לאחר אירועי ה־7 באוקטובר, האשמות רצח עם כלפי ישראל צפות והולכות, אך בחינה מעמיקה מצביעה על סתירות חמורות בנתונים ובטענות. 10 שאלות מפתח חותכות דרך הטענות הללו ומדגישות עד כמה ההאשמות אינן מבוססת על עובדות.
רק ימים ספורים לאחר ה־7 באוקטובר, מקהלה של “חוקרי רצח עם” לכאורה, ארגונים לא ממשלתיים ופעילי BDS החלה להטיח בישראל את אשמת רצח העם. בפועל, האשמה הזו מתפקדת כהיפוך מכוון של אירועי 7/10 עצמם. חמאס ביצע טבח המוני מתוך כוונה מוצהרת של רצח עם, אך ההאשמה הועברה אל ישראל כדי להלבין את פשעיו ולהאשים את הקורבן. בחודשים שחלפו מאז, ההאשמה רק התגברה והפכה לסוג של רעיון החוזר בסיסמאות ממוחזרות (“ישראל פוגעת במערכת הבריאות”), עלילות דם מתוזמרות (“רעב מכוון”) וציטוטים מסולפים (“זכור את שעשה לך עמלק”). ההאשמות הללו מוגשות בנימת סמכותיות, אך מתפרקות תחת בדיקה בסיסית ביותר.
אילו אכן הייתה לישראל מדיניות לאומית להשמיד את העם הפלסטיני, הראיות לכך היו חדות ובלתי ניתנות להכחשה. עשר השאלות הבאות חותכות דרך הערפל הזה. לא ניתן להשיב עליהן בכנות מבלי לחשוף שהאשמת הרצח עם שקרית – וזאת בדיוק הסיבה שהמאשימים לעולם אינם מתמודדים איתן ישירות.
אם השמדת העם הפלסטיני היא מטרתה של ישראל – מדוע זה לא קרה?
אם ישראל הייתה רוצה להרוג 100 אלף או יותר מהעזתים ביום אחד, היא הייתה יכולה לעשות זאת בקלות, למשל באמצעות הפצצה רחבת־היקף של האזור ההומניטרי אל־מאווסי. הפרו-פלסטינים טוענים שמדובר במדיניות השמדה מכוונת מהדרגים הגבוהים ביותר של הממשלה והצבא, נגד הפלסטינים רק בשל זהותם. יש המצביעים על טענת חמאס ל־60 אלף הרוגים כהוכחה, אך הדבר רק מחדד את השאלה: אם המטרה היא באמת השמדת העם הפלסטיני, מדוע לעצור בעשרות אלפים כאשר לישראל יש את היכולת להרוג מיליונים בתוך ימים? מדוע, לאחר 22 חודשים, לא התרחשה אף מתקפה כזו?
אל תתחמקו בטענה שרצח עם לא מחייב טבח המוני; השיבו מדוע מדינה שמטרתה כביכול השמדת העם הפלסטיני לא נקטה בצעדים הפשוטים ביותר כדי להשיג זאת. ונניח להסתמכות האבסורדית על נתונים שמפרסם ארגון הטרור הרצחני…
מדוע מיליוני פלסטינים חשים בטוחים תחת שליטה ישראלית מלאה?
ערביי ישראל, כשני מיליון בני אדם, הם בני אותו עם אתני כמו הפלסטינים בעזה ולעיתים קרובות נקראים “פלסטינים אזרחי ישראל”. הם חיים תחת שליטה ישראלית מלאה, אך איש מהם לא הושמד. ההיסטוריה מראה שכאשר משטרים רצחניים מקבלים גישה חופשית לאוכלוסייה שהם מבקשים להשמיד, האוכלוסייה הזו נמצאת בסכנת חיים מיידית. האם תוכלו לציין רצח עם אחד שבו מיליוני קורבנות לכאורה חיו בבטחה תחת שליטת מבצעיו ואף שירתו במוסדותיו? אם ישראל רודפת מדיניות השמדה של העם הפלסטיני – איך אפשר להסביר את המציאות הזו?
