גרגורי סקרפה: איש המאפיה שנשלח להילחם בגזענים

בקיץ 1964 נשלח איש המאפיה הניו יורקי גְרֶגוֹרִי סְקַארְפָּה האב למיסיסיפי, שם השתמש באיומים ובאלימות כדי לסייע בחקירת רצח שלושה פעילי זכויות אזרח. ■ פחות משנתיים לאחר מכן הוא שב למדינה בעקבות רצח נוסף, ובכך נחשף פרק חריג ושנוי במחלוקת ביחסים החשאיים שבין הבולשת הפדרלית לבין אחד מאנשי המאפיה האכזריים של אותה עת.

בקיץ 1964 ירד גרגורי סקרפה האב מניו יורק אל מיסיסיפי הכפרית. הוא היה בכיר במשפחת הפשע קולומבו, שנודע באכזריותו ושזכה לכינויים שהותירו מעט מאוד מקום לספק באשר למוניטין שלו. ובכל זאת, כאשר הבולשת הפדרלית התקשתה לאתר שלושה פעילי זכויות אזרח שנעלמו במדינה, היא גייסה דווקא אותו. סקרפה השתמש בשיטות שהיו רחוקות מאוד מכללי החקירה המקובלים כדי להוציא מאיש הקו קלוקס קלאן את מיקומם של שלושת הנרצחים.

פרשת סקרפה במיסיסיפי נפרשה על פני לפחות שני פרקים מרכזיים. הראשון התרחש ב־1964, בעת “קיץ החירות”, לאחר היעלמותם של ג’יימס צ’ייני, אנדרו גודמן ומייקל שוורנר סמוך לפילדלפיה שבמיסיסיפי. השני התרחש בינואר 1966, לאחר שהחקלאי ובעל החנות השחור ורנון פ. דאהמר מת בעקבות הצתת ביתו בידי אנשי קו קלוקס קלאן. בשני המקרים מתואר סקרפה כמי שפעל לצד הבולשת הפדרלית והפעיל אלימות ואיומים קשים. עם זאת, עשרות שנים לאחר מכן נותר היקף מעורבותו האמיתי בלתי ברור, ואף קיימות עדויות של אנשי בולשת לשעבר המערערות על חלק מהגרסה המקובלת.

הסרט שהחזיר את הפרשה אל המסך

הפרק החריג הזה ביחסי הבולשת הפדרלית עם עבריין מאפיה קשוח עומד במרכז הסרט החדש “בכל מחיר”, שייצא בבתי הקולנוע ב-4 בספטמבר 2026. הסרט בוים בידי אֶלֶגַנְס בְּרַאטוֹן, שביים גם את הסרט “המפקח” משנת 2022, ובתפקיד גרגורי סקרפה מופיע מַרְק וולברג. יַחְיָא עַבְּדֻל-מַטּין השני, המוכר במיוחד מתפקיד הנבל בסרטי “אקווהמן”, מגלם סוכן צעיר של הבולשת הפדרלית שנשלח לפעול לצד איש המאפיה הידוע לשמצה במסגרת חקירת היעלמותם של שלושת פעילי זכויות האזרח במיסיסיפי.

לצורך התפקיד עבר וולברג שינוי חיצוני ניכר. בעזרת תותבות לפנים ועבודה קוסמטית זמנית באזור האף והסנטר, הוא הותאם למראהו של סקרפה עד כדי כך שבנו של איש המאפיה, גְרֶגוֹרִי סְקַארְפָּה הבן, חש לדבריו כאילו אביו ניצב מולו. גרגורי הבן, בן 74, ואחותו לִינְדָה סְקַארְפָּה שימשו יועצים להפקת הסרט וסייעו ליוצרים בעבודתם על דמות האב.

בראטון סיפר ל”אנטרטיינמנט ויקלי” כי נמשך לתסריט של סָשָׁה פֶּן משום שהוא מתמקד, לדבריו, באנשים שנאבקים במוסדות שמאכזבים אותם. בעיניו, הסרט אינו מתאר את המפגש יוצא הדופן בין הבולשת לבין המאפיה, אלא עוסק בדרך שבה המרדף אחר צדק נע בתוך מערכות שכבר נשחקו מבפנים.

אלא שהסיפור האמיתי שעליו נשען הסרט קשה יותר מכל הגדרה קולנועית פשוטה. הוא מתחיל במיסיסיפי של 1964, בתוך מסע לרישום מצביעים, היעלמות של שלושה צעירים וחקירה פדרלית שנזקקה, לפי הגרסה המתוארת, לעזרתו של אדם שהפחיד גם עבריינים אחרים.

