מיתוסים, חיות פלא ולחשים: אזכורים תרבותיים בספרי "הארי פוטר"

סדרת ספרי הארי פוטר רצופה באזכורים תרבותיים ולשוניים, צריך רק ללמוד לשים לב אליהן…

ג'יי. קיי. רולינג, יוצרת היקום של הארי פוטר, התמחתה באוניברסיטה בפילולוגיה צרפתית והייתה קוראת אדוקה כל חייה. לכן, אין זה מפתיע שבכל פינה בסדרת הספרים ניתן למצוא ציטוט, רמז או התייחסות, ולא רק ספרותית, אלא תרבותית רחבה. רבות מהן שואבות מהעת העתיקה, אך רובן המכריע מגיעות מימי הביניים.

גילוי האזכורים הרבים עשוי להסב הנאה רבה. עבור מי שמתכנן קריאה חוזרת של הסדרה האהובה, תכלו היכן מסתתרים עקבותיהם של מיתוסים עתיקים, אגדות המלך ארתור ומסורות הקסם של ימי הביניים.

Nomen est omen (השם הוא הכל)

בראיונות סיפרה רולינג כי המדף הקרוב ביותר לשולחן העבודה שלה עמוס כולו בספרים על מיתולוגיה עתיקה. לכן, דמויות מסוימות שאלו את שמן מהמיתוסים היווניים והרומיים, שמות שמלמדים אותנו דבר מה על אופיין ותפקידן בעלילה. כבר הרומאים הקדמונים אמרו "Nomen est omen" (השם הוא הכל), ורולינג פעלה לפי גישה זו.

לדוגמה, ארגוס פילץ', השרת בעל העין החדה והנרגן, שואל את שמו מהענק בעל אלף העיניים ארגוס: במיתוס היווני הופקד ארגוס על ידי האלה הרה לשמור על איו, אחת מאהובותיו של זאוס. בהוראת זאוס, נחלץ הרמס לשחרר את איו (שהפכה לפרה); הוא הרדים את ארגוס בסיפור משעמם וערף את ראשו. גורל כזה לא פקד את השרת של הוגוורטס; הקשר בין שני ה"ארגוסים" מתבטא רק ביכולת "ראיית הכל" ובסוג של חוסר מזל, שהרי הארי וחבריו מצליחים לא פעם להרדים, אם לא את השרת עצמו, אז לפחות את עירנותו.

מרופי גונט, שילדה את הלורד וולדמורט מחיבור "מביש" עם מוגל, קיבלה את שמה על שם הפליאדה (בת שבעת האחיות) מרופי. על פי הפואמה של אובידיוס, מרופי הייתה אחת משבע בנותיהם של הטיטאן אטלס ופליאונה, ובניגוד לאחיותיה, התאהבה בחוסר זהירות בבן תמותה: סיזיפוס. לאחר מותן הפכו כל האחיות לכוכבים, אך מרופי מאירה באור העמום מכולן, היא מכסה את עיניה בידה מרוב בושה. הקשר בין מרופי גונט למרופי של אובידיוס הוא בדיוק הנישואין לגבר בלתי ראוי שנמצא מתחתיה בהיררכיה החברתית. כאן, כמו במקרה של פילץ', רולינג הסתפקה באסוציאציה רבת עוצמה.

חיות הפלא

בכל הנוגע למיתולוגיה העתיקה, אי אפשר שלא להזכיר את היצורים יוצאי הדופן שגודשים את עולמה של רולינג. לעיתים מדובר ברמזים בלבד, אך במקרים מסוימים ה"מפלצות" של רולינג תואמות לחלוטין את מקורותיהן. כך למשל הגיע מהמיתולוגיה העתיקה פלאפי (Fluffy), הכלב הענקי בעל שלושת הראשים של האגריד. הוא שואב השראה, כמובן, מקרברוס, אם כי הוא שונה ממנו בגודלו: קרברוס נורא למראה, אך גודלו כשל כלב רגיל. אך הרפרנס הברור הזה עמוק יותר ממה שנראה לעין: פלאפי וקרברוס חולקים גם מערכת יחסים מיוחדת עם מוזיקה. כדי להרדים את פלאפי, הארי מנגן בחליל ובדיוק באותו אופן, בעזרת נבל, הרדים הזמר והקוסם אורפאוס את קרברוס.