מדוע הפלסטינים ביהודה ושומרון לא נרצחים בהמוניהם?
כשלושה מיליון פלסטינים חיים ביהודה ושומרון, אותו עם כמו בעזה. ישראל יכולה הייתה להרוג אלפים רבים בתוך שעות בודדות אם אכן זו הייתה המדיניות הממשלתית, אך זה לא קרה במשך 22 חודשים. מדוע מדינה שמטרתה כביכול השמדת העם הפלסטיני תשאיר מיליונים ללא פגע, תוך שהיא מנהלת כביכול רצח עם בעזה השכנה? אם ההשמדה הייתה המדיניות, לא הייתה שום סיבה להבחין בין גיאוגרפיה או שלטון. ואל תטענו שההבדל הוא בכך שהמלחמה היא נגד חמאס – ההאשמה שלכם עצמה טוענת שהמסקנה הסבירה היחידה ממעשי ישראל בעזה היא השמדת הפלסטינים כשלעצמם.
כיצד משתלב כאן הסטנדרט המשפטי להוכחת כוונת רצח עם?
בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג קבע שכוונת רצח עם חייבת להיות המסקנה הסבירה היחידה ממעשי מדינה (בוסניה נגד סרביה; קרואטיה נגד סרביה). מטרתה המוצהרת של ישראל היא השמדת ארגון הטרור חמאס ושחרור כל החטופים.
במהלך המלחמה, נפצעו מעל 3,000 חיילי צה”ל, כולל למעלה מ-450 הרוגים – ראיה למלחמה ממשית מול אויב חמוש. משטרים רצחניים אינם שולחים את חייליהם למות בקרבות פנים־אל־פנים כשהם יכולים להשמיד אוכלוסיות שלמות. כיצד אם כן ניתן לטעון שרצח עם הוא המסקנה הסבירה היחידה ממעשיה של ישראל בעזה?
כיצד משתלב “רעב מכוון” עם נתוני המזון בפועל?
אתם טוענים שמדיניות ההשמדה מתבצעת גם באמצעות רעב מכוון. אך מאז 7/10 ישראל הכניסה לרצועה מעל 1.4 מיליון טון מזון, יותר מהממוצע היומי ערב המלחמה, ובכמות מספקת לאוכלוסייה לפי הערכות קלוריות. דיווחי האו”ם לאורך רוב המלחמה מצביעים על כניסת משאיות יומית שוות או עולה על רמות ערב המלחמה. האם אתם כופרים בנתונים? אם כן – הציגו נתונים משלכם, מתודולוגיה והסבירו כיצד זה מתיישב עם מדיניות של הרעבת הפלסטינים. אם תשובתכם היא בעיות חלוקה בתוך עזה, זה לא מוכיח מדיניות ישראלית למנוע מזון. ואם המטרה היא באמת השמדה – מדוע בכלל לשלוח מזון פנימה?
היכן הרעב? היכן המתים מרעב?
לפי נתוני חמאס עצמם, כ־200 אנשים מתו מרעב מאז 7/10. בהיעדר מזון, רוב בני האדם מתים בתוך כחודשיים. רעב מתמשך בתקופה זו היה מוביל למאות אלפי מתים. כיצד אתם מיישבים זאת עם טענה למדיניות ישראלית מכוונת של הרעבה? אם תטענו שהיה רעב כבד רק לאחרונה – אתם מודים שלא היה רעב ב־20 החודשים הראשונים, בעוד שרצח עם כביכול כבר התרחש. כיצד ציר זמן זה מתיישב עם מדיניות השמדה ברעב?
מדוע צה”ל מסכן חיילים בלחימה מבית לבית?
ישראל ספגה אלפי נפגעים בעזה, רבים מהם בקרבות פנים־אל־פנים מול צלפים, מטענים ומלכודות נפץ. אם המטרה היא רצח עם, מדוע ישראל בוחרת בדרך לחימה שמסכנת חיילים במקום להשמיד את כולם מהאוויר? אם אתם טוענים שכוונת רצח עם היא המסקנה הסבירה היחידה אז איך אתם מסבירים את מבצעי הקרקע המסוכנים והיקרים הללו?