קיץ החירות והיעלמות שלושת הפעילים

הסיפור במציאות החל במהלך “קיץ החירות” של 1964, מסע שנועד לרשום כמה שיותר אפרו-אמריקאים להצבעה במיסיסיפי. ב־21 ביוני נעלמו ליד פילדלפיה שבמיסיסיפי שלושה פעילים מטעם קונגרס השוויון הגזעי: גֵ’יימְס צֵ’יינִי, אַנְדְרוּ גוּדְמָן ומַיְיקֶל שְׁוֶורְנֶר. הבולשת הפדרלית הצטרפה לחקירה, ובשלב מסוים גויס סקרפה.

באותם ימים כבר היה לסקרפה מוניטין מכובד. הוא נודע בכינוי “מלאך המוות” ובספר הפשע האמיתי של פִּיטֶר לַאנְס, “עסקה עם השטן: מערכת היחסים החשאית בת שלושים השנים של הבולשת הפדרלית עם רוצח מהמאפיה”, תואר כאדם בגובה כ-178 סנטימטרים ובמשקל כ-100 קילוגרמים. לאנס תיאר אותו כ”שור של אדם; כמו סבל פסנתרים נמוך”, בעל צוואר עבה ושרירי זרוע עצומים. הדימוי הזה שנועד להמחיש את מבנה גופו, השתלב היטב באדם שכבר נחשב לאחד האנשים המסוכנים במשפחת הפשע קולומבו.

סקרפה, ששימש כבכיר במשפחת קולומבו, אמר לפי הדיווחים כי הפסיק לספור את האנשים שהרג לאחר שהגיע ל-50. פעם אף התרברב שהוא אוהב את ריח אבק השרפה. לצד הכינוי “מלאך המוות” הודבק לו גם הכינוי “מכונת ההרג” והוא נהג אפילו לחתום על מכתבים אישיים בראשי התיבות של הכינוי. הבולשת הפדרלית העריכה כי ייתכן שהרג בין 100 ל-120 בני אדם.

האקדח, התער והסכר

במיסיסיפי לא ניסה סקרפה לרכך את המוניטין שלו. לפי הספר “עסקה עם השטן”, הוא הצמיד לפיו של איש קו קלוקס קלאן אקדח שסיפקה לו הבולשת הפדרלית ואיים “לפוצץ לו את המוח המזוין אם לא יספר” היכן נקברו שלושת פעילי זכויות האזרח. הוא לא הסתפק באיום הזה. הוא שלף גם תער ישר ופתח את רוכסן מכנסיו של האיש, כאילו הוא עומד לסרס אותו. בשלב הזה נשבר איש הקלאן ומסר את מקום הקבורה.

ב-4 באוגוסט נמצאו שלוש הגופות בחווה במרחק של כ-9.7 קילומטרים מדרום לפילדלפיה שבמיסיסיפי. הן נקברו בתוך סכר עפר, מתחת לכ-4.3 מטרים של חרסית אדומה. תיאור מצב הגופות שהביא לאנס בספרו המחיש עד כמה אלים היה סופם של השלושה.

לפי אתר הבולשת הפדרלית, מעשי הרצח, שהוצגו מאוחר יותר בסרט “מיסיסיפי בוערת” משנת 1988, הובילו למעצרים ולהגשת כתבי אישום. באוקטובר 1967 הורשעו שבעה נאשמים, בהם סגן שריף, באשמת קשירת קשר פדרלית והפרת זכויות האזרח של הקורבנות. אדם מרכזי אחד בפרשה, אֶדְגָר רֵיי קִילֶן, לא הורשע אז.

אתר הבולשת הפדרלית תיאר את התוצאה במילים חריפות למדי: “אחד הקושרים המרכזיים, אדגר ריי קילן, יצא לחופשי לאחר שמושבעת אחת לא הצליחה להביא את עצמה להרשיע מטיף בפטיסטי” ואולם הפרשה לא הסתיימה שם.

לפי הבולשת, “בסופו של דבר קילן קיבל את המגיע לו”. ב-21 ביוני 2005, בדיוק 41 שנים לאחר הפשעים, הוא הורשע בהריגה.

