אדולף היטלר היה האיש שאחראי להגדרת האכזריות הקיצונית שגילתה האנושות בעצמה במהלך המאה ה-20. אף אדם בהיסטוריה לא מתקרב לסלידה החברתית שמעורר אדולף היטלר. פשעיו נגד האנושות היו מזעזעים ובאמצעות מעשיו הוא אחראי למותם של כ-80 מיליון בני אדם.
קל לראות בו דמות דו-ממדית המייצגת את הרוע, אבל האמת היא שהוא לא היה נבל בדיוני. הוא היה אדם שניהל חיי שלמים עם כל הרגשות שבני אדם אחרים חשים. בהקשר זה הוא נעשה אפילו יותר מפחיד ככל שאנו מבינים שהוא קרוב אלינו יותר ממה שאנו אוהבים להאמין. חייו היו סערה מושלמת של אישיות ומצבים שהובילו את העולם כולו למעמקי התקופה האכזרית ביותר בכל ההיסטוריה שלו.
ילדותו של אדולף היטלר
ב-20 באפריל 1889 נולד אדולף היטלר בבראונאו אם אין, עיירה באוסטרו-הונגריה. הרביעי מבין שישה ילדים, שלושה מאחיו מתו בינקותם. אביו, אלואיס, היה עובד מדינה בעל מזג זועף. אדולף הצעיר היה לעתים קרובות סבל מנחת זרועו של אביו. אמו של היטלר, קלרה פולצל, הייתה אשתו השלישית של אלואיס והייתה ממוצא איכרים ותיקים. היא הייתה חרוצה ומצפונית. רופא המשפחה, ד"ר אדוארד בלוך, קבע שהיא אישה שקטה, מתוקה ומעוררת חיבה.
אדולף למד בבית ספר יסודי במימון המדינה אך נחשב לילד קשה מכיוון שסירב לציית לכללי ההתנהגות של בית הספר. מה שהביא אותו לעימות עם אביו, שהכה תכופות את אדולף הצעיר. אמו ניסתה להגן עליו ללא הועיל. בשנת 1900, אחיו הצעיר של אדולף אדמונד מת מחצבת. הטרגדיה הזו השפיעה עמוקות על אדולף והוא הפך מלהיות נועז ובטוח בעצמו לזועף. חייו בשלב זה התאפיינו בסכסוך עם מוריו ועם אביו. אלואיס רצה שבנו ילך בעקבותיו בשירות המדינה, אך אדולף התנגד לרעיון ורצה להיות אמן. אלואיס שלח את בנו לבית ספר טכני שבו אדולף מרד בכוונה והוציא ציונים גרועים.
בשנת 1903, אלואיס מת באופן פתאומי מדימום פלאורלי. חבר ילדות של אדולף, אוגוסט קוביזק, נזכר שכאשר אדולף שמע את החדשות, הוא פרץ בבכי בלתי נשלט. בבית הספר הוא סבל עוד יותר בחודשים הבאים ואמו אפשרה לו להחליף בית ספר. הוא נרשם לבית הספר הריאלי (Realschule) בסטיר ב-1904, שם השתפרו מאוד יחסו וביצועיו. לאחר שסיים את לימודיו ב-1905, הוא עזב את בית הספר ללא תוכניות ברורות מה הוא רוצה לעשות בחייו.
ב-1907, לעומת זאת, הוא עבר לווינה, שם החליט שהוא הולך ללמוד אמנות יפה באקדמיה לאמנויות. הוא נדחה פעמיים והמנהל הציע לאדולף ללמוד אדריכלות במקום. לאדולף לא היו הכישורים לעשות זאת והוא צנח לייאוש.
ב-21 בדצמבר מתה אמו מסרטן השד בגיל 47. אדולף היה אז בן 18. מבולבל רגשית, הוא לא התאמץ לשפר את מצבו בחיים. פנה לאלכוהול ולעתים קרובות ישן ברחובות, אדולף פרנס את עצמו בעבודות שונות ובמכירת ציורי צבעי מים ברחובות וינה. התשוקה שלו לאמנויות הוציאה אותו מהדיכאון שלו והוא גילה אהבה מיוחדת למוזיקה של וגנר. בשנים אלו הוא נחשף גם ללאומיות הגרמנית ולמרות שהיה אוסטרי, אדולף היטלר הזדהה עם גרמניה. לצד הלאומיות הוא נחשף גם לגזענות ובעיקר לאנטישמיות.
מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס היטלר מיד להילחם. הוא התגורר באותה תקופה בבוואריה ובסופו של דבר הוצב ביחידה בווארית. זו כנראה הייתה טעות פקידותית, שכן הוא היה אזרח אוסטרי והיה צריך להחזירו לאוסטרו-הונגריה. אף על פי כן, הוא נלחם למען גרמניה ושימש כשליח בחזית המערבית. הוא קיבל מדליית גבורה (צלב הברזל מדרגה שנייה) בקרב איפר בשנת 1914 ונפצע בזרועו בקרב על הסום בשנת 1916. הוא היה בקרב אראס ופאשנדאלה בשנת 1917 ובשנת 1918, הוא קיבל את צלב הברזל מדרגה ראשונה.
באוקטובר 1918 הוא סונוור מהתקף גז חרדל ונשלח לבית חולים. בהיותו שם, נודע לו על כניעתה של גרמניה ב-11 בנובמבר והתמלא צער וכעס.
המפלגה הנאצית
לאחר המלחמה, להיטלר לא היו סיכויים מלבד בצבא ושם הוא נשאר. ב-1919 הוטל עליו לחדור למפלגת הפועלים הגרמנית (Deutsche Arbeiterpartei/DAP), שהפכה לאחר מכן למפלגה הנאצית. יו"ר המפלגה, אנטון דרקסלר, הבחין בהשתתפותו בישיבות המפלגה, התרשם מכישורי הנאום של היטלר. באמצעות המפלגה, היטלר הכיר אידיאולוגיה ופרקטיקה אנטישמית יותר, כמו גם אידיאולוגיה אנטי-מרקסיסטית חזקה.
הוא גם הוצג בפני אגודת הסתרים Thule דרך דיטריך אקהארט. קבוצה זו הוקדשה לחקר המקורות המיתולוגיים והאזוטריים של הגזע הארי. דינמיקה זו תהווה תכונת מפתח בממשל הנאצי העתידי, במיוחד בתוך ה-SS בהדרכתו של היינריך הימלר, שחיפש ראיות מכל העולם כדי לתמוך באמונות הגלומות באגודת Thule. בינתיים, היטלר הפך לחבר מפלגה בולט והוא עיצב את הדגל הנאצי של צלב קרס שחור בתוך עיגול לבן על רקע אדום.
ב-1920 עזב היטלר את הצבא והחל לעבוד במשרה מלאה עבור המפלגה, שעד אז מותגה מחדש כמפלגת הפועלים הגרמנית הנאציונל-סוציאליסטית (Nationalsozialistische Deutsche Arbeiterpartei / NSDAP). בעוד שלמפלגה הייתה בתחילה סנטימנט אנטי-קפיטליסטי, זה השתנה במהירות כשהמפלגה גדלה ונזקקה להון. כך, מה שהתחיל כתנועה המכילה אלמנטים סוציאליסטים הפך במהירות לארגון פשיסטי שאין להכחישו. זה גם ייצור בעיה, שכן היו כאלה במפלגה שימשיכו עם הסנטימנט המהפכני ויהוו איום על היטלר ועל הכיוון שאליו נקט.
הפופולריות של היטלר גרמה לו להיבחר ליושב ראש המפלגה הנאצית, ובניסיון לחקות את ההפיכה של מוסוליני ברומא ב-1922, פתח היטלר בהפיכה נגד ממשלת גרמניה. פוטש היכל הבירה היה כישלון, והיטלר נעצר. הוא נידון לחמש שנות מאסר בלבד, מהן ריצה רק אחת. במהלך שהותו בכלא, הוא זכה ליחס טוב והוענקו לו מותרות שנמנעו בדרך כלל מאסירים אחרים. זה היה כנראה בגלל האהדה הפוליטית שחשו הסוהרים כלפיו. הוא ניצל את זמנו לכתיבת ״מיין קאמפף״, ספר שבו חקר ורשם בין היתר את רעיונותיו לגבי ממשל ומדיניות גזע.
