יש משהו מוזר, ואולי קצת מצחיק, בכך שגם לבכירי הנאצים היו אחים קטנים שצריך לשרוד איתם את ארוחת שישי. בעוד שריינהרד היידריך, "הקצב מפראג" ואחד ממתכנני השואה האכזריים, הוא שם ידוע לשמצה, אחיו הצעיר, היינץ זיגפריד היידריך, ניהל סיפור חיים הפוך כמעט לחלוטין. היינץ, שבשלב מסוים היה מעריץ נלהב של היטלר, עבר תפנית קיצונית לאחר מות אחיו ופעל באופן נועז ומסוכן להצלת יהודים מהתופת. סיפורו הוא דוגמה נדירה לכך שגם בתוך הרשע המוחלט, ניתן למצוא נקודות אור והתנגדות.
חייו המוקדמים
היינץ זיגפריד היידריך (Heinz Siegfried Heydrich) נולד ב־29 בספטמבר 1905, בהאלה על הסאלה (Halle an der Saale). הוא היה בנם של המלחין ריכרד ברונו היידריך, שהיה פרוטסטנטי, ואשתו אליזבת אנה מריה אמליה קראנץ, שהייתה קתולית. סבה מצד אמו היה אויגן קראנץ, מנהל הקונסרבטוריון המלכותי של דרזדן. משפחת היידריך הייתה בעלת מעמד חברתי ואמצעים כספיים ניכרים. אביהם היה זמר אופרה ומייסד קונסרבטוריון למוזיקה בהאלה ולאומן גרמני שהחדיר רעיונות פטריוטיים במוחם של שלושת ילדיו. משק הבית של היידריך היה קפדני מאוד, והילדים נענשו לעיתים קרובות. בצעירותו, נהג היינץ להתחרות עם אחיו הבכור ריינהרד בדו-קרבות סייף מדומים.
קריירה באס-אס והתפנית הגורלית
היינץ היידריך שירת בדרגת אוברשטורמפיהרר (סגן) באס-אס והיה עיתונאי ומוציא לאור של עיתון החיילים "די פאנצרפאויסט" (Die Panzerfaust). בתחילה, הוא היה מעריץ נלהב של היטלר והאידיאולוגיה הנאצית. אך נקודת המפנה הדרמטית בחייו התרחשה לאחר ההלוויה הממלכתית של אחיו ריינהרד בברלין, ביוני 1942. היינץ קיבל חבילה גדולה שהכילה את התיקים האישיים של אחיו, ששוחררו מהכספת שלו במטה הגסטאפו ברחוב פרינץ־אלברכט־שטראסה 8 ברלין. היינץ התבודד בחדרו עם המסמכים, ולמחרת בבוקר, אשתו הבחינה כי בעלה ישב כל הלילה ושרף את המסמכים מהחבילה. היינץ, שהיה בחופשה מהחזית, לא היה פנוי לשיחה; אשתו זכרה כי הוא נראה מעורער נפשית, וכאילו התאבן.
ההנחה הרווחת היא כי התיקים חשפו בפני היינץ, בפעם הראשונה ובכל חומרתה, את ההשמדה השיטתית של היהודים, מה שמכונה "הפתרון הסופי לבעיית היהודים". לאחר אותו לילה, היידריך החל לפעול נגד המשטר הנאצי שעד עתה שירת: הוא סייע לפחות לשני יהודים להימלט על ידי זיוף מסמכי זהות והדפסתם במכבש הדפוס של העיתון "די פאנצרפאויסט".
סופו הטרגי
בנובמבר 1944, נערכה חקירה כלכלית בראשות פרקליט מדינה במערכת העיתון "די פאנצרפאויסט". היינץ היידריך חשב שמעשיו נחשפו וירה בעצמו למוות כדי להגן על משפחתו מהגסטאפו. למעשה, הפרקליט לא ידע דבר על הזיופים ורק ניסה לברר את הסיבה למחסור באספקת נייר. עם זאת, לפי אחיינו היידר, היידריך התאבד עקב משפט צבאי שהיה צפוי להיפתח נגדו בגין גניבה ושחיתות. היינץ היידריך נקבר בבית הקברות הצבאי בעיר ריזנבורג (Riesenburg).
להיידריך היו חמישה ילדים. בנו הבכור, פטר תומאס היידריך (1931–2000), היה זמר קברט גרמני ידוע וכתב ספר על ילדותו, אביו ודודו. בספר, פטר מתאר כיצד נהנה בצעירותו מהתהילה של להיות "נסיך הכתר", כאחיינו של ריינהרד היידריך וראה בדודו ספורטאי מצליח ומוזיקאי רגיש. רק לאחר המלחמה נאלץ פטר להודות שריינהרד היידריך היה מתכנן ערמומי שתיכנן והוציא לפועל חלקים חשובים מהשואה ומפשעים אחרים. פטר מת ב־22 בנובמבר 2000, לאחר מחלה ממושכת.
מעז, יצא מתוק (יחסית)
סיפורו של היינץ היידריך הוא תזכורת מעוררת מחשבה לכך שגבורה יכולה לנבוט גם מתוך הבטן הרכה של הרשע. בזמן שריינהרד היידריך הפך לסמל לרוע טהור, אחיו הקטן השתמש במעמדו ובקשריו כדי להושיט ליהודים חגורת הצלה, גם במחיר חייו. סיפור כזה, בו אדם בוחר בדרך הקשה והנכונה ברגע האמת, הוא שיעור לכולנו. אם סיפורו של היינץ היידריך ריתק אתכם ואתם מעוניינים לצלול עמוק יותר אל סודות היסטוריים של המלחמה והשואה שוטטו עוד באתר HistoryIsTold.com, גלו מאמרים נוספים והירשמו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת תכנים בלעדיים.
