הדי לאמאר: בין זוהר הוליוודי למהפכה טכנולוגית שהקדימה את זמנה

היא נולדה בוינה של ראשית המאה ה־20, פרצה אל הקולנוע האירופי והאמריקאי, והותירה חותם עמוק גם הרחק מאור הזרקורים, בעולם המדע וההמצאה.

הדי לאמאר נולדה בשם הדוויג אווה מריה קיזלר ב־9 בנובמבר 1914 בוינה. היא הייתה בתם היחידה של גרטרוד "טרודה" קיזלר לבית ליכטוויץ ושל אמיל קיזלר. אביה נולד למשפחה יהודית גליציאנית בלמברג שבממלכת גליציה ולודומריה, אז חלק מאוסטריה הונגריה והיום לבוב שבאוקראינה. בשנות העשרים שימש כסגן מנהל בנק וינר בנקפריין, ובסוף חייו היה דירקטור בבנק המאוחד קרדיטאנשטלט בנקפריין. אמה, פסנתרנית ילידת בודפשט שבממלכת הונגריה, הגיעה ממשפחה יהודית הונגרית מהמעמד הגבוה. היא המירה את דתה לקתוליות ותוארה כנוצרייה מאמינה שגידלה את בתה כנוצרייה, אף שהדי לא הוטבלה באותה עת.

כבר בילדותה גילתה לאמאר עניין במשחק והוקסמה מן התיאטרון והקולנוע. בגיל 12 זכתה בתחרות יופי בוינה. במקביל החלה להיחשף לעולם ההמצאות והטכנולוגיה בזכות אביה, שנהג לקחת אותה לטיולים רגליים ולהסביר לה כיצד פועלים מכשירים שונים. חוויות אלו נטעו בה סקרנות מדעית שתלווה אותה לאורך חייה.

ראשית הדרך בקולנוע האירופי

לאמאר למדה משחק בוינה, אך פריצתה לעולם הקולנוע התרחשה בדרך לא שגרתית. יום אחד זייפה פתק מאמה והגיעה לאולפני סאשה פילם, שם הצליחה להתקבל לעבודה כעוזרת תסריט. בזמן עבודתה שם הופיעה כניצבת בקומדיה הרומנטית "כסף ברחוב" משנת 1930, ובהמשך קיבלה תפקיד קטן עם שורות דיבור בקומדיה "סערה בכוס מים" משנת 1931.

המפיק מקס ריינהרדט ליהק אותה להצגה "המין החלש", שעלתה בתיאטרון יוזפשטאדט. ריינהרדט התרשם ממנה כל כך עד שלקח אותה עמו לברלין. למרות זאת, היא לא התאמנה בפועל תחתיו ולא הופיעה בהפקותיו בברלין. במקום זאת פגשה את מפיק התיאטרון הרוסי אלכסיס גרנובסקי, שליהק אותה לסרט הביכורים שלו כבמאי, "המזוודות של מר או. אף." משנת 1931, בכיכובם של וולטר אבל ופיטר לורה. גרנובסקי עבר לפריז, אך לאמאר נותרה בברלין וקיבלה את התפקיד הראשי בקומדיה "לא צריך כסף" משנת 1932 בבימויו של קארל בוזה.

אקסטזה: פריצה ושערורייה

בשנת 1933, בגיל 18, קיבלה לאמאר את התפקיד הראשי בסרטו של גוסטב מחטי, "אקסטזה", שנקרא בגרמנית "אקסטזה" ובצ'כית "אקססטזה". היא גילמה אישה צעירה ונשואה הסובלת מהזנחה מצד בעלה המבוגר והאדיש. הסרט עורר סערה רבה והפך לשנוי במחלוקת בשל הצגת פניה של לאמאר ברגעי אורגזמה ובשל סצנות קצרות של עירום בתקריב.

לאמאר טענה כי הוטעתה על ידי הבמאי והמפיק, שהשתמשו בעדשות טלפוטו עוצמתיות, אך הבמאי חלק על גרסתה. למרות תחושת האכזבה והרתיעה שלה מתפקידים נוספים, הסרט זכה להכרה עולמית ואף בפרס בפסטיבל ונציה. באירופה נחשב ליצירה אמנותית, אך בארצות הברית נתפס כמיני מדי, זכה לפרסום שלילי, במיוחד בקרב ארגוני נשים, ונאסר להקרנה שם ובגרמניה.

נישואים, פרישה ובריחה

לאחר הצלחת הסרט שיחקה לאמאר במספר תפקידי במה, בהם תפקיד ראשי במחזה "סיסי" על הקיסרית אליזבת מאוסטריה, שהופק בוינה וזכה לשבחים. מעריצים שלחו לה פרחים וניסו לפגוש אותה מאחורי הקלעים. אחד מהם, שהתעקש במיוחד, היה פרידריך מנדל.

מנדל היה סוחר נשק ויצרן תחמושת אוסטרי, שנחשב לאדם השלישי בעושרו באוסטריה. לאמאר נמשכה לאישיותו הכריזמטית ולעושרו הרב, אך הוריה, שניהם ממוצא יהודי, הסתייגו מקשריו עם בניטו מוסוליני ולאחר מכן עם אדולף היטלר. למרות התנגדותם, הם לא הצליחו לעצור את בתם.

ב־10 באוגוסט 1933 נישאו השניים בכנסיית קרלסקירכה. לאמאר הייתה בת 18 ומנדל בן 33. באוטוביוגרפיה שלה, "אקסטזה ואני", שתוארה ככזו שנכתבה על ידי כותב צללים, תיארה את מנדל כבעל שתלטן שהתנגד נחרצות לסצנות המיניות ב"אקסטזה" ומנע ממנה להמשיך בקריירת המשחק. היא טענה כי הוחזקה כמעט כאסירה בטירתם, שלוס שוורצנאו.

