תאמל״ק לימעט מאוד מידע מהימן נותר בידינו על הרופא המפורסם ביותר בהיסטוריה האנושית ואבי הרפואה המודרנית – היפוקרטס – ורוב הידוע עליו נשען על אגדות. עם זאת, דמותו כה מרשימה עד שעולה השאלה: האם נבנתה לא רק מעובדות, אלא גם מהאידיאל שראו בני התקופה בדמות הרופא?
תהלוכה חגיגית זרמה באי קוס, הסמוך לחופי אסיה הקטנה, לעבר חורשת ברושים מקודשת שבתחום מקדש אסקלפיוס. מדי שנה, ביום זה, היו מחליפים את המטה שביד הפסלו – מטה כרוך בנחש. אסקלפיוס, שלפי האגדה שלט באחד מערי תסליה עוד בימי הומרוס, ריפא בעזרת אמצעים כגון משחת פצעים, שאת הכנתה למד מהקנטאור כירון. לימים הפך לאל והוכר כפטרון הרופאים. בניו המשיכו במקצוע ומפודאליר, שטיפל בפצועים במלחמת טרויה, יצאה שושלת האסקלפיאדים מאי קוס. הם צעדו עתה בראש התהלוכה לעבר המקדש.
חלומות בצל המקדש
האסקלפיאדים העבירו את הידע הרפואי מדור לדור – מאב לבן, ממורה לתלמיד – וראו בעבודתם שליחות תחת רצון עליון. הדרך להחלמה החלה בלילה שבו בילה החולה במקדש – האסקלפיון – שלאחריו סיפר את חלומו לרופא. הרופא פירש את החלום וקבע טיפול.
זה היה "העידן הזהב" של התרבות היוונית – עידן פריקלס, סוקרטס, אפלטון, הרודוטוס, אוריפידס, פידיאס ופוליקליטוס. בשנת 460 לפנה"ס, ב־"יום ה־27 בחודש הדורי אגריאנוס" – בקוס זה היה החודש השמיני בלוח המלך אבריאדוס – נולד במשפחת האסקלפיאדים בן בשם היפוקרטס, שפירוש שמו "אוחז הסוסים", על שם סבו מצד אביו. הוריו היו האסקלפיאד הרקליד ופנארטה, שהייתה מיילדת. בין אבותיו המפורסמים נמנה גם הגיבור המיתולוגי הרקלס, ומכאן, אולי, תעוזתם ואומץ לבם של בני המשפחה.
האי קוס היה יווני אך שילם מס לאימפריה הפרסית. כשפרצה מלחמה בין פרס לאתונה, בני קוס, בראשות היפולוכוס וקדמוס – אבות היפוקרטס ואשתו – סירבו לסייע לפרסים. כתוצאה מכך הרסו הפרסים את עריהם ושיעבדו רבים מתושביהם. "עם זאת", כתב בנו של היפוקרטס, "נראה שלא נטשונו האלים".
״אני נשבע בשם אפולו הרופא, בשם אסקלפיוס, היגיאה ופנקיאה, ובשם כל האלים והאלות, ונושא אותם לעדים, כי אקיים ביושר, כפי יכולתי וכפי בינתי, את השבועה הזו ואת ההתחייבות הכתובה הזו:
לראות במי שלימד אותי את אמנות הרפואה כמי ששווה להוריי; לחלוק עמו את רכושי ובמקרה הצורך לסייע לו במחסורו; לראות בצאצאיו כאחיי שלי, ואם יחפצו ללמוד אמנות זו – ללמדם ללא תמורה וללא כל חוזה; להעביר את ההנחיות, את השיעורים שבעל-פה ואת כל שאר הידע שבלימוד לבניי שלי, לבני מורי ולתלמידים הקשורים בהתחייבות ובשבועה על פי חוקי הרפואה, ולא לאיש מלבדם.
אקבע את סדרי התזונה והטיפול של החולים לטובתם, כפי יכולתי וכפי בינתי, ואמנע מכל גרימת נזק או עוול. לא אתן סם מוות לאיש, גם אם יבקש זאת ממני, ולא אציע עצה לביצוע תכנית כזו; בדומה לכך, לא אתן לאישה התקן (פתיליה) הגורם להפלה. בטוהר ובקדושה אשמור על חיי ועל אמנותי. לא אבצע ניתוח במי שסובל מאבנים בכליות, אלא אשאיר זאת לאנשים המיומנים במלאכה זו.
לאיזה בית שלא אכנס, אבוא לשם לטובת החולה, כשאני רחוק מכל מעשה זדון, עוולה או שחיתות, ובמיוחד ממעשי אהבה עם נשים או גברים, בין אם הם בני חורין ובין אם הם עבדים.
