תאמל״ק ליהפרטים נחשפו על ידי שירות הביטחון הפדרלי הרוסי ונוגעים לרצח של יותר מ-800 חולים בבית החולים הפסיכיאטרי פ.פ. קשצ'נקו במחוז גטצ'ינה, בנובמבר 1941.
לדברי מנגנון ביטחון הפנים הרוסי, המסמכים המסווגים מגיעים מתיק פלילי על הטבח שבוצע על ידי ממשל הכיבוש הגרמני. "ביום אחד, 20 בנובמבר 1941, נהרגו כ-850 בני אדם", טען דובר שירות הסוכנות.
כמו כן, דווח כי שבעה עובדי בית החולים, וכן שותף מקומי, הסכימו, בהוראת הפיקוד הנאצי, להשתתף מרצונם ב"הרעלת חולי נפש על ידי מתן זריקות קטלניות". על פי המסמכים, באוגוסט 1941 כבשו הגרמנים את אחוזת סיבוריצי, שם שכן בית החולים קשצ'נקו. הנאצים כבשו את המקום ובזזו את כל הנכסים. בהמשך הם שיכנו 1,300 חולי נפש בבניין שתוכנן לאכלס 200 בלבד. החולים הוחזקו בתנאים לא סניטריים וגוועו ברעב וקיבלו רק 100 גרם לחם ליום. מאוקטובר 1941, גם מנת מזון זו הופסקה.
בשל התנאים הלא אנושיים, כ-200 איש מתו עד נובמבר 1941. מאוחר יותר התקבלה החלטה להרעיל את השאר. בעקבות החקירה, בית המשפט המקומי גזר על שתי אחיות בית חולים 10 שנות מאסר במחנות עבודה בכפייה. הנאשמים הנותרים נידונו למוות. בעבר דווח כי שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה פרסם מידע על משתפי פעולה נאצים במהלך מלחמת העולם השנייה שהיו מעורבים בהוצאות להורג המוניות של אזרחים סובייטים ומאוחר יותר מצאו מקלט מחוץ למדינה.
האירוע מהווה חלק מפרק אפל וקשה במיוחד בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, הידוע כחלק מתוכנית ה"אותנסיה" (T4) של הנאצים, שיושמה בשטחים הכבושים של ברית המועצות. בית החולים הפסיכיאטרי שכן באחוזת סיבוריצי (Sivoritsy) במחוז גטצ'ינה, ליד לנינגרד. לפני המלחמה, הוא נחשב לאחד המוסדות המתקדמים ברוסיה. עם פלישת הגרמנים בקיץ 1941, האזור נכבש במהירות. הנאצים ראו בחולי נפש "חיים שאינם ראויים לחיות" (Lebensunwertes Leben), והמדיניות שלהם הייתה לחסל מוסדות כאלה כדי לפנות מקום למגורי חיילים או לבתי חולי שדה.
פרסום המסמכים הללו על ידי שירות הביטחון הפדרלי אינו מקרי. בשנים האחרונות רוסיה מנהלת מערכה משפטית והסברתית להכרה בפשעי הנאצים נגד אזרחים סובייטים כרצח עם. ב-2022, בית משפט ברוסיה הכיר רשמית בטבח במחוז לנינגרד (כולל אירוע קשצ'נקו) כרצח עם. החשיפה נועדה גם להזכיר את חלקם של משתפי פעולה מקומיים, נושא שהיה מוצנע יחסית בתקופה הסובייטית מסיבות של "אחדות העם". האחוזה עצמה שוקמה לאחר המלחמה ומשמשת עד היום כבית חולים פסיכיאטרי ויש בה אנדרטה לזכר החולים והצוות שנרצחו במקום.
