מלוחם המוג׳הדין לנשיא: על חאמיד כרזאי

חאמיד כרזאי הוא אחד הפוליטיקאים המורכבים והשנויים במחלוקת ביותר בהיסטוריה של אפגניסטן המודרנית. לוחם המוג’הדין שהפך לנשיא הראשון של הרפובליקה האסלאמית, ניהל בריתות מסובכות עם שבטים פשטוניים, נאט"ו וארצות הברית והחזיק במדינה שסועת מלחמות תוך שהוא מנסה לאזן בין לחץ בינלאומי למציאות המקומית. חרף שנים של אלימות ואי-יציבות, כרזאי בחר להישאר באפגניסטן גם לאחר עליית הטליבאן, בצעד מפתיע שממשיך לעורר שאלות על מניעיו, כישוריו והמורשת שהוא מותיר.

בקצרה

חאמיד כרזאי הוא פוליטיקאי אפגני שכיהן כנשיא אפגניסטן מ-2002 עד 2014 והיה הנשיא הראשון של הרפובליקה האסלאמית של אפגניסטן (2004–2014), כאשר לפני כן כיהן כיושב ראש הממשל האפגני הזמני מ-2001 עד 2002 והיה המנהיג המקומי של השבט הפופאלזאי משבטי דוראני הפשטוניים במחוז קנדהאר, ששיתף פעולה עם האמריקאים בזמן המלחמה בטליבאן. הוא הפך לדמות פוליטית דומיננטית לאחר הסרת משטר הטליבאן בסוף 2001 ובמהלך הוועידה הבינלאומית על אפגניסטן שנערכה בגרמניה בדצמבר 2001, נבחר כרזאי על ידי דמויות פוליטיות אפגניות בולטות לכהן תקופת כהונה בת שישה חודשים כיושב ראש הממשל הזמני. לאחר מכן הוא נבחר לתקופת כהונה בת שנתיים כנשיא זמני במהלך הלויה ג'ירגה (האספה הגדולה) של 2002 שנערכה בקאבול, אפגניסטן ולאחר בחירות 2004 לנשיאות, הוכרז כרזאי כמנצח והפך לנשיא אפגניסטן. הוא זכה בכהונה שנייה בת חמש שנים בבחירות 2009 לנשיאות וכהונה זו הסתיימה בספטמבר 2014. באופן מפתיע לאחר עליית הטליבאן לשלטון הוא נשאר במדינה עם משפחתו ולא נמלט כמו מרבית בכירי השלטון האפגני שנתמך על ידי האמריקאים.

לאחר השתלטות הטליבאן על קאבול ב-2021, הצהיר כרזאי כי הטליבאן לא כבש את העיר בכוח, אלא הוזמן על ידו כדי למנוע כאוס. הוא אמר שכדי לזכות בהכרה בינלאומית, על הממשלה החדשה של הטליבאן לשאוף ללגיטימיות פנימית, שניתן להשיגה באמצעות בחירות כלליות או החלטת האסיפה הכללית.

במהלך נשיאותו, כרזאי נודע בקהילה הבינלאומית כמי שבנה בריתות בין הקהילות השונות באפגניסטן. בשנים מאוחרות יותר, יחסיו עם נאט"ו וארצות הברית הפכו למתוחים יותר ויותר והוא הואשם בשחיתות. הוא תיאר את הטליבאן כ"אחיו" והזהיר כי הלחימה המאסיבית נגד המרד באפגניסטן רק תחייה את מרד הטליבאן נגד הממשלה האפגנית לשעבר. הוא הפציר בארה"ב להתמקד במקום זאת בדיכוי התמיכה של פקיסטן בהנהגת הטליבאן, אך האמריקאים התעלמו מרוב בקשותיו.

מלוחם המוג׳הדין ללוחם בטליבאן

חַ֫אמִיד כַּרְזַ֫אי נולד ב-24 בדצמבר 1957 באזור קרז שבעיר קנדהאר שבדרום אפגניסטן. חאמיד משתייך לשבט פופאלזאי מקרב הפשטונים. אביו, עבדול אחאד כרזאי, כיהן כסגן יושב ראש הפרלמנט האפגני במהלך שנות השישים. סבו, ח'איר מוחמד ח'אן, נלחם במלחמה האנגלו-אפגנית השלישית ב-1919 והיה סגן יושב ראש הסנאט. משפחת כרזאי תמכה במלוכה ותמכה במוחמד זאהיר שאה, המלך האחרון של אפגניסטן. דודו, חביבאללה כרזאי, שימש כנציג אפגניסטן באו"ם ונאמר שליווה את המלך זאהיר לארצות הברית בתחילת שנות השישים לפגישה מיוחדת עם נשיא ארה"ב ג'ון פ. קנדי.

חאמיד למד בבית הספר היסודי מחמוד חוטאקי בקנדהאר ובבית הספר סייד ג'מאל א-דין אפגאני בקאבול. הוא סיים את לימודיו בתיכון חביביה בקאבול ב-1976. לאחר סיום לימודיו, נסע להודו כסטודנט במסגרת תכנית חילופי סטודנטים ב-1976, ולמד לתואר שני ביחסים בינלאומיים ומדע המדינה באוניברסיטת הימאצ'ל פרדש בשימלה והשלים את התואר ב-1983. לאחר מכן עבר כרזאי לפקיסטן ועבד כמגייס כספים עבור המוג׳הדין, מורדים האפגניים האנטי-קומוניסטיים במהלך ההתקוממות בשנות השמונים נגד שלטונו של מוחמד נג'יבאללה שנתמך על ידי ברית המועצות.

