תאמל״ק לי
הארכאולוגיה מודרנית מנפצת את מיתוס ה"אם החורגת המרשעת" וחושפת את דמותה האמיתית של חַתְשֶׁפְּסוּת כמנהיגה מבריקה.
בין חולות המדבר של לוקסור ובין כותלי המקדשים המפוארים, דמותה של אישה אחת החלה להשתנות מול עיני החוקרים, כאשר פסליה המנותצים סיפרו לפתע סיפור של יציבות פוליטית ולא של נקמה משפחתית. דמותה חַתְשֶׁפְּסוּת, המלכה ששלטה במצרים העתיקה, מצטיירת כשונה לגמרי מהתדמית השלילית שהודבקה לה במשך מאות שנים ומתגלה כשליטה חלוצית שתכננה כל פרט במנהיגותה.
חַתְשֶׁפְּסוּת שלטה במצרים במאה ה-15 לפני הספירה כפרעה החמישית בשושלת ה-18, והיא נחשבת לאחת הנשים הבודדות והמשפיעות ביותר שעמדו בראש הממלכה. מחקרים ארכאולוגיים מהשנים האחרונות משנים כעת את הנרטיב ההיסטורי סביבה ומפריכים את הדימוי המיושן שהציג אותה כדמות שגזלה את השלטון שלא כדין.
ניפוץ מיתוס הגזלנית המרשעת
במשך עשרות שנים, היסטוריונים הציגו את חַתְשֶׁפְּסוּת כאישה שתפסה את השלטון שלא כדין מידי בנה החורג הצעיר, תַּחוּתְמֹס השלישי. מחקרים חדשים מראים תמונה שונה לחלוטין לגבי עלייתה לשלטון. חתשפסות נכנסה לתפקיד העוצרת בתקופה של אי-ודאות פוליטית ועלייתה לדרגת פרעה נתפסת כיום כמהלך אסטרטגי שנועד לשמור על יציבות השושלת, ולא כגזל תאוותני של כס המלוכה.
הממצאים המודרניים מעידים כי תחותמס השלישי לא היה כלוא בצלה של חתשפסות. תחותמס השלישי גדל כמפקד צבא מוערך תחת חסותה של חתשפסות, מה שהכין את תחותמס השלישי להיות אחד הכובשים הגדולים בהיסטוריה המצרית. מדובר במהפך תדמיתי של ממש, שכן חתשפסות מצטיירת כעת כמנהיגה פוליטית מבריקה שפעלה לטובת יציבות הממלכה.
הידעת?
השם חתשפסות מנוקד כחַתְשֶׁפְּסוּת ומשמעותו המילולית היא ״הראשונה שבנשות האצולה״.
תעלומת השחתת הפסלים: נקמה או טקס
אחת הנקודות המרכזיות בדיון המחקרי אודותיה היא הניתוח של הרס המונומנטים של חתשפסות לאחר מותה. הסברה הישנה טענה כי תחותמס השלישי הורה על מחיקת זכרה מתוך שנאה יוקדת. אולם, תגלית חדשה של חוקרים מאוניברסיטת ורשה ופרויקטים נוספים בלוקסור מצאו כי ההשחתה התרחשה רק עשרות שנים לאחר מותה, סמוך לסוף ימיו של תחותמס השלישי.
הסברה הנוכחית היא שמטרתו של תחותמס השלישי הייתה להבטיח את רציפות הירושה של בנו, אָמֶנְחוֹתֶפּ השני, ולמנוע טענות לכתר מצד צאצאים אחרים של חתשפסות, ולא מתוך איבה אישית. מחקר חדש שפורסם בכתב העת Antiquity מציע כי חלק מהנזק נבע מנטרול טקסי של כוח הפסלים או משימוש חוזר באבנים לצרכי בנייה. נטרול רוחני זה נועד לבטל את הכוח המאגי של הדמות בעולם הבא כחלק משינויים דתיים רחבים.