מדוע יחס האזרחים-ללוחמים נמוך מזה שבמלחמות עירוניות אחרות?
חמאס טוען שכ־60 אלף עזתים נהרגו וישראל טוענת שיותר מ־20 אלף מהם היו מחבלים. גם אם נקבל את נתוני חמאס, היחס הוא בערך 2:1 (אזרחים מול לוחמים). לשם השוואה, במבצעים של ארצות הברית ובעלות בריתה בעיראק ובאפגניסטן היחס היה 3:1 עד 5:1. אם מטרת ישראל היא טבח חסר אבחנה, מדוע היחסים נמוכים יותר מאלה של צבאות מערביים אחרים? אם אתם כופרים במספרים אז הציגו ניתוח משלכם והסבירו אם הם דומים לתבניות מוכרות של רצח עם או דווקא לתוצאות הטרגיות, אך הטיפוסיות של לחימה עירונית מודרנית.
מדוע טקטיקות צה”ל מתיישבות לעיתים עם הימנעות מפגיעה באזרחים?
ישראל השתמשה שוב ושוב באמצעים כמו התרעות מוקדמות על פינוי, יצירת מסדרונות הומניטריים לפני תקיפות, צעדים המעכבים את קצב הלחימה ומתריעים גם בפני מחבלי אויב. למשל, ישראל חיכתה שבועות לפני תקיפת העיר רפיח כדי לאפשר פינוי. מומחים צבאיים כינו צעדים כאלה חסרי תקדים בהיסטוריה של הלוחמה. ואין ספק שאמצעים אלו אינם תמיד מושלמים, אך הם מיותרים לחלוטין אם המטרה היא טבח באוכלוסייה הפלסטינית.
ברציחות עם מוכרות, המבצעים מעולם לא נקטו בצעדים פעילים לצמצום אבדות בקרב הקבוצה שאותה ביקשו להשמיד. כיצד אתם מסבירים זאת אם המטרה האמיתית היא רצח עם?
מדוע לאפשר טיפול רפואי המוני אם המטרה היא השמדה?
בפברואר 2025, ארגון הבריאות העולמי, בשיתוף פעולה עם ישראל, סיים קמפיין חיסוני פוליו המוני ליותר מ־600 אלף ילדים עזתים מתחת לגיל 10 – כ־95% מקבוצת גיל זו. זהו סבב שלישי של חיסונים שהחל עוד בספטמבר 2024. מדוע מדינה שמבקשת כביכול להרוג פלסטינים בשל זהותם תסייע במקביל בחיסון כמעט כל ילדי עזה נגד מחלות? ברציחות עם מוכרות, האם המבצעים השקיעו משאבים בשימור חיי האוכלוסייה שאותה ניסו להשמיד? כיצד אתם מסבירים את הסתירה הזאת?
מסקנה
השאלות הללו מראות שהאשמה ברצח עם אינה רק חלשה אלא לא בת־קיימא. אשמה חמורה כמו רצח עם דורשת ראיות חדות וברורות, אך הרשומות מלאות סתירות: מיליוני פלסטינים נותרים ללא פגע תחת שליטה ישראלית; יחסי הנפגעים דומים למלחמות מודרניות אחרות ולא להשמדה המונית; מזון, תרופות וחיסונים המשיכו להגיע לעזה לכל אורך המלחמה; והצהרות כביכול של “כוונת רצח עם” מצד מנהיגי ישראל מתמוטטות תחת בחינה מדוקדקת. בפועל, האשמה ברצח עם היא היפוך מכוון של 7/10 עצמו: חמאס הוא זה שביצע טבח המוני מתוך כוונת רצח עם, אך ההאשמה הועברה לישראל כדי להלבין את הפשעים הללו ולהציג את ישראל כמבצעת. כשהעובדות מצביעות בעקביות על ההיפך מהשמדה מכוונת, ההתעקשות להחזיק בנרטיב רצח העם אינה מחקר אקדמי – אלא תעמולה בשירות חמאס המתחזה למחקר.