חאמיד כרזאי חזר לאפגניסטן בתחילת אוקטובר 1988, לקראת סוף המלחמה, כדי לסייע בניצחון המורדים בטארינקוט. הוא סייע בגיוס שבט פופאלזאי ושבטי דוראני אחרים ועזר לגרש את משטרו של נג'יבאללה מהעיר. כרזאי גם עזר לתווך בעריקתם של 500 מחייליו של נג'יבאללה. כשהממשלה הפרו-סובייטית של נג'יבאללה קרסה ב-1992, הסכמי פשאוור שעליהם הסכימו המפלגות הפוליטיות האפגניות הקימו את המדינה האסלאמית של אפגניסטן ומינו ממשלת מעבר שאחריה הוחליט לקיים בחירות כלליות. כרזאי ליווה את מנהיגי המוג'הידין הראשונים שנכנסו לקאבול לאחר שנשיא נג'יבאללה התפטר ב-1992. הוא כיהן כסגן שר החוץ בממשלתו של בורהאן א-דין רבאני. עם זאת, כרזאי נעצר על ידי מוחמד פהים (שמאוחר יותר יהפוך לסגנו של כרזאי) באשמת ריגול עבור גולב א-דין חכמתיאר, במה שכרזאי טען שהיה ניסיון לתווך בין כוחותיו של חכמתיאר לממשלת רבאני. כרזאי נמלט מקאבול ברכב שסופק על ידי חכמתיאר ובו נהג גול רחמאן.

כאשר הופיע הטליבאן באמצע שנות התשעים, כרזאי הכיר בהם בתחילה כממשלה לגיטימית מכיוון שחשב שהם יפסיקו את האלימות והשחיתות במדינה. בטליבאן ביקשו ממנו לכהן כשגריר, אך הוא סירב, ואמר לחבריו שהוא מרגיש שסוכנות הביון הבין הפקיסטנית (ISI) משתמשת בהם לרעה. לאחר מכן רצה כרזאי לייצג את ממשלת הטליבאן באו"ם, אך מנהיג הטליבאן לא בטח בו בשל קשריו הרבים עם אנשי המערב. כרזאי חי בעיר כוויתה הפקיסטנית בקרב פליטים אפגניים רבים אחרים, שם פעל להחזרת המלך האפגני לשעבר זאהיר שאה ונפגש עם המלך באיטליה מספר פעמים. הוא גם ביקר בשגרירויות מערביות (כולל שגרירות ארה"ב באסלאמאבאד) מספר פעמים, שוחח עם הדיפלומט מהאו"ם נורברט הול, וניסה לגייס תמיכה אמריקאית ב"אפגנים מודרניים, משכילים" כדי להחליש את הטליבאן. אביו של כרזאי, על פי הדיווחים, הוטרד ממנו על שלא עשה בחירות ברורות ורצה להיות חבר של כולם.

ביולי 1999, אביו של כרזאי, עבדול אחאד כרזאי, נורה למוות מוקדם בבוקר בעת שחזר לביתו ממסגד בכוויתה. דיווחים מצביעים על כך שהטליבאן ביצעו את ההתנקשות. לאחר אירוע זה, כרזאי קיבל על עצמו את תפקיד ח'אן השבט והחליט לעבוד בצמוד עם הברית הצפונית נגד הטליבאן, שהונהגה על ידי אחמד שאה מסעוד.

בשנת 2000 וב-2001 נסע לאירופה ולארצות הברית כדי לסייע בגיוס תמיכה בתנועה נגד הטליבאן. מסעוד וכרזאי הזהירו את ארצות הברית כי הטליבאן מחוברים לאל-קאעידה וכי קיימת מזימה למתקפה מיידית על ארצות הברית, אך אזהרותיהם לא נענו. ב-9 בספטמבר 2001, יומיים לפני פיגועי 11 בספטמבר, נרצח מסעוד על ידי סוכני אל-קאעידה בפיגוע התאבדות. כאשר האמריקאים התכוננו לעימות עם הטליבאן בספטמבר 2001, כרזאי החל להפציר במדינות נאט"ו לטהר את ארצו מאל-קאעידה. הוא אמר בראיון ל-BBC: "הערבים האלה, יחד עם תומכיהם הזרים והטליבאן, הרסו מיילים רבים של בתים, פרדסים וכרמים… הם הרגו אפגנים. הם כיוונו את רוביהם לחיי אפגנים… אנחנו רוצים שהם יסתלקו."

כרזאי היה איש קשר של ה-CIA האמריקאי, וזכה להערכה רבה בסוכנות. לאחר השקת מבצע ״חופש מתמשך״ ב-7 באוקטובר 2001, החזית המאוחדת (הברית הצפונית) עבדה עם צוותים של כוחות מיוחדים אמריקאים ויחד הם הפילו את משטר הטליבאן ואספו תמיכה בממשלה חדשה באפגניסטן. כרזאי וקבוצתו שהו בכוויתה, שם החלו במבצע חשאי משלהם. מאוחר יותר, רבים יטענו שברגע זה החליטה ארצות הברית כי כרזאי צריך להיות המנהיג הבא של אפגניסטן.

