29 שנים לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא המשיך להילחם, מסתתר בג׳ונגל ונאבק בכל פולש, משוכנע שהמלחמה טרם תמה. עד שנציג השלטון הודיע לו כי המלחמה הסתיימה לפני יותר משני עשורים… אז מיהו אותו חייל, שסירב להיכנע?
הירוֹ אוֹנוֹדַה (ביפנית: 小野田 寛郎) היה סגן בצבא היפני הקיסרי, אשר התמסר לרעיון ההגנה על המולדת ונודע לאחר שבמשך כמעט 30 שנה, ביצע מלחמת גרילה באי לובאנג שבפיליפינים, במספר הזדמנויות עסק ביריות מול מקומיים ועם המשטרה. הוא החזיקה מעמד בתחילה עם שלושה חיילים נוספים, אחד שנכנע ב־1950, ושניים שנהרגו, אחד ב־1954 ואחד ב־1972. הקשר הראשון עמו נוצר ב־1974, אך הוא סירב להיכנע עד ששוחרר מתפקידו על ידי מפקדו לשעבר, רב סרן יושימי טניגוצ'י, שהוטס ללובאנג במיוחד. אונודה נכנע ב־10 במרץ 1974 וקיבל קבלת פנים של גיבור ביפן.
חיים מוקדמים
אונודה נולד ב־19 במרץ 1922, בקמקווה, מחוז וואקאיאמה, יפן למשפחתו של איש צבא שגם סבו הלך בדרך הצבאית והירו גדל בציפייה ללכת בדרך דומה. ב־1939, הוא עבד בסניף של חברת הסחר Tajima Yoko בווהאן, סין וב־1942 גויס לצבא היפני הקיסרי. הוא התאמן כקצין מודיעין בסניף פוטאמטה של בית הספר הצבאי "נקאנו", שם קיבל הדרכה בלוחמת גרילה.
ב־26 בדצמבר 1944 נשלח אונודה להוביל פעולות לוחמת גרילה באי לובאנג שבפיליפינים שנכבשו על ידי יפן. המשימה שלו הייתה להרוס את מסלול הנחיתה באי ואת המזח בנמל, כמו גם להשמיד כל מטוס או סירות אויב שינבו להגיע. פקודותיו של אונודה קבעו עוד כי בשום פנים ואופן אסור לו להיכנע לאויב או ליטול את חייו. כשהגיע ללובאנג, אונודה הצטרף לקבוצת חיילים יפנים שנשלחו לשם קודם. הקצינים בקבוצה גברו על אונודה ומנעו ממנו לבצע את משימתו, מה שהקל על כוחות צבאות ארצות הברית והפיליפינים לכבוש את האי כשנחתו ב־28 בפברואר 1945. לאחר זמן קצר, כולם מלבד סגן אונודה ושלושה חיילים נוספים (הטוראי יואיצ'י אקאטסו, רב"ט שויצ'י שימאדה וטוראי קינשיצ'י קוזוקה) מתו או נכנעו. אונודה הוביל את אנשיו אל ההרים שבאי.
המשימה בג׳ונגל
בעודם מסתתרים, המשיכו אונודה וחבריו במשימתם, ביצעו פעולות גרילה, שרדו מאכילת בננות, אגוזי קוקוס ואורז ופרות גנובות ובכמה הזדמנויות ניהלו קרב יריות עם מקומיים ועם המשטרה. הם התחמקו בהצלחה מפשיטות אמריקאיות ופיליפיניות ותקפו כפריים שלדעתם היו לוחמי גרילה של האויב ולכאורה הרגו עד 30 אזרחים באי במהלך שהייתם.
הפעם הראשונה שקבוצתו של אונודה ראתה עלון המודיע כי יפן נכנעה הייתה באוקטובר 1945; תא אחר של לוחמי גרילה יפנים מצא פתק שהשאירו אחריהם תושבי האי ובו נכתב: "המלחמה הסתיימה ב־15 באוגוסט. רדו מההרים!". הם הגיעו למסקנה שהעלון הוא תעמולה של בעלות הברית וגם האמינו שלא יעשו זאת. לקראת סוף 1945, עלונים עם פקודת כניעה של הגנרל טומויוקי יאמשיטה מארמיית המרחב ה־14 היפנית הוטלו באוויר על האי. הקבוצה של אונודה חקרה אותו מקרוב כדי לקבוע אם הוא אמיתי, והחליטה שהעלונים הם זיוף. אקאטסו נפרד מהקבוצה בספטמבר 1949 ונכנע לכוחות הפיליפינים במרץ 1950, לאחר שישה חודשים שהחזיק בכוחות עצמו. האחרים ראו בכך עריקה ובגידה ונעשו זהירים עוד יותר.
