מאות שנים לפני שבריטניה הפכה לממלכה מאוחדת, רומא הקימה גבול מאסיבי בצפון האי, שנועד לבלום כוחות פראיים ולא מוכרים. זו לא הייתה סתם חומה, זו הייתה הצהרה אימפריאלית.
מהי חומת אדריאנוס בעצם?
חומת אדריאנוס היא שריד מרהיב למערכת הגבולות הצפונית של האימפריה הרומית באי הבריטי. היא נבנתה כדי להגן על הפרובינקיה הרומית בריטניה מפני שבטים “ברבריים” שחיו מעבר לה – בעיקר באזור סקוטלנד של ימינו. אורכה עמד על כ־117 ק”מ (73 מיילים רומיים), שחצו את כל רוחבה של בריטניה באזור הצפוני.
החומה לא הייתה חומת אבן בלבד. היא כללה מערך של ביצורים, עמדות שמירה, מחנות צבאיים, שערים, תעלות הגנה ומערך לוגיסטי משומן היטב. היא לא נועדה רק להיאבק בפולשים. היא נועדה להראות לעולם כולו: כאן עובר הגבול של רומא. ומעבר לו, אין שלטון, אין סדר, אין חוק.
בשנת 122 לספירה, כשהקיסר הרומי אדריאנוס הגיע לביקור בצפון האי הבריטי, האזור סער. החיילים הרומיים ניסו לכפות שלטון על שטחים פראיים ומרוחקים, אך ללא הצלחה. המרד הבריגנטי הקשה עוד יותר על יציבות האזור.
אדריאנוס לא היה קיסר שמרבה להרחיב גבולות. להיפך, הוא העדיף לבצר את מה שכבר נכבש. גישתו הייתה ברורה: עדיף לשמור על אימפריה ברורה ויציבה מאשר לרדוף אחר כיבושים חדשים במקומות עוינים ונידחים. ולכן, חומת אדריאנוס לא רק סימלה את גבול האימפריה. היא סימלה שינוי מדיניות: מעבר מהתרחבות אגרסיבית לביצור הגנה ותחזוק שליטה.
איך החומה נראתה באמת?
לא מדובר בחומת אבן פשוטה אלא במערכת מתקדמת שלמה:
- החומה עצמה נבנתה בתחילה מאבן או מעפר, בהתאם לאזור. רוחבה היה כ־3 מטרים וגובהה כ־4.5 מטרים. ובמרחקים קבועים נבנו מגדלים קטנים בכל 500 מטר.
- מיני מצודות. כל מייל רומי הוקמה מצודה קטנה עם שער לכניסה ויציאה מבוקרת. כל מצודה שימשה גם כתחנת גבול, בה נבדקו אנשים, נאספו מסים ונערכה בקרת סחורות.
- ואלום (Vallum) – תעלה דרומית. מדרום לחומה נבנתה תעלה עמוקה ומבוצרת עם גדרות תלולות. שמטרתה: למנוע בריחה מדרום לצפון וליצור אזור חיץ מבוקר.
- לאורך החומה נבנו לפחות 16 מבצרים גדולים מרכזיים. כל אחד מהם אכלס מאות לוחמים, מערכי אספקה, בתי מגורים, מחסנים, אורוות ואפילו מרחצאות.
לא רק מחסום – גם שער
החומה לא נועדה לסגור את הגבול לחלוטין. היא נועדה לווסת. זהו ההבדל המשמעותי בין חומת אדריאנוס למושג “חומה” המודרני. באמצעות השערים והמצודות, הרומאים יכלו לשלוט על תנועה מסחרית, לגבות מסים, לנהל מגעים עם שבטים מקומיים ולמנוע חדירה צבאית תוך שמירה על קשר דיפלומטי עם קבוצות שחיו מעבר לחומה. כלומר, הגבול הרומי בבריטניה לא היה “סוף העולם”, אלא אזור תיווך חי, סואן, ומורכב.
חומת אדריאנוס לא הייתה סתם קו אבנים באמצע שומקום. היא יצרה סביבה אנושית צפופה ועשירה:
- החיילים חיו בשירות קבע, קיבלו משכורת, ולעיתים גם הקימו משפחות למרות שהשירות הרשמי מנע נישואין.
- הסוחרים עברו דרך השערים, שילמו מכסים, מכרו סחורות והרוויחו יפה.
- האנשים המקומיים – חלקם השתלבו, חלקם התנגדו, אבל כולם חיו בצילה של רומא.
- באזורים מסוימים נוצרו ישובים קטנים, מעין פרברים צבאיים אזרחיים שנקראו “vicus” – מרכזים שבהם התגוררו משפחות של חיילים, בעלי מלאכה, שווקים ולעיתים אף תיאטראות.
החומה תפקדה בקווים כלליים במשך כמעט 300 שנה. בתקופת שלטונו של אנטונינוס פיוס (138–161 לספירה) נבנתה חומה צפונית יותר (חומת אנטונינוס), אך היא ננטשה כעבור שני עשורים. כך, חומת אדריאנוס נותרה הגבול המרכזי, גם כאשר הרומאים התקשו להחזיק בקצות האימפריה. בתחילת המאה החמישית, כשהרומאים נסוגו מבריטניה, ניטשה החומה בהדרגה. עם זאת, רבים מהמבנים נותרו בשימוש גם לאחר מכן על ידי קבוצות מקומיות.
חלקים גדולים מהחומה נהרסו לאורך השנים והאזרחים המקומיים השתמשו באבנים לבניית כנסיות, מבנים חקלאיים וגדרות. בנוסף, תנאי מזג האוויר גרמו לשחיקה ולקריסת חלקים. אבל חלקים אחרים ובעיקר יסודות המצודות והחומה עצמה שרדו להדהים. כיום, חומת אדריאנוס מוכרת כאתר מורשת עולמית של אונסק”ו ומטיילים יכולים לעבור לאורכה ברגל בשביל הנקרא ״נתיב חומת אדריאנוס״.
החומה כראי של אידיאולוגיה
חומת אדריאנוס לא הייתה רק מבנה פיזי. היא הייתה ביטוי אידיאולוגי וסיפקה שליטה בירוקרטית, לא סתם כוח צבאי, אלא מערכת פקידותית שלמה. והיוותה גבול פסיכולוגי, לאמור מעבר לו: תוהו. בתוכו: סדר, חוק, קיסרות.
זה היה גם מסר לעולם — האימפריה הרומית ידעה לתחום את גבולותיה ולשדר: כאן שולט הסדר. אפילו לאחר עזיבת הרומאים, החומה עיצבה את האזור מאחר שהמסלולים הרומיים שימשו כבסיס לכבישים מודרניים, חקלאים ועיירות סמוכות חיו בצילה של ההיסטוריה והתפיסה של “גבול צפוני” נשמרה גם בתקופות מאוחרות יותר, בין אנגליה לסקוטלנד.
האם אפשר ללמוד משהו מחומת אדריאנוס בעולם של היום?
אולי. כשחושבים על גבולות לאומיים, על מאבקי שליטה, על פחד מהאחר, החומה מספרת לנו סיפור שלא השתנה בהרבה. לא מדובר באבנים בלבד. אלא בשאיפה אנושית נצחית לשלטון, להגדרה ברורה, לשליטה במרחב ולפחד ממה שמעבר לקצה. ובכל זאת, כמו כל דבר רומי, גם החומה הזו לא שרדה לנצח.