"אנו עלולים להיתפס ברגע שניכנס לאפגניסטן ולהיהרג. יש לנו סיכוי של 60% למות וסיכוי של 40% לחיות ולשרוד.
ניצחון לא עמד כלל על הפרק. לא יכולנו אפילו לחשוב על זה. עלינו על 2 אופנועים. נסענו לאפגניסטן."

— חאמיד כרזאי, אוקטובר 2001, לפני כניסתו לאפגניסטן

כרזאי אסף כמה מאות לוחמים משבטו והנהיג את השבטים הפשטוניים בקנדהאר ובסביבתה, אך הם הותקפו על ידי הטליבאן. כרזאי שרד בקושי, והשתמש בקשריו עם ה-CIA כדי לקרוא לחילוץ אווירי. ב-4 בנובמבר 2001, כוחות מבצעים מיוחדים אמריקאים הטיסו את כרזאי מחוץ לאפגניסטן לצורך הגנה. ב-5 בדצמבר 2001, חאמיד כרזאי וקבוצת הלוחמים שלו שרדו התקפת טיל של חיל האוויר האמריקאי שנורתה בטעות בדרום אפגניסטן. הקבוצה סבלה מפציעות וטופלה בארצות הברית; כרזאי נפצע בעצבי פניו, כפי שניתן היה לעיתים להבחין במהלך נאומיו.

נשיא של בריתות

בדצמבר 2001 התכנסו מנהיגים פוליטיים בגרמניה כדי להסכים על מבני מנהיגות חדשים. במסגרת הסכם בון מ-5 בדצמבר, הם הקימו ממשל זמני ומינו את כרזאי ליושב ראש ועדת מנהל בת 29 חברים. הוא הושבע כמנהיג ב-22 בדצמבר. הלויה ג'ירגה מ-13 ביוני 2002 מינתה את כרזאי כנשיא זמני לתפקיד החדש של נשיא ממשלת המעבר האפגנית. חברים לשעבר בברית הצפונית נותרו בעלי השפעה רבה, ובמיוחד סגן הנשיא מוחמד פהים, ששימש גם כשר ההגנה.

כרזאי שחזר את טקס ההכתרה המקורי של אחמד שאה דוראני במקדש שר-י-סורח מחוץ לקנדהאר, כשמנהיגי שבטים אפגניים שונים, כולל צאצא של המנהיג הדתי (סאביר שאה) שבחר במקור את אחמד שאה דוראני, שימשו כשחקני מפתח באירוע זה. עדות נוספת לכך שכרזאי ראה את עצמו ממלא תפקיד של מונרך דוראני עלה מהצהרות שסיפקו מקורבים בממשלתו. אחיו המנוח, אחמד וואלי כרזאי, מסר הצהרות בעלות משמעות דומה.

כחלק ממאמציו לאחד את הקבוצות האתניות של אפגניסטן, כרזאי העדיף לבוש אפגני המשלב מאפייני עיצוב מסורתיים מהקבוצות האתניות השונות כמו חולצה ארוכה ומכנסיים רפויים בסגנון פשטוני, גלימה חיצונית פופולרית בקרב הטג'יקים והאוזבקים, והכי בולט כובע קרקול שנחבש על ידי יושבי ההרים מעמק פאנג'שיר. בשנת 2002 צוטט המעצב טום פורד, שעבד באותה עת עבור גוצ'י, כשאמר שכרזאי הוא "האיש השיקי ביותר בעולם".

לאחר שכרזאי עלה לשלטון, סמכותו הממשית מחוץ לבירה קאבול הייתה כה מוגבלת, עד שלעתים קרובות לעגו לו וכינו אותו "ראש עיריית קאבול". המצב היה עדין במיוחד מכיוון שכרזאי וממשלו לא צוידו, לא מבחינה כלכלית ולא פוליטית, כדי להשפיע על רפורמות מחוץ לאזור שמסביב לקאבול. אזורים אחרים ובמיוחד המרוחקים יותר, היו באופן היסטורי תחת השפעתם של מנהיגים מקומיים שונים. כרזאי ניסה, בדרגות הצלחה משתנות, לנהל משא ומתן וליצור בריתות ידידותיות עמם לטובת אפגניסטן כולה, במקום להילחם בהם באגרסיביות ולסכן התקוממות.

ב-2004 הוא דחה הצעה בינלאומית לסיים את ייצור הפרג באפגניסטן באמצעות ריסוס אווירי של קוטלי עשבים כימיים, מחשש שזה יפגע במצב הכלכלי של בני ארצו. יתר על כן, נפוצו שמועות שהיה שאחיו הצעיר של כרזאי, אחמד וואלי כרזאי (שסייע חלקית במימון מסע הבחירות של כרזאי לנשיאות), היה מעורב בעסקאות סמים. ג'יימס ריזן מהניו יורק טיימס ואחרים הצהירו כי אחמד וואלי כרזאי אולי היה מעורב בסחר באופיום והרואין באפגניסטן. כרזאי עצמו הכחיש זאת, וכינה את ההאשמות תעמולה פוליטית והצהיר כי הוא "קורבן של פוליטיקה מרושעת".

כאשר כרזאי היה מועמד בבחירות לנשיאות באוקטובר 2004, הוא זכה ב-21 מתוך 34 המחוזות, ניצח את 22 יריביו והפך למנהיג הראשון בתולדות אפגניסטן שנבחר באופן דמוקרטי. למרות שמסע הבחירות שלו היה מוגבל עקב חשש מאלימות, הבחירות עברו ללא תקריות משמעותיות. לאחר חקירה של האו"ם בנוגע לאי סדרים לכאורה בהצבעה, הכריזה ועדת הבחירות הלאומית בתחילת נובמבר על כרזאי כמנצח, ללא צורך בסיבוב שני, עם 55.4% מהקולות. נתון זה ייצג 4.3 מיליון מתוך סך של 8.1 מיליון הקולות שנספרו. הבחירות התקיימו בבטחה למרות גל של פעילות מורדים.

