המלחמה הצפונית הגדולה שהתרחשה ברבע הראשון של המאה ה־18 נמשכה 21 שנים ובמהלכה רוסיה נאבקה להשיג גישה לים הבלטי.

אירופה הייתה בהלם מהמלחמה הממושכת ועקובה מדם ששינתה לחלוטין את מאזן הכוחות באזור. אבל עבור רוסיה, הסכסוך הזה, למרות האבדות הכבדות, הביא להישגים טריטוריאליים עצומים ומעמד מיוחד, שרוסיה שמרה עליו עוד כמה מאות שנים.

הסיבות למלחמה

ההיסטוריונים תולים את הסיבות לפרוץ המלחמה הצפונית בכמה דברים:

• מאבק על השליטה בים הבלטי;
• רצונה של רוסיה להרחיב את שטחיה במערב ולבנות צי;
• רצונו של הצאר הרוסי ליצור קשרי סחר ישירים עם מדינות המערב.

המלחמה הייתה עבור חלק מאחד העימותים הארוכים ביותר, בן מאות השנים, בין רוסיה לשוודיה. שתי המעצמות ביקשו לבסס את שליטתן בים הבלטי. לרוסיה לא תמיד הייתה גישה לאים הבלטי, ולכן השגת שטחי חוף הייתה אחת ממשימות מדיניות החוץ העדיפות עבור צארים רוסים רבים.

במחצית השנייה של המאה ה־16 ניסה איוואן הרביעי (״האיום״), במהלך מלחמת ליבוניה, לפתוח עבור רוסיה גישה חופשית לים הבלטי. עם זאת, חבר העמים הפולני-ליטאי ושוודיה, שנכנסו למלחמה זו, הצליחו לא רק להסיג את צבאו של איוואן האיום מהארצות הכבושות, אלא גם שללו מהצאר של מוסקבה כמה מצודות בלטיות רוסיות.

כתוצאה ממלחמת ליבוניה, שוודיה כבשה את מבצרי אורשק, ים וקופוריה, וניתקה לחלוטין את רוסיה מהים הבלטי במשך יותר ממאה שנה.

תקופת הצרות והשלכותיה הסיחו את דעתם של הצארים הרוסים מהים הבלטי במשך זמן רב.

הצאר פיוטר הראשון, שהחל את שלטונו העצמאי ב־1689, החל לחשוב על יצירת צי רוסי ופיתוח הספנות הימית. הוא תכנן שהצי יתבסס על הים השחור, שהיה אז בשליטת האימפריה העות'מאנית. עם זאת, הצאר לא הצליח למצוא בעלי ברית במאבק נגד הטורקים: אירופה כולה התכוננה למלחמה על הירושה הספרדית.

ואז פיוטר אלכסייביץ׳ החליט להפוך את המאבק להשיג גישה לים הבלטי לכיוון העיקרי של מדיניות החוץ. שליטתה של שוודיה בים הבלטי ובצפון אירופה לא התאימה לא רק לצאר הרוסי. כך נוצרה קואליציה נגד המלך השוודי, שכללה בנוסף לרוסיה את דנמרק, סקסוניה וחבר העמים הפולני־ליטאי.

התזמון להכות בשבדיה, לפי בעלות הברית, היה מתאים מאוד: שהרי המלך השוודי, קארל ה־12, היה רק ​​בן 18. מדיניות החוץ שלו הייתה מסוכנת והרפתקנית, ולכן בעלות הברית קיוו להביס במהירות את המלך הצעיר.

השלב הראשוני: אסון נארווה

המלחמה החלה ב־12 בפברואר 1700, כאשר חיילים סקסונים צרו על ריגה, שהייתה שייכת באותה תקופה לשוודיה. מאחר שהעיר לא נכנעה, נחלץ המלך הפולני לעזרת הסקסונים.

עם זאת, קארל ה-12 התברר כבעל תובנות וערמומיות הרבה יותר ממה שיריביו חשבו. הוא הבין ששוודיה לא תוכל להילחם בכמה חזיתות ולכן החליט להביס במהירות את יריביו בזו אחר זו. בקיץ של אותה שנה הוצאה דנמרק מהמלחמה, אז הוכתה מכה על סקסוניה. וגם בעלות הברית לא הצליחו לכבוש את ריגה.

באוגוסט נכנסה רוסיה למלחמה. על פי התוכנית המקורית, הצבא הרוסי היה אמור לפעול רק באזור קרליה, אך בשל הכישלון ליד ריגה, הוחלט שרוסיה תתקוף את מבצר נארווה השוודי.

