הרנן קורטס היה קונקיסטאדור ספרדי שנחקק בהיסטוריה כאחד המצביאים הנועזים והשנויים במחלוקת ביותר בעידן התגליות. במסע שהחל בשנת 1519 הצליח קורטס להביס את האימפריה האצטקית רבת העוצמה, לכבוש את טנוצ'טיטלן (עיר הבירה המפוארת שלה) ולהכניס את מקסיקו תחת שלטון ספרד. דמותו נעה בין הערצה על תעוזתו הצבאית והמדינית לבין ביקורת קשה על האכזריות, הניצול וההרס שזרע, והוא נותר עד היום סמל למפגש הטעון שבין אירופה לעולם החדש.
הכובש הספרדי הרנן קורטס (שחי בשנים 1485-1547) ידוע בעיקר בשל כיבוש האימפריה האצטקית ותביעת השליטה על מקסיקו מטעם ספרד. קורטס (שמו המלא דון הרנן קורטס דה מונרוי אי פיזארו אלטמיראנו) שירת לראשונה כחייל במשלחת לקובה בראשות דייגו ולאסקז בשנת 1511. בשנת 1519, קורטס היה אמור לפקד על משלחת משלו למקסיקו, אך ולאסקז ביטל אותה. קורטס התעלם מהפקודה ונסע למקסיקו בכל זאת, כשבכוונתו להפיל את השליט מונטסומה השני בבירה האצטקית טנוצ'טיטלן. האצטקים בסופו של דבר גירשו את הספרדים מטנוצ'טיטלן, אך קורטס חזר כדי להביס את הילידים ולכבוש את העיר בכוח בשנת 1521. הוא בילה את רוב שנותיו המאוחרות בחיפוש אחר הכרה על הישגיו ותמיכתו מחצר המלוכה הספרדית.
חייו
קורטס נולד בשנת 1485 למרטין קורטס דה מונרוי ודונה קטלינה פיזארו אלטמרינו, אצילים זוטרים במדיין, ספרד. הוא למד בסלמנקה זמן מה אך עד מהרה חש אי שקט ועזב את ספרד בשנת 1504 כדי לחקור את העולם החדש. קורטס הצעיר נחת בהיספניולה, או סנטו דומינגו של ימינו. הוא שימש כנוטריון בעיר אסואה במשך מספר שנים לפני שהצטרף לדייגו ולאסקז למשלחת לקובה בשנת 1511, שם טיפס בסולם הדרגות בממשל המקומי והפך לראש עיריית סנטיאגו.
קורטס, שלא הסתפק ביבשה, היה אמור להפליג למקסיקו בשנת 1518, הפעם בפיקוד על משלחת משלו, אך ולאסקז ביטל את המסע. קורטס, שהתנגד לכך, הפליג בכל זאת למקסיקו עם 500 איש ו-11 ספינות כדי לחפש את מזלו. לאחר שהקים מושבה במקסיקו, האציל הספרדי הרנן קורטס גייס בעלי ברית מקומיים וכבש את האימפריה האצטקית, כשהוא נחוש להרוס את אחת הציוויליזציות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנושית כדי לקבל הכרה מהמלוכה הספרדית.