כרזאי הושבע כנשיא הרפובליקה האסלאמית של אפגניסטן ב-7 בדצמבר 2004, בטקס רשמי בקאבול. רבים פירשו את הטקס כ"התחלה חדשה" חשובה מבחינה סמלית עבור האומה שסועת המלחמה. בין האורחים הבולטים בטקס ההשבעה היו המלך לשעבר, זאהיר שאה, שלושה נשיאים אמריקאים לשעבר וסגן נשיא ארצו הברית, דיק צ'ייני.

נשיא לא כל-יכול

לאחר שזכה בבחירות 2004, מקורביו סברו כי כרזאי ינקוט בנתיב רפורמיסטי אגרסיבי יותר מעתה. עם זאת, כרזאי הוכיח זהירות רבה מהצפוי. לאחר שממשלו החדש התעצב ב-2004, כלכלת אפגניסטן החלה לצמוח במהירות בפעם הראשונה מזה שנים רבות. הכנסות הממשלה החלו לעלות מדי שנה, אף שהן עדיין היו תלויות במידה רבה בסיוע חוץ.

במהלך הכהונה הראשונה של כרזאי, גברה אי שביעות הרצון הציבורית בנוגע לשחיתות ולנפגעים אזרחיים במסגרת מלחמת 2001–2014. במאי 2006 התקיימה בקאבול הפגנה נגד האמריקאים וכרזאי, שהותירה לפחות שבעה הרוגים ו-40 פצועים. במאי 2007, לאחר שנהרגו עד 51 אזרחים אפגנים בפיגוע, טען כרזאי כי ממשלתו "אינה יכולה עוד לקבל" נפגעים שנגרמים כתוצאה מפעולות ארצות הברית וכוחות ברית נאט"ו.

בספטמבר 2006 אמר כרזאי בנאום לעצרת הכללית של האו"ם כי אפגניסטן הפכה ל"קורבן הגרוע ביותר" של הטרור. כרזאי אמר כי הטרור מתאושש במדינתו, עם חדירת מיליטנטים לגבולות כדי לבצע התקפות על אזרחים. הוא הצהיר, "זה לא נובע רק מזרעים בתוך אפגניסטן. פעולה צבאית במדינה, לפיכך, לא תשיג את המטרה המשותפת של חיסול הטרור." הוא דרש סיוע מהקהילה הבינלאומית להשמיד מקלטי טרור בתוך ומחוץ לאפגניסטן. "אתם חייבים להסתכל מעבר לאפגניסטן אל מקורות הטרור", אמר לעצרת הכללית של האו"ם, ו"להשמיד מקלטי טרור מעבר" למדינה, לפרק את הרשתות המורכבות באזור שמגייסות, מנחילות אידיאולוגיה, מאמנות, מממנות, מחמשות ומפעילות טרוריסטים. פעילויות אלה גם גוזלות מאלפי ילדים אפגנים את זכותם לחינוך ומונעות מעובדי בריאות [את היכולת] לבצע את עבודתם באפגניסטן.״ בנוסף, הוא הבטיח לחסל את גידול פרג האופיום במדינתו, אשר ייתכן שמסייע לתדלק את מרד הטליבאן המתמשך. הוא דרש שוב ושוב מכוחות נאט"ו לנקוט זהירות רבה יותר כדי למנוע נפגעים אזרחיים בעת ביצוע מבצעים צבאיים באזורי מגורים. בשידור וידאו בספטמבר 2006, הצהיר כרזאי שאם הכסף שבוזבז על מלחמת עיראק היה מושקע בפועל בבנייה מחדש של אפגניסטן, מדינתו "תהיה בגן עדן בתוך פחות משנה".

בערב הבחירות לנשיאות ב-20 באוגוסט 2009, נראה היה כי חאמיד כרזאי מאבד מהפופולריות שלו, אך עדיין עשוי לזכות ברוב הקולות. רבים האשימו אותו בכישלונות שאפפו את בנייתה מחדש של אפגניסטן לאחר הפלת ממשלת הטליבאן ב-2001, החל מהשחיתות הנרחבת והתעוררות מחדש של הטליבאן ועד להתפוצצות סחר הפרג. חוסר הפופולריות שלו והסבירות לניצחונו יצרו אווירה של דמורליזציה לאומית, שעלולה הייתה להרתיע אפגנים רבים מלהצביע ולנפץ תקוות להתקדמות משמעותית לאחר הבחירות. בבחירות הנשיאותיות הללו, הוכרז כי כרזאי קיבל למעלה מ-50% מהקולות. הבחירות היו נגועות בחוסר ביטחון, אחוזי הצבעה נמוכים וזיופים נרחבים של קלפיות, הפחדות והונאות בחירות.