הוא זכה בחנינה ושוחרר ב-20 בדצמבר 1924, מכאן החל היטלר בבנייה מחדש של המפלגה הנאצית, ושכר מספר גברים, כולל יוזף גבלס אחד, כדי להפיץ את המפלגה בצפון גרמניה. מחשש לאיסור מוחלט על המפלגה, הסכים היטלר שהמפלגה תנקוט בתהליכים דמוקרטיים.
הנאצים הופכים לכוח בממשלה
בשנים הבאות, המפלגה הנאצית נאבקה להשיג תמיכה כשהכלכלה הגרמנית התאוששה והעם הגרמני החזיר לעצמו את האמון במערכת שלו. אולם מפולת הבורסה בארצות הברית ב-1929 שינתה הכל והחזירה את גרמניה למשבר כלכלי.
המפלגה הנאצית השיגה תמיכה עממית ובשנת 1932 הגיעה המפלגה הנאצית למקום השני בבחירות עם 33.1% מהקולות. לאחר בחירות אלה וכשהרייכסטאג (הפרלמנט) לא הצליח להקים קואליציה שלטונית יעילה, היטלר נבחר לקנצלר כאמצעי להביא אחדות לגוף הפוליטי. לצד תפקיד זה נבחר הרמן גרינג לתפקיד שר הפנים של פרוסיה.
ב-27 בפברואר 1933 הוצת בניין הרייכסטאג. הקומוניסט ההולנדי מרינוס ואן דר לובה נמצא בתוך הבניין בנסיבות מפלילות והואשם בשריפה. חוקרים רבים האמינו, כמו העיתונאי וכתב המלחמה האמריקני ויליאם ל. שירר, שהמפלגה הנאצית ביימה את השריפה, מכיוון שהיא נהנתה ישירות מצווי החירום שהוצאו לאחר מכן, אך הקונצנזוס המודרני הוא שדר לובה היה אשם בכל מקרה. עד סוף שנות ה-90, ההיסטוריון איאן קרשו טען כי בתוך הקהילה האקדמית, הקונצנזוס השתנה לחלוטין. עם זאת, עדיין קיים ויכוח אקדמי סביב הנושא.
דרך הכאוס, המפלגה הקומוניסטית דוכאה ונערכו בחירות נוספות, שבהן המפלגה הנאצית התגלתה כמפלגה החזקה ביותר עם 43.9% מהקולות. למרות הניצחון הזה, להיטלר עדיין לא היה רוב מוחלט והוא נאלץ שוב להיכנס לקואליציה. במרץ 1933 העביר היטלר את חוק ההסמכה, שהפך למעשה את גרמניה לדיקטטורה בשליטתו המוחלטת.
השנים שלפני המלחמה
ברגע שהיטלר הפך לרודן, הוא ביסס את כוחו על ידי איסור אופוזיציה וטיהור המפלגה הנאצית מיחידים מהפכניים שיאיימו על מעמדו של היטלר. ב-29 ביוני 1934, ב״ליל הסכינים הארוכות״, נרצחו מנהיגים נאצים בולטים רבים. ביניהם היה ארנסט רוהם, מנהיג פלוגות הסער, Sturmabteilung (SA). ה-SA, כלי יעיל בעלייתו של היטלר לשלטון, היה כעת איום חצי-צבאי, ולאחר רצח רוהם, הוא נקלט בתוך הוורמאכט.
עם מותו של הנשיא המזדקן פול פון הינדנבורג ב-2 באוגוסט 1934, הוסר המכשול האחרון לשליטה מוחלטת. היטלר איחד את משרת הקנצלר והנשיא כדי להבטיח לחלוטין את מעמדו ואת עמדת המפלגה הנאצית. היטלר השאיר את ניהול ענייניה הפנימיים של גרמניה לשריו, שהיה להם כוח משמעותי בתיק השרים שלהם. עמדות כוח חופפות הביאו לכך שאף שר לא יכול היה להשיג מספיק כוח כדי לערער על מעמדו של היטלר.