| האימפריה האצטקית (1345 עד 1521) כיסתה בהיקף נרחב ביותר את רוב צפון אמריקה. לוחמים אצטקים הצליחו לשלוט במדינות השכנות ולאפשר לשליטים כמו מונטסומה לכפות אידיאלים ודת אצטקים ברחבי מקסיקו. האחרונה מבין הציוויליזציות הגדולות, בעלת הישגים רבים בחקלאות ובמסחר, נודעה גם באמנותה ובארכיטקטורה שלה. הציוויליזציה האצטקית, שבירתה טנוצ'טיטלן (מקסיקו סיטי), היא למעשה הציוויליזציה האמריקאית המתועדת ביותר, עם מקורות הכוללים ארכיאולוגיה, ספרים מקומיים ודיווחים ארוכים ומפורטים מכובשיה הספרדים – הן של אנשי צבא והן של אנשי דת נוצרים. מקורות אלה עשויים לא תמיד להיות אמינים, אך התמונה שיש על האצטקים, מוסדותיהם, מנהגי הדת, הלוחמה האצטקית וחיי היומיום היא תמונה עשירה והיא ממשיכה להתרחב ללא הרף עם פרטים שנוספים באמצעות מאמציהם של ארכיאולוגים וחוקרים מהמאה ה-21. בסביבות שנת 1100, ערי המדינות או האלטפטל שהיו פרושות במרכז מקסיקו החלו להתחרות זו בזו על משאבים מקומיים ודומיננטיות אזורית. לכל מדינה היה שליט משלה או טלטואני שהוביל מועצת אצילים, אך מרכזים עירוניים קטנים אלה, המוקפים באדמות חקלאיות, ביקשו במהרה להרחיב את עושרם והשפעתם, כך שבסביבות שנת 1400 נוצרו מספר אימפריות קטנות בעמק מקסיקו. הדומיננטיות שבהן היתה טקסקוקו, בירת אזור אצ'ולהואה, ואזקאפוטזלקו, בירת הטפנק. שתי אימפריות אלו התעמתו זו בזו בשנת 1428 במלחמת הטפנק. כוחות אזקאפוטזלקו הובסו על ידי ברית של טקסקוקו, טנוצ'טיטלן (בירת מקסיקו) וכמה ערים קטנות נוספות. בעקבות הניצחון, נוצרה ברית משולשת בין טקסקוקו, טנוצ'טיטלן לעיר טפנק מורדת, טלאקופן. החל מסע התפשטות טריטוריאלית שבו שלל המלחמה – בדרך כלל בצורת מיסים מהנכבשים – חולק בין שלושת הערים הגדולות הללו. עם הזמן, טנוצ'טיטלן שלטה בברית, השליט שלה היה לשליט העליון – ה"הוי טלאטוק" ("המלך העליון") – והעיר ביססה את עצמה כבירת האימפריה האצטקית. האימפריה המשיכה להתרחב משנת 1430 והצבא האצטקי – מחוזק בגיוס חובה של כל הגברים הבוגרים, גברים שסופקו ממדינות בעלות ברית והמדינות הכבושות וחברי עילית בחברה האצטקית כמו לוחמי הנשר והיגואר – דחפו הצידה את יריביהם. לוחם אצטקי לבש שריון כותנה מרופד, נשא מגן עץ או קנים מכוסי-עור ונשא כלי נשק כמו מקל חרב חדה במיוחד (מקואהויטל), זורק חנית או חצים (אטלטל) והיה מצויד בקשת וחצים. לוחמי העילית לבשו גם תלבושות וראשים מרהיבים מעור נוצות ובעלי חיים כדי לסמן את דרגתם. הקרבות התרכזו בערים גדולות או סביבן, וכאשר אלה נפלו, המנצחים תבעו את כל השטח שמסביב. גויסו מיסות קבועות ושבויים הוחזרו לטנוצ'טיטלן לצורך הקרבת קורבנות פולחניים. בדרך זו, האימפריה האצטקית הגיעה לכיסוי רוב צפון מקסיקו, שטח של כ-135,000 קמ"ר. האימפריה נותרה מאוחדת באמצעות מינוי פקידים מלב ליבה של התרבות האצטקית, נישואי תערובת, מתן מתנות, הזמנות לטקסים חשובים, בניית אנדרטאות ויצירות אמנות שקידמו את האידיאולוגיה האימפריאלית האצטקית, וחשוב מכל, האיום המתמיד של התערבות צבאית. מדינות מסוימות היו משולבות יותר מאחרות, בעוד שאלו שבקצוות האימפריה הפכו לאזורי חיץ שימושיים כנגד שכנים עוינים יותר, בעיקר הציוויליזציה הטאראסקית. בירת האצטקים טנוצ'טיטלן (כיום מתחת