תצלום של גרגורי סקרפה האב שסופק על ידי משטרת ניו יורק מציג את מי שהיה בכיר במשפחת הפשע קולומבו ונחשב לרוצח חסר רחמים שאחראי לעשרות מקרי רצח. הסרט “בכל מחיר” עוסק רק בחלק קטן מתוך שנות האלימות הרבות שיוחסו לו בעולם המאפיה.

“אם אתה לא מצביע, אתה לא נחשב”

בינואר 1966 חזר סקרפה למיסיסיפי ועבד שוב עם הבולשת הפדרלית. הפעם הוא זוהה כמקור המודיעיני של הבולשת שמספרו NY-3461. החקירה עסקה במותו של וֶרְנוֹן פ. דָּאהְמֶר, חקלאי ובעל חנות שחור בן 58, שהיה גם מורה בבית ספר של יום ראשון.

לפי ספרו של לאנס, שתי מכוניות מלאות באנשי קו קלוקס קלאן רעולי פנים הגיעו לביתו של דאהמר והשתמשו בכ-45.4 ליטרים של בנזין, שהם 12 גלונים, כדי להצית את הבית. דאהמר אפשר להשתמש בחנותו שבמחוז פורסט במיסיסיפי לצורך רישום מצביעים וכמקום שבו שחורים יכלו לשלם את מס הגולגולת שנדרש לצורך הצבעה. במהלך ההתקפה נצרבו ריאותיו ובתו בת העשר נכוותה קשות.

אולי יעניין אותך

ג'ו ביידן פרש מהמירוץ לנשיאות ארצות הברית

על המשרד לשירותים אסטרטגיים: קודמו של סוכנות הביון המרכזית

הסוכנות לביטחון לאומי – סוכנות הצפנים הגדולה בעולם

פרשת ליאו פרנק: אנטישמיות בארצות הברית

כששכב בבית החולים וידע כי הוא קרוב למותו, הסביר דאהמר לכתב מדוע נאבק למען זכות ההצבעה. המשפט הקצר שאמר (״אם אתה לא מצביע, אתה לא נחשב״) הפך לחלק המצמרר ביותר בסיפורו, מפני שדאהמר עצמו מת מבלי שהצליח אי פעם להצביע. שבועות לאחר מותו הגיעה בדואר תעודת רישום הבוחר שלו.

הווידוי בן 22 העמודים

לאחר הצתת ביתו של דאהמר פנו סקרפה וסוכן של הבולשת הפדרלית אל לורנס בירד, סנאטור המזוהה עם הקו קלוקס קלאן ובעל העסק “הרדיו והטלוויזיה של בירד” בלורל שבמיסיסיפי.

לפי “עסקה עם השטן”, השניים דחפו את בירד לתוך מכונית והסיעו אותו למקום שבו היכו אותו “עד סנטימטר מחייו”, כלומר כמעט עד מוות. הם איימו לתלות אותו עירום בחורף כדי שבעלי החיים יוכלו להגיע אליו.

הלחץ הסתיים במסמך כתוב. ב־2 במרץ 1966 חתם בירד על הודאה בת 22 עמודים, שבה הפליל את עצמו ושבעה אנשי קו קלוקס קלאן נוספים בתקיפה על ורנון דאהמר. גם כאן, לפי הגרסה המובאת בספרו של לאנס, פעלה הבולשת באמצעות שותף שלא היה כבול לאותם גבולות שבהם אמורים היו לפעול אנשיה שלה.

מסיפור אמיתי לגרסה שנויה במחלוקת

אלא שהסיפור אינו נקי מסתירות. לאנס עצמו מציין ב”עסקה עם השטן” כי התקריות במיסיסיפי מ-1964 ומ-1966 מתערבבות לעיתים זו בזו והופכות בסיפורים מאוחרים לפרשה אחת. אף על פי שקיימים הבדלים בין הגרסאות, לרובן יש מכנה משותף אחד: מנהל הבולשת הפדרלית ג’יי אֶדְגָר הוּבֶר ידע על מעורבותו של סקרפה ואישר אותה.

לפי לאנס, הובר ידע היטב עם מי הוא עובד. הוא הבין שסקרפה היה “גנגסטר חסר רחמים בעל התייחסות מועטה לחיי אדם”. הובר עמד בראש הבולשת בשנות ה-60, כאשר סוכניה פעלו במיסיסיפי בחקירות התקפות קטלניות שביצע הקו קלוקס קלאן נגד פעילי זכויות אזרח.

