היום מכבי וינה היא קבוצת כדורגל המשחקת בליגות חובבניות באוסטריה, אבל במחצית הראשונה של המאה ה־20, המועדון סיפק שחקנים לנבחרת הלאומית, היה פופולרי לא רק באוסטריה וגם קידם באופן פעיל את רעיונות הציונות. אלא, שבאותה תקופה המועדון נקרא "הכוח" וגורל יוצריו היה עצוב במיוחד.
על עקרונות היהודי הלוחם
בסוף המאה ה־19 הפכו רעיונות הציונות לפופולריים באירופה. התומכים בה חלמו על מדינה יהודית בארץ ישראל, שהייתה אז תחת שלטון טורקי. הציונות עוררה התעוררות של מודעות עצמית בקרב יהודים במדינות שונות בעולם והולידה הקמת ארגונים גדולים שנוצרו על פי קווים אתניים.
גם בווינה קמו חברות ואגודות יהודיות. אחד הגדולים היה מועדון הספורט "הכוח". במהלך השנים כלל הארגון מחלקות לשחייה, אתלטיקה, כדוריד, טניס, סייף, היאבקות, הוקי שדה וכדורגל.
מועדון "הכוח" הופיע בשנת 1909 הודות לשני אנשים: רופא השיניים איגנץ הרמן קורנר והסופר פריץ "בדה" לוהנר (שם אמיתי בדריץ' לוי). הם השתתפו במשחק של קבוצה יהודית אחרת: במאי הגיעה הקבוצה ההונגרית Vivo Es לבירת האימפריה ובהמשך נפגשו המועדונים מספר פעמים.
איגנץ ופריץ היו לא רק ציונים, אלא גם אהדו את הרעיון הפופולרי דאז של היהדות הלוחמת. את המושג הזה טבע רופא אחר, מקס נורדאו מבודפשט. הוא האמין שיש צורך להילחם בסטריאוטיפים שהופצו על ידי אנטישמים. סוחר או אומן שברירי – כך הצטירו יהודים בדרך כלל באותה תקופה.
זה היה נכון בחלקו: אנשים רבים שעסקו במסחר ניהלו אורח חיים יושבני. נורדאו האמין שכל היהודים צריכים לעסוק בחינוך גופני וספורט, כי זו הדרך היחידה להשיג שוויון ולחזור למולדתם ההיסטורית.
לאחר מותו של הרופא מבודפשט, רעיונותיו התגלמו במכבייה, המקבילה היהודית לאולימפיאדה. משחקי הספורט היהודיים העולמיים הראשונים נערכו בתל אביב ב־1932 והשתתפו בהם גם ספורטאים מהכוח וינה. במשחק על מדליית הזהב בענף הכדורגל שבר שוער הכוח את זרועו, יצא להתקפה וכבש את שער הניצחון.
אליפות ראשונה
בשנת 1910 ערכה הכוח את הופעת הבכורה שלה באליפות הלאומית. אבל הקבוצה זכתה להצלחה של ממשית רק לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהאימפריה קרסה והליגה האוסטרית נולדה. משחקי הבית משכו לפעמים 30 אלף צופים. פרנץ קפקא גם כינה את עצמו מעריץ של הכוח.
היו סיבות טובות לפופולריות הזו. המועדון פעל עבור קהל יהודי עצום, התקדם במהירות ושיחק באצטדיון נוח בפארק פראטר בווינה. על הדרך סיפקה הכוח שחקנים לנבחרת ונפגשה עם יריבות מהמדינות השכנות.
בשנת 1925 זכתה הקבוצה בפעם הראשונה והיחידה באליפות אוסטריה. המדליות הגיעו ממשחק דרמטי מול קבוצת וינה (אוסטריה וינה העתידית) במחזור האחרון והוחלט להעניק לשתיהן את תואר האליפות.
בתוצאה 2:2 ("הכח" הייתה זקוקה לניצחון), שוער המועדון היהודי, אלכסנדר פביאן, נפצע בכתפו. עדיין לא הותרו חילופים ואת מקומו בשער תפס שחקן שדה בעוד השוער יצא להתקפה. בדקות האחרונות כבש פביאן את השער המכריע. מאוחר יותר התברר שלאלכסנדר הייתה יד שבורה.
בין הגיבורים של אותה עונה היה גם בלה גוטמן. מאמן בנפיקה לעתיד, המפורסם בקללתו המפורסמת, בילה כמה שנים בהרכב הכוח. הוא השתתף בסיבוב ההופעות האירופי של המועדון בתחילת שנות ה-20 ושיחק במשחק ההיסטורי נגד ווסטהאם. הכוח וינה גם השתתפה בסבב משחקים בלונדון ב-1923.
עד לנקודה זו, אף מועדון יבשתי לא ניצח מעולם באנגליה. ווסטהאם שיחקה בגמר הגביע כמה חודשים קודם לכן, כך שגם תיקו מול קבוצה כזו היה נחשב להצלחה. המפגש הסתיים בתיקו, אך זה היה רק המשחק הראשון. הקבוצות ערכו משחק חוזר ובמשחק השני ניצחו האורחים היהודים את הלונדונים בתוצאה 5:0 (לפי מקורות אחרים, 5:1).
הכוח קבעה שיא צופים בארצות הברית
הקבוצה האוסטרית נסעה לא רק לאנגליה. בשנת 1926 שיחקה הכח מספר משחקים בארצות הברית, שמשכו עניין עצום מצד יהודים מקומיים. עם זאת, זה אפילו לא מה שהרשים את השחקנים מווינה. כמעט בכל מדינה אירופית הם נתקלו בגילויי אנטישמיות, ולכן ליוו אותם קבוצת מתאבקים מאותו מועדון "הכח", שישמשו כמאבטחים. אלא שבאמריקה לא היה צורך באבטחה, השחקנים התקבלו בברכה.
