לחיצות ידיים. אנו נוטים לראות זאת כמחוות כבוד לפני משחקי כדורגל או בתחילת מפגשים עסקיים, אך האם יצא לכם לתהות מתי זה התחיל ולמה?
בתולדות הנימוסים ובספרי התנהגות לא באמת מציינים במדוייק מתי התחילו ללחוץ ידיים, אם כי אפשר להניח שזה כנראה קורה משחר ההיסטוריה. תיעוד ראשון של לחיצת יד מופיע במאה התשיעית לפני הספירה, על גבי תבליט בסיס משנת 855 לפני הספירה ובו המלך האשורי שלמנאסר השלישי לוחץ את ידו של שליט בבל מרדוק-זאקיר-שומי הראשון וזהו ככל הנראה התיעוד המוקדם ביותר של המסורת הזאת.
בתקופת האימפריה הרומית, באמצעות לחיצות ידיים, הראו כוונות טובות וכך הוכיחו שלא נושאים נשק, בעבר היו נוהגים להסתיר פגיונות בשרוולים, כך שבעת לחיצת מפרקי כף היד הראו שאין להם כלי נשק מוחבאים שם ושכוונתם טובה. הרעיון הזה של לחיצת יד באופן כזה התפשט לרוב מדינות אסיה ואירופה. לחיצת יד פירושה גם חוסר עוינות בין הצדדים. היחס ללחיצות יד במדינות שונות השתנה ללא הרף: לאחר המגיפה הספרדית בשנת 1918 נאסר על לחיצות ידיים מסיבות מובנות ואפילו פתחו בקמפיין פרסום נגד זה. כך בשנות העשרים של המאה העשרים הופיעו כרזות שונות עם סיסמאות נגד לחיצות ידיים. איסור שהוסר רק בראשית שנות השלושים. כך גם גם עם פרוץ מגפת הקורונה.
אבל בסך הכל, במאה העשרים, לחיצת ידיים הפכה למעשה חשוב במסגרת חתימת הסכמים: היא קיבעה את ההסכמה של הקואליציה נגד היטלר בין סטלין, צ'רצ'יל וטרומן בשנת 1945 כעובדה מוגמרת וכך גם עם חתימת ההסכם על אי שימוש בנשק גרעיני ב-1961 ובאינספור הסכמים מדיניים נוספים שהסתיימו בלחיצות ידיים בין חותמי ההסכמים והחוזים. אפילו נערך קורס כיצד ללחוץ ידיים בצורה נכונה, שהופיע לראשונה באוקספורד ואז בפקולטות נבחרות של אוניברסיטאות אמריקאיות מליגת הקיסוס (אגודה בת 8 אוניברסיטאות אמריקאיות פרטיות בצפון מזרח ארצות הברית). ברוב מדינות המערב, לחיצת יד היא מחווה סטנדרטית בפוליטיקה ובעסקים.
ברוב שנות קיומו של הכדורגל לא נערכו לחיצות ידיים. בכמה ליגות (למשל, באנגליה) הופיעו לחיצות ידיים רק בשנות ה-90, אך הן הפכו בגדר חובה משנת 2004, אז יו״ר פיפ״א סאפ בלאטר טען שלחיצת ידיים לפני המשחק יכולה לתרום למלחמה בגזענות ובשנאה. הוא רצה להרגיע את הכדורגל ולהפוך את השחקנים למודל לחיקוי. בלי עלבונות וגזענות, תוך הצגת כבוד הדדי מקסימלי בין הצדדים, כך שלחיצת היד נועדה לאלץ את הקבוצות היריבות לגלות כבוד זו לזו.
אלא שללחיצות היד הללו היו גם כוונות נסתרות. הן גם דרך להסכים לחוזה לא רשמי להשתתף בתחרויות. כל שחקן מסכים לשחק לפי הכללים וכסימן לכך הוא לוחץ ידיים. מסיבה זו שופטים יכולים להוציא כרטיסים צהובים ואדומים, מכיוון שהשחקנים בעצם מפרים את הכללים, עליהם הם כבר הסכימו בפומבי בעת לחיצת היד לפני תחילת המשחק.
בשלב מסוים, בכירי פיפ"א ואופ"א חשבו להכניס לחיצות ידיים גם בסוף המשחק. בדצמבר 2007, הליגה האיטלקית חייבה את השחקנים ללחוץ יד לאחר משחקים וזה התחיל במשחק שנערך בין פיורנטינה לאינטר.