למקסיקו סיטי) על החוף המערבי של אגם טקסקוקו פרחה כך שהעיר יכלה להתפאר בלפחות 200,000 תושבים בתחילת המאה ה-16, מה שהפך אותה לעיר הגדולה ביותר באמריקה דאז. תושבים אלה חולקו למספר שכבות חברתיות. בראש המעמדות היו שליטים מקומיים (teteuhctin), אחר כך הגיעו האצילים (pipiltin), פשוטי עם (macehualtin), צמיתים (mayeque) ולבסוף עבדים (tlacohtin). נראה כי השכבות היו קבועות יחסית, אך ישנן עדויות לתנועה ביניהן, במיוחד במעמדות הנמוכים. ואולי אותן מעמדות היוו את הזרז לקריסתה של האימפריה. האימפריה האצטקית, ששלטה בכ-11,000,000 איש, נאלצה תמיד להתמודד עם מרידות קלות – בדרך כלל, כאשר שליטים חדשים תפסו את השלטון בטנוצ'טיטלן – אך אלה תמיד דוכאו במהירות. עם זאת, הגלגל החל להתהפך כאשר האצטקים הובסו קשות על ידי הטלקסקלה והוואקסוטזינגו בשנת 1515. עם הגעת הספרדים, חלק ממדינות המורדים הללו ניצלו שוב את ההזדמנות להשיג את עצמאותן. כשהכובשים הגיעו לבסוף מהעולם הישן כשהם מפליגים בספינות הענק שלהם ובראשם הרנן קורטס, היחסים הראשוניים עם האצטקים, היו ידידותיים ומתנות יקרות ערך הוחלפו. עם זאת, הדברים החמירו כשקבוצה קטנה של חיילים ספרדים נהרגה בטנוצ'טיטלן בזמן שקורטס שהה בווראקרוז. הלוחמים האצטקים, שלא היו מרוצים מהפסיביות של מנהיגם, הפילו אותו והמליכו אדם אחר לשליט החדש. תקרית זו הייתה בדיוק מה שקורטס היה זקוק לה והוא חזר לעיר כדי להקל על הספרדים הנצורים, אך נאלץ לסגת ב-30 ביוני 1520 במה שנודע בשם "נוצ'ה טריסטה". קורטס, שאסף בעלי ברית מקומיים, חזר עשרה חודשים לאחר מכן ובשנת 1521 הטיל מצור כבד על העיר. בהיעדר מזון והרס מחלות, האצטקים, בראשות קואוטמוק, קרסו לבסוף ביום הגורלי אחד ב-13 באוגוסט 1521. טנוצ'טיטלן נבזזה והאנדרטאות שלה נהרסו. מן האפר קמה בירתה החדשה של מושבת ספרד החדשה ושורה ארוכה של ציוויליזציות הגיעו לסיומן הדרמטי והאכזרי. |
קורטס וצוותו הגיעו למקסיקו בפברואר 1519. הם עגנו בטבסקו, שם הוא השיג מידע מהמקומיים על הארץ שרצה לכבוש. הם גם נתנו לו מתנות בצורת 20 נשים. אחת מהן, מרינה, הפכה למתורגמנית שלו ונולד להם בן, מרטין. לאחר מכן נחת קורטס בווראקרוז. על פי כמה דיווחים, הוא הטביע את כל ספינותיו מלבד אחת לפני ששלח את הספינה השלמה חזרה לספרד. לא תהיה נסיגה לאנשיו, רק כיבוש, כך קבע. קורטס השתמש בבעלי בריתו החדשים ואיחד אותם נגד האצטקים, שזכו לתסכול מצד קבוצות מקומיות על המיסים הגבוהים שגבו. עד שהגיע למקסיקו, האצטקים כבר שלטו על פני 500 מדינות קטנות ועל אוכלוסיה של כ-5 עד 6 מיליון איש. הוא השתמש בכוח קטלני כדי לכבוש את מקסיקו, נלחם בלוחמים טלקסאקים וצ'ולולה לפני שהפנה את תשומת ליבו לפרס האולטימטיבי: כיבוש האימפריה האצטקית עצמה. הוא נכנס לטנוצ'טיטלן, בירת האצטקים, ביתו של השליט מונטסומה השני, ב-8 בנובמבר 1519. טנוצ'טיטלן, ששכנה ליד מקסיקו סיטי של ימינו, מנתה יותר מ-140,000 תושבים בשיאה, והייתה העיר הצפופה ביותר שהייתה אי פעם ביבשת אמריקה. מונטסומה, שחשב שקורטס ואנשיו היו שליחים של האל קצלקואטל, שניבאו כי יחזור באותה שנה בלוח השנה האצטקי, התייחס אליו כאל אורח מכובד. קורטס ניצל את ההזדמנות, לקח את מונטסומה כבן ערובה וחייליו פשטו על העיר.