בפברואר 1952, מכתבים ממשפחות שלושת החיילים הקוראים להיכנע, יחד עם תצלומים משפחתיים, הושלכו מהאוויר, אך הקבוצה הגיעה למסקנה שמדובר בתרגיל הונאה. שימאדה נפצע ברגלו בקרב יריות עם דייגים מקומיים ביוני 1953 ולאחר מכן אונודה סייע לו. ב־7 במאי 1954 נהרג שימאדה בקרב יריות עם יחידה הררית של צבא הפיליפינים שנתקלה בטעות בחיילים בזמן אימון.
ב־19 באוקטובר 1972, קוזוקה נהרג בקרב יריות עם המשטרה המקומית בעת שביצע פשיטה שבה הוא ואונורה שרפו ערימות של אורז שנקטפו על ידי תושבי הכפר, שבהם התכוונו להשתמש כדי לאותת לכוחות היפנים שהם עדיין בחיים ומבצעים את חובותיהם. מנקודה זו, אונודה היה לבד.
בשבילו המלחמה מסתיימת ב־1974…
ב־20 בפברואר 1974, אונודה נתקלה בנוריו סוזוקי, הרפתקן יפני שטייל ברחבי העולם וסיפר לחברים שהוא מחפש את "סגן אונודה, פנדה, ואיש השלג המתועב, בסדר הזה". סוזוקי מצא את אונודה לאחר ארבעה ימים של חיפושים בלובאנג ואונודה תיאר מאוחר יותר את פגישתם בראיון: "הילד ההיפי הזה, סוזוקי, הגיע לאי כדי להקשיב לרגשותיו של חייל יפני".
אונודה וסוזוקי התיידדו, אבל אונודה עדיין סירב להיכנע, ואמר לסוזוקי שהוא מחכה לפקודות ממפקדו. הוא ציין את שמו של מייג'ור יושימי טניגוצ'י (מפקד טייסת המודיעין המיוחד של ארמיית המרחב הארבעה עשר, שנתן לאונודה את הפקודות האחרונות) כמפקדו, למרות שהממונה הישיר על אונודה היה לוטננט גנרל שיזואו יוקויאמה, מפקד הדיוויזיה השמינית, שהוציא את הפקודות.
סוזוקי חזר ליפן עם תצלומים שלו ושל אונודה כהוכחה למפגש ביניהם, וממשלת יפן איתרה את טניגוצ'י, שהפך מאז למוכר ספרים. טניגוצ'י טס ללובאנג עם סוזוקי וב־9 במרץ 1974 נפגש עם אונודה בג'ונגל והוציא לו את הפקודות הבאות:
בהתאם לפיקוד הקיסרי, ארמיית המרחב הארבעה עשר חדלה מכל פעילות קרבית.
בהתאם לפקודת המטה הצבאי מספר A–2003, הטייסת המיוחדת במפקדת הרמטכ"ל משוחררת מכל תפקידי הצבא.
יחידות ויחידים בפיקוד הטייסת המיוחדת אמורים להפסיק לאלתר את הפעילות והמבצעים הצבאיים ולהפקיד את עצמם בפיקודו של הקצין העליון הקרוב. כאשר לא ניתן למצוא קצין, עליהם לתקשר עם הכוחות האמריקאים או הפיליפינים ולמלא אחר הנחיותיהם.
אונודה מוסר את חרבו לנשיא הפיליפינים פרדיננד מרקוס בטקס ב־11 במרץ 1974. כך, אונודה שוחרר מתפקידו וב-10 במרץ 1974 נכנע לכוחות הפיליפינים בבסיס המכ"ם בלובאנג. למחרת, טקס כניעה רשמי נערך על ידי נשיא הפיליפינים פרדיננד מרקוס בארמון מלאקאניאנג במנילה, בהשתתפות כתבים. מרקוס העניק לאונודה חנינה מלאה על פשעים שביצע בזמן שהסתתר. הוא היה חמוש בחרבו, רובה מתפקד מסוג Arisaka Type 99, עם 500 כדורים של תחמושת וכמה רימוני יד, כמו גם פגיון שאמו נתנה לו ב־1944 כדי להתאבד איתו אם ייתפס.
אונודה החזיק מעמד במשך 28 שנים, 6 חודשים ו־8 ימים (10,416 ימים) לאחר כניעת יפן ב־1945; רק טוראי טרוּאוֹ נקאמוּרה, שנעצר ב־18 בדצמבר 1974 באינדונזיה, החזיק מעמד זמן רב יותר.