הנוהל כונה "המחצית השלישית", כשזו הייתה יוזמה שנועדה להוסיף להרגעת הרוחות במגרש. אלא שבפועל התברר שהשחקנים הסתכסכו לעתים קרובות ולא מיהרו ללחוץ ידיים או שמתוך הרגל, הם מיד הלכו לחדר ההלבשה בתום המשחק. ולבסוף, היה נאלץ להשיב שחקנים חזרה למגרש כי השחקנים פשוט שכחו מהטקס החדש. בסופו של דבר השחקנים לא שיתפו פעולה עם העניין הזה והרעיון לקיים טקס לחיצת ידיים לאחר המשחק נזנח.
המקרה המפורסם של הימנעות מלחיצת ידיים התרחש בספטמבר 2012, לפני משחק בין קווינס פארק ריינג'רס (QPR) וצ'לסי, אנטון פרדיננד לא לחץ את ידו של טרי ואשלי קול, רבים ראו בכך פגיעה ברעיון הכבוד ההדדי ומאמן קבוצת QPR, מארק יוז, זעם על כך שכולם מוסחים מהמשחק ודנים רק בלחיצות היד או ההימנעות מהן: "אולי אנחנו מכבדים בצורה שהיא לא טובה." הוא אמר, "למה אנחנו באמת לוחצים יד לפני המשחק? לפעמים נראה לי סביר לעשות זאת אחר כך. אלף פעם שאלו אותי על לחיצות הידיים של טרי ופרדיננד. זה היה מגוחך, במקום לדון במשחק דיברנו על שטויות."
למרות ההתנגדויות לעריכת הטקס הקטן הזה, לחיצות הידיים לפני המשחק הפכו לחלק בלתי נפרד מהמשחק עצמו. אף שפעמים רבות שחקנים ניצלו זאת למחאות משלהם, כמו התעלמות מופגנת מלחיצת יד. אבל בעידן של פני האינסטגרם והרשתות החברתיות זה היה די פופולרי ברכילות ובעיתונות הספורט לדון על הסיבות לכך ששחקן סירב ללחוץ את ידו של המאמן שלו, למשל. או של שחקן מהקבוצה היריבה…
ב־11 בפברואר 2012 התרחש מקרה כזה באולד טראפורד, במשחק בין מנצ'סטר יונייטד וליברפול כאשר סוארס ואברה כמעט הרביצו זה לזה על המגרש, אחרי שסוארס ניסה להימנע מללחוץ את ידו של אברה. אברה לא נשאר חייב והיה אפשר להבחין בזעמו. מעשהו של סוארס גרר הד תקשורתי ודיונים ממושכים על גזענות ושנאה, יותר משעורר דיון על איכות המשחק של מנצ'סטר. הרעיון של לחיצת היד לפני המשחק התחיל לאבד מתוכנו…
בענפי ספורט מסוימים לחיצת יד היא לא רק טקס משעמם לפני משחקים. בליגת NBA השחקנים לא רק לוחצים יד, אלא מארגנים מופע שלם של תנועות שונות שאינן מוגבלות רק ללחיצות ידיים. ולא רק בכדורסל.
לרוב, השחקנים עושים זאת הצגת הרכבי הקבוצות. או אחרי משחקים, בעיקר כתנועה מעודדת ומקרבת בקרב יריבים אך גם חברים: כמו בליגת NFL האמריקאית.
בכדורגל מדובר דווקא בטרנד רענן. הונג מין סונג מטוטנהאם הוא מלך לחיצות הידיים הסודיות. לדרום קוריאני יש תנועה מיוחדת לכל חבר לקבוצה שהוא המציא בעצמו ואחרי שריקת הסיום הוא עובר משחקן לשחקן והם מברכים אותו לפי התנועות שהוא המציא לכל אחד מהם. מחווה נחמדה שנועדה לתרום לאווירה החברית בקבוצה.
לחיצות ידיים כאלה נועדו להראות שהם לא רק חברים לקבוצה שבועטים בכדור, אלא חברים אמיתיים גם מחוץ למגרש. למען האמת, אם בזמן הקורונה היו שהתגעגעו ללחיצות הידיים בכדורגל, זה היה רק לרגעים נאים כאלה.
פורסם לראשונה במתכונת שונה באתר הזווית.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
התוכן בכתבה זו לא נכתב על ידי בינה מלאכותית. הכתבה נכתבה, נערכה ונבדקה על ידי צוות הכותבים של History Is Told. אנו מקפידים על מחקר מעמיק, מקורות אמינים ובקרת איכות קפדנית כדי להבטיח דיוק ואותנטיות מלאה.
© כל הזכויות שמורות למיזם HistoryIsTold.