חודשיים לאחר מכן קיבל כרזאי קריאות להתמודד בסיבוב שני, שתוכנן ל-7 בנובמבר 2009. במהלך הסיבוב השני, הוא הבטיח את תמיכתם של מתווכי כוח בעלי השפעה, כולל האיסמעילים באפגניסטן, המיוצגים מקומית על ידי סייד מנצור נאדרי. נאדרי סייע בארגון שתי עצרות משמעותיות עבורו, אחת בקייאן, מקום הולדתו, ואחרת באצטדיון קאבול. שני האירועים משכו כמעט מאה אלף משתתפים, כולל גברים, נשים וצעירים והדגימו את תמיכת האיסמעילים האפגנים בחאמיד כרזאי.

ב-2 בנובמבר 2009, יריבו של כרזאי בסיבוב השני, עבדאללה עבדאללה, פרש מהמרוץ ופקידי הבחירות הודיעו על ביטול הסיבוב השני. כרזאי, המתמודד היחיד שנותר, הוכרז כמנצח זמן קצר לאחר מכן. כרזאי הציג את רשימת המינויים שלו לקבינט, ובה 24 שמות, בפני הפרלמנט האפגני ב-19 בדצמבר 2009; ברם, ב-2 בינואר 2010, דחה הפרלמנט 17 מהם. לדברי הפרלמנט, רוב המועמדים נדחו משום שנבחרו מסיבות שאינן כשירותם. חבר פרלמנט טען שהם נבחרו בעיקר על בסיס "מוצא אתני או שוחד או כסף".

ב-16 בינואר 2010, דחה הפרלמנט האפגני 10 מתוך 17 המועמדים החלופיים של כרזאי לקבינט. חברי פרלמנט התלוננו שהמינויים החדשים של כרזאי לא היו כשירים לתפקיד או שהיו להם קשרים הדוקים עם מצביאים אפגניים. למרות הכישלון השני, עד אמצע ינואר אישר כרזאי 14 מתוך 24 שרים, כולל התפקידים החשובים במשרדי החוץ, ההגנה והפנים. זמן קצר לאחר מכן, החל הפרלמנט את פגרת החורף שלו, שנמשכה עד 20 בפברואר, מבלי לחכות שכרזאי יבחר שמות נוספים לקבינט שלו. מהלך זה לא רק האריך את אי הוודאות הפוליטית בממשלה, אלא גם גרם לכרזאי מבוכה בכך שהופיע בועידת לונדון על אפגניסטן כשכמעט מחצית מהקבינט שלו חסר.

מאז סוף 2001 ניסה כרזאי להשכין שלום במדינתו, והרחיק לכת עד כדי מתן חנינה למיליטנטים שיניחו את נשקם ויצטרפו לתהליך הבנייה מחדש. עם זאת, הצעותיו לא התקבלו על ידי הקבוצות המיליטנטיות. באפריל 2007 הודה כרזאי כי שוחח עם כמה מיליטנטים בניסיון להביא שלום באפגניסטן. הוא ציין כי המיליטנטים האפגניים תמיד רצויים במדינה, אך לא המורדים הזרים. בספטמבר 2007 הציע כרזאי שוב לקיים שיחות עם לוחמים מיליטנטיים לאחר שחשש ביטחוני אילץ אותו לסיים נאום זיכרון. כרזאי עזב את האירוע והוחזר לארמונו, שם היה אמור להיפגש עם נשיא לטביה המבקר ואלדיס זאטלרס. לאחר הפגישה, קיימו השניים מסיבת עיתונאים משותפת, שבה קרא כרזאי לשיחות עם יריביו מהטליבאן. "אין לנו משא ומתן רשמי עם הטליבאן. אין להם כתובת. עם מי נדבר?" אמר כרזאי לכתבים. הוא הוסיף: "אם אוכל שיהיה לי מקום לשלוח מישהו לדבר איתו, סמכות שאומרת בפומבי שהיא סמכות הטליבאן, אני אעשה זאת."

בדצמבר 2009 הודיע כרזאי כי יקדם לויה ג'ירגה (אספה גדולה) כדי לדון במרד הטליבאן שבה יוזמנו נציגי הטליבאן לקחת חלק באסיפה. בינואר 2010 קבע כרזאי את המסגרת לדיאלוג עם מנהיגי הטליבאן כשקרא להנהגת הקבוצה לקחת חלק בג'ירגה כדי ליזום שיחות שלום. דובר הטליבאן סירב לדבר בפירוט על הצעתו של כרזאי ואמר רק כי המיליטנטים יקבלו החלטה בקרוב. באפריל 2010 הפציר כרזאי בטליבאן להניח את נשקם ולהעלות את טענותיהם בעת ביקור במחוז צפוני אלים, והוסיף כי כוחות זרים לא יעזבו את המדינה כל עוד הלחימה תימשך. ביולי 2010 אישר כרזאי תוכנית שנועדה לרכוש את לבם של חיילי הטליבאן ומפקדים בדרגים נמוכים. באמצע אוגוסט 2013 דווח כי התובע הכללי מוחמד איסחאק אלוקו פוטר לאחר שנפגש עם פקידי טליבאן באיחוד האמירויות הערביות לאחר שנאמר לו לא להיפגש עמם. עם זאת, גורמים בכירים לא מזוהים בממשלה האפגנית ניסו לשכנע את כרזאי שלא לפטר אותו, בעוד פקיד במשרדו של אלוקו הכחיש את הפיטורים ואמר במקום זאת שהוא נמצא בארמון הנשיאות "חוגג את יום העצמאות".

