סיפורו של אדריכל דני צנוע, שתכנן אחת מהיצירות האדריכליות המרשימות של המאה ה-20: הקשת הגדולה בלה דפאנס שבפריז, שנולדה מתוך רעיון של אחווה אנושית ולאו דווקא ניצחון צבאי.

הרוח הקרירה של קופנהגן נשבה מבעד לחלונות האקדמיה המלכותית לאמנויות, שם ישב פרופסור לאדריכלות, אדם צנוע ששמו כמעט לא היה מוכר מחוץ לגבולות דנמרק. יוהאן אוטו פון שפרקלסן, אדם שהגדיר את עצמו פעם בראיון כמי שבנה בסך הכל שלוש כנסיות ובית אחד, מצא את עצמו בשנת 1982 ניצב מול אתגר שישנה את חייו. הנשיא הצרפתי פרנסואה מיטראן הכריז על תחרות עיצוב לאומית גדולה להקמת מונומנט ברובע לה דפאנס, ושפרקלסן, יחד עם המהנדס הדני אריק רייצל, החליט להגיש הצעה שהייתה רחוקה מכל מוסכמה אדריכלית של התקופה אך יהפוך להיות אחד המונומנטים המרשימים ביותר של פריז המודרנית, יצירה ששינתה את קו הרקיע ואת השיח האדריכלי של סוף המאה ה-20 ומשמשת כיום כמטה משרד ההגנה הצרפתי….

האירוע נחשב לנקודת מפנה באדריכלות המודרנית הצרפתית כחלק מפרויקט ה"גראנד פרוז'ה", שבו הפכה קובייה חלולה בגובה 110 מטרים לגרסה של המאה העשרים לשער הניצחון, המוקדשת לאנושות וערכים הומניטריים.

רקע

יוהאן אוטו פון שפרקלסן היה אדריכל דני שנודע בעיקר כמתכנן הקשת הגדולה בלה דפאנס, מתחם העסקים שבקומונה פוטו, מערבית לפריז. בנוסף לכך, הוא עמד מאחורי תכנון והקמה של מספר כנסיות מודרניות בדנמרק. חייו המקצועיים והאישיים נשזרו זה בזה, והובילו ליצירה אחת מרכזית שהפכה לסמל.

יוהאן אוטו פון שפרקלסן נולד ב-4 במאי 1929 בעיר ויבורג שבדנמרק ולמד בבית הספר ויבורג קתדרלסקולה. בהמשך המשיך ללימודים באקדמיה המלכותית לאמנויות בקופנהגן. לאחר סיום לימודיו, לא רק שהשתלב בעולם המקצועי, אלא גם חזר למוסד שבו למד והפך לפרופסור חבר. בשנת 1978 קודם לתפקיד פרופסור באקדמיה לאמנויות יפות, בבית הספר לאדריכלות. בהמשך דרכו האקדמית אף שימש כמנהל המוסד עד ליום מותו.

אולי יעניין אתכם גם

ליונל ז'וספן: בין רפורמות לפרישה דרמטית

המועמד הסוציאליסט עמנואל גרגואר נבחר לראשות עיריית פריז

צרפת בצומת דרכים: המרוץ על עתיד הרפובליקה

חידת "פיונגהטן": העילית הצפון קוריאנית וחזון האיחוד בעידן קים ג'ונג-און

האב ג'וזף: עלייתו של החשמן האפור ורשתות הצללים של צרפת

לקוסט – הטניסאי שהמציא את חולצת הפולו

אדריכלות של אמונה: הכנסיות בדנמרק

שפרקלסן ביסס לעצמו שם כאדריכל באמצעות תכנון כנסיות מודרניות. בין יצירותיו נמנות כנסיית וונגדה הסמוכה לקופנהגן משנת 1974, כנסיית סטאבנשולט בעיר פארום משנת 1981, ושתי כנסיות קתוליות רומיות: האחת באסביירג משנת 1969 בשם כנסיית ניקולאי הקדוש, והשנייה בהווידוברה משנת 1960, שגם היא מוקדשת לניקולאי הקדוש. הוא היה אדם צנוע במיוחד ביחס להישגיו. באחד הראיונות הצהיר בפשטות כי הוא אדריכל שבנה שלוש כנסיות ובית אחד בלבד.

“אני אדריכל שבנה שלוש כנסיות ובית אחד.”

יוהאן אוטו פון שפרקלסן

שפרקלסן התבסס בעבודתו על צורות גאומטריות פשוטות, ובעיקר על הרבע מעגל. ניתן לראות זאת לא רק במבנה החיצוני של הכנסיות שתכנן, אלא גם בעיצוב הפנים, כולל עיטורי עוגבים.

