כיצד חשמלאי, מאבטחים ובולשביקים שדדו את מוזיאון ההרמיטאז'?

הגניבות המפורסמות ביותר מהמוזיאון הגדול ביותר ברוסיה

גביע מצרי, "בריכה בהרמון", רמברנדט ומקטרת הרחה של הצארית, כמו גם אייקונות, מזלגות, גביעים ומאות מוצגים אחרים נגנבו ממוזיאון ההרמיטאז' בסנקט פטרבורג במהלך מאה השנים האחרונות. כמוזיאון מרכזי ואחד הגדולים בעולם, אין פלא שהוא מהווה יעד לגנבי אמנות. ממש כמו הלובר באחרונה, גם המוזיאון הגדול ברוסיה הפך ליעד לגניבות שונות של יצירות אמנות.

חשמלאי וגביע

בקיץ 1994 התקיימה במוזיאון ההרמיטאז' התערוכה "תרבות ואמנות עמי הקווקז". בצהרי 4 ביולי, הבחינו המשגיחים כי אחד המוצגים נעלם – גביע זכוכית מצרי מהמאה השלישית לפני הספירה. הגניבה לא נצפתה במשך זמן רב, במקום הגביע הונח בתוך הוויטרינה פתק שבו נכתב כי הפריט "נמצא בבדיקה". התברר כי המסמך היה מזויף והגביע נשדד. ערכו הוערך ב-500 אלף דולר. יבגני פאוקטיסטוב, שהיה אז ראש המחלקה למאבק בגניבת נכסי תרבות והיסטוריה במשטרת סנט פטרבורג, דיווח כי "הפשע בוצע על ידי הצוות הטכני הזוטר: חשמלאים, שרברבים ומנקות".

"כפי שמסרו עובדי הארמיטאז', זוהי כבר הגניבה ה-13 ב-15 השנים האחרונות.
חלקם מציעים להחדיר לצוות המוזיאון אנשי ביון שיסייעו בחשיפת העבריינים.
ברם, כפי שציין מר פאוקטיסטוב, שיטת עבודה כזו הגיונית ליישום בחשיפת ארגוני פשע
ולא ביחס ל'צוות המכובד של מוזיאון בעל שם עולמי'."

– מתוך עיתון "קומרסאנט", 1994.

למרות שלגביע היה ערך מדעי כפריט היסטורי, הוא לא עניין סוחרי עתיקות ואספנים. שנה לאחר מכן, המשטרה גילתה את המוצג הגנוב בדירתו של חשמלאי לשעבר שעבד בהרמיטאז'.

שומרים ושלושה מטבעות זהב

באותה שנה, 1994, נעלמו מהאוצר המוזהב של ההרמיטאז' שלושה מטבעות זהב מתקופת האימפריה הרומית. הוויטרינה נפרצה באמצעות מברג או חפץ דומה. לדעת חוקרי משטרת סנקט פטרבורג ששוב נקראו למוזיאון, העבודה נעשתה על ידי גנב לא מקצועי. שווי המטבעות הגנובים הסתכם במיליון דולר, אך הם לא היו הפריטים היקרים ביותר באוסף. החשד נפל על שני מאבטחים ששמרו בליל הגניבה בחוץ, אך נכנסו לארמון כדי להתחמם.

אבל החוקרים הצליחו להוכיח את אשמת המאבטחים רק שמונה שנים מאוחר יותר, שם משפחתו של אחד מהם "צץ" בתיק פלילי אחר. לאחר חקירה חוזרת, אחד מהפושעים הודה במעשה. אבל את המטבעות הרומיים לא הצליחו להשיב.

"כפי שסיפר סוחר הפריטים הגנובים, הוא מכר את המדליות והמטבעות לאדם מסוים תמורת 2,500 דולר, אף על פי שערכם האמיתי גבוה פי עשרה. לאחר מכן, אותו אדון-אספן נרצח, וחיפוש בבית הנופש ובדירה לא הניב תוצאות. כפי שציינו החוקרים בציניות, המטבעות עברו בירושה."