יחסיו עם העולם

יחסיו של כרזאי עם מדינות נאט"ו היו חזקים, במיוחד עם ארצות הברית, בשל העובדה שהיא הייתה המדינה המובילה שסייעה בבנייתה מחדש של אפגניסטן שסועת המלחמה וקידמה את מינויו לנשיאות. כרזאי נהנה משותפות אסטרטגית ידידותית וחזקה מאוד עם ארצות הברית, למרות חילוקי דעות שונים. הממשל האמריקאי תמך בו מאז סוף 2001. הוא ערך נסיעות דיפלומטיות חשובות רבות לארצות הברית ולמדינות נאט"ו אחרות. באוגוסט 2007 הוזמן כרזאי לקמפ דייוויד במרילנד, לפגישה מיוחדת עם נשיא ארה"ב ג'ורג' וו. בוש. ארצות הברית מינתה שליח מיוחד לאפגניסטן ופקיסטן, שבראשו עומד מארק גרוסמן. משימתו היתה לשמש כמתווך ולפתור סוגיות בין שלוש המדינות.

עם זאת, בשנים מאוחרות יותר היחסים נעשו מתוחים, ובמיוחד כרזאי היה ביקורתי מאוד כלפי הצבא האמריקאי בשל הנפגעים האזרחיים הרבים. בשנת 2019 הוא תיאר "מאבק גדול" שהיה לו עם גורמי צבא אמריקאים עוד ב-2007, כשאמר להם שוב ושוב: "אם אתם רוצים להילחם בטרור ובאנשים רעים, אני לא אעצור אתכם, אבל בבקשה עזבו את העם האפגני". בראיון אחר טען כרזאי כי חש שנעשה בו שימוש ככלי על ידי ארצות הברית.

מתח נוסף ביחסיו עם ארצות הברית נוצר ב-2014, כשאפגניסטן הצטרפה לקובה, ניקרגואה, קוריאה הצפונית, סוריה וונצואלה כמדינות היחידות שהכירו בסיפוח הרוסי של חצי האי קרים. ארצות הברית, מדינות אירופה ורוב המדינות האחרות גינו מכל וכל את ההשתלטות הרוסית, כמו גם את משאל העם שנערך לאחר מכן בקרים על סיפוחה לרוסיה. משרדו של הנשיא חאמיד כרזאי, שציטט את "הרצון החופשי של תושבי קרים", אמר: "אנו מכבדים את ההחלטה שקיבלו תושבי קרים באמצעות משאל עם שנערך לאחרונה הרואה בקרים חלק מהפדרציה הרוסית."

עם זאת, יחסיו של כרזאי עם שכנתה פקיסטן היו טובים, במיוחד עם מפלגת אוואמי הלאומית (ANP) ומפלגת העם הפקיסטנית (PPP). הוא הרבה לתאר את אומתו ואת פקיסטן כ"אחים תאומים בלתי נפרדים", בהתייחס לגבול קו דוראנד הנתון במחלוקת בין שתי המדינות, למרות תקריות גבול רבות שהתרחשו במהלך נשיאותו. בדצמבר 2007 נסע כרזאי בראש משלחת לאסלאמאבאד, פקיסטן, לפגישה שגרתית עם פרוואז מושארף בנוגע לקשרי סחר ושיתוף מודיעין בין שתי המדינות האסלאמיות. כרזאי גם נפגש וקיים שיחה של 45 דקות עם בנזיר בהוטו בבוקר ה-27 בדצמבר, שעות לפני נסיעתה לליאקאט לאומי באג, שם נרצחה לאחר נאומה. לאחר מותה של בהוטו, כינה אותה כרזאי אחותו ואישה אמיצה שהיה לה חזון ברור "עבור ארצה, עבור אפגניסטן ועבור האזור: חזון של דמוקרטיה, שגשוג ושלום". בספטמבר 2008 הוזמן כרזאי לביקור מיוחד כדי לחזות בטקס השבעתו של אסיף עלי זרדארי, שהפך לנשיא פקיסטן. היחסים בין אפגניסטן לפקיסטן השתפרו לאחר שמפלגת PPP עלתה לשלטון ב-2008. שתי המדינות יצרו קשרים תכופים בנוגע למלחמה בטרור ובסחר. פקיסטן אף אפשרה לכוחות נאט"ו המוצבים באפגניסטן לפתוח במתקפות על קבוצות מיליטנטיות בפקיסטן עצמה. דבר זה היה בדרך כלל זוכה לגינוי חריף מצד ממשלת פקיסטן הקודמת. שתי המדינות חתמו לבסוף על הסכם סחר מעבר אפגניסטן-פקיסטן המיוחל ב-2011, שנועד לשפר את הסחר. כרזאי הכיר בהתערבותה של פקיסטן במלחמות אפגניסטן, אך אמר בראיון משנת 2015 כי אפגניסטן רוצה "יחסים ידידותיים, אך לא להיות תחת שליטתה של פקיסטן".

כרזאי ראה באיראן ידידה. בשנת 2007 אמר כרזאי כי איראן, עד כה, הייתה גורם מסייע בתהליך הבנייה מחדש. הוא הודה ב-2010 כי ממשלת איראן סיפקה מיליוני דולרים ישירות למשרדו. באוקטובר 2007 דחה כרזאי שוב האשמות מערביות נגד איראן, באומרו: "התנגדנו לתעמולה השלילית ששוגרה על ידי מדינות זרות נגד הרפובליקה האסלאמית, ואנו מדגישים שתעמולת הזרים לא צריכה להותיר השפעה שלילית על הקשרים המאוחדים בין שתי האומות הגדולות של איראן ואפגניסטן." כרזאי הוסיף: "שתי האומות האיראנית והאפגנית קרובות זו לזו בזכות הקשרים והמשותף שבהן, הן שייכות לאותו בית, והן יחיו זו לצד זו לתמיד."

