גנואה, שנוסדה בשנת 1893, היא קבוצת הכדורגל הוותיקה ביותר באיטליה. המועדון זכה בתשעה אליפויות איטליה, הראשונה שבהן הייתה אליפות איטליה הראשונה בשנת 1898 וברשותה זכייה אחת בקופה איטליה ובסך הכל, גנואה היא המועדון האיטלקי הרביעי המצליח ביותר מבחינת מספר האליפויות.

מועדון גנואה מארח את משחקי הבית באצטדיון לואיג'י פראריס מאז 1911, אותו הוא חולק עם היריבה המקומית סמפדוריה והמשחק בין השתיים, מכונה דרבי דלה לנטרנה, מאז נערך לראשונה ב-1946. בשנת 2011 נכלל גנואה ב"לשכה הבינלאומית לבירות תרבות" (מעין מורשת ספורטיבית היסטורית של האנושות, בדומה לאונסק"ו) לבקשת נשיא המועדון חאבייר טודלה. בשנת 2013 התקבל המועדון למועדון החלוצים, התאחדות מועדוני הכדורגל הוותיקים בעולם, שכולל קבוצות כמו שפילד ורקראטיבו ולבה.

מאחר שגנואה היה מועדון בריטי בתחילת הדרך, הצבעים הראשונים היו הצבעים הלבנים של נבחרת אנגליה בכדורגל. בשנת 1899 הוחלפו הצבעים לפסים לבנים וכחולים. הצבע הכחול נבחר לייצג את הים מאחר שגנואה היא עיר נמל. בשנת 1901, המועדון אימץ את החולצה החצי האדומה והכחולה המפורסמת, שהעניקה להם את הכינוי הראשון שלהם "rossoblu" (האדומים-כחולים). אחד מהכינויים של גנואה הוא Il Grifone, שפירושו "הגריפינים". זה מגיע מהסמל של העיר גנואה, המתאר שני גריפים זהובים משני צדי צלב ג'ורג' הקדוש. הצלב לא רק מופיע על הדגל והסמל של העיר גנואה, אלא גם מזכיר את המייסדים האנגלים של המועדון. ג'ורג' הקדוש היה גם הקדוש הפטרון של הרפובליקה לשעבר של גנואה. הלוגו של מועדון הקריקט והכדורגל של גנואה מבוסס באופן רופף על סמל העיר, אך משלב את הצבעים האדומים והכחולים של המועדון.

היסטוריה

מועדון גנואה (Genoa FC) או פשוט "גנואה" (בהגייה איטלקית: [ˈdʒeːnoa]) נוסד ב-7 בספטמבר 1893 כמועדון הקריקט והכדורגל של גנואה (Genoa Cricket and Football Club). בשנותיו הראשונות היה המועדון בעיקר מועדון בענף האתלטיקה והקריקט. כשכדורגל היה רק ​​ענף ספורט מינורי. בתחילה נאסר על האיטלקים להיות חברים במועדון מכיוון שהיה זה מועדון ספורט בריטי. המועדון התבסס בצפון מערב העיר באזור קמפסו, בפיאצה ד'ארמי.

תור הזהב

מאז 1897, תחום הכדורגל של המועדון הפך לדומיננטי. באותה תקופה, זה היה אחד המועדונים הוותיקים בכדורגל האיטלקי, כשרק ארבעה מועדונים נוספים הוקמו קודם לכן (כולם בטורינו). עד מהרה החלו התקבלו גם איטלקים למועדון. המשחק הראשון של קבוצת הכדורגל התקיים בבית מול הקבוצה המעורבת  Internazionale Torino ו-FBC Torinese והיא הפסידה 1–0.

הכדורגל באיטליה הגיע לגבהים חדשים עם הקמת התאחדות הכדורגל האיטלקית וייסוד אליפות איטליה בכדורגל. גנואה היתה לזוכה הראשונה באליפות איטליה בעונת הבכורה 1898. משחק הגמר התקיים בוולודרום גמברט הראשון בטורינו. גנואה ניצחה את ג'ינסטיקה טורינו 2–1 במשחק הרשמי הראשון שלה ב-8 במאי ולאחר מכן זכתה באליפות באותו יום, כשניצחה את אינטרנאציונלה טורינו 3–1 לאחר הארכה.