– "מעשי שוד וגניבות סנסציוניים", מאת אלה נסטרובה, 2003.

"הרמון" במפלגה הקומוניסטית

הציור "בריכה בהרמון" של האמן האוריינטליסט הצרפתי ז'אן-ליאון ז'רום הוא ציור נודע המתאר פילגשות עירומות בחמאם טורקי מקושט. עד שנות ה-80 של המאה ה-19 הפך ז'רום לאמן הסלוני המפורסם ביותר בצרפת, ובעת ביקורו בפריז, הקיסר אלכסנדר השלישי התאהב בסגנונו ורכש את "בריכה בהרמון". אלכסנדר אסף אוסף עשיר של ציורים סלוניים שהיו העבודות האופנתיות ביותר באותה תקופה, הנמצאות כיום בהרמיטאז'.

ב-22 במרץ 2001, מאבטח באחד האולמות בקומה השלישית, במחלקת הציורים המערב אירופיים, התרחק מהאולם לכמה דקות אל הקופה בכדי לקבל שכר. אף שיש הטוענים כי לא היה עובד באולם כלל, או בשל מחסור בכוח אדם או מחסור בתקציב. כך או כך, גנב מסתורי התגנב פנימה מבלי שהמאבטח הבחין בו, וחתך את הציור מהמסגרת בעזרת סכין. ככל הנראה, הוא קיפל את התמונה לארבעה, דחף אותה לתיק ויצא בשלווה מהמוזיאון. הגניבה, כמובן, התגלתה, המוזיאון נסגר, כולם נבדקו מכף רגל ועד ראש, המשטרה רשמה פרוטוקולים, אך במשך חמש השנים הבאות לא קרה דבר.

לאחר זמן מה, סביב שנת 2006, נשמעה שיחת טלפון במשרדו של יושב ראש המפלגה הקומוניסטית הרוסית, גנאדי זיוגאנוב בדומה: אלמוני אמר שאם מישהו מעובדי המטה יגיע לפגישה איתו ברכבת התחתית, הוא יקבל ציור יקר ערך. למרבה המזל, העובדים לא התעצלו ללכת, ונמסרה להם חבילה. זיוגאנוב, שפתח את החבילה, גילה את ציורו של ז'רום במצב פגום וציווה להחזירו למוזיאון. הועתקו העתקים של הציור הזה כל הזמן. לכן, הדבר הראשון שהיה צריך לבדוק הוא את האותנטיות של הממצא. ואכן, זה התברר כמקור, אבל במצב קטסטרופלי לחלוטין. הבד היה מקומט, לאורך קווי הקיפול נוצרו נקבים בצורת צלב, וכל ארבעת החלקים הוחזקו יחד רק על ידי חוטי הבד. למומחי השיקום של ההרמיטאז' נדרשו שנתיים של עבודה מורכבת כדי להחזיר את הבד לחיים. בנובמבר 2011 הוקדשה תערוכה של יצירות ז'רום, בין השאר, להחזרת הציור. זהותו של הגנב ומניעי הגניבה נותרו תעלומה עד היום.

דבר אחד ידוע: האלמוני הצהיר כי "רק זיוגאנוב [יו״ר המפלגה] לא יגנוב ולא ימכור את יצירת המופת, אלא יחזיר אותה לעם". כאמור, הציור ניזוק ונדרש שיקום במשך שלוש שנים נוספות, משום שהבד האומלל קומט פעמים רבות, קופל בזוויות ואוחסן בתנאים גרועים וכיום הציור מוצג שוב בהרמיטאז'.

