"הוקון הזקן" הוא הוקון הרביעי היה מלך נורבגיה ששלט הכי הרבה שנים בשלטון המדינה, בתקופה שנחשב ליציבה במיוחד בממלכה. אך הוא מת ממחלה בארמון הבישוף, אשר בקירקוול. מי היה אותו הוקון? ומדוע נחשב לידועים שבמלכי נורבגיה?
הוא ידוע גם בתור הוקון הוקונסון, ו"הוקון הזקן" (כדי להבדיל בינו לבין בנו באותו שם – הידוע, למרבה הפלא, בתור "הוקון הצעיר"); והוא מת בשנת 1263 לאחר שלטון של ארבעים ושש שנים, לאחר שנמשח למלך בשנת 1217, כשהיה רק בן 13 בעצמו. הוא היה המלך הנורבגי הראשון אי פעם ששלט במשך תקופה כה ארוכה; והוא הפך, בגיל העמידה, למלך חזק מאוד, לאחר שנולד לתקופה של מלחמת אזרחים, שאותה סיים.
הוקון הוקונסון
בהיסטוריוגרפיה הנורבגית, שלטונו נתפס כתחילתו של תור הזהב (Storhetstid – מילולית יותר, הזמן הגדול), תקופה שבה העוצמה הנורבגית הייתה בשיא עוצמתה. עד לסוף שלטונו במאה הארבע עשרה, עם המוות השחור ואובדן האוטונומיה של נורבגיה על מדינות סקנדינביות אחרות. באיסלנד, להבדיל, הוקון זכור כמלך ששם קץ לכמעט ארבע מאות שנות עצמאות רפובליקנית; וכמי שהורה לרצוח את סנורי סטורלוסון, הסופר הגדול בתולדות איסלנד.
באורקני, כשזוכרים את הוקון הרביעי, זה בעיקר בשל מותו. הוא מת בארמון הבישוף, קירקוול והיה קבור במשך שלושה חודשים בקתדרלת סנט מגנוס, לפני שהוצא מהקבר ונקבר מחדש בברגן. אז איך נרטיבים שונים אלה של הוקון מצטלבים? מי הוא היה? איך אנחנו יודעים עליו? ולמה הוא מת בקירקוול, הרחק ממולדתו?
אורקני היה אחד מהסקאטלנדים הנורבגיים (skatt שפירושו מס) אחד מאזורי היובל מעבר לים שנשבעו אמונים למלך הנורבגי – אם כי באורקני ההשפעה המלכותית התבטאה דרך דמותו של הרוזן מאורקני. למרות שההיקף המלא ביותר של ההשפעה הנורבגית בצפון האוקיינוס האטלנטי לא הגיעה עד לתקופת שלטונו של בנו של הוקון, מגנוס, להוקון עדיין היה שטח עצום לשאת ולתת עליו. עד לשנת 1263 הקטלנית, שלטונו כלל גם את האיים המערביים של סקוטלנד וממלכות קטנות עד דרומה לאי מאן. הוקון היה צריך לפתח כלי ממשל מורכבים ויעילים כדי לנהל את האזור העצום והסורר הזה; והוא הותיר את היסודות הללו לבנו, המלך מגנוס המחוקק, כדי לאחד את רוב השטחים הללו לממלכה הנשלטת ישירות על ידי המלך.
הוקון עומד, אפוא, במובנים רבים בלב הזהות של המדינה הנורבגית: הוא נתפס בעיני ההיסטוריונים הנורבגיים כמלך שהוציא את נורבגיה מהתקופה הוויקינגית ואל עולמן של מונרכיות אירופאיות חזקות מימי הביניים. הוא עשה זאת באמצעות פוליטיקה וטקסים, באמצעות לוחמה, באמצעות אדריכלות ודרך נישואי ילדיו.
באורקני, זוכרים אותו כמלך שעשה הרבה כדי להגדיר את הזהות הסקנדינבית של אורקני – למרות שממלכתו התמקדה הרבה יותר בצפון האוקיינוס האטלנטי מאשר בימי קודמיו, הוא היה מלך שביסס את מעמדה של אורקני, כך שזו נשארה חלק בלתי נפרד מהעולם הנורווגי ולא הסקוטי במשך שתי המאות שלאחר מותו.
המקורות המצויים בידינו למותו בשנת 1263 — ולמעשה כמעט כל מה שאנו יודעים על חייו — הוא סאגת המלך הוקון, שנכתבה לפני 1266 על ידי האיסלנדי סטורלה תורדארסון (Sturla Thordarson) ונשמרה בכתב היד המאויר בפאר מהמאה ה-14, המכונה Flateyjarbók.
לקראת מות הוקון
הוקון מת בליל ה-16 בדצמבר 1263. עבר עליו קיץ קשה מאוד ותחילת הסתיו, יצא למסע בים מול החופים המערביים של בריטניה, שהגיע לשיאו בקרב לארגס. הוא הגיע לאורקני מהאיים המערביים בסוף אוקטובר וחלה כמעט מיד. המלך שהה בארמון הבישוף בקירקוול מאז הגעתו. בתחילת דצמבר, לאחר ששכב במיטה כחודש, הגיעה הבשורה המבורכת כי הזקן (הוקון היה בן 59) מחלים ממחלתו.
