דמיינו את סוף המילניום הראשון: ספינות עץ רעועות חוצות את האוקיינוס האטלנטי הסוער, קרחונים צפים מסביב ואין שום GPS באופק. בתוך העולם הגברי והקשוח הזה של הוויקינגים, בולטת אישה אחת ששרדה את המסעות הללו וגם הפכה לאחת הדמויות המרתקות ביותר בהיסטוריה האנושית: גודריד ת'ורביארנרדוטיר, הידועה בכינויה "הנודדת למרחקים".
בקצרה
גּוּדְרִיד ת'וֹרְבְּיָארְנֶרְדּוֹטִיר (Gudrid Thorbjarnardóttir; נולדה ככל הנראה בין 980 ל-1019) הייתה מגלת ארצות איסלנדית, שנולדה בלאוגרברקה (Laugarbrekka) שבחצי האי סנייפלסנס, איסלנד וככל הנראה האדם האירופי הראשון לדרוך על אדמת אמריקה.
גודריד מופיעה ב"סאגה של אייריק האדום" וב"סאגה של הגרינלנדים", הידועות יחד כ"סאגות וינלנד". היא ובעלה ת'ורפין קארלספני הובילו משלחת לווינלנד (צפון אמריקה), שם נולד בנם סנורי ת'ורפינסון, במה שהיה הלידה האירופית הראשונה הידועה ביבשת אמריקה (מחוץ לגרינלנד). באיסלנד היא מכונה "víðförla" (נודדת המרחקים).
לא פראיירית של אף אחד
לפי הסאגה של אייריק האדום, גודריד הייתה בתו של צ'יף בשם ת'ורביורן מלאוגרברקה. אביו, ויפיל, היה עבד משוחרר. הסיפור שלה מתחיל בדרמה משפחתית: בחור צעיר בשם איינר ביקש את ידה, אבל אבא שלה, ת'ורביורן, אמר "עד כאן".
למה? כי הבחור היה הבן של עבד משוחרר, ולת'ורביורן היה מעמד של ראש השבט לשמור עליו. במקום להתפשר, הוא פשוט ארז את הבית, העמיס את גודריד על ספינה ויצא להרפתקה בגרינלנד עם אייריק האדום המפורסם. המסע היה סיוט, מתוך מתוך 30 אנשים שיצאו לדרך, מחצית מתו ממחלות ומזג אוויר קשה, אך גודריד ואביה הגיעו בשלום.
לפי הסאגה של הגרינלנדים, היא הייתה נשואה באותה עת לסוחר נורווגי בשם ת'וריר, שמת ממחלה זמן קצר לאחר שלייף אייריקסון חילץ אותם משרטון בים.
גודריד מייצגת בסאגות את המעבר מהדת הנורדית הפגאנית לנצרות. בתקופה שבה הוויקינגים עברו מהאלים הנורדיים הישנים (ת'ור, אודין וכל החבר'ה) לנצרות. באחד הסיפורים הכי יפים עליה, נביאה פגאנית בשם ת'ורביורג ביקשה עזרה בטקס כשף. גודריד הייתה היחידה שידעה את השירים העתיקים, אבל היא היססה: "אני אישה נוצרייה", היא אמרה. בסוף, היא השתכנעה והסכימה לשיר כדי לעזור לאנשים המורעבים וגנבה את ההצגה בקול המדהים שלה.
בהמשך נישאה לת'ורשטיין אייריקסון (אחיו של לייף אייריקסון). לפי גרסה אחת, האחרון מת ממחלה בגרינלנד, קם לתחייה לזמן קצר וניבא לה שתתחתן עם איסלנדי, תוליד צאצאים רבים ותצא למסע צליינות לרומא.
לאחר מותו נישאה לסוחר ת'ורפין קארלספני והשניים החליטו לעשות את הבלתי יאומן: להקים מושבה ב"וינלנד", מה שאנחנו מכירים היום כצפון אמריקה (ככל הנראה באזור ניופאונדלנד שבקנדה). הם ניסיון התיישבות בווינלנד עם עשרות אנשים ובעלי חיים. שם, בין היערות והמאבקים עם הילידים המקומיים, גודריד עשתה היסטוריה. היא ילדה את סנורי, התינוק האירופי הראשון שנולד על אדמת אמריקה, כמעט 500 שנה לפני שקולומבוס בכלל נולד.
לאחר שלוש שנים, בשל סכסוכים עם הילידים ("סקרילינגים"), חזרה המשפחה לאיסלנד והתיישבה בחווה בגלאומבר.
בשנותיה המאוחרות, לאחר שסנורי התחתן, עלתה גודריד לרגל לרומא. כשחזרה לאיסלנד, גילתה שבנה בנה כנסייה כפי שניבא בעלה המנוח. היא הפכה לנזירה וחיה כמתבודדת בכנסייה עד מותה.
למה כדאי לזכור אותה?
גודריד היא סמל לכוח נשי, לסקרנות ולתעוזה. הצאצאים שלה הפכו לבישופים החשובים ביותר באיסלנד, והיום אפשר למצוא פסלים שלה בלא מעט מקומות בעולם, מאיסלנד וקנדה ועד הוותיקן, כשהיא עומדת על סירה, בנה סנורי על כתפה, ומביטה אל האופק. היא גם מופיעה ביצירות ספרות רבות וגם במנגה המפורסמת "Vinland Saga".
אז בפעם הבאה שמדברים איתכם על "גילוי אמריקה", תזכירו להם שיש אישה אחת, "נודדת המרחקים", שכבר הייתה שם, עשתה את זה ואפילו חזרה כדי לספר…