פשעים מהתקופה הצארית

מחבר הספר "אנשי ארמון החורף: בני מלוכה, מקורביהם ומשרתיהם", ד"ר להיסטוריה בשם איגור זימין, סיפר בראיון לעיתון "הקומסומלץ המוסקבאי" בשנת 2015 כי לפני המהפכה הרוסית, כאשר ארמון החורף היה מעוזם של הקיסרים הרוסים, הגניבות שם היו נדירות. "על כל אירוע חריג דווח מיד לשר החצר הקיסרית, שמינה אחראים לחקירה. ניסו לא להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה, אך לעתים קרובות למדי נאלצו לפנות לעזרת המשטרה העירונית," טען ההיסטוריון.

הוא סיפר כי פעם נגנבה מקטרת הרחה אהובה של יקטרינה השנייה כי הקיסרית אהבה טבק הרחה. הגנב התגלה כנער חצר, בנו של אציל עני ממחוז סמולנסק. הנער גורש מהארמון, ומאוחר יותר שילמו לו 500 רובל כי יקטרינה הגדולה התייחסה לגניבות בציניות וראתה בהן "רוע בלתי נמנע".

ובשנת 1843 נגנבו ממחסן הכלים של ארמון החורף כמעט 16 ק"ג של כלי כסף. תריסי החלונות של המחסן היו פתוחים משום מה בלילה, והגנבים פשוט טיפסו פנימה דרך סולם מוצמד. אף אחד מ-110 השומרים לא הבחין בפורצים. עד מהרה נמצאו הגנבים והם התגלו כשני חיילים מהפלוגה השלישית של נכי המלחמה, ששמרה על מעוז הקיסר. החיילים מכרו את הכסף לקצין.

בשנת 1851, נטען כי נזירה מסוימת נשלחה למנזר עקב גניבת פנינים משרשרת של הקיסרית מריה אלכסנדרובנה.

הגניבות הגדולות ביותר – מעשה ידי עובדי המוזיאון

בשנת 2015, אחד מעובדי ההרמיטאז' גנב תצלומים, איורים והדפסים מאוסף הספרייה המדעית. הוא מכר את השלל לחנות עתיקות והרוויח כ-5 מיליון רובל במהלך שלוש שנים. כל הרכוש הגנוב נמצא לאחר חיפושים והוחזר למוזיאון.

בשנת 2005, אחת האוצרות של ההרמיטאז', לריסה זבדסקאיה, נמנעה מבדיקות בתירוצים שונים. אולם, בדיקה בסופו של דבר גילתה מחסור רציני בקרנות האמנות השימושית והדקורטיבית, כאשר יותר מ-220 פריטים נגנבו בסך הכול, במה שכונה ״שוד המאה״. בנוסף מההרמיטאז' הועלמו 90 אייקונות עתיקות, צלבי זהב וכסף, תכשיטים, מראה ושעון פאברז'ה ומגוון שלם של כפיות, מזלגות, צלחות, גביעים וסוכריות. זבדסקאיה נפטרה מהתקף לב במקום עבודתה בגיל 46. הבדיקה נמשכה, ונפתחה חקירה פלילית. נעצרו בעלה של זבדסקאיה, פרופסור להיסטוריה, בנם, וכן עמיתו של ההיסטוריון, המרצה איוואן סובולב, וסוחר העתיקות מקסים שפעל. בהמשך שוחררו כולם, למעט הבעל. עמיתיה של האוצרת הודו כי ידעו על התוכנית הפלילית וכי זבדסקאיה "הוציאה שלל בתיקיה". העובדים לא סיפרו להנהלה מכיוון שפחדו לעורר את זעמה של המנהלת. בסופו של דבר הורשע בעלה של זבדסקאיה, שסייע לה – הוא נשלח לחמש שנות מאסר. המוזיאון הצליח להחזיר כ-20 פריטים גנובים, מתוכם 9 הובאו על ידי אספנים עצמם.