לאחר שובו ליפן
אונודה, שהוכרז כמת על ידי ממשלת יפן ב־1959, זכה לקבלת פנים של גיבור עם שובו ליפן ב־1974. ממשלת יפן הציעה לו סכום כסף גדול כפיצוי כספי, שאותו סירב לקבל, וכאשר לחצו עליו הוא תרם את הכסף למקדש.
לפי הדיווחים, אונודה לא היה מרוצה מתשומת לב כזו וממה שהוא ראה כקמילת הערכים היפניים המסורתיים. לאחר מכן כתב את האוטוביוגרפיה ״לא נכנע: 30 שנות המלחמה שלי״, ספר שהפך לרב־מכר. באפריל 1975, הוא יצא אחר אחיו הבכור טדאו שעזב את יפן לברזיל, שם הפך לחוואי בקר. הוא התחתן ב־1976 וקיבל על עצמו תפקיד של מוביל בקר ב״מושבה ג'מיקה״, קהילה ברזילאית יפנית בטרנוס, מאטו גרוסו דו סול. אונודה גם אפשר לחיל האוויר הברזילאי לערוך אימונים על הקרקע שבבעלותו.
לאחר שקרא על נער יפני שרצח את הוריו ב־1980, חזר אונודה ליפן ב־1984 והקים את מחנה החינוך אונודה שיזֶן ג׳וּקוּ ("בית הספר לטבע אונודה") לצעירים, שנערך במקומות שונים ביפן.
לאחר המלחמה, ראיונות בתקשורת הפיליפינית עם כפריים שחיו בלובאנג בתקופת מחבואו של אונודה טענו שהוא ואנשיו הרגו שם עד 30 אזרחים, מה שלא הוזכר באוטוביוגרפיה שלו. בשנת 1996, אונודה ביקר בעיירה לוֺאוֹק שעל הלובאנג לאחר שאשתו מאצ'י הונוקו ארגנה בשמו תרומה של מלגה בסך 10,000 דולר לבית הספר המקומי. מועצת העיר הציגה לאונודה החלטה המבקשת ממנו לפצות את משפחותיהם של שבעה בני אדם שלטענתו הרג, וכ־50 קרובי משפחה של הקורבנות לכאורה ערכו מחאה נגד ביקורו.
לאחר 1984, אונודה בילה שלושה חודשים בשנה בברזיל. הוא זכה במדליית ההצטיינות של סנטוס-דומונט על ידי חיל האוויר הברזילאי ב־6 בדצמבר 2004 וב־21 בפברואר 2010, האסיפה המחוקקת של מאטו גרוסו דו סול העניקה לו את התואר סידאדאו ("אזרח"). ב-2006 הפכה מאצ'י אונודה לראש אגודת הנשים השמרנית של יפן (JWA), שהוקמה על ידי הארגון האולטרה-לאומי ניפון קאיג'י ב־2001.
לבסוף. ב־16 בינואר 2014, בגיל 91, אונודה מת מאי ספיקת לב כתוצאה מדלקת ריאות בבית החולים הבינלאומי סנט לוק בטוקיו.
חומר מעשיר לקריאה
האוטוביוגרפיה מאת אונידה, ״לא נכנע: 30 שנות המלחמה שלי״, מגוללת את קורותיו עד לכניעתו, אם כי יש לזכור שהוא משמיט פרטים לגבי רצח האסירים שביצע בעת שהייתו בג׳ונגל הפיליפיני.
הבמאי האוסטרי ורנר הרצוג כתב גם הוא על סיפורו של היפני שסירב להיכנע, הספר ״דמדומי העולם״, אחרי שהוא האיש שוורנר רצה לפגוש בעת ביקורו ביפן בשנת 1997, כי הוא שמע על סיפורו. הספר עוּבד גם לתאטרון.
חומר מעשיר לצפייה
הסרט ״אונודה״ משנת 2021, ששמו המלא ״אונודה: 10,000 לילות בג׳ונגל״ (Onoda, 10 000 nuits dans la jungle) הוא סרט צרפתי בבימויו של ארתור הררי בהשתתפות שחקנים יפניים, אך יותר משהוא סרט ביוגרפי זו סרט דרמת הרפתקאות שמתבססת על הביוגרפיה שכתבו ברנרד סנדרון וג'רארד צ'נו משנת 1974 בשם ״אונודה, לבד במלחמה בג'ונגל״ (Onoda, seul en guerre dans la jungle), מהארכיונים של סנדרון ומהשיחות של הררי עם המחבר. הררי לא ביסס אותו על ספר הזיכרונות של אונודה עצמו והוא רואה ביצירה כסרט בדיוני בהשראת ההיסטוריה ולא כסרט ביוגרפי.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