עד מהרה זכתה גנואה בתואר השני שלה בטורניר חד-יומי, שהתקיים ב-16 באפריל 1899, כשהביסה את האינטרנאציונלה טורינו 3–1 בפעם השנייה. בדרך לזכייה בתואר שלישי ברציפות בשנת 1900, הם גם ניצחו את היריבה המקומית סאמפיירדארנצה  7–0; הישג שנשמר עד 1910. התואר הובטח עם ניצחון 3–1 בגמר על FBC Torinese.

בשנת 1901, גנואה אימצה את צבעי המועדון החדשים האדום וכחול והצליחה לסיים במקום השני אחרי מועדון הקריקט והכדורגל של מילאן המתחזק. בשנת 1902, הדברים חזרו למסלולם והקבוצה זכתה בתואר האליפות הרביעי שלה. עם זאת, בהמשך גנואה, העפילה במשך שתי עונות ברציפות לגמר, אך הובסה על ידי יובנטוס מטורינו. גנואה הפכה לקבוצת הכדורגל האיטלקית הראשונה ששיחקה משחק בינלאומי כאשר ביקרה בצרפת ב-27 באפריל 1903 כדי לשחק מול FVC ניס, וניצחה בתוצאה 3–0.

מאז 1905, כשסיימה במקום השני ליובנטוס, שזכתה לבסוף באליפות הראשונה שלה, גנואה איבדה את מעמדה באליפות איטליה ומועדונים אחרים כמו יובנטוס, מילאן ופרו ורצ'לי שלטו בליגה האיטלקית באותה תקופה.

וויליאם גארבוט האנגלי מונה למאמן הראשי כדי לעזור להחזיר את המועדון לגדולתו. הוא היה המנהל המקצועי הראשון באיטליה והתפרסם בזכות הכריזמה הגבוהה שלו, כמו גם בעישון מתמיד של מקטרת טבק. השחקנים כינו אותו "מיסטר"; מאז, האיטלקים החלו לקרוא למאמנים רבים בכינוי הזה.

בעונת 1914/1915, גנואה החזירה את מעמדה בתור המועדון הבכיר בצפון איטליה עם ההעפלה לגמר הלאומי. עם זאת, באותה שנה לא ניתן היה לשחק את משחק הגמר עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. גנואה תזכה בתואר בעונת 1919 לאחר תום המלחמה, שהיה לתואר הראשון שלה מזה 11 עונות.

המלחמה גבתה מחיר כבד מגנואה: השחקנים לואיג'י פראריס, אדולפו גנקו, קרלו מרסי, אלברטו סוסון וקלאודיו קזנובה מתו בעת שירותם הצבאי; בעוד שאחד ממייסדי המועדון, ג'יימס ריצ'רדסון ספנסלי, נהרג בגרמניה. בתחילת העשור הבא, גנואה נותרה מתמודדת חזקה בחלק הצפוני. גארבוט גם הוביל את גנואה להצלחה בליגה בעונת 1922/1923; היא ניצחה את לאציו 6–1 בגמר. בעונה שלאחר מכן ניצחה גנואה את בולוניה בגמר הצפון, אך לא בלי שערורייה: בעקבות שיבושים במשחק הגומלין במהלך המשחק בבולוניה, המשחק הופסק ופיפ"א העניקה לגנואה ניצחון 2-0.

בגמר הלאומי באותה עונה, גנואה ניצחה את סבויה  4–1 וזה היה לתואר האיטלקי התשיעי והאחרון שלה עד היום. עם זכייתה של גנואה באליפות בשנים 1923/1924, הותר לה לענוד טלאי בצורת מגן על החולצה בצבעי דגל איטליה.

ב-1928, עקב הקשר הבריטי החזק למועדון, נאלצה גנואה לשנות את צבע המדים ושמה בלחץ הממשלה הפשיסטית והיא שינתה את שמה למועדון הספורט ג'נובה 1893 (Genova 1893 Circolo del Calcio).

שנות השפל

בעונה שלאחר מכן, 1929/1930, המועדון סיים במקום השני באליפות הלאומית, אחרי אמברוציאנה. בתחילת שנות ה-30, ביצועי המועדון הפכו מאוד לא יציבים ומצבה בליגה החל להידרדר במהירות: בעונת 1933/1934 גנואה ירדה לסרייה B, הליגה השנייה של הכדורגל האיטלקי, לראשונה בתולדותיה.