הקשת הגדולה בלה דפאנס: תחרות, חזון והקמה

הקשת הגדולה של לה דפאנס, הידועה גם בשם Arche de la Défense או La Grande Arche, היא מבנה ומונומנט ברובע העסקים לה דפאנס ובקומונה פוטו שבמערב פריז. במקור נקראה "הקשת הגדולה של האחווה".

בשנת 1982 יזם נשיא צרפת פרנסואה מיטראן תחרות עיצוב לאומית גדולה. ההצעה הזוכה הייתה של יוהאן אוטו פון שפרקלסן, בשיתוף המהנדס הדני אריק רייצל. מיטראן הרגיש כי העיצוב של יוהאן אוטו פון שפרקלסן הוא הטוב ביותר בשל "טוהרו ועוצמתו". הרעיון היה ליצור גרסה מודרנית של שער הניצחון, אך לא כזיכרון לניצחונות צבאיים אלא כמונומנט לאנושות ולאידיאלים הומניטריים. השם המקורי שניתן למבנה היה "הקשת הגדולה של האחווה". העבודה על המבנה החלה בשנת 1985, כאשר רוב הביצוע נעשה על ידי חברת ההנדסה האזרחית הצרפתית Bouygues.

ביולי 1986 פרש שפרקלסן מהפרויקט והעביר את כל אחריותו האדריכלית לשותפו, האדריכל הצרפתי פול אנדרו. הוא הלך לעולמו ב-16 במרץ 1987 לאחר מאבק במחלת הסרטן. אריק רייצל המשיך בעבודתו עד השלמת הפרויקט בשנת 1989. שפרקלסן לא זכה לראות את יצירתו המונומנטלית מושלמת. הקשת נחנכה ביולי 1989, שנתיים לאחר מותו, במסגרת מצעדים צבאיים מרשימים לציון 200 שנה למהפכה הצרפתית.

הקשת הגדולה היא קובייה בגובה, רוחב ועומק של 110 מטרים. יש הטוענים כי היא דומה להיפר-קובייה, כלומר טסרקט, שמוקרן לעולם התלת ממדי. המבנה עשוי מסגרת בטון דרוך, מצופה זכוכית ומחופה בגרניט מסוג Bethel. שפרקלסן בחר להשתמש בשיש קררה האיטלקי לציפוי החזית, בזכות מראהו הלבן והזוהר. אך הבחירה הזו הובילה לבעיות: השיש נקבובי, מי גשם חדרו אליו, וכאשר קפאו, נוצרו סדקים שגרמו לאריחים להתעקם ואף ליפול. למרבה המזל, לא נגרמו פגיעות.

המבנה נסגר למספר שנים, והמהנדסים הצרפתים החליפו את השיש בגרניט שנחצב בוורמונט, בעלות של כ-200 מיליון אירו.

הקשת נמצאת בקצה אחד של הציר ההיסטורי של פריז, בלב הרובע הפיננסי של לה דפאנס, המשתרע מהלובר דרך שער הניצחון ועד לה דפאנס. המרחק בין הקשת לשער הניצחון הוא 4 קילומטרים. מהטרסה ניתן לצפות בנוף פנורמי הכולל את שער הניצחון, שדרות השאנז אליזה, אובליסק לוקסור בכיכר הקונקורד, גני טווילרי ומוזיאון הלובר.

הקשת ממוקמת בקו ישר עם שער הניצחון, השאנז אליזה, אובליסק לוקסור בכיכר הקונקורד וגני הטווילרי ומוזיאון הלובר. הקשת מוטה בזווית של 6.33 מעלות סביב הציר האנכי, החלטה שנבעה מסיבות טכניות: מתחת לאתר עוברות תחנת מטרו, תחנת הרכבת RER וכביש מהיר והזווית הייתה הדרך היחידה להכיל את יסודות הענק של המבנה. מבחינה אדריכלית, הטיה זו מדגישה את עומק המונומנט ומהדהדת את ההטיה של הלובר בקצה השני של הציר ההיסטורי. כך המבנה מסובב בזווית שמדגישה את עומקו, בדומה לסיבוב של הלובר בצד השני של הציר. בנוסף, הוא יוצר ציר משני עם שניים מהמבנים הגבוהים ביותר בפריז באותה תקופה: מגדל אייפל ומגדל מונפרנאס.