באותה תקופה כבר הוקמה ליגה מקצוענית בארצות הברית, חברות גדולות השקיעו בכדורגל ומועדונים רבים משכו שחקני כדורגל מאירופה. אבל הנוכחות במשחקי האליפות המקומית לא התקרבו לעשרות אלפים. הכוח הצליחה לקבוע שיא: עשרה משחקים נצפו בסך הכל על ידי 224 אלף צופים והמפגש האחרון באצטדיון בניו יורק פולו גראונדס משך 46 אלף איש. שיא שנשבר רק ב־1977, כשפלה שיחק בקבוצת ניו יורק קוסמוס.
הכדורגלנים הוינאים כל כך אהבו את האווירה שהם חוו בארצות הברית, שרבים מהם החליטו להישאר. המסע לאמריקה הזניק את הקריירה הבינלאומית של בלה גוטמן. תחילה הוא עבר לברוקלין, אחר כך שיחק בג'איינטס וב־1929 הפך לשחקן הרכב בקבוצת הכוח. נכון, זו כבר הייתה קבוצה אחרת, שנוצרה על ידי יהודים מקומיים במודל המועדון האוסטרי. באותה שנה זכתה הכוח ניו יורק בגביע ארצות הברית, אך עד מהרה התפרקה.
בארה"ב ובמדינות רבות אחרות, מותג המועדונים היהודי עדיין קיים גם כיום . "הכוח" הופיע במהלך השנים בשיקגו, סידני, ארגנטינה, צ'כיה וישראל.
מייסד הקבוצה כתב המנון מחנה ריכוז
בשנות ה-30, על רקע עליית היטלר לשלטון, נצפה רגש אנטי-יהודי גם באוסטריה השכנה. היו שם כוחות ימניים רדיקליים, שאחרי תבוסת המפלגה הקומוניסטית התחזקו יותר ויותר.
הממשלה האוסטרית הייתה נתונה ללחץ מתמיד מצד הרייך, שדרש להכשיר את המפלגה הנאצית במדינה. למשל, גרמניה הכניסה אגרה לאזרחיה שביקשו לחצות את הגבול עם אוסטריה כדי שזו תסבול מהפסדים ממחסור בתיירים גרמנים. הסכסוך יכול היה להסתיים במלחמה כוללת, אבל בסופו של דבר הוא הפך לאנשלוס — אוסטריה סופחה לגרמניה ב־13 במרץ 1938.
כמה ימים לאחר הסיפוח, המועדון היהודי הראשי של וינה לא היה קיים יותר. כמעט מיד לאחר כניסת הכוחות, הממשלה החדשה ביטלה את כל משחקי הקבוצה, האצטדיון הוחרם על ידי המפלגה הנאצית והשחקנים ברחו בהמוניהם. רבים מהם התיישבו בארץ ישראל, שם הקימו מועדון נוסף בעיר רמת גן, "הכח". אחרים הגיעו למחנות ריכוז ונורו למוות.
גורלו הדרמטי ביותר היה של מייסד המועדון, פריץ לוהנר-בדה. הסופר והמשורר פרש ממועדון הכדורגל עד אז. ב־1 באפריל 1938 הוא נעצר ונשלח לדכאו. בספטמבר הועבר פריץ לבוכנוולד, שם נכלא גם חברוהמשורר אלפרד גרינוולד. הנהגת מחנה הריכוז ערכה תחרות, האסירים היו צריכים לחבר את ההמנון הטוב ביותר למחנה. פריץ ואלפרד כתבו את "שיר בוכנוולד". ואם הנאצים הכניסו לטקסט את רעיונותיהם על פטריוטיות וגדולתו של הרייך בן אלף השנים, אז האסירים ראו בכך מחאה ובכל פעם שהם ביצעו אותה, קראו בתקיפות את המילה "חופש". אבל פריץ לוהנר לא חי כדי לראות חופש. מבוכנוולד הועבר לאושוויץ ובדצמבר 1942 הוכה למוות על ידי שומרי המחנה. למצער, במשפט שנערך בשנת 1968 השומרים זוכו מאשמה.
מורשת
לאחר שחרור אוסטריה נותרו בווינה כ־6,000 יהודים, בעוד שלפני האנשלוס חיו בה כ־200 אלף. אף על פי כן, כבר בקיץ 1945, כמה ספורטאים ממועדון "הכוח" לשעבר החיו את קבוצת הכדורגל, אלא שזו נסגרה שוב כעבור כמה שנים. המועדון המשיך להתקיים כאגודת ספורט ועדיין מקפיד על עקרונות היהדות הלוחמת. ב־2008 חזרה הכוח להתחבר לכדורגל. כעת לקבוצת הכדורגל קוראים "מכבי וינה" והיא מתמודדת בליגות הנמוכות במדינה.
חלק נוסף שהגיע מתוך אגודת הספורט היהודית הוא קבוצת "שטורם" מהעיר גראץ. עד 1938 המועדון נקרא גם "הכוח" והיה למעשה קבוצת מילואים של הקבוצה הווינאית. לא היו שם הרבה שחקנים יהודים וכנראה בגלל זה הוא שרד את האנשלוס, למרות ששמו שונה. ובכל מקרה, לא רבים מזהים בו כמועדון יהודי והוא ידוע כקבוצה המייצגת את מעמד הפועלים, עם היסטוריה שרחוקה מלהיות יהודית, אך זה כבר נושא לסיפור אחר.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