חידושים מאתר החפירות בלוקסור
תגליות אחרונות בלוקסור, הכוללות חשיפת גושי אבן מעוטרים במקדש העמק שלה, מציגות סצנות צבעוניות של חתשפסות לצד תחותמס השלישי. ממצאים אלו מחזקים את הסברה שהשניים שלטו זה לצד זה בשיתוף פעולה מסוים, לפחות בתחילת הדרך. האבנים שנמצאו במקדש העמק שמרו על צבעוניות מרהיבה ומתארות סצנות של טקסים דתיים וסחר, כמו המשלחת המפורסמת לארץ פונט.
ההצגה המגדרית באמנות המצרית תחת שלטונה של חתשפסות הייתה ייחודית. האמנות הציגה את חתשפסות לעיתים כאישה ולעיתים כגבר בעל חזה נשי או כפרעה גבר לכל דבר. השימוש בסממנים גבריים כמו זקן מלאכותי לא היה ניסיון להתחזות לגבר, אלא צורך פוליטי ודתי להציג את עצמה כפרעה לגיטימי בהתאם למוסכמות התקופה, וכביטוי לרצון למזג בין זהותה האישית לתפקיד המלך כבן האל.
המורשת הכלכלית והדיפלומטית ושאלת המשקל
בניגוד לפרעונים אחרים שהתמקדו במלחמות, חתשפסות התמקדה בקשרי חוץ ובפתיחת נתיבי סחר שהעשירו את מצרים מאוד. בנוסף, חתשפסות הובילה תנופת בנייה אדירה והייתה אחת הבנאיות הפוריות ביותר. חתשפסות הקימה את המקדש המרהיב בדיר אל-בחרי, שנחשב לאחת מיצירות המופת של האדריכלות העתיקה.
הידעת?
המומיה של חַתְשֶׁפְּסוּת זוהתה בוודאות בשנת 2007 באמצעות בדיקת דנ״א ושן שנמצאה בתיבת קבורה.
מחקרים במומיה של חתשפסות, שנמצאה במקור בקבר KV60 בעמק המלכים, העלו ממצאים לגבי מצבה הבריאותי. חוקרים שסרקו את המומיה באמצעות CT הגיעו למסקנה שחתשפסות סבלה מעודף משקל משמעותי בשנותיה האחרונות, לצד סוכרת ודלקת פרקים. ההערכה היא שחתשפסות מתה בשנות ה-50 לחייה, ככל הנראה מסרטן העצמות או מזיהום שנגרם ממשחה לעור שהכילה חומרים רעילים.
למרות המציאות הביולוגית, בפסלים נראית חתשפסות כבעלת גוף אתלטי ורזה. הסיבה לכך היא שהאמנות המצרית לא נועדה להיות צילום של המציאות אלא ייצוג של האידיאל המלכותי. חתשפסות בחרה להדגיש את סמכותה המלכותית באמצעות המראה האידיאלי, ובכך חתשפסות השאירה חותם של שליטה חזקה על אף שבמציאות הייתה כנראה אישה גדולה מאוד.
מקדש חתשפסות
מקדש הקבורה של חתשפסות הוא פלא אדריכלי של ממש. הוא נחשב לאחד מהמקדשים המרהיבים ביותר במצרים העתיקה וממוקם באתר דיר אל-בחרי על הגדה המערבית של הנילוס, סמוך לעמק המלכים שבמצרים העליונה. המקדש נבנה בהזמנת המלכה חתשפסות. בנייתו החלה בשנת 1479 לפני הספירה ונחשב לאחת מהיצירות האדריכליות הגדולות והמשפיעות ביותר במצרים העתיקה. הבנייה המדורגת שלו, היוצרת תחושה של עליה רוחנית ומטפיזית, השפיעה על עיצובים של מקדשים ומבני קבורה במצרים ובעולם העתיק כולו. מיקומו, למרגלות הצוקים התלולים של דיר אל-בחרי, יוצר מראה דרמטי ועוצמתי שמדגיש את הקשר בין המקדש לסביבה הטבעית, רעיון מרכזי בתפיסת האדריכלות המצרית האורגנית.
