תאמל״ק ליאיש לא הבין מדוע תוכן הקפסולה המוזרה זוהר בכחול, עד שכבר היה מאוחר מדי. זהו סיפורו של אסון גויאניה ב-1987, אחת התאונות הרדיואקטיביות החמורות ביותר בהיסטוריה המודרנית.
ב־1987 התרחשה תאונה מזעזעת בעיר גויאניה (Goiânia), הממוקמת במדינת גויאס הסמוכה לעיר ברזיליה שבברזיל, כשקפסולה רדיואקטיבית שנמצאה בבית חולים נטוש נגנבה על ידי גנבי מתכת שהפסולת הנה מתכת יקרה ומכרו אותה, מה שהוביל לרצף אירועים שגרם להתפשטות זיהום רדיואקטיבי בקרב למעלה מ־112,000 תושבי העיר ולמותם של ארבעה אנשים.
תקרית גויאניה החלה כאשר מכון פרטי לקרינה טיפולית (רדיותרפיה) עבר בשנת 1985 למקום חדש והשאיר ציוד אחריו בבית החולים הנטוש. הציוד היה יחידת טלתרפיה עם צזיום-137, מה שדרש לפי הרישיון ליידע את הרשויות – אך עובדי המכון לא עשו זאת.
הציוד הרדיואקטיבי הושאר באתר במהלך הריסת המבנה, שם מצאו אותו מאוחר יותר, בספטמבר 1987, שני אנשים שסברו שאולי יש לו ערך כלשהו. מבלי להבין מה הם עומדים להרים, הם נשאו את חתיכת המתכת הביתה וניסו לפרק אותה ובסופו של דבר חשפו את תוכנה הקטלני.
דיווח ראשוני של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) ציין ש׳המקור הרדיואקטיבי היה בצורת מלח כלורי של צזיום, מתמוסס בקלות וקל להתפזר.׳ בעקבות זאת נגרם זיהום סביבתי, קרינה חיצונית שפגעה במספר אנשים. כך התחילה אחת התאונות הרדיולוגיות החמורות ביותר שידועות.”
לאחר שהקפסולה נקרעה, הם החלו למכור את חלקיה, ושם הבחין קונה אחד שהחומר זוהר בצבע כחול בחושך. המראה המסקרן משך אליו חברים ובני משפחה שרצו להסתכל ואנשים לקחו הביתה דגימות בגודל של גרגירי אורז, מוקסמים מהגילוי. שני הגברים חלו עוד באותו ערב בו ביצעו את הגניבה, וסבלו מתסמינים במערכת העיכול.
עד ה-29 בספטמבר 1987, כ-16 יום לאחר גניבת היחידה, קיבלו הרשויות התראה על קיומו של חומר רדיואקטיבי במחזור, המגיע עד לממשלה הפדרלית.
כעבור כחמישה ימים החלו אנשים להראות סימפטומים. זה התחיל עם תופעות מערכת העיכול, שלא זוהו תחילה כתוצאה מקרינה. אך כאשר מישהו בסופו של דבר הציג את הקפסולה למחלקת הבריאות הציבורית, התבהרה חומרת המצב.
אחד המקרים היה של אדם אחד – נהג אוטובוס – שחשף, מבלי דעת, עשרות נוסעים לחומר. ארבעה בני אדם מתו כתוצאה מהאירוע, כולל ילדה בת שש ששיחקה עם אבקת הצלזיום הזוהרת כשאביה הביא אותה הביתה. נאלצו לקבור אותה בארון קבורה עשוי עופרת כתוצאה מהקרינה הקטלנית.
האצטדיון הפך למקום זמני שבו הוחזקו אלה שנפגעו ובסך הכול ניטרו כ־112,000 אנשים, מתוכם 249 נחשפו לקרינה בצורה חמורה. למעלה מ־20 נזקקו לאשפוז וארבעה מתו ממחלת קרינה חריפה. הוערך כי האנשים שהושפעו קשות קיבלו מינון קרינה של בין 4.5 ליותר מ־6 גריי (Gy). לפי המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), די שאדם יהיה חשוף למינון של 0.7 גריי כדי להיות בסיכון לתסמונת קרינה חריפה, מה שממקם את קורבנות תאונת גויאניה בין האנשים המקרינים ביותר בהיסטוריה, אם כי ייתכן שהיסושי אוצ’י קיבל מינון גבוה בהרבה בתאונת הקריטיות בטוקאימורה.
תוצאות בדיקות דם של 110 אנשים שנפגעו בתקרית גויאניה הראו חשיפות קרינה בטווח של 0 עד 7 גריי. למרות שיש תרופות שניתן לתת במקרה של חשיפה לצזיום, הנזק שהוא גורם לרקמות הגוף עלול להביא לכך שגם שורדים עלולים לפתח מחלות, כולל סרטן, כתוצאה מהזיהום. “ממיסי צזיום-137 נכנסים לגוף דרך בליעה או שאיפה,” נכתב במחקר שפורסם ב־Clinical Toxicology. “איזוטופ זה פולט קרינת בטא וגמא, שתי צורות של קרינה מייננת הפוגעת ברקמות חיות… המינון הרדיואקטיבי שהורג 50% מהאוכלוסייה בתוך 60 יום (LD50/60) הוא כ־3.5 עד 4 גריי ללא התערבות רפואית. עם זאת, מינון זה עולה לכ־6-7 גריי כשניתנת תמיכה רפואית, הכוללת בדרך כלל אנטיביוטיקה, עירויי דם, גורם מגרנולוציטים-מקרופגים, וצבע פרוסי כחול. פרוסי כחול נקשר לצזיום ובכך מסייע בהסרתו מהגוף.”
האירוע סווג כאירוע ברמה חמש בסולם הבינלאומי לתקריות גרעיניות, כלומר היה מדובר באירוע בעל השלכות מרחיקות לכת יותר. לשם השוואה, אסון צ'רנוביל ופוקושימה היו שתיהן אירועי ברמה שבע – הגבוהים ביותר שתועדו.
תקרית גויאניה מזכירה לנו כמה מסוכן להתייחס בחוסר זהירות לחומרים רדיואקטיביים. פסולת שנראית שולית עלולה להפוך לאיום קטלני על חיי אדם ולגרום לזיהום רחב היקף. חשוב שכל גורם האחראי למקורות רדיואקטיביים יקח אחריות מלאה, לאבטח את הציוד ולעדכן את הרשויות. אל תתעלמו: זה לא סתם סיפור מהעבר, אלא תזכורת חיה לכך שמודעות ובטיחות הן הצעד הראשון למניעת אסון.