היטלר מיקד את תשומת לבו במדיניות החוץ ובשיקום הצבא של גרמניה. בגלל ממשלתה הפשיסטית, איטליה הייתה בעלת ברית טבעית. בריטניה הייתה בעלת ברית אפשרית, אבל צרפת הייתה אויב שצריך לנטרל. במזרח, היטלר הציג תוכניות להרחבת הרייך לפולין, רוסיה וארצות אחרות בהן גרו הסלאבים, אותם ראה כנחותים. אולם דאגתו העיקרית והמיידית הייתה איחודם מחדש של גרמנים אתניים במרכז אירופה. מדיניות זו היא שהובילה את גרמניה להרחיב את גבולותיה כדי להקיף אזורים שהיו מיושבים על ידי גרמנים אתניים.
היעד הראשון היה חבל סאר בדרום מערב, שנשלט ונוהל על ידי צרפת לאחר מלחמת העולם הראשונה. לאחר משאל עם, השטח הוחזר לגרמניה בשנת 1935. בשנת 1936, התקשר היטלר בהסכם עם איטליה הפשיסטית של בניטו מוסוליני, ובשנה שלאחר מכן, הצטרף ליפן בברית אנטי-קומוניסטית. שנת 1936 תהיה גם הטעם הראשון של גרמניה מהמלחמה מאז 1918, כאשר היטלר שלח יחידות אוויר ושריון גרמניות כדי לעזור למטרת הלאומנים של פרנסיסקו פרנקו במלחמת האזרחים בספרד. זה היה שדה ניסוי לנשק ואסטרטגיות גרמניות חדשות, שהוכיחו את יעילותן רבות.
בשנת 1938, היטלר סיפח את אוסטריה (אנשלוס) והתקבל בחום על ידי רוב העם האוסטרי. היעד הבא היה צ'כוסלובקיה. נבהלו מההתפתחויות הללו, הבריטים ביקשו הבטחות מהיטלר, והפירר הסכים כי אלו הדרישות הטריטוריאליות האחרונות של גרמניה. צ'כוסלובקיה סופחה במלואה במרץ 1939, והיטלר הפנה מיד את תשומת לבו לפולין. ב-1 בספטמבר נכנס הצבא הגרמני לפולין, והביא למלחמת העולם השנייה.
היטלר בזמן המלחמה
החודשים הראשונים של המלחמה התאפיינו בהצלחות גרמניות בשדה הקרב, למרות שהניצחון בפולין לא הצליח להשיג את השלום שהיטלר ביקש עם בריטניה. כדי להפחית את האיום הבריטי פלשה גרמניה לנורבגיה. היטלר גילה עניין אישי רב במערכה זו ויצר תקדים למעורבותו בתנועות צבאיות, שתגבר ככל שהמלחמה תתקדם.
במאי 1940 פלשו הגרמנים לצרפת וזכו בניצחון מדהים. עד ה-22 ביוני, צרפת, בלגיה והולנד נכנעו כולן וכוח המשלוח הבריטי נאלץ לברוח מאירופה. ובכל זאת, הבריטים לא היו מעוניינים בשלום עם גרמניה ולכן היטלר, יחד עם הגנרלים שלו, החל לתכנן את הפלישה לבריטניה. אולם הקרב על בריטניה היה תבוסה מוחלטת עבור הלופטוואפה הגרמני והבריטים המשיכו להילחם, יחד עם כל נתיני האימפריה הבריטית ובעלות בריתה. למרות הכישלון, היטלר היה בטוח שגרמניה תנצח, מכיוון שהתיאטרון הגדול ביותר של המלחמה טרם נפתח.
ב-22 ביוני 1941 פלשה גרמניה לברית המועצות. ההישגים הראשוניים היו עצומים. התקדמות הוורמאכט הדהימה את הסובייטים ומאות אלפי חיילים סובייטים נפלו בשבעי. גם יוזף סטאלין היה המום והסתגר בחדרו למשך מספר ימים לפני שהגיח לנאום בפני העם הסובייטי.
למרות הכישלונות, הצליחו הסובייטים למנוע מהגרמנים לכבוש את מוסקבה ולנינגרד. החורף הרוסי הגיע והתקדמותה של גרמניה נעצרה. כשהם זכו בזמן יקר, הסובייטים בנו וארגנו מחדש את כוחותיהם והצליחו להאט את ההתקדמות הגרמנית עם הפשרת השלג בחורף.