למרבה המזל, הם הצליחו לחזור במהירות תחת ויטוריו פארופה וחזרו לסרייה A בשנה שלאחר מכן. בשנת 1936, חואן קוגליולו השאפתן מונה יו"ר המועדון ותחתיו, בעונת 1936/1937, המועדון סיים במקום הששי בליגה וגם זכה בגביע איטליה הראשון שלו, בשל ניצחון 1–0 על רומא במשחק הגמר.

בעונה שלאחר מכן, גנואה הצליחה לסיים במקום השלישי באליפות. זו הייתה עונה עמוסה במיוחד, כאשר המנצחת אמברוציאנה-אינטר סיימה רק שלוש נקודות יותר מגנואה.
באותו קיץ, איטליה התמודדה במונדיאל 1938 וזכתה, עם שלושה שחקני גנואה שנכללו בנבחרת המנצחת: סרג'יו ברטוני, מריו גנטה ומריו פרצולו. המועדון סיים את העשור בשיא שלו והיה מסיים בעקביות בחמישייה הראשונה בליגה האיטלקית.

עם זאת, פרצה מלחמת העולם השנייה, שהשפיעה רבות על כל תנועת הכדורגל באיטליה. גנואה, למרבה הצער, לא הצליחה לאחר מכן להתאושש מהר כמו מועדונים אחרים בליגה. בשנת 1945 החליט המועדון לחזור לשם הישן "מועדון הקריקט והכדורגל של גנואה", בו השתמשו בימים הראשונים.

בשנים שלאחר המלחמה המועדון עדיין היה פופולרי בקרב מי שהיו קשורים בעבר למועדון כמו אוטביו בארביירי ו-ויליאם גארבוט שהוחזרו למשרות ניהוליות. לגנואה הייתה גם שכנה/יריבה חדשה בסמפדוריה, שנוצרה ממיזוג של Associazione Calcio Andrea Doria ומועדון Sampierdarenese ב-1946 וקיבלה חלק מהבעלות על הקרקע באצטדיון לואיג'י פראריס.

לאחר מלחמת העולם השנייה, היכולת של גנואה לסיים בצמרת הסרייה A ירדה משמעותית. במהלך שאר שנות ה-40 המועדון סיים באמצע הטבלה. שנות ה-50 התחילו רע עבור המועדון. למרות הרכישה של הכוכב הארגנטינאי מריו בואי מבוקה ג'וניורס, המועדון ירד ליגה לאחר שסיים את העונה במקום האחרון.

שתי עונות לאחר מכן, גנואה חזרה לסרייה A. רגנאר ניקולאי לארסן היה לשחקן בולט במועדון באותה תקופה והקבוצה הצליחה לשמור על מיקומה במרכז הטבלה בסרייה A למשך שארית העשור.

המועדון התחיל את העשור החדש עם ירידה בעונת 1959/1960, אך לאחר מכן חזר במהירות לסרייה A בעונת 1961/1962. בתקופה זו זכתה גנואה להצלחה נאותה בתחרויות הגביע. המועדון זכה בגביע האלפיני בשנת 1962; זו הייתה הפעם הראשונה שהתחרות נערכה בין מועדונים. הגמר נערך בבית וגנואה ניצחה את המועדון הצרפתי Grenoble Foot 38 בתוצאה 1-0.

גנואה זכתה שוב באותה תחרות שנתיים לאחר מכן, כשהגמר נערך באצטדיון וואנקדורף בברן, שוויץ; גנואה ניצחה את קטאניה בתוצאה 2:0. עם זאת, החגיגות של המועדון היו קצרות מועד, שכן שנה לאחר הצלחת הגביע האחרונה הם ירדו שוב לסרייה B. הפעם השהות שלהם בליגה השנייה של מערך הכדורגל האיטלקי תהיה ארוכה בהרבה מאשר בשנים קודמות, המועדון איבד מיציבותו כשכל עונה הוחלף מאמן. גנואה אף ספגה את ההדחה הראשונה לסרייה C בעונת 1970 והמועדון גם התמודד עם קשיים כלכליים והחליף ידיים מספר פעמים.