"הוא עמד על הרגליים במשך שלושה ימים. ביום הראשון הסתובב בדירותיו; בשנייה, הוא השתתף בקפלת הבישוף כדי לשמוע מיסה; ובשלישי הוא הלך לכנסיית מגנוס, והסתובב סביב המקדש של מגנוס הקדוש, רוזן אורקני. לאחר מכן הורה להכין אמבטיה, והתגלח. אבל כמה לילות לאחר שקם מהמיטה, הוא שב על עקביו וחזר למיטתו." — סאגת המלך הוקון
הוקון שהה בארמון עם 'קצינים כאלה שסעדו ליד שולחנו'. אלה היו חברי המועצה הקרובים ביותר למלך. ברור — כפי שניתן לצפות ממלך בן המאה השלוש-עשרה — הוא נסע עם פמליה לא מבוטלת. בין החשובים ביותר היה אנדרו פליט, שתואר כאוצר המלך ובבירור יד ימינו של הוקון. הוא היה על הסיפון הקדמי של ספינתו של המלך עצמו במהלך מערכת הקיץ; והוא גם נמנה על אחד מחברי קבוצה נבחרת שנשלחה כשליחים לאלכסנדר השלישי, המלך הצעיר של הסקוטים – קבוצה שכללה גם את הנרי, הבישוף של אורקני. כשהמשלחת המלכותית הגיעה לקירקוול בסוף אוקטובר, היה זה אנדרו פליט שהיה אחראי על סדר יומו של המלך ואחראי, שוב עם הבישוף, לתכנון מופעי חג המולד הקרובים. נראה שהוא והבישוף הנרי עבדו היטב כצוות.
אף על פי כן, החיים לא יכלו להיות קלים עם שני משקי בית חשובים ביותר דחוסים לתוך מתחם הארמון הקטן יחסית. ובית המלוכה לא היה מורכב רק מהמלך הוקון ומטהו: במשלחת זו ליוו אותו גם שורת כמרים ובישופים.
כיצד פעלו שני משקי הבית, בחודשי הסיום הקרירים הללו של 1263? כיצד הוזנו אותם גופים מיותרים והתחממו, וכיצד הם ניהלו משא ומתן על מרחב ועל עדיפות?
שוב, הסאגה של המלך הוקון מספקת כמה רמזים חשובים. בעת שהותם בארמון הבישוף [כתוב שם], 'המלך והבישוף שמרו שולחנות נפרדים באולמות, כל אחד לפמלייתו; אבל המלך סעד בקומה העליונה. הוא הורה למחוזות מסוימים לספק לאצולתו ולבני ביתו מצרכים.'
במילים אחרות, נוכחותו של המלך בקירקוול פירושה הטלת מס נוסף על האוכלוסייה המקומית. חייליו שוכנו במחוזות כפריים, ונתבעו הפרשות לבית המלוכה – אין בידינו פרטים, אבל אפשר לדמיין שקי שעורה לאייל וללחם; דבש; דג מיובש; בשר בקר, חזיר ובשר כבש. עופות אולי – אבל בלי ביצים, ודאי לא בחודש דצמבר.
אבל להוקון לא היה הרבה תיאבון. הוא יכול היה להרגיש את בריאותו מתפוגגת, ולאחר שעלה למיטתו שוב, מוחו החל להתפנות למטרות רוחניות יותר. הוא זימן תחילה את הכמרים שלו וביקש מהם לקרוא לו מהברית החדשה ומספרות לטינית אחרת. אבל, למרות שהוא היה אדם משכיל, שלמד לקרוא לראשונה כשהיה בן שבע – לא היה לו כוח לקרוא בלטינית.
לאחר מכן ביקש הוקון להקריא בפניו את סאגות המלכים הנורבגיים. הם היו אמורים להתחיל בהתחלה, עם הלפדן השחור, המלך הראשון האגדי של נורבגיה במאה התשיעית, ולהגיע ממש עד סף חייו שלו – כנראה שיסתיים בסאגת סבריס, סיפורו של סבו שלו, אשר מת ב-1202, שנתיים בלבד לפני שהוקון עצמו נולד. מעניין להרהר אם אלה היו ספרים שהנרי, בישוף אורקני, החזיק בספרייתו; או אם הוקון נסע ונלחם בצפון ובמערב סקוטלנד מלווה בספרייה ניכרת באחת מתיבות המסע שלו. אולי הברית החדשה והספרות הדתית האחרת בלטינית הגיעו מספרייתו של הבישוף, בעוד שהקדושים והסאגות הנורבגיות היו ספריו של המלך הוקון עצמו?