מאותו מקור הגיע גם הבסיליסק, השומר המפלצתי של חדר הסודות. היצור תואר לראשונה על ידי אריסטו, אך אצלו מדובר בנחש קטן שכל הנחשים האחרים יראים מפניו בשל שריקתו המיוחדת. פליניוס הזקן מתאר את הבסיליסק בפירוט רב יותר: כוחו של היצור טמון ברעל עוצמתי ועל פי השמועה גם במבט קטלני (אם כי המחבר עצמו פקפק בהיפותזה הזאת). בימי הביניים תואר הבסיליסק אחרת, כהכלאה של תרנגול ונחש, הבוקע מביצת תרנגולת עליה דגר קרפד, אך רולינג נצמדת יותר לתיאור העתיק.

היצורים המיתולוגיים היחידים ב"הארי פוטר" שקרובים למקורותיהם לא רק בצורה אלא גם במהות הם הקנטאורים. במיתוסים, יצורים אלו הם מלאים סתירות: מצד אחד הם פראיים ועוינים לבני אדם, ומצד שני הם חזקים וניחנים בידע נסתר. הקנטאורים בעולמו של הארי פוטר משלבים את שתי התכונות הללו, רונאן, ביין, פירנזה ובני מינם הם חכמים וסוערים באופיים כאחד. הם אינם מחבבים קוסמים ואינם נותנים בהם אמון, אך במקרים חריגים הם מוכנים לבוא לעזרה.

השפעת מחזור אגדות המלך ארתור

כידוע, תלמידי השנה הראשונה בהוגוורטס חייבים לשוט אל הטירה בסירות דרך האגם, ובשנים שלאחר מכן הם מגיעים מהתחנה לבית הספר בכרכרות. מדוע הטקס נראה כך? תשובה אפשרית טמונה בהשפעת אגדות המלך ארתור ואבירי השולחן העגול.

למשל, בפואמה של כרטיאן דה טרואה, לנסלוט צריך לחדור לטירה בה קוסם-מלך רשע מחזיק את אהובתו גווינביר והוא חוצה את החפיר מלא המים תוך שימוש בחרבו כגשר. בפואמה של מארי דה פרנס מהמאה ה-12, הגיבור מוצא את עצמו בסירה ללא משוטים, שט זמן רב בים ומגיע לאי מכושף. הוגוורטס אצל רולינג הוא מחוז קסום הפועל לפי חוקים משלו ולכן ניתן להגיע אליו בפעם הראשונה רק דרך המים.

העיטור היוקרתי ביותר בקרב הקוסמים הוא מסדר מרלין, שדמבלדור הוא אחד מנושאי העיטור. דמבלדור עצמו מזכיר את מרלין. אחד הסיפורים על מרלין מספר שהקוסם יצא מדעתו מזוועות המלחמה ושוטט ביער כשהוא ממלמל דברי הבל, בדיוק כמו דמבלדור בסעודה החגיגית. בסופו של דבר נתקל מרלין בבקתה של הקדוש מנגו, שריפא אותו מפצעיו ומשיגעונו, שהפך לטרנס נבואי. שמו של הקדוש מנגו הוא זה שנושא בית החולים למחלות ופציעות קסמים בעולמה של רולינג. ובל נשכח ששמו השני של דמבלדור, פרסיבל, מתייחס לשמו של אביר השולחן העגול התמים והגולמי, פרסיבל (פרציפל).

ג'יבריש לטיני

"אקספליארמוס!", "אקספקטו פטרונום!", "לומוס!", הלחשים בהם משתמשים גיבורי הארי פוטר אינם זקוקים להסבר, שכן מטרתם מוכרת לאנשים בכל העולם. עם זאת, כמעט את כל המילים והביטויים הללו ניתן לתרגם; יותר מזה, הם יורשים מסורת מכובדת של מאגיה אירופית השואבת גם היא מימי הביניים.