היחסים בין כרזאי להודו תמיד היו ידידותיים; הוא למד באוניברסיטה שם ויחסי אפגניסטן–הודו התחזקו ב-2011, במיוחד לאחר מותו של אוסאמה בן לאדן בפקיסטן. באוקטובר 2011 חתם כרזאי על הסכם שותפות אסטרטגית עם ראש ממשלת הודו מאנמוהאן סינג. במהלך נאומו בממורייל ר.ק. מישרה בניו דלהי, אמר כרזאי לקהל כי "חתימת השותפות האסטרטגית עם הודו אינה מכוונת נגד אף מדינה. היא אינה מכוונת נגד שום גוף אחר. זה נועד כדי שאפגניסטן תפיק תועלת מכוחה של הודו."

ביוני 2010 נסע כרזאי ליפן לביקור בן חמישה ימים, שבו דנו שתי המדינות בסיוע חדש שסופק על ידי המדינה המארחת ובמשאבי המינרלים הבלתי מנוצלים. כרזאי הזמין חברות יפניות כגון מיצובישי ואחרות להשקיע בפרויקטים של כרייה באפגניסטן. הוא אמר לבכירים יפנים כי תינתן ליפן עדיפות במכרז לחקר המשאבים שלה. הוא הצהיר, "מבחינה מוסרית, אפגניסטן צריכה לתת גישה כעדיפות לאותן מדינות שסייעו באופן מסיבי לאפגניסטן בשנים האחרונות." בזמן שהותו ביפן, ערך כרזאי גם את ביקורו הראשון בהירושימה כדי להתפלל עבור קורבנות פצצת האטום. יפן סיפקה מיליארדי דולרים בסיוע לאפגניסטן מאז תחילת 2002.

הביקורת נגדו

ביקורת בינלאומית מסוימת התמקדה בממשלתו של כרזאי בתחילת 2009, על כך שלא הצליחה להבטיח את ביטחון המדינה מפני התקפות הטליבאן, שחיתות ממשלתית מערכתית וטענות נרחבות להונאת בחירות בבחירות 2009 לנשיאות אפגניסטן. כרזאי הגן בתוקף על ההצבעה בבחירות, והצהיר כי כמה הצהרות המבקרות את ההצבעה וספירת הקולות היו "מפוברקות לחלוטין". הוא אמר לתקשורת כי "היו מקרים של הונאה, אין ספק… היו אי סדרים… אבל הבחירות ככלל היו טובות, חופשיות ודמוקרטיות." הוא המשיך ואמר כי "לאפגניסטן יש בעיות נפרדות ועלינו לטפל בהן כפי שאפגניסטן מוצאת לנכון… המדינה הזו נהרסה לחלוטין… היום, אנחנו מדברים על מאבק בשחיתות באפגניסטן, תקנים משפטיים משופרים… אתה רואה את חצי הכוס הריקה או חצי המלאה. אני רואה אותה חצי מלאה. אחרים רואים אותה חצי ריקה."

כמוסלמי שנהנה מתמיכה איראנית הוא לא היה אוהב ישראל. ב-16 ביולי 2014, קיים ישיבת קבינט מיוחדת במהלכה גינה את מבצע צוק איתן הישראליות והתקיפות בעזה והתחייב להעניק סיוע בסך 500,000 דולר לעזה.

ניסיונות התנקשות

רבים זממו להתנקש בחייו של כרזאי, במיוחד מועצת כוויתה של הטליבאן ורשת חקאני המקושרת לטליבאן, שלכאורה קיבלה תמיכה והכוונה מרשת הריגול של שירות הביון הבין-שירותי הפקיסטני (ISI). באוקטובר 2011, בעת שכרזאי ביקר בהודו כדי לחתום על הסכם שותפות אסטרטגית חשוב עם ראש ממשלת הודו מאנמוהאן סינג, עצרו סוכנים אפגניים של המינהל לביטחון לאומי (NDS), 6 אנשים בקאבול בגין תכנון להתנקש בחייו של כרזאי. בין המעורבים במזימת ההתנקשות היו 4 סטודנטים מאוניברסיטת קאבול ואחד הפרופסורים שלה, ד"ר אימל חביב, כמו גם מוהיבאללה אחמדי שהיה אחד המאבטחים מחוץ לארמון הנשיאות בקאבול. קבוצת המתנקשים שיתפו פעולה עם אל-קאעידה ורשת חקאני וקיבלו תשלום של 150,000 דולר. פקיד אמריקאי טען כי "להבנתנו, האיום נגד הנשיא כרזאי היה אמיתי, אמין, אך הוא היה רק בשלבי תכנון מוקדמים."

בהמשך סוכלו נסיונות נוספים להתנקש בחייו. ב-5 בספטמבר 2002, נעשה ניסיון התנקשות בכרזאי בעיר קנדהאר, כאשר. חמוש שלבש את מדי הצבא הלאומי האפגני החדש פתח באש ופצע את גול אגא שירזאי (מושל קנדהאר) וקצין מבצעים מיוחדים אמריקאי. החמוש, אחד ממאבטחי הנשיא, ועובר אורח שהפיל את החמוש נהרגו כששומרי ראשו האמריקאים של כרזאי השיבו אש. כמה תמונות של קבוצת הפיתוח למלחמה ימית מיוחדת של ארצות הברית (DEVGRU) מגיבים לארוע הופצו מהאירוע.