אף על פי כן, היקף פעילותו הבלתי רשמית של סקרפה במיסיסיפי עדיין אינו ברור. בדצמבר 2025 כתב העיתונאי החוקר זוכה הפרסים גֶ’רִי מִיטְשֶׁל באתר “מיסיסיפי היום” כי סוכני בולשת לשעבר טענו שמיקומן של גופות שלושת פעילי זכויות האזרח “הגיע למעשה ממר אקס, שוטר סיור בכבישי מיסיסיפי שהכיר את אנשי הקלאן”.

הטענה הזאת סותרת לפחות חלק מהגרסה שבה סקרפה הוא שהשיג בכוח את המידע שהוביל ישירות אל מקום הקבורה. גם אתר הבולשת עצמו אינו מזכיר את סקרפה בהקשר זה. באתר נכתב רק כי הבולשת פעלה “בעקבות מידע ממודיע” כאשר הוציאה את שלוש הגופות מסכר העפר בחווה המקומית. כתוצאה מכך, גם כאשר הקשר בין סקרפה לבין הבולשת אינו מוטל בספק, השאלה המדויקת מה עשה, מתי עשה זאת ועד כמה פעולותיו היו מכריעות נותרת פתוחה.

הסרט “מיסיסיפי בוערת” משנת 1988 מציג סוכני בולשת בדיוניים, שאותם גילמו גֵ’ין הֶקְמָן וּוִילֶם דָפוֹ, הנאבקים בקו קלוקס קלאן בעיירה קטנה במיסיסיפי לאחר היעלמות שלושת פעילי זכויות האזרח. הסרט אינו מזכיר כלל את סקרפה. גם הפער הזה מסביר כיצד סיפור שהיה במשך שנים בשולי הנרטיב הציבורי הפך כעת לבסיס לסרט שמעמיד את איש המאפיה עצמו בלב העלילה.

“מבוסס על סיפור אמיתי”

כשנשאל על חלקו של אביו במיסיסיפי, אמר גרגורי סקרפה הבן למוזיאון המאפיה כי הסרט “בכל מחיר” מדויק ברובו. הוא לא טען שכל פרט בו תיעודי לחלוטין, ואף הודה בכך שסרטים מטבעם נוטים להעצים חלקים מהסיפור.

גרגורי הבן מתגורר כיום בפורט מאיירס שבפלורידה. גם הוא הלך בעקבות אביו והצטרף למשפחת הפשע קולומבו. הוא ריצה 32 שנות מאסר בשל קשירת קשר לרצח ועבירות נוספות. בזמן שהיה בכלא מסר לממשלה מידע ששמע מאסירים אחרים בנוגע לפיגוע במרכז הסחר העולמי ב-1993 ולפיגוע באוקלהומה סיטי ב-1995, כך לפי דיווח של “ניו יורק דיילי ניוז”. בשנת 2020, לאחר שנמסר כי הוא סובל מסרטן הגרון והצוואר, העניק לו שופט פדרלי שחרור מטעמי חמלה.

כאשר דיבר על פעולת אביו במיסיסיפי, הציג גרגורי הבן את הסיפור כמשימה שנולדה בדרגים הגבוהים ביותר של הממשל האמריקאי בשנות ה-60. לדבריו, הרשויות נזקקו למישהו שיוכל לעשות במיסיסיפי את מה שסוכני הבולשת לא הצליחו או לא רצו לעשות בעצמם.

שלושה עשורים לאחר אותו קיץ, ב-8 ביוני 1994, מת גרגורי סקרפה האב בגיל 66 במרכז הרפואי הפדרלי ברוצ’סטר שבמינסוטה. בזמן מותו ריצה מאסר עולם בגין רצח וסחיטה באיומים. הוא מת מסיבוכים של איידס, לאחר עירוי דם שקיבל לפני ניתוח חירום בשנת 1986 בבית החולים ויקטורי ממוריאל בברוקלין, לאחר שסבל מכיבים מדממים.

לפי הכתבה “איש הממשלה ואיש החיסול”, שכתב פְרֶדְרִיק דָנֶן ופורסמה ב”ניו יורקר” בשנת 1996, מצבו הידרדר במהירות לאחר מכן. הקיבה שלו המשיכה לדמם ללא אפשרות תיקון, ומנתחים בבית החולים מאונט סיני במנהטן הסירו את קיבתו. כתוצאה מכך נדרש לעכל את מזונו בעזרת גלולות המכילות אנזימי לבלב.