באירופה של ימי הביניים, שפת המדע והכנסייה הייתה לטינית והיא נתפסה כשפה מקודשת ולכן הייתה השפה האופטימלית לנוסחאות קסם. עם זאת, מעטים באמת ידעו את השפה, אפילו אנשי דת זוטרים נטו לשנן טקסטים ותפילות מבלי להבינם. בלחשי קסם, שורשים לטיניים עוטרו במורפמות משונות; לבסיסים באנגלית, צרפתית או גרמנית הוצמדו סיומות ומוספיות לטיניות, או שפשוט הומצאו מילים שנשמעו לטיניות. לעיתים נדירות יותר נעשה שימוש בשורשים יווניים, ובמקרים נדירים מאוד בשפות "אקזוטיות" אחרות.

כך בדיוק בנויים הלחשים בעולמה של רולינג: זו כמעט תמיד לטינית (לעיתים קרובות מעוותת) או משהו דמוי-לטינית, לעיתים יוונית, ורק לעיתים רחוקות ג'יבריש בעל צליל אקזוטי. חלק גדול מהלחשים שהמציאה רולינג הם פעלים לטיניים תקינים בגוף ראשון יחיד. "קרושיו!" = "אני מענה"; "אימפריו!" = "אני מצווה"; "אציו!" = "אני מזמן"; "רפארו!" = "אני מתקן". אפילו בביטוי המורכב יותר "אקספקטו פטרונום" = "אני מצפה לפטרון/מגן", שם העצם patronus מופיע בהטיה הדקדוקית הנכונה.

בלחשים מסוימים ניתן לזהות שורשים לטיניים, אך מילים כאלו אינן קיימות בשפה. לומוס!" מגיע מהמילה lumen (אור), אך עם סיומת "יוונית". בלחש "אקספליארמוס!" ניתן לראות את החלקים expello (לגרש/להוציא) ו-arms (נשק), אך חיבורם למילה אחת בצורה כזו אינו אפשרי מבחינת המורפולוגיה הלטינית.

הדבר נכון גם לגבי הקללה המרושעת "סקטומסמפרה!" שהמציא סוורוס סנייפ: ניתן להבחין בה בשורש שמשמעותו "לחתוך" ומשהו הדומה ל-semper ("תמיד"), אך הם מודבקים יחד בצורה הכי פחות לטינית שאפשר. ישנם בספרים גם לחשים שרק מעמידים פנים שהם לטיניים: במילה השנייה של לחש הריחוף "ווינגארדיום לביוסה!" יש שורש לטיני שמשמעותו "לעוף/לרחף", אך המילה הראשונה היא המצאה של המחברת הנשענת על המילה האנגלית wing (כנף). ישנם גם כמה לחשים המושאלים מיוונית, כמו "אנאפניאו!" ("אני נושם שוב").

הלחש המפורסם ביותר מבין הלחשים האפלים, הקללה ההורגת "אבדה קדברה!", מקורו בלחש הגנה מימי הביניים "אברקדברה", שבו נשמעת בבירור המילה הלטינית-אנגלית cadaver (גופה). גם שמו של וולדמורט בעל קונוטציה שלילית. כדמות שמנסה תמיד להימלט מהמוות, וולדמורט בצרפתית הוא ״בריחה ממוות״.

הקסם שמעבר למילים

העומק של סדרת ספרי "הארי פוטר" נובע בעיקר מהתשתית התרבותית האיתנה שעליה היא בנויה. ג'יי. קיי. רולינג ארגה במיומנות פיסות של היסטוריה עתיקה, מיתולוגיה קלאסית ובלשנות יצירתית לתוך עולם מודרני ובכך העניקה ליצירתה תחושה של ראשוניות ואמינות. הבנת האזכורים הללו, מהשמות שנושאים בתוכם את גורל הדמויות ועד ללחשים ששורשיהם נטועים במסורת המאגיה האירופית, הופכת את הקריאה מחוויה של סיפור פנטזיה למסע בלשי תרבותי מרתק. זה הקסם האמיתי של הוגוורטס: היכולת לגשר בין הידע של העולם הישן לדמיון של ימינו.