כאשר נודע לקורטס שכוח ספרדי מקובה בראשות פאנפילו נרוואס מגיע כדי לשלול ממנו את הישגיו ולעצור אותו בגין אי ציות לפקודות, קורטס נמלט מהעיר. הוא השאיר 80 חיילים ספרדים וכמה מאות לוחמים טלקסאקים תחת פיקודו של פדרו דה אלווראדו כדי להחזיק בטנוצ'טיטלן עד שובו. בזמן שקורטס היה רחוק, אלווראדו טבח בראשי האצטקים וקורטס חזר לטנוצ'טיטלן וגילה שפרץ מרד מזוין. כוחות האצטקים הזועמים גירשו בסופו של דבר את כוחותיו מהעיר. במהלך הנסיגה הספרדית, מונטסומה נהרג וחלק ניכר מהשלל שלקחו הספרדים אבד. אך קורטס לא השלים עם הנסיגה. כוחותיו הביסו את האצטקים בקרב אוטומבה ב-7 ביולי 1520 והוא החזיר לעצמו את השליטה לטנוצ'טיטלן עד ה-13 באוגוסט 1521. אז האימפריה האצטקית נפלה סופית.
בעוד קורטס כבש את מקסיקו, ולאסקז היה עסוק בצליבתו בספרד. קורטס הגיב בשליחת חמישה מכתבים, שכעת זכו לפרסום, למלך ספרד צ'ארלס החמישי על האדמות שכבש ועל החיים במקסיקו.
קורטס, שמעולם לא היה מסופק לאורך זמן, המשיך לחפש הזדמנויות לצבור עושר ואדמות. הוא שלח משלחות נוספות לאזורים חדשים, כולל למקומות כמו הונדורס. הוא בילה חלק ניכר משנותיו המאוחרות בחיפוש אחר הכרה על הישגיו ותמיכה מצד חצר המלוכה הספרדית.
קורטס בילה זמן נוסף בספרד, והגיע במאי 1528 עם אוצרות ו-40 אצטקים כדי להרשים את החצר. הוא שכנע את צ'ארלס החמישי להעניק לו אחוזות גדולות באמריקה, את התואר מרקיז עמק אואחאקה, ואת הזכות לשמור על שתים עשרה מכל העושר שרכש. עם זאת, קורטס כבר הפך לחלק מההיסטוריה. הכובשים הזקנים והמעטים ששרדו, שסיכנו הכל למען התהילה, הוחלפו בביורוקרטים מקצועיים ובכמרים מפיצי בשורה. כשחזר למקסיקו סיטי בקיץ 1530, קורטס נאסר על ידי המושל החדש גונזלו נוניו דה גוזמן להיכנס לאחוזתו. קורטס נאלץ לגור בביתו השני בקוארנבקה. הוא גם הסתבך בתביעות רבות מצד יריביו ותומכיו לשעבר שהיו משוכנעים שמנהיגם גנב הרבה יותר מהחלק ההוגן שלו מהשלל במהלך הכיבוש. היו גם מקרים שדרשו ממנו לתת מענה על יחסו הרע לעמים הילידים, שנעו בין הטלת מום אכזרית של שליחי שלום ועד לטבח סיטונאי.