לבעיות הבריאות האלה נוספו פציעות נוספות. בשלב מאוחר יותר איבד סקרפה עין בקרב יריות עם שני סוחרי סמים מביי רידג’ שבברוקלין. לפי “ניו יורקר”, אחד מהם היה אדם “שעל פי ההערכה הוא הרג”. הסוחרים הסתכסכו עם בנו של סקרפה, ג’וֹזֶף סְקַארְפָּה, סביב עסקת סמים. בשנת 1995 נהרג ג’וזף בירי שנראה כקשור לסמים.

עם השנים ירד משקלו של סקרפה מכ-100 קילוגרמים, המשקל שבו תואר בעת שסייע לבולשת במיסיסיפי כ”שור של אדם”, לכ-68 קילוגרמים בלבד. השינוי הגופני הזה היה כמעט היפוך מוחלט של הדמות שהטילה אימה במיסיסיפי של שנות ה-60.

גם לקראת סוף חייו המשיכו להופיע סיפורים שהמחישו את עומק האלימות שיוחסה לו. לפי כתב “ניו יורק טיימס” סֶל רַאבּ, סקרפה אמר פעם כי נהנה כל כך להרוג יריב שנוא, עד שרצה לחפור את גופתו ולהרוג אותו שוב. בתוך הסיפור הזה, פעולותיו במיסיסיפי הן רק פרק קצר בקריירה ארוכה של פשע ואלימות.

המאפיונר שמערכת החוק בחרה להשתמש בו

הסתירה שבמרכז סיפורו של גרגורי סקרפה קשה להתעלמות. מצד אחד מופיע אדם שהבולשת עצמה חשדה כי היה אחראי למותם של עד 120 בני אדם, שהתהדר בריח אבק השרפה וכונה “מכונת ההרג”. מצד שני, אותו אדם נשלח לסייע בחקירת מעשי רצח גזעניים כאשר רשויות אכיפת החוק הפדרליות נזקקו למידע שלא הצליחו להשיג בדרכים אחרות.

אלא שגם לאחר כל העדויות, הספרים והסרטים, אי אפשר לקבוע באופן מוחלט מה בדיוק היה חלקו של סקרפה באיתור שלושת פעילי זכויות האזרח. גרסת האיומים על איש הקלאן עומדת לצד עדויות מאוחרות של סוכנים לשעבר הטוענים כי המידע הגיע בכלל משוטר סיור במיסיסיפי שכונה “מר אקס”. אתר הבולשת עצמו מסתפק בניסוח עמום על “מידע ממודיע”. לכן הסיפור נשאר בין תיעוד, זיכרונות, עדויות מאוחרות ועיבוד קולנועי.

דווקא הפער הזה מעניק לפרשה את עוצמתה. מפני שהיא חושפת מערכת שבחרה להיעזר באדם שייצג כמעט את ההפך מהחוק שאותו ניסתה לאכוף. 30 שנה לאחר פעולותיו במיסיסיפי מת סקרפה כאסיר עולם, חולה, פצוע וכחוש בהרבה מהאיש החסון שהגיע לדרום ב-1964. הוא הותיר מאחור עשרות מקרי רצח שיוחסו לו, מערכת יחסים ארוכה וחשאית עם הבולשת, ומשפחה שהמשיכה לשאת את שמו ואת תוצאות חייו.

חומר מעשיר לצפייה

“בכל מחיר” משנת 2026, בבימויו של אלגנס בראטון ולפי תסריט מאת סשה פן, מהווה עיבוד קולנועי שמביא אל המסך את הפרשה. מארק וולברג מגלם בו את גרגורי סקרפה האב ויחיא עבדול-מטען השני מגלם סוכן צעיר של הבולשת הפדרלית שנשלח לפעול לצדו בחקירת היעלמות שלושת פעילי זכויות האזרח.

“מיסיסיפי בוערת” משנת 1988 עוסק בהיעלמות שלושת פעילי זכויות האזרח ומציג סוכני בולשת בדיוניים שאותם גילמו ג’ין הקמן ווילם דפו, אך אינו מזכיר את סקרפה.

הסיפור של גרגורי סקרפה, הבולשת ומיסיסיפי מזכיר עד כמה מסובכת יכולה להיות הדרך שבה פרשה היסטורית הופכת לזיכרון ציבורי, לספר ולבסוף לקולנוע. אם הכתבה עוררה בכם עניין, שתפו אותה עם קוראים נוספים והמשיכו לקרוא באתר על הסיפורים שבהם ההיסטוריה מתגלה דווקא במקומות שבהם הגבולות נעשים פחות נוחים.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.