גרמניה החלה להיאבק בבעיות לוגיסטיות ב-1942, והתנהגותו של היטלר עברה מאמון מוחץ לכעס על המצב. הוא התערב יותר ויותר בפעולות הגנרלים שלו, פיטר ומינה רשויות כרצונו. עם הכישלון של רומל בצפון אפריקה והאסון בסטלינגרד וקורסק, המאמץ המלחמתי הגרמני ספג נסיגות קשות ונאלץ לצאת למגננה כשהסובייטים החלו לדחוק לאחור בהצלחה.
האכזריות של המדיניות הגרמנית גברה עוד יותר. אסירים פשוט נורו או נשלחו למחנות שבהם ייספו, וההרג ההמוני של יהודים החל בקנה מידה תעשייתי, כשהשואה קיבלה אופי אלים עוד יותר. לאחר פתיחת החזית המערבית לאחר נחיתת כוחות בעלות הברית בנורמנדי והמתקפה הסובייטית המוצלחת במבצע בגרטיון, הייתה הכתובת על הקיר עבור גרמניה הנאצית. מחנות הריכוז וההשמדה הגדילו את המכסות שלהם והשקיעו את מאמציהם להרוג כמה שיותר יהודים לפני הגעת בעלות הברית.
לגרמנים רבים בצבא, המצב היה ברור. היטלר הוביל אותם לחורבן. ההפסד של גרמניה היה בלתי נמנע. ב-20 ביולי נעשה ניסיון התנקשות באדולף היטלר. מטען חבלה התפוצץ במפקדה הצבאית בחזית המזרחית, אך היטלר נחלץ עם פציעות קלות. קלאוס פון שטאופנברג, שעמד בראש המזימה, נתפס והוצא להורג. גם ארווין רומל היה מעורב במזימה ונטל את חייו בלקיחת רעל.
היטלר התדרדר לטירוף ולהכחשה והתכוון להילחם עד הסוף, מתוך אמונה שהגורל יעניק לגרמניה ניצחון סופי בדרך נס. גרמנים רבים הנאמנים להיטלר האמינו גם הם לרעיונות אלה, שהוכרזו על ידי יוזף גבלס, שר הרייך להארה ותעמולה. נורמן אולר, מחבר הספר Blitzed, מתאר כיצד מצבו הנפשי של היטלר הושפע מסדרה של תרופות שנטל, כולל אופיאטים. ככל שהמלחמה התקדמה ונטתה לטובת אויביו של היטלר, גדל הצורך שלו בסמים והרופא שלו, תיאו מורל, השתמש בו כמצע בדיקה לתערובת שלמה של תרופות. מה שמעלה את השאלה באיזו מידה מעשיו היו תוצאה של שימוש בסמים וגמילה.
מינואר 1945 התבודד היטלר בלשכת הקנצלר בברלין ובבונקר הסמוך. ככל שבעלות הברית סגרו עליו, היטלר חש תשישות עצבנית גוברת ומצבו הנפשי הידרדר עוד יותר. בחצות הלילה שבין 28 ל-29 באפריל, הוא התחתן עם אווה בראון ולמחרת הוא פרש לחדרו וירה בעצמו. בראון שמה קץ לחייה באותו זמן בלקיחת רעל. לפי פקודותיו, גופתו נלקחה החוצה ונשרפה. הוא היה בן 56.
ב-7 במאי נכנע הצבא הגרמני, ולמחרת נכנעה המדינה כולה. מורשתו של היטלר הייתה של אלימות וטירוף. הוא ייצג את הגרוע ביותר שבני אדם מסוגלים לעשות. כדמות היסטורית, הוא משמש דוגמה ולקח לדורות הבאים כיצד לא לנהוג וסמל לכוח המסוכן של חמדנות ודעות קדומות.
חומר מעשיר לצפייה
אחת ההפקות הנודעות על חייו היא למעשה על ימיו האחרונים בבונקר, בסרט הגרמני עטור הפרסים ״הנפילה״ (2004), Der Untergang, בכיכובו של ברונו גאנץ כהיטלר.