בסוף אוקטובר 1700 החלה הפגזה סדירה על המצודה, אך עקב מצבה הירוד של הארטילריה הרוסית, כמעט ולא נגרם נזק לחיל המצב השוודי בנארווה. הקרב המכריע על נרווה התרחש בנובמבר. הצבא הרוסי היה חלש בהרבה מהצבא השוודי, הוא לא היה ממושמע ולא היו לו עתודות גדולות. בנוסף, קצינים זרים רבים ששירתו את הצאר הרוסי נמלטו למחנהו של קרל ה-12 יום קודם לכן.

השבדים היו הראשונים לתקוף והצליחו להדוף את האגף הימני הרוסי. הנסוגים מיהרו לגשר שמעל נהר נארווה, שקרס תחת משקל גופות אדם.

גם האגף השמאלי נכנע לפאניקה. השבדים יכלו בקלות להרוג את רוב הנמלטים, אבל גדודי משמרות סמיונובסקי ופריאובראז'נסקי יצאו לקראתם. במחיר מאמצים אדירים הצליחו המשמרות לעצור את הלחץ השוודי עד רדת הלילה.

למחרת בבוקר, קארל ה-12 לא העז להמשיך בקרב. החל משא ומתן והרוסים קיבלו את הזכות לעזוב את שדה הקרב. המלך השוודי החליט שהצבא הרוסי הנחשל יסרב לפעולה צבאית נוספת, והמשיך במלחמה באירופה. קארל ה-12 ראה בחבר העמים הפולני-ליטאי את האויב העיקרי שלו. חייליו, שנתמכו על ידי נציגים רבים מהאצולה הפולנית והליטאית, פלשו לחבר העמים הפולני-ליטאי.

קארל ה-12 הצליח להדיח את המלך הפולני אוגוסטוס השני מכס המלוכה והעמיד במקומו את סטניסלב לשצ'ינסקי בעל הנטייה הפרו-שוודית.

קרבות היבשה, קרב פולטבה ומסע פרוט

בזמן שהמלך השוודי רודף אחרי אוגוסטוס השני הנמלט ברחבי חבר העמים הפולני-ליטאי, החל פיוטר הראשון לארגן מחדש את הצבא.

התבוסה בנארווה לא רק שלא שברה את הצער, אלא גם נראה שימשה לו מוטיבציה נוספת.

במהלך הרפורמות הצבאיות של פיוטר הראשון:

• התקבל חוק גיוס לצבא, מה שאפשר להגדיל את מספר החיילים;
• הוא התחיל לפתח את הצי הבלטי;
• המשמעת שופרה;
• נוצרה מערכת פיקוד ובקרה חדשה של הצבא, אומצו שיטות לחימה אירופאיות רבות;
• החלו להשתמש בסוגים חדשים של מדים והחל ייצור נרחב של כלי ארטילריה.

הודות לשינויים הללו, רוסיה הצליחה לחדש את הפעולות הצבאיות. כך, בזמן שקארל נלחם במזרח ובמרכז אירופה, פתח פיוטר הראשון במתקפה על המדינות הבלטיות. הוא כבש את מבצר אורשק (לימים שליסלבורג), נוטבורג ונינשנץ.

בשנת 1704 הטיל הצבא הרוסי מצור על נארווה שוב. הפעם המבצר נכבש. העיר סנט פטרסבורג, שנוסדה על ידי פיוטר הראשון ב־1703, הפכה לסמל של הדומיננטיות הרוסית באזור הבלטי.

למרות חולשתם של חבר העמים הפולני-ליטאי וסקסוניה, קארל ה-12 בילה מספר שנים בהכנעתם. לכן, המערכה הרוסית של הצבא השוודי החלה רק בשנת 1708.

דרכו של קרל ה-12 עבר דרך שטחי רוסיה הקטנה (אוקראינה של ימינו). הוא היה זמן רב בהתכתבות חשאית עם ההטמן איוואן מאזפה, שרצה להפריד את רוסיה הקטנה ממדינת מוסקבה.

המלך השוודי וההטמן האוקראיני תכננו להתאחד ולהכות יחד את הצבא הרוסי. בעקבות קארל ה-12, מיהרה יחידת הגנרל לבנגאופט שנשאה עמה תחמושת ומזון. בספטמבר 1708, חיילים רוסים הביסו את יחידתו של לבנגאופט ליד הכפר לסנוי ולקחו שלח את עגלותיו.

כך קרה, שבאביב 1709, התקרב הצבא השוודי לפולטבה מותש וללא הציוד הדרוש. כאן ציפתה לקארל ה-12 הפתעה לא נעימה נוספת: פיוטר הראשון הצליח לדכא את המרד הקוזאקי האנטי-רוסי, כך שמאזפה איבד את רוב תומכיו. הוא לא הצליח להכין למלך השוודי לא רק את האוהלים, המספוא והמזון שהובטחו, אלא גם את צבא הקוזאקים.