למרבה המזל של קורטס, עדיין נותרו כמה אזורים לא ידועים, וצ'ארלס החמישי הבטיח לו שהוא יוכל להיות "מושל האיים שיגלה בים הדרומי [האוקיינוס השקט]". בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-16, הוא עזב מאחור את הבירוקרטיה של ספרד החדשה והוביל משלחת לחקור את חוף האוקיינוס השקט של מקסיקו ואולי למצוא את הדרך לאסיה ולאיי התבלינים שחיפש כריסטופר קולומבוס. קורטס הפליג צפונה עד לחצי האי באחה קליפורניה, וחשב שזהו אי וקרא לו סנטה קרוז. בשנת 1540 הוא חזר לספרד ולא נרתע מכך שהוא כעת באמצע שנות ה-50 לחייו, קורטס ניהל קמפיין למען הכתר הספרדי באלג'יריה בשנת 1541.
לבסוף, הרנן קורטס מת מדיזנטריה בקסטיליה לה וייחה שבספרד ב-2 בדצמבר 1547. ההרפתקן הגדול עמד לצאת שוב לעולם החדש. בצוואתו, הביע הכובש רצון להיקבר בארץ שכבש ובפרט במנזר בקויואקן. משאלות אלו זכו להתעלמות ושרידיו נקברו במנזר מחוץ לסביליה. לאחר מכן, בשנת 1556, הועברו שרידיו של קורטס לכנסיית סן פרנסיסקו דה טקסקוקו במקסיקו. לאחר שכמעט ולא נחה על משכבה בשלום, הועברו השרידים מאוחר יותר לארמון ולאחר מכן לכנסייה פרנציסקנית במקסיקו סיטי. בשנת 1794, קורטס שוב היה בתנועה כשעצמותיו נקברו בבית החולים דה חסוס נזרנו במקסיקו סיטי, ולאחר מכן עברו שוב במאה ה-19 לכנסייה סמוכה, חסוס נזרנו וקונספסיון ללא רבב, שם הן קבורות עד היום. את תאריו של קורטס ירשו בנו הצעיר (והיחיד הלגיטימי), שהפך למרקיז של עמק אואחאקה.
הרנן קורטס נחשב בחייו לגיבור – אדם שכבש אדמות חדשות, הביא עושר לכתר וסילק דת פגאנית שכללה קורבנות אדם בהיקף עצום, וסלל את הדרך להתפשטות הנצרות במערב החדש. עם זאת, בעידן המודרני תופסים אותו בצורה ביקורתית יותר – ככובש אופורטוניסטי ואימפריאליסטי, שצמאונו לזהב ולהפצת האוונגליזם תרמו להרס שיטתי של התרבות השבטית באמריקה והותיר אחריו מורשת מורכבת של מוות וסבל לעשרות אלפי ילידים.
סיפורו מזכיר לנו את עוצמת הרצון האנושי, אך גם את האחריות וההשלכות של כוח ושליטה. הצטרפו אלינו לקהילת הקוראים באתר, לחקור סיפורים נוספים מההיסטוריה המרתקת, להבין את הדמויות שעיצבו את עולמנו ולגלות את ההתרחשויות שהכתיבו את מסלול ההיסטוריה האנושית.
חומר מעשיר לצפייה
הרנן היא סדרת דרמה היסטורית בהפקה משותפת של Televisión Azteca, Dopamine ו-Onza Entertainment. סדרת הטלוויזיה הפכה לזמינה לצפייה ישירה ברחבי העולם ב-Amazon Prime Video ב-21 בנובמבר 2019 והיא שודרה כחלק מציון 500 שנה לנפילת טנוצ'טיטלן. עלילתה סובבת סביב הרנן קורטס, מהגעתו לחוף מקסיקו ועד תבוסת האימפריה האצטקית.