לאורך שנות ה-70 שיחקה גנואה בעיקר בליגה השנייה. תחת ארתורו סילבסטרי כמאמן, המועדון חזר לסרייה A בעונת 1973/1974, אך ירד בתום העונה שוב.
חזרתם של "הגריפינים" לסרייה A כמה עונות לאחר מכן הביאה לצירוף שחקנים כמו רוברטו רוסאטו, ברונו קונטי ורוברטו פרוצו הצעיר. הפעם הם החזיקו מעמד שתי עונות בליגה הבכירה לפני שירדו ליגה בעונת 1977/1978; ההדחה הייתה אכזרית במיוחד מכיוון שהקבוצה שמעליהם, פיורנטינה, שרדה בליגה עם הפרש שערים של שער אחד בלבד. שתי הקבוצות שיחקו זו מול זו ביומה האחרון של העונה והמשחק הסתיים בתיקו 0–0.

ההדחה הייתה כואבת עבור המועדון במובנים רבים: הם איבדו כמה מהשחקנים הטובים ביותר שלהם והמעבר של רוברטו פרוצו לרומא, שם זכה לאחר מכן להצלחה גדולה, היה כואב במיוחד.

גנואה חזרה לליגה הבכירה בעונת 1980/1981 תחת המאמן לואיג'י סימוני, כשהמועדון סיים במקום השני אחרי מילאן, שירדה ליגה בעונה הקודמת. גנואה הצליחה לשרוד בסרייה A וסיימה לפני מילאן בהפרש נקודה אחת בלבד. ביום האחרון הדרמטי של העונה, גנואה פיגרה 2–1 מול נאפולי כשנותרו חמש דקות לסיום עד שמריו פאצ'נדה כבש בדקה ה-85 כדי להבטיח את הנקודה שגנואה הייתה זקוקה לה. כמה עונות מאוחר יותר, בעונת 1983/1984, לגנואה לא היה כל כך מזל: למרות שניצחה את האלופה יובנטוס ביום האחרון של העונה, המועדון ירד ליגה, למרות שסיים את העונה עם אותו מספר נקודות כמו האחרות. זה קרה בגלל שלאציו הציגה תוצאות טובות יותר במשחקים מול גנואה.

ניחוח אירופי

ב-1985, המועדון נקנה על ידי היזם אלדו ספינלי, ולמרות שסימוני כבר לא היה מאמן, גנואה סיימה באופן עקבי בחצי העליון של הסרייה B ובעונת 1988/1989, גנואה הצליחה לחזור לסרייה A. בשלב זה מונה אוסבלדו בגנולי למאמן, שידע להוציא את המיטב מקבוצות אנדרדוג (הוא הצליח לזכות באליפות תוך כדי שהוביל את הלאס ורונה בשנות השמונים).

בעונת 1990/1991 סיימה גנואה במקום הרביעי בליגה, נותרה ללא הפסד בבית לאורך כל העונה, ניצחה במשחקים מול כל הקבוצות הגדולות כולל יובנטוס, אינטר, מילאן, רומא, לאציו, פיורנטינה, נאפולי ויריבתה המקומית סמפדוריה, שזכתה בתואר באותה עונה.

בזכות זה, המועדון העפיל לגביע אופ"א בעונת 1991/1992. גנואה הציגה ביצועים טובים במפעל האירופי. הקבוצה הגיעה לחצי הגמר לפני שהודחה על ידי אייאקס, הזוכה בטורניר באותה עונה. בעיקר, גנואה זכורה כמי שהדיחה את ליברפול ברבע הגמר והפכה לקבוצה האיטלקית הראשונה שמנצחת את האדומים באנפילד.

לרוע מזלה של גנואה, ההצלחה הזו גררה עד מהרה "זמנים אפלים", שבאו בעקבות עזיבתו של אוסבלדו בגנולי (שהחליט לעזוב את גנואה כדי לבלות יותר זמן עם בתו, שבריאותה התדרדרה במהירות) וחוסר היכולת של ההנהלה להחליף שחקני מפתח.

ליו"ר המועדון, אלדו ספינלי, הייתה גישה שונה לחלוטין לניהול מאשר לרוב אנשי העסקים שהפכו לבעלים של מועדוני כדורגל. בעוד עמיתיו ראו בכדורגל השקעה בשיווק ויחסי ציבור והיו מוכנים לגייס כספים מעסק הליבה שלהם כדי לשמור על הקבוצות שלהם לצוף ולחדש את סגל השחקנים, ספינלי ראה בגנואה עוד עסק שמטרתו העיקרית הייתה לייצר הכנסה לקבוצות שלו. הבעלים (כלומר הוא עצמו) היה יותר משמח למכור את השחקנים הטובים ביותר עבור רווחים עצומים, שרק חלק מזערי מהם הושקע מחדש בקבוצה, לעתים קרובות כדי לרכוש מחליפים פחות יקרים או שחקנים כמעט לא ידועים.