המסמכים שנחשפו כוללים פרוטוקולים של חקירות מ-1944. העדויות מתארות תהליך קר ומחושב, כיצד הגרמנים הורו לצוות הרפואי לסמן את החולים ה"קשים" ביותר תחילה. ב-20 בנובמבר, הגיעו למקום משאיות של ה-SD (שירות הביטחון של ה-SS). האחיות העידו כי נאמר להן שהחולים "מועברים למקום אחר" ושעליהם לקבל זריקת הרגעה. בפועל, הזריקות הכילו מינונים קטלניים של סקופולמין. אלו שלא מתו מהזריקה מיד, נחנקו או נורו מאוחר יותר בבורות שנחפרו בסמוך. אחת הנאשמות, קוזמינה, תיארה בחקירתה כיצד הגרמנים צפו בביצוע הזריקות כדי לוודא שאיש מהצוות לא מזייף את מותם של החולים. היא ציינה שהחולים היו כה חלשים מהרעב עד שלא גילו התנגדות.
הטבח בוצע על ידי חיילים מעוצבת המבצעים, Einsatzgruppen, יחידות החיסול של האס-אס. בגזרה זו פעלה Einsatzgruppe A, שנחשבה לאחת הקטלניות ביותר. הם יישמו דוקטרינת "טיהור" העורף מחלקים באוכלוסייה שנחשבו לנטל על המשאבים הגרמניים. במקרה של בית החולים קשצ'נקו, המטרה הייתה כפולה: חיסול "חיי אדם חסרי ערך" ופינוי המבנה המפואר של האחוזה לשימוש כבית חולים צבאי גרמני ומפקדה. בית החולים שכן באחוזה שנבנתה במאה ה-18 עבור הכלכלן המפורסם פיוטר דמידוב, ותוכננה על ידי האדריכל המפורסם איוואן סטארוב.
העדויות מדגישות את הפער בין היופי האדריכלי של המקום (פארק רחב ידיים, אגם ומבנה קלאסי) לבין הזוועות שהתרחשו בחדריו. מנהל בית החולים לפני המלחמה, פרופסור פיוטר קשצ'נקו (שעל שמו נקרא המוסד), מת עוד לפני המלחמה, אך מחליפיו עמדו בפני דילמה בלתי אפשרית. חלק מהרופאים ניסו להבריח חולים ליערות לפני שהגרמנים סגרו על המקום, אך רובם נתפסו.
שירות הביטחון הפדרלי פרסם את המסמכים כחלק ממהלך רחב שנקרא "תיק גטצ'ינה". מחוז גטצ'ינה היה רווי במחנות ריכוז קטנים ("שטלאגים") ובמוסדות שבהם בוצעו פשעי מלחמה. המסמכים חושפים שמות של משתפי פעולה רוסים שלא היו ידועים קודם לכן. רוסיה משתמשת במידע זה כדי לדרוש ממדינות במערב (כמו גרמניה, ארה"ב וקנדה) להסגיר צאצאים או לחקור עבר של אנשים שברחו לאחר המלחמה וייתכן שהיו מעורבים בטבח.
למרות הטבח ההמוני, מספר מצומצם של חולים הצליחו לברוח בזמן הכיבוש הראשוני או הוסתרו על ידי כפריים באזור. העדויות שלהם, שנאספו אחרי המלחמה, היוו את הבסיס להוכחת העובדה שההרעלה הייתה מכוונת ולא "מוות טבעי מרעב" כפי שהגרמנים ניסו לטעון בדו"חות המנהליים שלהם.
הטבח בבית החולים קשצ'נקו בנובמבר 1941 נותר אחד הפשעים המזעזעים ביותר שביצעו הנאצים על אדמת ברית המועצות, כחלק מיישום תוכנית ה"אותנסיה" בשטחים הכבושים. חשיפת מסמכי שירות הביטחון הפדרלי הרוסי שופכת אור על האכזריות, החל מהרעבה שיטתית ועד לרצח המוני באמצעות זריקות רעל שבוצעו בסיוע כפוי או מרצון של חלק מהצוות המקומי. כיום, המקום משמש עדיין כבית חולים פעיל ובתחומו ניצב גם אתר זיכרון לאותם מאות חולים חסרי ישע וסיפורם עומד במרכז המאמץ המשפטי המודרני להכרה בפשעי הנאצים נגד האוכלוסייה האזרחית בברית המועצות כרצח עם.