על ערש דוויי
מכל מקום, המלך עדיין לא חש טוב יותר. הוא התקשר למקורביו וכך מספרת לנו הסאגה – הוא החליט שהגיע הזמן לעשות סדר בענייניו העולמיים, תוך מתן שכר לחיילותיו, חלוקת כספים לאנשי החצר ומלוויו. ולאחר שהבטיח שאנשי פמלייתו יתוגמלו, אז החל הוקון להכתיב מכתב לבנו וליורשו, מגנוס, שהיה עד לחתונתו והוכתר כיורשו באולם הוקון בברגן רק שנתיים קודם לכן.
הוא השאיר למגנוס הוראות איך למשול, ונתן לו הנחיות לגבי ענייני הצבא. עכשיו היה ברור שהמלך דועך במהירות, וחבריו של הוקון זומנו להיפרד ממנו. שלושת הבישופים, גילברט המהמר, תורגיסל מסטוונגר והנרי מאורקני היו הראשונים, נישקו את אדונם בפעם האחרונה. הם שאלו אותו אם יש לו פקודות אחרונות, האם הוא בטוח שמגנוס הוא בחירתו הסופית כיורש, ועדיין מסוגל לדבר ברור – המלך אישר שאלו אכן רצונותיו. הוא גם הכריז על רצונו להילקח הביתה ולהיקבר בין אבותיו.
כאשר כל חבריו ותומכיו הקרובים נפרדו ממנו, ניתנה למלך הספירה האחרונה, טקס הקודש המורכב שנועד למקסם את סיכויי הישועה של הנשמה. הוקון היה מתוודה על חטאיו וזוכה לפטור, לפני שהכומר סימן את גופו בשמן, וביקש סליחה על כל החטאים שהמלך עשה אי פעם. זה היה בערב יום לוסי הקדושה, יום חמישי ה-13 בדצמבר, שבלוח השנה שהיה בשימוש באותה תקופה היה גם יום היפוך החורף, היום הקצר ביותר בשנה והלילה המסוכן לנפש על פי הפולקלור הנורבגי. אבל המלך התעכב.
מותו
בשבת, הוא איבד את יכולת הדיבור ובאותו לילה – מוקף בחבריו הקרובים – הוא מת לבסוף. היה ברור מזה זמן שהמלך יזדקק לקבר זמני, ומיד החלו ההכנות להלוויה והקבורה. ברגע שהמלך נשם את נשמתו האחרונה, חגגו הבישופים את המיסה תורגיסל מסטוונגר ואחד ממלכות המלך השגיחו על הגופה כל הלילה, ובבוקר גופתו נשטפה והולבשה, ולאחר מכן הובילוה לאולם העליון הגדול של הכנסייה: ארמון הבישוף.
המיסה נחגגה באולם, וכל הלילה עמדו האצילים הנורבגים ושמרו על הגופה. ביום שני, הגופה הונחה לקבורה והועברה אל הקתדרלה. כאן, שוב, הוא שכב לילה שני; ולבסוף, ביום השלישי, נקבר המלך הוקון 'במקהלת כנסיית מגנוס הקדוש, ליד המדרגות המובילות למקדשו של רוזן מגנוס הקדוש מאורקני', כפי שתואר בסאגה. הקבר מולא מחדש, וכוסה בבד מעוטר. ניתנו פקודות שיש להציב שעון ליד הקבר כל עוד המלך נח בקירקוול.
מה קרה אחר כך? למה הוא לא שם עכשיו?
למרות הצל שהטיל מותו של המלך, הנרי, הבישוף מאורקני ואנדרו פליט המשיכו לארגן את חגיגות חג המולד. לאחר שהסתיים חג המולד, הם נאלצו לחכות למזג אוויר טוב יותר, עד תחילת מרץ.
סוף סוף ביום רביעי של האפר – יום תשובה מתאים למשימה כה קודרת, גופתו של המלך הוקון שוב הוצאה מקברה. הגופה נלקחה בתהלוכה חגיגית אל סקאפה, ושם הועלתה על ספינת הדגל הגדולה של המלך, כשהבישוף תורגיסל ואנדרו פליט עומדים בראש. מזג האוויר הגרוע גרם לכך שלקח כמעט שבועיים להפליג חזרה לברגן, ולבסוף הם הגיעו לנמל ב-21 במרץ, חג בנדיקטוס הקדוש.
למחרת הוא נקבר סוף סוף בקתדרלת כרייסטצ'רץ', ברגן. קתדרלת ברגן נשרפה רק שבע שנים מאוחר יותר, ולמרות שהיא שופצה על ידי בנו של הוקון – מגנוס המחוקק – היא נשרפה ושופצה עוד פעמים רבות מאז, ומקום המנוחה האחרון של הוקון הרביעי אבד.
חומר מעשיר לצפייה
המלך האחרון (Bierkebienerne) הוא סרט היסטורי נורווגי משנת 2016, המספר את הסיפור המפורסם בקרב הנורבגים, אך כנראה מעורפל לרוב האנשים האחרים כיצד שני חקלאים הצילו את חייו של המלך התינוק הוקון הרביעי, בעת מסע סקי. הגם שהוא אינו מדויק היסטורית, זהו סרט מהנה על התקופה.
חומר מעשיר לקריאה
- T.K. Derry, A History of Scandinavia, 2000
אם משתמשים בתוכן כלשהו HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