ככזה, הוא היה להוט למכור את החלוץ האורוגוואי קרלוס אגילרה ולהחליף אותו בקזויושי מיורה הנחות בעליל מהמועדון היפני יומיורי ורדי (עסקה שאהב במיוחד מכיוון שהספונסרים היפנים שילמו לו למעשה כדי שמיורה ישחק בסרייה A).

כתוצאה מכך, באותה עונה בה שיחקה הקבוצה בגביע אופ"א, היא ניצלה בקושי מהדחה; אך בעונות שלאחר מכן, גנואה נשארה בחצי התחתון של הטבלה. כך, בעונת 1994/1995, גנואה ירדה שוב ליגה; היא סיימה את העונה עם אותן תוצאות כמו פדובה. משחק ההכרעה ביניהן נערך בפירנצה. המשחק הסתיים בשוויון 1–1 ונגרר לדו קרב פנדלים, שבו גנואה הפסידה בסופו של דבר 5–4. כשחזרה לסרייה B, המועדון המתיק את הירידה עם זכייה בגביע בינלאומי, כששחקניו זכו בגביע האנגלו-איטלקי, כשניצחו את פורט וייל בתוצאה 5–2.

לבסוף, ספינלי מכר את גנואה בשנת 1997 ועבר לנהל מועדונים אחרים (אלסנדריה ולאחר מכן ליבורנו). סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 היו התקופה הקשה ביותר בתולדות המועדון, עם חילופי מנהלים מתמידים, מצב כלכלי גרוע ותקווה קלושה לעתיד מזהיר.

משנת 1997 ועד 2003, לגנואה היו בסך הכל שלושה בעלים שונים וארבעה יושבי ראש שונים, לפני שהמועדון נלקח לידיו של איל הצעצועים והמשחקים, אנריקו פרציוזי. פרציוזי לא היה זר לעולם הכדורגל, לאחר שכבר היה יו"ר מועדון הכדורגל קומו, שהיה בבעלותו בעבר.

המאה ה-21

פרציוזי השתלט על המועדון בשנת 2003 כשגנואה הייתה אמורה לרדת לסרייה C1 לאחר עונה עגומה נוספת, אך במקום זאת "ניצלה" יחד עם קטאניה וסלרניטנה בשל החלטה שנויה במחלוקת של התאחדות הכדורגל להרחיב את הסרייה B ל-24 קבוצות.

בגנואה הדברים החלו להשתפר; הם ניצחו בסרייה B בעונת 2004/2005. אך הועלו טענות לפיהן המועדון ארגן קביעת משחקים ביום האחרון של העונה בינו לבין ונציה. ניצחון במשחק 3–2 היה מבטיח לגנואה זכייה בליגה. ועדת המשמעת של פיפ"א קיבלה החלטה קשה והורידה את גנואה למקום האחרון בליגה והפעם היא מצאה את עצמה בסרייה C1, בניכוי שלוש נקודות. עם זאת, בעונת 2005/2006 בסרייה C1, גנואה לא איבדה את הראש. היא הובילה במשך רוב העונה ובסופו של דבר סיימה במקום השני והעפילה לשלבי ההכרעה, כשהיא מנצחת את מונצה 2–1 במצטבר כדי לחזור לסרייה B.

במהלך פגרת הקיץ מונה ג'אן פיירו גספריני למאמן החדש של הקבוצה. הוא עזר למועדון להעפיל לסרייה A בעונת 2006/2007, זה קרה ביום האחרון של העונה כגנואה סחטה תיקו 0-0 מול נאפולי ושני המועדונים עלו לליגה הבכירה.

בעונת 2007/08, שהייתה לעונה הראשונה של גנואה בסרייה A מזה 12 שנים, סיימה הקבוצה במקום העשירי המכובד, ממש מאחורי המועדונים המובילים בכדורגל האיטלקי. במהלך קמפיין זהיר בקיץ, יו"ר הקבוצה פרציוזי חיזק את הקבוצה תוך שהוא נפרד מכמה שחקנים בתנאים כלכליים נוחים (למשל, מכירת החלוץ מרקו בוריאלו למילאנו תמורת סכום נאה).