כל אשר אראה או אשמע במהלך הטיפול – וגם מחוץ לטיפול – בנוגע לחיי אדם, דברים שאין להפיצם ברבים, אשמור בסוד ואראה בהם דברים חסויים.
אם אקיים את שבועתי ללא הפרה, מי ייתן ואזכה לאושר בחיי ובאמנותי ולתהילה בקרב כל בני האדם לעולם ועד; אך אם אפר את שבועתי ואשבע לשקר, שיהיה גורלי הפוך מכך.״
לימוד, משפחה ותלמידים
הידע הרפואי נרכש בבית ובאמצעות כתובות באסקלפיון שתיארו מחלות וטיפולים. היפוקרטס חי ועבד בקוס, צבר מוניטין וריפא גם מחוץ לאי. הוא נשא אישה ממשפחה אצילה, מצאצאי קדמוס. שני בניו – תסאלוס ודרקון – המשיכו במקצוע. הבכור נשלח כרופא עם המשלחת האתונאית לסיציליה, והצעיר – להילחם במגפה בהלספונט. חתנו פוליביוס, תלמידו, ירש את עיסוקיו בקוס כאשר עבר היפוקרטס ליוון היבשתית.
הקשר בין מורה לתלמיד, רופא וחולה, קודש בשבועה שעוצבה סביב המאה ה־3 לפנה"ס – "שבועת היפוקרטס". בין השורות המפורסמות שלה: "אקיים את חיי ואת אומנותי בטוהר ובקדושה" ו"לא אגרום נזק או עוול".
ממאגיה למציאות
דמותו, כפי שעולה מהמקורות, היא של גבר קירח מזוקן, עטוי גלימה, כולו שקוע ברפואה – מדע האדם. מרבית הידע על רפואתו מקורו ב"אוסף ההיפוקרטי", מקבץ של כשישים חיבורים, מהם מיוחסים לו או לתלמידיו בין שמונה לשמונה עשר, ובהם "על המפרקים", "על השברים", "על האוויר, המים והמקומות" ו"האפוריזמים".
שיטתו התבססה על תצפיות קפדניות ואיסוף נתונים – מהחולה, ממחלתו, מאורח חייו, מהאקלים ומהרגלי תזונתו – והסקת מסקנות. הוא האמין כי למחלות יש סיבות טבעיות בלבד, כולל לאפילפסיה, ושיש לפעול לפי חוקי הטבע.
הוא המציא כלים רפואיים, כגון "ספסל היפוקרטס" לטיפול בשברים ופריקות, ושיטות חבישה הנושאות את שמו עד היום. הוא גם פיתח תיאורים קליניים כמו "פני הגוסס".
לצד ידע נכון, אימץ גם רעיונות בני זמנו, כמו תיאוריית ארבע הליחות – דם, ליחה, מרה צהובה ומרה שחורה – שלימים הופרכה, אך גילתה את רצונו למצוא עקרונות כלליים.
לדעתו, הרופא חייב להיות משכיל, לשמור על הופעה מכובדת, ולהתייחס בכבוד לכל חולה – עני כעשיר. לעיתים טיפל בחינם. הוא ראה במתן טיפול לעניים וזרים מעשה מוסרי נעלה.
אגדות מספרות שבמגפה באתונה (430 לפנה"ס) ציווה להבעיר מדורות סביב העיר, להרתיח מים ולשרוף גופות – מה שעצר את המגפה. סיפור נוסף מתאר כיצד סירב להזמנת מלך פרס ארתחשסתא להיות רופאו בתמורה לעושר רב, מטעמי פטריוטיות.
באגדה אחרת הוזמן לרפא את הפילוסוף דמוקריטוס, שכביכול השתגע מרוב צחוק על טיפשות האדם. היפוקרטס פגשו, שוחח עמו והבין כי מדובר בחכם אמיתי.
שנותיו האחרונות
בסוף ימיו עבר ללאריסה שבחבל תסליה, שם המשיך לרפא. אומרים שחי מעל מאה שנה, אך ידוע שמת אחרי 375 לפנה"ס. על מצבת קברו נכתב עליו: "כאן טמון היפוקרטס התסלי, בן קוס, מצאצאי פבוס האל, שניצח מחלות בחכמתו וזכה לתהילה בידע ולא במזל". לאורך הדורות הפכה דמותו לסמל, ובקוס נערכו חגיגות לכבודו. לפי אגדה, דבורים קיננו על קברו ודבשן ריפא חולים ולאורך הדורות הפך סמל למצוינות רפואית ובאי קוס נחגגו טקסים לכבודו.
