הפגינו מדי שבוע ברחובות ערי ישראל נגד הרפורמה,וגלנט, אף שהיה חבר במפלגת הליכוד, הפך לגיבור עבור רבים מהם. עד מהרה הפך ראש הממשלה את ההחלטה וגלנט נותר שר הביטחון.
לא סביר שההיסטוריה תחזור על עצמה הפעם. במכתב הפיטורים שלו אמר נתניהו: "בזמן מלחמה, יותר מתמיד, יש צורך באמון מוחלט בין ראש הממשלה לשר הביטחון. אם בחודשים הראשונים של המבצע היה לנו אמון כזה והשגנו הרבה, אז בחודשים האחרונים, לצערי, האמון הזה ביני לבין שר הביטחון התערער". מה גם שהיועצת המשפטית לממשלה גיבתה הפעם את החלטת ראש הממשלה וציינה שלא מדובר בצעד בלתי חוקי.
לאחר פיטוריו מנה גלנט עצמו את שלושת חילוקי הדעות העיקריים שלו עם נתניהו. הוא דרש להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את נסיבות המתקפה הרצחנית של חמאס ב־7 באוקטובר. או ליתר דיוק, הטעויות של הצבא, גופי הביון וההנהגה הפוליטית של המדינה, שבגללן התאפשרה תקיפה כה גדולה, מותם של כ־1,400 ישראלים וחטיפתם של יותר מ־250 גברים, נשים, קשישים וילדים. נתניהו מצדו עומד על כך שוועדה כזו תוקם רק לאחר תום המלחמה, כדי שלא תפריע לעבודת הממשלה וההנהגה הצבאית במדינה.
המחלוקת השנייה נוגעת למלחמה עצמה. גלנט היה מוכן להביא להפסקת אש עם חמאס בתמורה לשחרור חטופים המוחזקים בידי חמאס והחמולות ברצועת עזה. נתניהו דחה שוב ושוב כל תנאי שהציעו המתווכות במשא ומתן (קטאר, מצרים וארצות הברית) והדגיש כי תבוסה סופית של חמאס היא אחת ממטרות המלחמה, לצד שחרור החטופים. גלנט, כמו פוליטיקאים ישראלים רבים אחרים, אמר שהמטרות הללו מתנגשות. אבל האמת היא שאפילו ביבי עצמו היה מוכן לוויתורים כואבים כדי להביא לשחרור חטופים, כמו שחרור מחבלים רבים וגירושם והסכמה לנסיגה מסוימת מעזה, אך החמאס מסרב לכל עסקה שתשאיר אותו מחוץ לשלטון על הרצועה.
המחלוקת השלישית — וכנראה המכריעה — בין נתניהו לגלנט נוגעת לגיוס חרדים לצבא. מדובר, לפי הערכות שונות, בכמעט רבע מאוכלוסיית המדינה שפטורה משירות צבאי. אלא שהפטור הזה אינו מעוגן בשום חוק והוא למעשה פריבילגיה מסורתית של החרדים עוד מימי בן גוריון.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל בעזה, גלנט, כמו רבים אחרים, יצא שוב ושוב בהצהרות שיש לשים קץ לפטור הזה. הגדלת מספר המתגייסים וחיילי המילואים, לדבריו, נחוצה כדי להבטיח רוטציה סדירה ביחידות הקרביות וחלוקת נטל ההגנה על המדינה בין אזרחיה בצורה שווה יותר. הקושי הוא שהאינטרסים של החרדים מוגנים על ידי גורמים פוליטיים, בעיקר ש"ס ואחדות התורה. כשלעצמם הם לא גדולים במיוחד: יחד הם שולטים ב־18 מתוך 120 המושבים בכנסת. אבל הם חלק מהקואליציה השלטת, השולטת ב־64 מושבים. עזיבתם של החרדים תביא לקריסת הקואליציה — ובהתאם לנפילת ממשלת נתניהו.
הפופולריות של נתניהו ומפלגת הליכוד צנחה בחדות בעקבות הרפורמה המשפטית שהממשלה יזמה ולא הצליחה ליישם — אך במיוחד לאחר הכישלון ב־7 באוקטובר. ראש הממשלה וכמה מחברי הקבינט שלו נמצאים בחקירה פלילית בגין שחיתות, כך שבחירות מוקדמות עבורם עשויות להיות אובדן לא רק של כוח, אלא גם חופש. כל זה מאפשר למפלגות קטנות במיוחד לסחוט את נתניהו: אם ייתן תוקף להצעת החוק על גיוס חרדים לצבא, הן ימוטטו את הקואליציה.