גנואה הציבה לעצמה תנאי לעונת 2008/2009 להשתתף בגביע אופ"א. וזה הושג אחרי עונה מוצלחת בה הקבוצה סיימה במקום החמישי בסרייה A, לפני מעצמות כדורגל מסורתיות כמו יובנטוס, רומא ומילאנו. היא גם ניצחה בשני משחקי הדרבי מול סמפדוריה, בעוד חלוץ הקבוצה דייגו מיליטו היה ממלכי השערים באותה עונה. גנואה איבדה לאחר מכן את מיליטו (Diego Milito) ואת הקשר תיאגו מוטה (Thiago Motta) לאינטר אך הצליחה להביא חלוץ כוכב נוסף, הרנן קרספו.

עם זאת, הדברים לא התנהלו כמתוכנן: פציעות גרמו לקבוצה להיות מודחת כבר בשלבים המוקדמים של הליגה האירופית והקופה איטליה והיא ירדה באופן בלתי צפוי למקום התשיעי בסרייה A בעונת 2010.

בעונת 2010/2011, גנואה נשארה במרכז טבלת בליגה. הקבוצה הצליחה להראות יציבות מסוימת. אך באופן בלתי צפוי, ב-8 בנובמבר 2010, פוטר גספריני מתפקידו.

במהלך תקופה זו, תוצאותיה בליגה הידרדרו באופן ניכר. בעונות 2011/2012 ו-2012/2013, גנואה סיימה במקום ה-17 בשתי הפעמים, רק מקום אחד מזה המוביל לירידה לסרייה B. לבסוף, ב-29 בספטמבר 2013 חזר גספריני לקדנציה שנייה בגנואה וחתם על חוזה לשלוש שנים במקום פאביו ליברני. הוא הצליח לייצב את המשחק של הקבוצה, שנלחמה בעיקר על הישרדות.

בעונת 2014/2015 סיימה גנואה במקום השישי. עם זאת, בהכנות להשתתפות בסיבוב המוקדמות של הליגה האירופית, נשלל מהקבוצה רישיון אופ"א משום שהקבוצה הגישה מסמכים באיחור ואצטדיון לואיג'י פראריס לא עמד בתקנים של אופ"א. את מקומה קיבלה היריבה המושבעת סמפדוריה שקטפה את המקום השביעי. הקבוצה סיימה במקום ה-11 בעונת 2015/2016 וגספריני עזב שוב את הקבוצה, כשמונה לאמן את קבוצת אטאלנטה מברגמו.

בעונת 2016/2017, גנואה נמנעה מירידה וסיימה במקום ה-16 ובעונה שלאחר מכן (2017/2018) הקבוצה הצליחה לסיים במרכז הטבלה. אבל שוב גנואה מצאה את עצמה נלחמת על הירידה: בעונת 2018/2019, גנואה נמנעה רק מתמטית מירידה לסרייה B. היא החזיקה במאזן נקודות שווה (38) עם אמפולי, אך אמפולי הפסידה בשל מאזן מפגשים עדיף לגנואה. ברם, בעונת 2021/2022 סיימה גנואה במקום ה-19 בטבלת הליגה ולאחר 15 שנים בליגה הבכירה, חזרה לסרייה B.

ב-6 בדצמבר 2022, החלוץ המפורסם לשעבר אלברטו ג'ילארדינו מונה למאמן החדש של קבוצת הסרייה B, גנואה. בהנהגתו, הקבוצה סיימה במקום השני בסרייה B וחזרה לסרייה A. בעונת 2023/24 גנואה עדיין הציגה כדורגל לא יציב, אבל הפגינה רצון לנצח ומשחק התקפה מעניין. הקבוצה סיימה את העונה במקום 12 ובמדיה נצצו כוכבים חדשים, כמו אלברט גודמונדסון ומאטאו רטגוי, שהפך לתגלית של ממש גם באליפות וגם בנבחרת איטליה.

במרץ 2024, גנואה סחטה שוויון מאופס מול האלופה יובנטוס ונראה שיש לה פוטנציאל לא רע לשמור על מקומה בליגה, אך האם היא תצליח להשיג גם אליפות עשירית? רק ימים יגידו…

תארים משמעותיים

אליפות איטליה

1898, 1899, 1900, 1902, 1903, 1904, 1914/1915, 1922/1923, 1923/1924

גביע איטליה

1936/1937

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.