השוודים צרו על פולטבה. עד יוני הגיעו לכאן אלכסנדר מנשיקוב, פיוטר הראשון והרוזן שרמטייב. ספקות נבנו מול הצבא הרוסי. הצבא השוודי פרץ בקושי רב את החרדות לאחר שעות רבות של קרב, אך מאחורי הקו הזה חיכה להם מטח של אש ארטילרית.

לאחר מכן החלה המתקפה של הכוחות הרוסיים, החל קרב יד ביד, אך לאחר מספר שעות נשברו השוודים והחלו לברוח. רבים נלקחו בשבי, אך קארל ה-12 ואיוואן מאזפה הצליחו לעזוב את שדה הקרב ולברוח אל האימפריה העות'מאנית.

הקרב על פולטבה הפך לניצחון אמיתי עבור פיוטר הראשון; הוא העלה את הסמכות הבינלאומית של רוסיה לגבהים שלא נודעו בעבר. כדי ללכוד את המלך השוודי ואת הבוגד-הטמן, פיוטר הראשון נכנס לעימות עם האימפריה העות'מאנית.

כחלק ממסע פרוט ב־1711 פלש הצאר הרוסי לטורקיה. עם זאת, המערכה לא צלחה; היאניצ׳רים כיתרו את הצבא הרוסי. ועל מנת לשמר את הצבא, נאלץ פיוטר לנטוש את חוף ים אזוב שנכבש בעבר מטורקיה ולא להפריע לחזרתו של קארל ה-12 לשוודיה. בשנת 1714 עזב קארל ה-12 את האימפריה העות'מאנית ומיד המשיך בפעולות צבאיות באירופה.

במהלך היעדרותו הצליחו דיפלומטים רוסים להחיות את הקואליציה האנטי-שוודית, שכללה גם שחקנים כמו פרוסיה והנובר.

קרבות ימיים וסיום המלחמה

מלחמת הצפון התרחשה לא רק ביבשה, אלא גם בים. אחד מהקרבות הימיים המרכזיים התרחש בשנת 1714 בכף גנגוט.

במהלך קרב זה השמידה השייטת הרוסית את כל הצי השוודי, שנחשב אז לאחד הטובים בעולם. זה היה הניצחון הראשון של רוסיה בזירה הימית. רצף הכישלונות שבא בעקבות התבוסה בגנגוט ומלמולי האצולה השוודית, שלא היתה מרוצה מהמלחמה הממושכת והקשה, אילצו את קארל ה-12 לחשוב על חוזה שלום, אולם בשנת 1718, המלך נהרג במהלך המצור על מבצר נורבגי.

לאחר מותו של קארל ה-12, אחותו הצעירה, אולריקה-אלינור, הפכה למלכת שוודיה. היא רצתה להביא את המלחמה לסיום מנצח, בעקבות פקודותיה המשיכו מנהיגי הצבא השוודי להתנגד לקואליציה האנטי-שוודית.

בשנת 1720, התרחש קרב ימי חשוב שני, הפעם מול האי גרנגאם. מכיוון שבשוודיה לא נותרו ספינות מלחמה, היא השתמשה בספינות אנגליות. גם כאן המלחים הרוסים יצאו מנצחים מהקרב הזה, והמלכה השוודית נאלצה לשבת לשולחן המשא ומתן.

תוצאות המלחמה

מאז 1720 החלה שוודיה לחתום על הסכמי שלום עם מדינות אירופה. כך: פרוסיה והנובר קיבלו חלק מהשטחים השוודים; דנמרק קיבלה את שלזוויג; אוגוסטוס השני הפך שוב למלך הפולני.

שוודיה סיכמה את ההסכם האחרון עם רוסיה. חתימתו התקיימה באוגוסט 1721 בנישטדט. במסגרת הסכם זה, רוסיה החזירה את פינלנד לשוודיה ושילמה פיצוי כספי, אך בתמורה קיבלה את ליבוניה, אינגריה, אסטלנד ועוד מספר טריטוריות.

במובן הרחב יותר, סיומה של מלחמת הצפון הוביל לכך

• שרוסיה השיגה "חלון לאירופה";
• כעת שבדיה לא יכלה למנוע משליטי רוסיה לכונן קשרים דיפלומטיים ומסחריים עם מדינות אחרות;
• התחזקות רוסיה באזור הים הבלטי;
• שינוי מאזן הכוחות באירופה:

מעתה והלאה החלו מדינות המערב, כולל בעלות ברית לשעבר, לחשוש מכוחה הגובר של רוסיה והחלו לעשות ניסיונות להכיל אותה.

לכבוד הניצחון במלחמה הצפונית הגדולה התקבלו פיוטר הראשון ואשתו יקטרינה אלכסייבנה בחצרות הקיסרות הסיניים. רוסיה הפכה לאימפריה.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.