הקמת המקדש בדיר אל-בחרי הייתה גם דרך להנציח את הקשר המיוחד בין חתשפסות לבין האל אמון-רע, שהיה האל הראשי של מצרים העתיקה. חתשפסות ביקשה לבסס את מעמדה כשליטה שנבחרה על ידי האלים עצמם, ולחזק את אמונת העם בכך שהיא ממשיכה את השושלת האלוהית. התמונות והכתובות על קירות המקדש מתארות אותה כבתו של אמון-רע. אין פלא שכיום מקדש חתשפסות, על כל מורשתו ויופיו, משמש כאחד מאתרי התיירות המרכזיים במצרים, שמושך אליו מבקרים וחוקרים מכל רחבי העולם שבאים לחוות את אחד מהישגי האדריכלות המרשימים ביותר של העולם העתיק. המקדש נחשב למופת של תכנון ארכיטקטוני, המקפיד על חיבור בין המבנה לטבע ומסמל את הערכים, הכוח והמורשת התרבותית שהותירה אחריה מצרים העתיקה.
האדריכל של מקדש הקבורה של חתשפסות היה סנמוט, האדריכל הראשי ויועץ קרוב למלכה חתשפסות. הוא הגיע ממעמד פשוט אך הצליח לטפס למעמד רם בחצר המלוכה והופקד על תכנון וביצוע אחד הפרויקטים השאפתניים ביותר במצרים העתיקה. הוא זכה למעמד יוצא דופן תחת חתשפסות, והיה אחראי על בניית כמה מיצירות האדריכלות המרשימות ביותר בתקופתה, כולל מקדש הקבורה שלה.
המבנה המרשים נבנה כשלוש טראסות מדורגות, כאשר כל טראסה מחוברת לרמפות רחבות, וממוקם למרגלות צוקים תלולים בדיר אל-בחרי, מה שיוצר הרמוניה אדריכלית טבעית יוצאת דופן. הסגנון המדורג מעביר תחושת עלייה רוחנית והעמקת הקשר עם השמים, ואפשר לתפוס את המקדש כמעין גשר בין הארץ לשמים. מבנה המקדש, שהסתמך על עקרונות אדריכלות אורגנית, משתלב בצורה מושלמת עם הצוקים שמאחוריו והעיצוב עצמו הושפע מהשאיפה להתאים את המבנה לטבע שמסביבו ולא להטיל עליו. תפיסה זו הייתה מהפכנית ומקדימה את זמנה, והיא נחשבת להישג מרשים של תכנון והנדסה גם בהקשר של ימינו.
זיכרון היסטורי מחודש
חתשפסות מתבררת כדמות מורכבת, חלוצית ומוצלחת בהרבה ממה שנהוג היה לחשוב. היסטוריונים גברים במאה ה-19 וה-20 פירשו את פעולותיה באופן שגוי בשל הטיות מגדריות, אך הארכאולוגיה המודרנית והבחינה המחודשת של ממצאים ישנים מנקות את שמה מהנרטיבים השליליים. המחקר המודרני מחזיר לחתשפסות את מקומה כאחת השליטות הגדולות והמשפיעות ביותר של העת העתיקה, מנהיגה שהשכילה לשלב בין עוצמה פוליטית למורשת תרבותית ענפה.
סיפורה של חתשפסות הוא תזכורת לכך שההיסטוריה תמיד נכתבת מחדש לאור תגליות חדשות. אם עולם המצרים הקדמונים מרתק אתכם כמו שהוא מרתק אותנו, אנו מזמינים אתכם להמשיך לקרוא כתבות עומק נוספות כאן באתר HistoryIsTold. אל תשכחו לשתף את הכתבה עם חובבי היסטוריה אחרים ולהירשם לניוזלטר שלנו כדי לקבל את כל העדכונים היישר לתיבת המייל שלכם.