זאת ועוד, באוקטובר העלו חברי המפלגות הדתיות לכנסת הצעת חוק למתן סבסוד למעונות ולגנים למשפחות שבהן האב אינו עובד או משרת בצבא. זה בדיוק המצב שבו נמצאים רוב החרדים: גברים אינם מועסקים, לומדים תורה ופטורים מגיוס לצבא.
חברי המפלגות החילוניות הנמנות בקואליציה השלטת (בעיקר מהליכוד) הצהירו כי בניגוד למשמעת הקואליציונית, אין בכוונתם להצביע במהלך המלחמה בעד חוק תוספת סובסידיות למסרבים לשרת בצבא. הצעת החוק נמשכה מסדר היום במליאה בהעדר תמיכה מספקת.
גלנט נחשב לנציג הבולט של האגף המתון בקואליציה. הוא דרש שוב ושוב להעלות חוק גיוס חרדים. בנוסף, הוא אמר לא פעם ש"הניצחון המוחלט על חמאס" שעליו מדבר נתניהו הוא שטויות. ממשלת חמאס ברצועת עזה כבר הופלה, כמעט כל ההנהגה המקומית ואלפים רבים מחברי התנועה נהרגו, עזה הושמדה – איזה עוד "ניצחון מוחלט" רוצה ראש הממשלה? גלנט השמיע את ההערות הללו בעיקר מאחורי דלתיים סגורות, אך לעתים קרובות הן הודלפו לעיתונות.
לעתים, גלנט התמסר בפומבי לביקורת מרומזת על נתניהו, במיוחד על כך שראש הממשלה מעולם לא הציג שום תוכנית להסדר מדיני בעזה שאמור לקבע את ההישגים הצבאיים. ללא תוכנית כזו, לדבריו, ישראל תצטרך לכבוש את עזה ללא הגבלת זמן ולשאת באחריות לתושביה — והדבר יגרור לא רק אובדן חיים נוסף, אלא גם בעלויות אדירות ופגיעה נוספת במוניטין הבינלאומי של ישראל.
הדחתו של גלנט פירושה הסרת הקול המתון המשפיע האחרון בממשלת ישראל. נתניהו ביסס את שליטתו בקואליציה – במחיר של תזוזה עוד יותר ימינה.
ישראל כץ, שכיהן בעבר כשר החוץ, הפך לשר הביטחון החדש של ישראל. לגלנט הייתה קריירה צבאית לפני שנכנס לפוליטיקה: הוא שימש כמפקד פיקוד דרום במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה בחורף 2008/2009. לגבי כץ, ניסיונו הצבאי מוגבל לשירות הצבאי בשנות ה־70. אבל הוא בן ברית ותיק של נתניהו וחבר ליכוד נאמן.
יום לאחר שנתניהו פיטר את גלנט, הכריזה הנהלת הקואליציה על סנקציות נגד יולי אדלשטיין ודן אילוז, שני חברי הליכוד שהתבטאו נגד הצעות החוק הקואליציוניות (כולל סובסידיות למעונות לחרדים). נשללה מהם הזכות להגיש הצעות חוק ולדבר בשם המפלגה. בנוסף, הודח אילוז משתי ועדות הכנסת — ועדת הכלכלה וועדת חוץ וביטחון. אדלשטיין, על פי כמה הנחות, עלול להיפסל מתפקידו כיושב ראש ועדת החוץ והביטחון.
בנוסף, נתניהו הצליח להרחיב את הקואליציה שלו: בספטמבר הצטרפה אליה רשמית מפלגת "תקווה חדשה" שלה ארבעה מושבים בכנסת. כך עלתה הקואליציה ל־68 מנדטים. ולאחר שכץ עבר מתפקיד שר החוץ לתפקיד שר הביטחון, את מקומו תפס מנהיג תקווה חדשה, גדעון סער. בעוד חברו למפלגה, זאב אלקין מונה לשר במשרד החוץ המכונה ״שר המינהלות״, האחראי על מנהלת תקומה ועל שיקום יישובי הצפון. כיצד זה ישפיע על השיקום בפועל ועל התרומה שאותה מנסה נתניהו להשיג, רק ימים יגידו…
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