בספרו "תרבות כשערורייה: מתולדות ההרמיטאז'", מנהל המוזיאון מיכאיל פיוטרובסקי סיפר לעיתונאית ג'רלדין נורמן כי "אחד מגורמי הסיכון העיקריים נותרים עובדי המוזיאון". "קרה שצוות טכני של ההרמיטאז', כשהיה במוזיאון בזמן שאין בו איש, לא עמד בפיתוי. באחד המקרים הללו נתפסו הפושעים די מהר, לאחר שהוצג בפניהם קונה פיקטיבי לפריטים גנובים. אבל לא תמיד הגניבות הן כה 'ישירות'," אמר פיוטרובסקי בראיון.

"לא ברור איך התמודדה עם המתח כאשר העבירה באופן קבוע פריטים גנובים על פני המאבטח ביציאה, בידיעה שעל אף ששומרים אינם נבדקים מדי יום, הם עדיין יכולים להיבדק? ההסבר היחיד המתבקש הוא: מעשיה כוסו על ידי מישהו בכיר יותר משומר המוזיאון."

אוצר המוזיאון, בוריס פיוטרובסקי, על פרשת זבדסקאיה

בשנת 2007 הצהיר בנה של לריסה זבדסקאיה כי אביו הפליל את עצמו ואת אמו כדי שישוחרר ממעצר. "הפעילו עליו [זבדסקי] לחץ בלתי חוקי. עכשיו אני חושב שאמי נרצחה כי היא ידעה יותר מדי. הגניבה הזו אינה מעשי ידינו… ההאשמות נגד אבי על כך שגנב 70 פריטים – שטות מוחלטת. אני חושב שמות אמי וכל סיפור הגניבה הזה נועדו להסתיר איזשהו עסק לא חוקי ולהגן על מי שמחזיקים בתפקידים גבוהים הרבה יותר," צוטטו מילותיו.

"האסון הנורא ביותר"

מספר היסטוריונים רואים במכירת הציורים מאוסף המוזיאון על ידי ממשלת הבולשביקים בשנים 1929–1934 את הגניבה הגדולה ביותר ו"האסון הנורא ביותר" שחווה מוזיאון ההרמיטאז'.

"לעתים קרובות, אנשים שהיה להם מוצא 'לא רצוי' מבחינת הבולשביקים הוכרזו כבלתי מתאימים מקצועית. <…> הטיהורים המעמדיים בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 היו מעין הקדמה טרגית לאסון ההרמיטאז' – מכירת האוצרות. <…> במהלך מספר שנים איבד הרמיטאז' אלפי מוצגים שלו לצמיתות."

– ההיסטוריונית יוליה קנטור, מגזין ״זבזדה״.

הכספים שגויסו ממכירת 2,880 ציורים, שמתוכם 59 הוכרו כיצירות מופת של אמנות הציור, הופנו עבור תיעוש ברית המועצות. מוזיאון ההרמיטאז' איבד יצירות של טיציאן, רפאל, רמברנדט ויאן ואן אייק. יתרה מכך, לא נותרו ברוסיה ציורים של האמן האחרון כלל. בוטיצ'לי ופרוג'ינו מיוצגים כעת יחד עם רפאל רק ביצירות מדרגה שנייה. אוסף רמברנדט הרוסי היה העשיר ביותר בעולם לפני המהפכה, אך לאחר "שוד המאה" הוא הפך לשלישי בלבד אחרי המוזיאונים באמסטרדם וניו יורק.

מכירות אלו פגעו קשות בשלמות אוספי הציור ההולנדי והפלמי, אמייל ביזנטי, ברונזה ונומיסמטיקה. הציבור למד על מכירת פריטי האמנות מהרמיטאז' על ידי שלטונות ברית המועצות למוסדות מחוץ למדינה רק בסוף שנות ה-80. ההכנסות ממכירת אוצרות ההרמיטאז' על ידי הבולשביקים הסתכמו בכ-1% מההכנסה הגולמית של המדינה ולא השפיעו על מהלך התיעוש בפועל.