למנדל היו קשרים חברתיים ועסקיים עם ממשלת איטליה ועם המשטר הנאצי בגרמניה, אף שאביו היה יהודי, כמו גם הדי עצמה. לאמאר כתבה כי דיקטטורים משתי המדינות השתתפו במסיבות ראוותניות בביתם. היא ליוותה את בעלה לפגישות עסקיות שבהן שוחח עם מדענים ואנשי מקצוע בתחום הטכנולוגיה הצבאית. פגישות אלו היו חשיפתה הראשונה לעולם המדע היישומי ופיתחו את כישרונה המדעי החבוי.

בשנת 1937 הפך הנישואין לבלתי נסבלים. לאמאר החליטה להיפרד מבעלה וממדינתה. באוטוביוגרפיה סיפרה כי התחפשה למשרתת וברחה לפריז, אך גרסאות אחרות מספרות כי שכנעה את מנדל להרשות לה לענוד את כל תכשיטיה למסיבת ערב, ולאחר מכן נעלמה.

הוליווד

לאחר הגעתה ללונדון בשנת 1937 פגשה לאמאר את לואיס ב. מאייר, ראש אולפני MGM, שחיפש כישרונות באירופה. תחילה דחתה את הצעתו לשכר של 125 דולר לשבוע, אך עלתה על אותה אונייה שעשתה דרכה לניו יורק, והרשימה אותו עד שהציע לה חוזה של 500 דולר לשבוע. מאייר שכנע אותה לשנות את שמה להדי לאמאר, כדי להתרחק מזהותה הקודמת ומהמוניטין של "גברת אקסטזה", ובחר בשם המשפחה כהוקרה לשחקנית הסרט האילם ברברה לה מאר.

בשנת 1938 הביא אותה מאייר להוליווד וקידם אותה כ"האישה היפה ביותר בעולם". הוא השאיל אותה למפיק וולטר וונגר לצורך הסרט "אלג'יר", גרסה אמריקאית לסרט הצרפתי "פה פה לה מוקו". לאמאר שיחקה מול שארל בויאה, והסרט יצר תחושה לאומית. צופים סיפרו שכאשר פניה הופיעו לראשונה על המסך, הקהל ממש נשם את נשימתו.

בהמשך הקריירה בהוליווד לוהקה שוב ושוב לתפקידי הפאם פאטאל האקזוטית. היא שיחקה ב"עיר הפריחה" משנת 1940, "חבר X", "זיגפלד גירל", "סחורה לבנה" ועוד רבים. הצלחתה הגדולה ביותר הגיעה עם האפוס התנ"כי "שמשון ודלילה" משנת 1949, שהיה הסרט המכניס ביותר של שנת 1950 וזכה בשני פרסי אוסקר.

מאחורי הקלעים: בדידות וחשיבה יצירתית

על אף דימויה הזוהר, חייה האישיים בהוליווד היו שונים מאוד. היא חשה בדידות וגעגועים, נמנעה מחופים ומהמונים, ותהתה מדוע אנשים מבקשים את חתימתה. חוסר האתגר במשחק גרם לה להשתעמם, והיא פנתה להמצאה כדרך למלא את זמנה.

בתחילת מלחמת העולם השנייה, יחד עם המלחין ג'ורג' אנטהיל, פיתחה לאמאר מערכת הנחיה רדיו לטורפדות של בעלות הברית, שהתבססה על טכנולוגיית ספקטרום רחב ודילוג תדרים, כדי להתגבר על שיבוש רדיו מצד מדינות הציר. המערכת, שכונתה "מערכת תקשורת סודית", נועדה לפזר את האות על פני תדרים רבים.

הרעיון התבסס על עבודתו הקודמת של אנטהיל ביצירה "בלט מכני", שבה ניסה לסנכרן פסנתרים אוטומטיים. בשנת 1942 נרשם הפטנט על שם הדי קיזלר מארקי. הצי האמריקאי דחה את ההמצאה בטענה שהיא גדולה מדי לשימוש בטורפדות. רק בשנת 1962 החלו מערכות דומות לפעול, שנים לאחר פקיעת הפטנט.

לאמאר הפכה לאזרחית ארצות הברית בשנת 1953. בהמשך חייה הסתבכה בתביעות, פרישות והסתגרות. היא מתה ב־19 בינואר 2000 בקאסלברי שבפלורידה בגיל 85 ממחלת לב. חלק מאפרה פוזר ביער וינה וחלקו נקבר בבית הקברות המרכזי בעיר.

דמותה ממשיכה לעורר עניין בזכות השילוב הייחודי בין זוהר הוליוודי לתרומה טכנולוגית פורצת דרך. זהו סיפור שממחיש כיצד רעיונות יכולים להקדים את זמנם וכיצד מורשת אמיתית נבנית בשכבות רבות. באתר HistoryIsTold תוכלו להמשיך ולגלות סיפורים היסטוריים מעמיקים נוספים, לשתף, להגיב ולהצטרף לקהילת הקוראים שלנו.

חומר מעשיר לצפייה

סרטיה של הדי לאמאר, בהם "אקסטזה", "אלג'יר", "שמשון ודלילה", וכן הופעותיה בטלוויזיה וברדיו המפורטות במקור, מהווים תיעוד קולנועי ותרבותי נרחב של פועלה.

Meta description: סיפורה המלא של הדי לאמאר, כוכבת הוליווד וממציאה פורצת דרך, על חייה, סרטיה והמורשת הטכנולוגית שהותירה.