שני צדי הקשת משמשים את משרדי הממשלה (ביניהם משרד ההגנה הצרפתי, המשרד לחקירת תאונות ימיות BEAmer והלשכה לחקירת תאונות תחבורה יבשתית בצרפת). הגג, שנפתח מחדש בשנת 2017 לאחר שיפוץ ממושך, מציע נוף פנורמי של פריז, מסעדה ואזור תערוכות המוקדש לצילום עיתונות. הוא נסגר בשנת 2010 בעקבות תאונה ללא נפגעים. בתוך החלל קיימים פירי מעליות פנורמיות ומבנה הצללה ייחודי עשוי PTFE ופיברגלס, המכונה "הענן".

בשנת 1955 נישא שפרקלסן לקרן גרדה גוסטבסן. לאחר מותו בשנת 1987, נקבר בבית העלמין Hørsholm Kirkegård.

יוהאן אוטו פון שפרקלסן הותיר חותם עמוק באדריכלות המודרנית, למרות גישתו הצנועה והמאופקת. מהכנסיות בדנמרק ועד הקשת הגדולה בפריז, ניתן לזהות קו מחשבה ברור, מדויק ונקי. הקשת הגדולה ממשיכה לעמוד בלב פריז כעדות לאידיאלים של אחווה אנושית ולכוחו של חזון אדריכלי.

סיפורה של הקשת הגדולה הוא עדות לכוחה של גיאומטריה פשוטה ולחזונו של אדם אחד שהעז להציב קובייה בלב המסורת האירופית. למרות האתגרים הטכניים והאישיים, יצירתו של שפרקלסן נותרת עומדת כגשר בין שמים וארץ.

אם הסיפור הזה עורר בכם סקרנות, זה הזמן להעמיק בעוד סיפורים היסטוריים מרתקים באתר, לשתף עם אחרים ולהצטרף לניוזלטר כדי לא לפספס את הסיפור הבא.

חומר מעשיר לקריאה

קיימת ברחבי העולם אגדה כמעט אוניברסלית, לפיה לא ניתן להקים מונומנט מבלי להקריב בן אנוש. אחרת, המבנה קורס וקורס בכל פעם שמנסים להקימו מחדש. כדי להסיר את הקללה הזו, יש לקבור מישהו חי בתוך היסודות. קיימות למעלה משבע מאות גרסאות של הסיפור הזה, וזו של ה"הקשת הגדולה" בלה דפאנס היא החדשה שבהן. בשנת 2016 פרסמה הסופרת לורנס קוסה (Laurence Cossé) את הרומן ״הקשת הגדולה״ (La Grande Arche) על עבודתו של האדריכל הדני, תוך שהיא משרטטת את האפוס של בניית אחד המונומנטים המפורסמים ביותר בפריז, שרבים אינם יודעים שהיה מוקד למאבקים פוליטיים אכזריים תחת הנשיא פרנסואה מיטראן. זהו הדיוקן והסיפור של יוצרו, יוהאן אוטו פון שפרקלסן, אדריכל דני מסתורי למדי, פרופסור באקדמיה לאמנויות בקופנהגן, שזכה בתחרות בינלאומית יוקרתית בשנת 1983, כדי להגשים פרויקט מוגלמני, אבל איש הצפון מגלה בתדהמה את קלות הראש והפכפכות המזג הצרפתית. הפרשה מסתיימת עבורו בטרגדיה, בעוד ששער השיש, שנראה כהתגלמותו השלווה, הולך ונבנה. קוסה משלבת את אמנות הסיפור הרומנטי עם הדיוק שבחקירה ארוכה, בכדי לעורר לחיים את גורלו של אחד האדריכלים הפרדוקסליים, המוחלטים והאלימים ביותר של המאה ה-20.

חומר מעשיר לצפייה

הספר ״הקשת הגדולה״ שימש בסיס לסרט הצרפתי "The Great Arch" משנת 2025, בבימוי סטפן דמוסטייה. בסרט גילם את שפרקלסן השחקן קלאס בנג, לצד סידסה באבט קנודסן, קסבייה דולן, סוואן ארלו ומישל פו.

הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל קאן במסגרת Un Certain Regard ב-16 במאי 2025 והופץ בצרפת ב-5 בנובמבר באותה שנה. הוא זכה בפרס התסריט בטקס פרסי לומייר ב-18 בינואר 2026 בפרס התסריט הטוב ביותר. הביקורות תיארו את הסרט כסיפור על אשליות אבודות, שבו שפרקלסן מוצג כגאון מוטעה ששילם מחיר כבד. לצד זאת הודגשו גם רגעי הומור, וכן האיזון בין כובד וקלילות.