ב-16 בספטמבר 2004, התרחש ניסיון התנקשות בכרזאי כאשר רקטה החטיאה את המסוק שבו טס בדרכו לעיר גארדז במזרח אפגניסטן וב-10 ביוני 2007, הטליבאן ניסה להתנקש בחייו של כרזאי בגאזני שם נשא נאום בפני זקני השבט. המורדים ירו כ-12 רקטות, חלקן נחתו במרחק 200 מטר מהקהל. כרזאי לא נפגע באירוע והועבר מהמקום לאחר שסיים את נאומו.

ב-27 באפריל 2008, מורדים מרשת חקאני, השתמשו בנשק אוטומטי ורימוני מטול רקטות כדי לתקוף מצעד צבאי שבו השתתף כרזאי בקאבול. כרזאי היה במקום בטוח, אך לפחות 3 אנשים נהרגו, בהם חבר פרלמנט, ילדה בת 10 ומנהיג מיעוטים, ועשרה נוספים נפצעו. בין הנוכחים באירוע היו שרים בממשלה, מצביאים לשעבר, דיפלומטים ובכירי הצבא, שכולם התכנסו לציון יום השנה ה-16 לנפילת הממשלה הקומוניסטית האפגנית לידי המוג'הידין. דובר הטליבאן זאביוללה מוג'אהיד קיבל אחריות על המתקפה והצהיר: "ירינו רקטות לעבר זירת החגיגה." הוא המשיך ואמר כי היו 6 אנשי טליבאן בזירה ושלושה נהרגו. "מטרתנו לא הייתה לפגוע ישירות במישהו", אמר מוג'אהיד כשנשאל אם הכוונה הייתה להרוג את כרזאי. "רק רצינו להראות לעולם שאנחנו יכולים לתקוף בכל מקום שנרצה". יכולתם של התוקפים להתקרב כל כך לכרזאי העלתה כי הייתה להם עזרה מבפנים. שר ההגנה ורדאק אישר כי קצין משטרה היה קשור לקבוצת הקושרים שעמדה מאחורי ניסיון ההתנקשות וכי קצין צבא סיפק את הנשק והתחמושת ששימשו במתקפה. מצביא המורדים גולב א-דין חכמתיאר דווח גם כן כמי שקיבל אחריות.

עם זאת, חאמיד מעולם לא ראה בטליבאן אויב ובמספר הזדמנויות כינה אותם ״אחיי״. ב-14 בספטמבר 2015 טען מפקד המשטרה המחוזית, גנרל דאוד אחמדי, כי חאמיד כרזאי בלם תקיפה על מחנה אימונים של הטליבאן במחוז לוגאר באפגניסטן. המחנה שימש כבסיס יציאה ומבצע צבאי תוכנן לטפל במחנה. עם זאת, כרזאי עצר מלתקוף את המחנה. אחמדי טען עוד כי היו במחנה כ-200 מחבלים שהתאמנו באותה עת.

לאחר עליית הטליבאן

לאחר נפילת הרפובליקה האסלאמית של אפגניסטן לידי הטליבאן ב-17 באוגוסט 2021, מנהיג מפלגת חזבי איסלאמי המקושרת לטליבאן, גולב א-דין חכמתיאר, נפגש עם כרזאי ועבדאללה עבדאללה, יושב ראש המועצה העליונה לפיוס לאומי, בדוחה, בניסיון להקים ממשלת מעבר עם הטליבאן. בניגוד לבכירים רבים אחרים בממשלת אפגניסטן שנמלטו מהמדינה במהלך השתלטות הטליבאן, כרזאי נשאר באפגניסטן עם משפחתו.

בפברואר 2022 גינה כרזאי את החלטת ממשל ביידן להפשיר 7 מיליארד דולר מנכסי בנק אפגניסטן ולחלק את הכסף בין סיוע הומניטרי לאפגניסטן לבין קורבנות פיגועי 11 בספטמבר 2001. כרזאי כינה את ההחלטה "זוועה" ואמר כי אף על פי שהאפגנים מזדהים עם קורבנות 11 בספטמבר, הכסף שייך לעם האפגני, שסבל גם הוא מתוצאות הפיגועים.

בתחילה, הוטלו מגבלות נסיעה על כרזאי, שמנעו את יציאתו מאפגניסטן למרות שקיבל הזמנות רשמיות ממדינות רבות. המגבלות דווחו ככאלו שהתרחבו לפגישותיו עם משלחות זרות, כאשר רשויות הטליבאן ציטטו חששות ביטחוניים. במאי 2024 דיווחו מקורות שונים כי מגבלות הנסיעה הוסרו ממנו.

חאמיד כרזאי היה דמות מפתח בעשורים הסוערים של אפגניסטן המודרנית, נשיא שנאבק לייצב מדינה שסבלה ממלחמות פנימיות והשפעות זרות. מסעו ממנהיג מוג’הדין לנשיא הראשון שנבחר באופן דמוקרטי, מראה את הקושי והמורכבות שבניהול אפגניסטן מול הטליבאן, הקהילה הבינלאומית והחברה האפגנית עצמה. סיפורו הוא עדות לכך שלפוליטיקה במדינה הררית, סוערת ומורכבת אין פתרונות פשוטים ויש מי שנאבק עד הסוף לשמור על המדינה שלו.